אור ברסלב

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן י

סימן ט

מה שכתב ידידי מר חו"ז הרב נ"י לתרץ בבן סורר ומורה דאם רצו אביו ואמו למחול מוחלין לו ולכאורה הא הוה התראת ספק ותי' כיון דאין הספק בהעבירה דהא בשעת עשי' ודאי עבר אלא כשימחלו לו יפטור מן העונש וספק בעונש לא אמרינן לא שמה התראה סברא חדשה היא והנה מדברי רבינו הנוב"י מ"ק חלק אה"ע (סנ"א) שכתב דבר נאה בהך דחולין גבי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא אית בי' קטיל נפשי' לא קטלינן לי' ואפי' אי סימנים דאורייתא וכתב בטעם הדבר משום דדווקא כשאין הכחשה לפנינו סמכינן אסימנים אבל כשמכחיש לפנינו בבריא לא סמכינן אסימנים דלפעמים מיעועא דלא שכיחא דאין מכוונין עדותן ויכול לומר אני מן המיעוט וכיון דבהכחשה הי' יכול לפטור גם כשאינו מכחיש פטור דהוה ה"ס כיון דהי' יכול לפטור עצמו ולמדנו מדבריו דאע"ג דהתם העדים רואין בשעת עשיית העבירה ואין הספק אלא על העונש הוה ה"ס וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א במכות דהקשה גבי נקטעה יד העדים דפטור אמאי לא הוה ה"ס ע"ש הרי בהדיא דאף שאין ספק אלא בעונש הוי ה"ס וכן מסתבר לי לענ"ד דהא ה"ס לאו מקרא הוא אלא סברא דבספק לא הוה התראה וא"כ כיון דקיי"ל דבעי להודיעו שהוא חייב מיתת ב"ד כדאיתא בסנהדרין (ד"פ) וכ"ד א"כ אפי' ספק באונס לאו הודעה היא וזה ברור ועוד בעיקר סברתו אינו ברור לי דכתב דבמחילה אינו נפטר אלא מן העונש ולא מן העבירה ולענ"ד כיון דקפיד קרא משום שאינו שומע בקולנו ומשום כבודם נגעו בה הוה כגוזל חבירו ואח"כ מוחל לו חבירו דמשמע בכ"ד דנפטר מן גוף העבירה ולא מעונש לחוד וצ"ע. ובישוב קושיתו דהוה ה"ס נראה ברור כמש"כ התוס' במכות (ט"ו) ד"ה במאי קמיפלגי גבו נזיר שאמרו לו אל תשתה דלוקה אף דהוה ה"ס דבידו לשאול על נזירותו משום דיש לנו לומר דלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ע"ש והוא כמו חזקה ומבואר יותר בתו' גיטין (ל"ג) ד"ה ואפקעינהו ע"ש וה"נ כיון דקיי"ל דצריך או"א להתרות בו למלקות ולמיתה מוקמינן לי' אחזקה דהשתא דלא מחלי ולא הוה ה"ס וזה נכון:

ובשולי מכתבי הנני כותב לו מה שראיתי דבר תמוה בתשובות הנוספות לש"א דהקשה בדברי התוס' יבמות (ד"פ) ד"ה נעשה סריס למפרע. דכתבו שם דלא הוה ה"ס דאיגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה ול"ד להכה את זה וחזר והכה את זה דהשתא נמי לא ידיע איזהו אביו וכתב דמה יענו בנותר ושבועה שלא אוכל זה אם אוכל זה וגם התוס' סוף פ"ק דכתובות גבי זורק אבן לגו כתבו דהוה ה"ס אף דהשתא נודע דודאי עבר ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה דהא עיקר סברת התוס' ביבמות דהשתא נתגלה דבשעת התראה לא הוי ספק כלל אלא דאנן לא ידענו דהא סריס חמה ודאי הוה משנולד והוה גדול למפרע ובשעת מעשה עבד איסורא ודאי אלא דבשעת מעשה לא ידענו. והשתא איגלאי מילתא דלא הוה ספק ולא הוצרכו לחלק אלא בהכה את זה וחזר והכה את זה דהתם נמי עכשיו מתברר דעכ"פ בשעת הכאת אחד לא הי' ספק ואפ"ה חילקו דמ"מ אינו נודע לנו על איזה מהן אבל בזורק אבן לגו וכי השתא מתגלה דבשעת מעשה לא הוה ספק הא בשעת הזריקה הוה ספק וכן בשבועה שלא אוכל זה בשעה שאכלה הי' בידו בין לאכול השני' או לא ובשעה שאכל השניה לא נתגלה השתא דמעיקרא לא הוה ספיקא וכן בנותר בכל שעה הי' בידו לאכול אח"כ ולא עבר על מה שאינו אוכל עכשיו ומה שאינו אוכל אח"כ אינו מתברר דמעיקרא לא הוה ספיקא ואי על רגע האחרונה אותה רגע אינה נודעה לנו ובזה הוה כהכה זה וחזר והכה זה כיון דאינו נודע לנו באיזה רגע עבר וקיצר סברתם דהתם עתה מתברר על שעת מעשה אבל הכא בכל הני אינו מתברר על שעת המעשה אלא דהבירור הוא מאח"כ וז"ב:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה