בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן ח
חולין (ד"ה) ר"ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותי כו' כי הא דר"מ שדריה לרשב"א למזבן חמרא מבי כותאי כו' וגזר עלייהו כו' דמות יונה מצאו להם בהר גרזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמים דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מעוטא ור"ג וב"ד נמי כר"מ סבירא להו ויש להבין בסוגיא זו דלכאורה קשיא טובא. א) דהא מסיק בריש האשה בתרא דברובא וחזקה לא חייש ר"מ וה"נ איכא להיין חזקת כשרות והוה רובא וחזקה:
ב) קשה לפי מה שנסתפקו התוס' שם ד"ה כגון אי חייש נמי ר"מ ברובא דאיתא קמן ומסקנתם נראה דברובא דאיתא קמן ל"ח וכן כתבו בפשיטות ברפ"ג דבכורות בתו' ד"ה דרובא וכן משמע במכילתין (י"א) דברובא דאיתא קמן לית מאן דפליג לחוש למיעוטא וקצת ראיה נראה לזה מדמסקינן בשלהי בתולה נשאת דאר"י מעשה בריבה וכו' וא"ר יוחנן בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה כשירה ומסיק דתרי רובא הוי התם רוב העיר ורוב סיעה והדר פריך ומי בעינן תרי רובא והתניא כו' ולכאורה מאי פריך הא מסיק ביבמות (ס"ג) דר"י חייש למיעוטא ועיי"ש בתוס' וא"כ א"ש דמש"ה בעי תרי רובא אלא ע"כ דפשיטא לי' דברובא דאיתא קמן לכ"ע לא חיישינן למיעוטא ואכמ"ל וא"כ הכא בכותים דהוי רובא דאית' קמן כמו רוב העיר בכתובות מ"ט חייש ר"מ למיעוטא:
ג) קשה דאי חייש למיעוטא דעובדי ע"ג א"כ הוי ליה למיחש נמי דילמא שחיט לשם עבודת כוכבים והוה תקרובות ועי' בע"ג (ד' כ"ז) מפני שמל לשם הר גריזים (מיהו לכאורה התם ר"י אמר לה ומשמע דאיהו הוא רבנן ר"מ דלא חייש למיעוטא וא"כ הא דחשש התם ע"כ צ"ל דשוב נתקלקלו יותר ולא היה מיעוטא ובאמת מוכח בקידושין (נ"ב) דר"י חי בתר ר"מ ושפיר י"ל דלאח"כ נתקלקלו יותר וא"כ שוב אין ראי' מהתם דחשש על אותה מילה עצמה לשם הר גריזים דבההיא שעתא אפשר דכבד היו אדוקים ביותר ודו"ק]. וכ"ש דבשחיטה הי' לנו לחוש לשם עבודת כוכבים והול"ל דהוה תקרובת ע"ג ולכאורה משמע דלא אסרוה אלא באכילה ותדע דהא אפילו בשחיטת עובד כוכבים משמע לקמן [י"ג) דאפילו לר"מ לא הוי תקרובת מדלא אמר התם אמתניתין דשחיטת נכרי נבלה דלא כר"מ כי היכי דאמר התם דלא כר"א י ולכאורה לר"מ אמאי לא הוי תקרובות הא פריך התם ודילמא מין הוא ומסיק אין רוב עובדי כוכבים מינין וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא ניחוש דילמא מין הוא:
ד) קשה לפי שיטת ר"ת בהרא"ש במכילתין (סי' ט"ז) דאפילו לרבנן בחזקה לאיסורא חיישינן למיעוטא א"כ גבי שחיטה דאיכא חזקת איסור כדאמרינן לקמן הו"ל למיחש גבי כותים למיעיטא דעובדי כוכבים אפי' לרבנן ואי"ל דהוי מיעוטא דלא שכיחא כמו מיעוט שאין מומחין דא"כ מנ"ל דלר"מ חיישינן הכא במיעוט דלא שכיח ומדאמר ר"מ לטעמיה משמע דכיון דחייש בעלמא אית לן למיחש הכא ה) קשה דהא לכאורה מיעוט כותים הוי מיעוט קבוע וקיי"ל כל קבוע כמחצה. על מחצה והוי ספק מעליא ובשחיטה דהוי חזקה לאיסורא לכאורה הוי איסורא דאורייתא לכו"ע וליכא למימר דבאזיל לגבייהו באמת אסור לכ"ע אלא דר"מ דחייש למיעוטא גזר אף באזיל איהו לגבן דכל דפריש מרובא פריש דלא משמע הכי כלל דהא משמע דר"ש אזיל לגבייהו ואפילו הכי לר"מ דווקא הוא דחיישינן ועוד תדע דא"כ כי אמר ליה ר"ז שמא לא שמע רבי אלא כשאין ישראל עומד על גביו ונראה ודאי דלא פליג אהך עובדא דהר גריזים אלא דטעמי' משום דלא חיישינן למיעוטא ואי באזיל לגבייהו מודו רבנן טפי הוי ליה למימר ששמע באזיל לגבייהו ואפילו בישראל עומד על גביו ומשום ספק מומר דהוי חידושא משום מעשה דהר גריזים ולא הוי פריך כשאין ישראל עומד ע"ג למימרא בעי ו) קשה כיון דבקבוע הוי איסורא דאו' אף בפריש לגבן נגזור לכו"ע סמא יקח מן הקבוע כדגזרינן בכ"ד היכא שאין האיסור ידוע ועיין לקמן בפ' ג"ה (דף צ"ה) חוד"ה ה"נ:
והנראה בביאור הסוגיא דהכא לאו מדינא אתאן עלה דמדינא לא שייך כלל לחוש להם משום שמצאו דמות יונה שהיו עובדין אותה מיעועא בעלמא וניחוש משום זה לכולם דאם הם הוחזקו כולם מי הוחזקו ובישראל כי ה"ג ודאי דלא הוי אסרינן משום שימצא מי שיצא מן הדת ולא שייך כלל לחוש מגברא אגברא אלא דהכא כבר כתבו התוס' ביבמות שם ד"ה מחוורתא דשאני כותים דאומה שלימה היא ואין נוהגין במצות כישראל ונראה לבאר יותר דהנה אמרינן בנידה רי"פ ב"כ דב"כ נדות מעריסתן ומפרש טעמי' משום מיעוטא דחזיין ור"מ היא דחייש למיעוטא והקשו שם בתוס' ד"ה ר"מ דא"כ למה לי גזירת י"ח דבר דב"כ מי"ח דבר הוא בלא"ה חייש ר"מ למיעוטא ותירצו דוודאי מדינא לא הוי ליה למיחש דמסתמא לא ראתה בשעה שנולדה ויש לה חזקת טהרה וברובא וחזקה ל"ח ר"מ אלא דעיקר הגזירה שלא יטמעו בהן והא דאמר ר"מ היא היינו דלר"מ כיון דבעלמא חייש למיעוטא אית לן טעמא לתלות הגזירה דלא ליהוי כחוכא ויעו"ש וה"נ מדינא לא הוי לן לחוש כלל משום מיעוט העובדין וכ"ש דקבוע לא שייך כלל דאם המיעוט איתרע חזקתם כולם מי איתרעו אלא דעיקר הגזירה שלא יטמעו בהן אלא דלר"מ כיון דבעלמא חייש למיעוטא ה"נ איכא טעמא לתלות הגזירה וכן יש לפרש בריש כל הצלמים ר"מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ויעו"ש ובתד"ה ר"מ כיון דבעלמא חיישינן למיעוט יש לנו מקום לגזור ובזה מדוקדק לנו לישנא דאמרינן הכא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא דלא אמר דחייש למיעוט וחששו הכא ג"כ למיעוט אלא דפשוט דהכא אינו אלא גזירה ומש"ה כיון דגזירה בעלמא הוא לא חיישינן לתקרובת עבודת כוכבים כלל ודי לנו דאסורה כנבלה וכן אפילו בעובד כוכבים משום מיעוט מינין לא ניחוש לכולן לתקרובות וכן גזרו על יינם של כותים אף דמדינא שרי דהוה רובא וחזקה להתירא אלא דעיקר הגזירה הי' משום שלא יטמעו בהן ועילה מצאו וגזרו כי היכי דגזרו על סתם יינן של עובדי כוכבים אף דמדינא הוי לן לאוקמי בחזקת כשרות:
ולפי זה יתיישב לנו שפיר מה שתמהו התוספות על רש"י דר"מ גזר על סתם יין של כותים ולא גזר על שחיטה דאורייתא ולפי דרכנו יתיישב שפיר כיון דמדינא אין לחוש כלל אלא גזירה שלא יטמעו בהם ואפשר דשלא יטמעו בהן שייך ביין טפי או דהוי אפשר להו לפרוש מיין ולא הוי אפשר בשחיטה וכדאשכחן מעיקרא דגזרו על פת לחודא כמבואר בתוס' (ד"ד) ד"ה מצת כותי ודי"ג ד"ה פיתו ע"ש:
ומהנך טעמי ניחא לן נמי הא דמעיקרא לא קבלוה משום דלא חשש איסורא הוה אלא גזירה שלא יטמעו בהן ואפשר דלא הוה אפשר להו לפרוש אבל אי מדינא איכא למיחש לא יתיישב כ"כ ודו"ק: