אור ברסלב
בכורי יוסף סימן יג

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן יג

סימן יב

מה שהעיר ידידי מר חו"ז הרב נ"י בדברי הגאון ק"צ במש"כ להקשות בכל יבמה הא אסורה בשעת נפילה ג"ח של הבחנה וקיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' אסורה לעולם וכתב דהוי מדרבנן והעיר כת"ר דבל"ה ל"ק עפ"י סברת התו' והרא"ש ריש יבמות לענין אם היתה נדה בשעת נפילה דכיון דהאיסור על כל העולם לא שייך נאסרה. וה"נ הבחנה לכו"ע אסור וכתב ששוב מצא כן בשאילת יעב"ץ לענ"ד יפה בזה כח האב מכח הבן דזה ודאי דאין סברת התוס' אלא היכי דזה האיסור עצמו הוא על כל העולם דאי ל"ה וכי נפלה לו אחות אשתו ליבום והיתה מודרת מתשמיש על כל העולם לבד היבם ואח"כ מתה אשתו וכי נימא דהיא זקוקה לו כיון דבשעת האיסור היתה אסורה על כל העולם זה אין סברא כלל ונסתר מכל הסוגי' ע"ש וא"ל וע"כ דאין סברא זו אלא היכי דהאיסור עצמו שהוא על היבם הוא על כל העולם וכיון דתניא לקמן (מ"ב) בכולן (פי' ביבמות) אני קורא משום תקנת ערוה וכאן (פי' בכל הנשים) משום תקנת ולד ואין האיסור שהוא על היבם הוא האיסור שהוא על כל העולם. וא"כ יפה הקשה דלא שייך בכאן שנאסרה על כל העולם מחמת זה כיון דאין איסורו של זה כאיסורו של זה וז"ב. וראיתי מי שתי' על קושי' זו כמו דאמרינן בדמ"א גבי קידש אחת משתי אחיות דאם יבא אלי' ויאמר דהא קדיש בת חליצה ויבום היא וה"נ כיון דמתגלה אח"כ דלא היתה מעוברת לא היתה אסורה מעולם ולא ירד לסוף דברי הגאון דודאי אין כוונתו על גוף הספק שמא מעוברת היא דא"כ לא תי' כלל דהוא מדרבנן דהא אי מעוברת אסורה מדאורייתא ואי"ל דכיון דספיקא מן התורה לקולא לא הוי אלא איסור דרבנן דא"כ אכתי תיקשי מתני' דריש החולץ דתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת כו' אין הולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ובן ז' לשני יוצא וחייבין אשם תלוי ומדתני א"ת בספק ע"כ דס"ל דאף בספק חתיכה אחת חייב א"ת והכי אמרינן בהדי' בכריתות (ד' י"ז) ע"ש וכבר הסכימו גדולי האחרונים דלמ"ד דבח"א חייב אשם תלוי ע"כ סבר ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא מדחייב א"ת על הספק ואי"ל דמדאורייתא מוקמינן לה אחזקת זקוקה ליבם כדאמרינן בסיף מכילתין ריש האשה בתרא דכבר כתבו התוס' דמדחייב א"ת ע"כ דלי"ל חזקה זו דאי ל"ס בספיקא הו"ל לאוקמינה אחזקה וא"כ כמו דחייב ע"כ בספיקא בתחילה נמי בספק מעוברת הוה אסורה מדאו' וזה מוכרח ואפ"ה אי אין הולד של קיימא יקיים ולא אמרינן דנאסרה כבר שעה אחת אף דהוה איסור דאו' אבל באמת בזה פשוט כמש"כ דהא השתא נתגלה דלא היתה אסורה כלל אבל כוונת הגאון דהא מדרבנן גזרו אפי' נודע לנו דאינה מעוברת אסורה בתוך ג' וכדאמרינן בש"ס שם דבאמת מיקרי אינה עולה ליבום ואסורה אפי' לחלוץ וא"כ תיהוי נמי יבמה שנאסרה ויפה תי' על זה דאיסור זה אינו אלא מדרבנן וז"ב אבל לענ"ד חשש הבחנה לא עדיף מנודע לנו שהיא מעוברת דקיי"ל כר"ל בריש החולץ דביאת מעוברת וחליצת מעוברת לא שמה ביאה וחליצה ואפי' אין הולד בן קיימא וע"ש בתו' ד"ה ור"ל דהקשו דא"כ תיפטור לגמרי ותי' דכך היא הדרשה דבן אין לו עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא עד כ"ז שעומדת בספק ע"ש וחזינן אף דלא הוה מצינן למיקרי בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה אפ"ה אח"כ הזקיקה תורה בפירוש בזה וה"נ אין בהבחנה אלא חשש מעוברת ובמעוברת גופה הזקיקתם תורה בפירוש וכ"ש כשנתגלה שלא היתה מעוברת כלל ויש ליתן טעם בדבר כיון דלענין איסור גמור של אשת אח כתבו שם התד"ה תגלי מילתא דמודה ר"ל דאינה אסורה אלא כשהולד בר קיימא ומשום ספק של בר קיימא כ"כ דלא שייך נאסרה אלא דיש לפקפק לכאורה דפכ"פ אין מצות יבום כ"ז שהיא מעוברת וי"ל דלא אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה כו' אסורה לעולם אלא היכא דנאסרה שעה אחת באיסור אבל משו' שאין המצוה עליו לא איכפת לן ודלא כמש"כ הגאון בפשיטות אף לענין אונן דבשעת מעשה פקע מיני' מצות יבום תי לא קרינן בי' יבמה כו' והוא נסתר ממעוברת וכן מפורש בהדיא בד' קי"א שם דמסיק רבא דיבם קטן אינו אסור ביבמתו דמי איכא מידי דהשתא אסירא לי' ולבתר שעתא שריא לי' והא כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' אבל אי שריא לי' ניח ניחא לי' שפיר אף דביאת קטן אינו פוטר וליכא עליו מצוה כלל ותימא גדול על הגאון ז"ל ובלא"ה דבריו לענין אונן אין מובנין לי דזה מיושב בדברי התוס' בתי' השני שם לענין נדה דכיון דאסורה לזמן וסופה לטהר לא אמרינן בה נאסרה שעה אחת דטעם דהתם משום דרכי נועם אבל כאן שפיר הוי דרכי נועם וא"כ כ"ש אונן וז"ב ומיהו לענין הבחנה לא שייך זה דע"כ צריך לחלק דהא נדה בת חליצה היא כמש"כ הרא"ש ובתוך ג' ומעוברת אמרינן דלא מיקרי כלל בת יבום ואינה עולה אפי' לחליצה וע"כ דהתם שאני דדילמא יהי' הולד בר קיימא כמש"כ הרא"ש עיי"ש:

והנני כותב לפני כת"ר מה שביארתי בדברי התו' ל"ז הנ"ל וזה לשונם תימא דאמאי לא מוקמינן לה בחזקת היתר ליבם ולא יתחייב באשם חלוי ויהי' נמי הולד השני כשר דסמוך מיעוט יולדות לשבעה אחזקה ואיתרע לה רובא דלתשעה ילדן ונסמוך ארובא דניכר לשליש ימי' כו' ולקמן בפ"ב חשיב לה בחזקת זקוקה וכ"ת דאיכא הכא רובא אחרינא דרוב נשים מתעברות ויולדות דאין סברא דנשים ששהו כמה שנים עם בעליהן ולא ילדו ומתו בעליהן דרוב מעוברות הן והנה צריכין אנו להבין בסגנון קושיתם דסמוך מיעוט יולדות לשבעה לחזקה כו' ולא הקשו בפשיטות אח רובא להדי רובא ונסמוך אחזקה ועוד בעיקר סברת סמוך קשה לכאורה דהא לרבנן דר"מ קיי"ל דלא חיישינן למיעוטא ואפי' במקום חזקת איסור ור"ת לא החמיר אלא לחומרא מדרבנן בעלמא ערא"ש פ"ק דחולין סט"ז. ואפי' לר"מ שי' התו' בכ"ד דאינו אלא מדרבנן אפי' מיעוט עם חזקת איסור ע"כ נראה דבאמת בעיקר הדין כוונתם דאוקי רובא להדי רובא ואוקי מילתא אחזקה אלא דהקשו כאן להכשיר הולד שני והנה שי' רש"י בקידושין (דס"ו) גבי ינאי המלך דחזקת האם לא מהני לבן ע"ש ובמ"א הבאתי ראי' ברורה לשי' רש"י מחולין (די"א) דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה או"א ודילמא לאו אביו הוא אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות הלך אחר האב ופריך ודילמא כשהיו או"א חבושין בבית האסורין ומשני אפ"ה אין אפוטרופוס לעריות וכתבו התו' דה"ה דהוה מצי למידחי דהתם משום שמעמידין האם בחזקת כשרות וכבר הרגיש המהרש"א שם דא"כ לפי המסקנא דאין אפוטרופוס לעריות מ"מ י"ל משום חזקת כשרות דאם ותי' כיון דאין אפיטרופוס ל"מ חזקת כשרות די"ל דהוה באונס אבל לא זכיתי להבין דעכ"פ איכא חזקת היתר דהא אפי' אשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה כדאמרינן בסו"פ ד"א ומעיקרא הוה קיימא בחזקה דאם ימות בעלה תהא מותרת לכהונה וכה"ג חשיב חזקה כמש"כ התו' ביבמות (ל"ב) ד"ה אשה זו ע"ש וא"כ אף על אונס איכא חזקה וע"כ כשי' זו של רש"י דחזקת האם ל"מ לבן ומש"ה ל"מ חזקת היתר שלה ודו"ק ואף דהתו' בכתובות כ"ו ד"ה אנן כו' האריכו להשיג עליו מ"מ לאלומי קושי' כאן כיון דבל"ה איכא רובא דעוברה ניכר לשליש ימי' מסתברא דבהא רש"י נמי מודה דמהני חזקת האם מיהו לאורועי רובא דלט' ילדן ונסמוך ארובא דעוברן ניכר לשליש ימי' וכן מסתברא להו דבכה"ג אפי' לרבנן דלא חיישי בעלמא למיעוט וחזקה כאן דבל"ה איכא רובא ודאי דמהני מיעוט וחזקה לאיתרע אידך רובא ונסמוך אהך רובא זה נראה נכון בכוונת קושיתם אבל מש"כ דאין סברא בנשים ששהו כמה שנים עם בעליהן ולא ילדו דנימא רוב מעוברות הן יש לדקדק דכיון דבלא שהו ליכא חזקת זקוקה ליבום דהא הרוב דמתעברות עוקרת החזקה א"כ אח"כ אפי' כששהו וליכא רובא דרו"נ מתעברות מ"מ אכתי ליכא חזקה דהא מ"מ אינו מתברר מיהו לעולם להיפוך דאינה מעוברת והוי חזקה שלא נתבררה דהא לעולם אינו מתברר אלא דלא נתעברה ג"ח קודם דאי הכי הוי ניכר עתה אבל אההיא שעתא גופה אינו מתברר וכ"כ התו' בחולין (י"א) גבי גבינות מבהמה שנמצאה טריפה דאע"ג דהבהמה הוי יותר מיב"ח וקיי"ל דטריפה אינה חי' יב"ח וע"כ דמקמי הכי הוי כשירה ל"מ חזקת כשרות דלא נתבררה בשעתה ע"ש וה"נ דכוותיה ומיהו בכאן שנים לא הי' הבעל בביתו יותר מג"ח ונתברר ע"כ דהשתא נמי אינה מעוברת כיון דאינו בביתו אבל מ"מ י"ל דגם בכה"ג אינה חזקה שנתברר בבירור גמור דהא הביא הרא"ש בפ"ד דקידושין ס"ז בשם ה"ג דאשה שהי' בעלה במה"י וילדה דהולד כשר דתלינן דאתי בצנעה ושימש ע"ש ומשמע דהוא שכיחא אם לא כגון שהיו חבושין בבית האסורים ואפ"ה אמרינן בכ"ד אין אפוטרופוס לעריות וכ"ש באשתו כשירה ומיהו זה ודאי אינו אלא מיעוט וצ"ע

אבל לע"ד נראה דמתני' ע"כ איירי בגוונא דליכא חזקה דאי ל"ה רישא בנמצא הולד בן קיימא י"ל דלאחר ששהה כמה ודאי לראשון דתני דחייב חטאת וע"ש בתו' דע"כ בתוך ג' דאי לאחר ג' אנוס הוא כדאמרינן בשבועות גבי שלא בשעת וסתה והנה אף שהוא בתוך ג' אי הוי חזקת היתר ליבם והוי שריא לי' מדאו' אין סברא כלל לחייבי' קרבן משום איסור הבחנה דרבנן ואע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן ואפ"ה אמרינן בשבועות שם דבשעת וסתה חייב חטאת כבר כתבו כל גדולי האחרונים דלשמא תראה הוי דאורייתא אבל משום דהי' אסור מדרבנן אין סברא לחייבו חטאת וכן משמע מדברי התו' פסחים (ע"ב) ד"ה סמוך לוסתה כו' דוסתות דאורייתא כדנפקא לן מוהזרתם משמע דאי הוי דרבנן אין לחייבו חטאת וע"כ בתוך ג' הי' כאן איסור תורה משום ספק מעוברת ואי הוה חזקה להתירא הוה מוקמינן לה אחזקה והוה שריא מ"ה וע"כ דאיירי כגון דליכא חזקה וכגון שלא שהו או שהו ולא הלך מביתו דהוי חזקה שלא נתבררה וכיון דהוי ספק השקול וכבר הוכחנו דלתנא דידן ספיקא דאו' מ"ה לחומרא מדמחייב א"ת בח"א וכיון דספיקא לחומרא הוי אסירא לי' מ"ה אלא דהוא הוי שוגג בדבר ומש"ה חייב חטאת אבל אי מיירי בגוונא דאיכא חזקה להתירא אין לך אונס גדול מזה. ולכאורה באמת איכא לאוקמה מתני' לאחר ג' וכגון דבאמת הוכר עוברה אלא דהוא שגג בזה ונראה דנא משמע להו להתו' הכי מלשון ונמצאת מעוברת ולא קתני ונודע שהיא מעוברת משמע דההיא שעתא לא הוה נודע וכן נכון ועכ"פ זה מוכרח דמתני' לא איירי בגוונא דאיכא חזקה והא דפריך בפ"ב רישא דאיחזוק ליבם היינו נגד רוב דמתעברות ודאי אית לה חזקת זקיקה דבשעת קידושין אבל להמסקנא הרוב עוקר החזקה וצ"ל דקו' התו' משום דמתני' סתמא קתני אפי' בגוונא דשהו ונתבררה אבל מ"מ אינה תמיה מקויימת כ"כ וצ"ע:

מיהו מבואר עכ"פ מדבריהם דהיכא דשהו ונתברר דהוי חזקה לשני ומחזקינן לי' לולד מיני' ונראה דאם הם כהנים מותר הולד לטמא לשני דמוקמינן לי' אחזקה דהוא אביו ולא הראשון ובזה נראה לי לבאר דברי התו"כ פרשה אמור אם נאמר לאמו למה נאמר לאביו אילו נאמר לאמו הייתי אומר מה אמו ודאית אף אביו ודאי אביו חזקה מנין ת"ל לאביו וע"ש בק"א דהקשו לרשב"א דאם אינו אביו אינו כהן ולמה לא יטמא וע"ש שהאריך בזה הרבה ולפי דברי התו' מבואר בפשיטות כגון בכי ה"ג דשהו וגם נתברר אח"כ דאינה מעוברת דהוי חזקת זקוקה ליבם וספק בן ז' לשני וב"ט לראשון דמכח חזקה מטמא לשני אבל כהן כשר בלא"ה הוה ומיושב יותר לשון אביו חזקה מיהו בנזיר (דמ"ד) לא משמע קצת כן ע"ש אבל גם פי' הרשב"א והר"י הצרפתי שם אינן לפי הסוגי' דהתם וע"כ צ"ל דאין הפי' שוה ודו"ק:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה