אור ברסלב

בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן ז

סימן ו

(בדברי המהרי"ט שהזכרנו בסי' הקודם) (או"ח לסי' תל"ד ס"ה) שלוחו יכול לבטל עט"ז דהר"ן מביא דאחרים חולקין דביטול מדין הפקר ואינו יכול להפקיר ע"י שליח ומשמע שם דבהפקר גם הר"ן מסכים וקשה לכאורה דהא בב"ב (דקמ"ח) מיבעי' לי' בשכיב מרע שהפקיר נכסיו אי חוזר דדילמא כיון דלעניים כעשירים יהיב גמר ומקנה משמע הא אי פשיטא דלא כיון אלא אם ימות ודאי חוזר ובהדיא אמרינן בב"ק (קט"ז) אדעתי' דארי' אפקרי אדעתי' דכו"ע לא אפקרי והא קיי"ל בכתובות (דע"ד) כל מלתא דמצי לקיומי ע"י שליח מצי למשוי תנאה לא מצי לקיומי לא מצי למשוי תנאה ואי אינו יכול להפקיר ע"י שליח למה יכול למשוי תנאה ומיהו בהנהו י"ל דאומדנא דמוכח עדיף מתנאי ולא בעי דיני תנאי. ומיהו בב"ק (דס"ט) גבי כל שילקטו עניים היום יהא הפקר ועיי"ש בתוס' דלר"י ע"כ ההפקר עתה אם ילקטו והא הוי כתנאי ממש וע"כ דיכול להתנות בהפקר דאי ל"ה הוה כל הכרם הפקר וכן יש לדקדק מב"מ (דל"א) גבי עובדא דר"י בר"י דאמר לכו"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ופריך וכה"ג מי הוה הפקר והא תנן הפקר לעניים ולא לעשירים כו' אינו הפקר ע"ש. ולא פריך אלא דבכה"ג לא הוה הפקר הא תנאי אחרינא יכול להתנות ומיהו י"ל דהך דהתם אינו מדין תנאי אלא דשיורא הוה כמו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דר"פ המגרש וע"כ צ"ל כן אפי' נימא דיש תנאי בהפקר מ"מ צריך לדקדק בקו' הש"ס דמאי פריך ומי הוה הפקר כה"ג והא תנן הפקר לעניים כו' הא ע"כ צ"ל דלענין תנאי לא שייך למילף משמיטה דבעינן בלא תנאי כשמיטה ופשוט דלענין חלות ההפקר לא שייך למילף משמיטה דהתם כבר הפקירה תורה וא"כ ה"נ מ"ש הך תנאי דלך לא אפקרינהו משאר תנאי ואין לומר דמ"מ כיון דהוציא שום אדם ל"מ אפי' בדרך תנאי דאינו יכול להוציא שום אדם כלל וכעין ההיא דר"פ המגרש (דפ"ב) דאמרינן שם דע"מ שלא תנשאי לפלוני לא דמי לשאר תנאי דעלמא דהתם לא שייר בגיטא והכא שייר דהא באמת התם גופא לא קיי"ל כהך סברא וא"כ אדרבה ראי' ברורה להיפוך דאף דבמקום דשיור ל"מ בדרך תנאי מהני וה"נ אי לך לא אפקרינהו הוה בדרך תנאי ודאי הוה מהני וע"כ דלשון לך לא אפקרינהו פשיטא לי' דהוי שיורא ופריך שפיר וא"כ שוב אין ראי' מכאן לדיני תנאי. אבל מ"מ משמעות כמה סוגיות דיש תנאי בהפקר. וא"כ קשה אי אין שליח קיי"ל דאין תנאי והנה המהרי"ט בסי' קכ"ז כתב בפשיטות דבהקדש אינו יכול לעשות שליח להקדיש דמילי לא מימסרי לשליח ותרומה שאני דרחמנא שוי' מעשה עיי"ש ונראה דזהו נמי טעם הר"ן גבי הפקר דהוה נמי מילי כדין הקדש ודברי המהרי"ט יש להן אילן גדול לתלות בו דנראה פשוט דהפקר והקדש שוין בזה ועשעה"מ סופ"י מאישות. דהקשה על המהרי"ט דהא מוכח בנדרים גבי נטיעות אלו הקדש אם אינן נקצצות דיש תנאי בהקדש ואי אין יכול לעשות שליח אמאי יש תנאי (וכן יש להקשות לענ"ד מכתובות (ק"ז) לב ב"ד מתנה עליהן ע"ש וכן יל"ד ממנחות (דק"ט) גבי הרי טלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה ע"ש וכן מוכח מכ"ד ודו"ק). ולא הזכיר דתליא באשלי רברבי וצריכין אנו ליישב דברי רבותינו הר"ן והעיטור והמהרי"ט והנראה דהנה זה נראה ברור דבהקדש דבר שחובה עליו להקדיש כגון קרבנות שחייב בהן פשוט דיש שליח דבהדי' תנן בפסחים (דפ"ח) האומר לעבדו צא ושחוט עלי ושכח מה אמר לו רבו הולך אצל רועה הרגיל אצלו כו' ושם בסוגיא דמקנה לי' חד מינייהו ע"מ שאין לרבו רשות בו אבל השני ודאי הוה של רבו לבד ומקדיש ליה העבד דהוי כשליח ואין נראה לחלק בכאן דעבד שאני דיד עבד כיד רבו וכי היכי דאמרי' בריש השואל (דצ"ו) לענין שאילה בבעלים דאפילו אי שליח לא הוי בבעלים עבד הוה בבעלים דיד עבד כיד רבו דמסתבר דדוקא התם לענין בעלים דעבד כיון דמיקני ליה לבעל הפרה מיקרי בבעלים אבל לענין שליחות בעלמא לא מסתבר וכן מוכח בתוס' קידושין ריש הא"מ ד"ה ודילמא דהוכיחו דיש שליחות אפי' במידי דל"ל שותפות בגוי' מהך דהכא דמשמע מדאמר גדי שלי וטלה שלו דהטלה לרבו לחוד ואפ"ה הוי שליח ואי איתא דה"נ שייך הך סברא דיד עבד כיד רבו לא פשיט מידי וע"כ דבעלמא לא שייך לחלק כך ונראה דהתו' הוכיחו כן מסוגיא דסו"פ שתי מדות דתני ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו לענין סמיכה ואמר דצריכי דאי תני עבדו דלאו בר מצוה כו'. ולא אצריך נמי להיפך דהו"א דווקא שלוחו אבל עבד ידו כיד רבו כדאמר גבי בעלים וע"כ דדווקא התם שייך הסברא דתלי לענין קנין ודו"ק. ומיהו מש"כ דמשמע מדאמר גדי שלי וטלה שלו דאין לו חלק בטלה צ"ע דמה משמע שייך כאן דפשוט כיון דיש לו פסח אחר אין אדם אוכל שני פסחים. וכדתנן התם בעבד של שני שותפין דהיכא דקפדי אינו אוכל בשניהם וע"כ משום שאסור לאכול שני פסחים] וא"כ ע"כ דבהקדש שבחובה יכול להקדיש ע"י שליח וטעמא נראה דזה הוי כמו תרומה כיון דחובה עליו יכול לעשות שליח ולא שייך כאן מילי ודבריהן אינן אמורים אלא בהקדש נדבה וא"כ לא קשה מידי כיון דמצינו שליחות בהקדש תו יכול להתנות אף בכל הקדשות וכי היכי דאמר בכתובות שם לענין קידושי ביאה דאיתקוש הויות להדדי והתם דעניני קדושין חלוקין הן איצטריך להך סברא דאיתקוש אבל הקדש דד"א ממש הם כל עניני הקדש פשוט דלא צריך יש שליחות בהך מלתא גופא ועדיף טפי מאיתקוש וא"כ מה שהקשינו לענין הפקר נמי לק"מ דאו דהוי בכלל הקדש או בשאר מתנות דיכול לעשות שליח ומש"ה יכול להתנות אף בהפקר וז"ב ועי' חי' הרמב"ן (ב"ב ר"פ מי שמת) דאינו יכול לעשות שליח לנדור עבורו וכן מוכח דברי התו' נזיר (די"ב) ובש"מ שם דא"י לעשות שליח לקבל עליו נזירות עבורו ולכאורה דלשי' כל הני פו' גם כן דאינו עושה שליח להקדש ומ"מ אינה ראי' גמורה דהתם להתחייב על גופו ודאי הוה מילי בעלמא ולענ"ד גם בהדיוט י"ל דאינו יכול לעשות שליח להתחייב לחבירו עבורו וראי' לדבר דגבי הרשאה בב"ק ד"ע בעי מדינא באופן שיכול להקנות לי' להמורשה ולא שליחות וצ"ע שם אבל להקדיש י"ל דמודה הרמב"ן והתוס' נזיר דיכול להקדיש עי"ש דהוה כמוסר חפץ לחבירו ליתן לחבירו והמקבל קנה לה בעצמו בקנין המועיל והשליח לא עשה מעשה כלל ואפ"ה פשוט בסוף פ"ק דגיטין ובכ"ד דקנה חבירו דעיקר השליחות להרשות עליו וה"נ אמירה לגבוה הוה כמסירה להדיוט ובאמת צ"ע לענ"ד טעם המהרי"ט למה קרי לה מילי בעלמא וצ"ל דמ"מ כיון דההקדש אינו קונה אלא באמירתו מיקרי מילי בעלמא אבל עכ"פ נראה ברור דמדברי כל הני פו' אין ראיה לדינו של מהרי"ט

שוב ראיתי בדברי הנוב"י מ"ב (סקמ"ז) בתשובה מבן המחבר דהאריך שם לענין נדרים ושבועות והביא דברי המהרי"ט ותמה עליו על מש"כ דמילי לא מימסרי לשליח דהא גבי גט התם לא אמרינן אלא דאין שליח ראשון עושה שליח שני אבל שליחות נתפס אפי' במילי ועוד דגבי הפרת נדרים פליגי תנאי אי יכול לעשות שליח משום מיעוטא דקרא הא בלא"ה אפי' הוה מילי בעלמא יכול לעשות שליח והנה לענין שו"נ הארכתי בעזה"י במקום אחר ומה שתמה על המהרי"ט דהא בגט אינו אלא דשליח ראשון אינו עושה שליח אחר נראה סברת המהרי"ט דבאמת קיימא לן בכ"ד דשליח עושה שליח ולא מצינו חילוק בין שליח ראשון לשליח שני ועוד נראה דע"כ צ"ל דחד מלתא היא דהא לא ילפינן בקידושין דשע"ש אלא בגירושין ובפסח וקדשים ליכא קרא וערשב"ם ב"ב (פ"א) גבי בצרן ושיגרן ביד שליח ומת כו' דפי' או שמת ומינה שליח אחר תחתיו וכיון דכתב בקרא והבאת ודאי צריך שליחות להבאה ואפ"ה שע"ש וע"כ דאף דמעיקרא לענין עיקר השליחות צריך קרא אחרינא לקדשים ולא ילפי מגירושין מ"מ השתא דכבר איתרבי שליחות בקדשים ומצינו בגירושין דאיתרבי דשע"ש אמרינן דג"מ בעלמא הוא וכל דין שליחות איתרבי בקדשים וכה"ג כתבו התוס' בחולין (ל"ו) בד"ה חד במת דאף דאיצטריך תרי קראי לענין הכשר למחוברין ותלושין ובמת לא כתיב אלא חד קרא ומת משרץ לא ילפינן דהא איצטריך קרא אחרינא לדין הכשר במת מ"מ כיון דכבר גלי קרא הכשר במת תו לא הוה אלא ג"מ דכל דין הכשר אתרבי ע"ש וה"נ כל דין שליחות איתרבי ושליח ראשון ושני חד הוא וז"ב וא"כ כיון שאין אנו מחלקין בין שליח ראשון לשני ע"כ הא דאמרינן דמילי לא מימסרי לשליח אין החסרון ע"כ אך משום השליח השני אבל לראשון מימסרי דזה מוכח ע"כ שא"א לחלק ביניהם וכמש"נ אלא דהיכי דעושה שליח לגרש הא לא הוה מילי דהא נתינת הגט מעשה הוא וכ"ש כתיבת הגט בשליח לכותבו אבל היכא דאינו עושה השליח אלא לומר לפלוני הא הוה מילי בעלמא לענין שליח הראשון ואינו נעשה שליח על האמירה אל זה דאין שליחות נתפס על מילי ואף דרש"י בגיטין (כ"ט) כתב דאינן חוזרין ונמסרין לאחר עיקר הכונה דאין הראשון נעשה כבעלים להיות חוזר ומוסרם וז"ב

ומה שהקשה מהפרת נדרים דאפי' מאן דס"ל דאינו עושה שליח להפרה איצטריך קרא להכי דאינו יכול לעשות שליח ואי איתא ת"ל דהוי מילי בעלמא לענ"ד י"ל כיון דבהפרה גופא קיי"ל דאינו יכול לעשות שליח י"ל דהתם גופא ה"ט משו' דהוה מילי בעלמא ולא מימסרי לשליח ומהתם הוא דילפינן לה ומש"ה התם גופי' איצטרי' קרא להכי ואע"ג דהתו' ר"פ מצות חליצה ד"ה וקראו לו כתבו דהפרת נדרים וסמיכה ומדידת עגלה ערופה וקריאת ב"ד ליבם דהתם דממעטינן שליח בכל הנהו הוי כש"כ הבאיה כאחד ואין מלמדין ע"ש מ"מ כבר ביארתי במ"א דאף דאין מלמדין היינו למילתא אחריני אבל באותו הדבר גופא מלמדין וז"ב. ואי"ל דאכתי קריאת היבם דנ"ל התם מקרא יתירא נמי הוה דיבור בעלמא וא"כ לענין דיבורא גופא הוה נמי קריאה דב"ד ש"כ עם ה"נ די"ל דתרויי' צריכי דמקריאה לא הוי ילפינן הפרה דהוי אמרין מה לקריאה שכן מצוה ומש"ה אינו עושה שליח וכדאמרינן התם בקדושין דלא ילפינן בקדשים שליחות מגירושין ותרומה שכן ישנן חול אצל קדשים וחזינן במידי דקודש יותר סברא דאינו עושה שליח וה"נ איפכא דמש"ה אינו עושה כאן שליח דהוי קודש וקריאה מה"נ פשוט דלא הוה ילפינן דהו"א דאין הקריאה חובה כלל על הדיינין בעצמם ככל קריאת ב"ד וכל קיום דין דאין החובה על הדיינין עצמן ועוד דהתם אי הוה בעי השלוחים הוו יכולין לישב ג"כ בעצמן בדין החליצה שהרי כשר אפי' הדיוטות בעלמא והוה ראוין לקריאה משא"כ בבעל דעלי' רמיא והשתא דגלי קרא בהו שפיר ילפינן מינייהו ואע"ג דהתוס' בריש השואל שם כתבו דטעם דהפרה דלשון אישה משמע ולא שלוחו זה אינו אלא דרשת הכתוב אבל טעם הדבר שפיר י"ל משום דהוי מילי מיהו משמעות דברי התוספות דהטעם דאין השליח נעשה כבעלה וא"כ ליכא למילף מינה ועוד צ"ע בדבר דאי טעמא דמילי לא מימסרי לשליח דילפינן מה"נ וקריאה וכבר כתבנו דמקריאה לחוד ליכא למילף דאיכא למפרך שכן מצוה וא"כ צריך גם ה"נ ע"כ וא"כ ע"כ תלי' בפלוגתא דרבי יאשיה ור"י דגבי ה"נ וא"כ הו"ל לאתויי בגיטין (ס"ו) בסוגיא דמילי פלוגתא דר"י ורבי יונתן כדרך הש"ס בכ"מ לומר והני תנאי כהני תנאי ועוד דבאומר אמרו קיי"ל דהוה ספיקא אי מימסרי לשליח ע"כ נראה יותר דהא דמילי לא מימסרי לשליח הוה מסברא דבכל הני דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בר"פ הא"מ הוה מעשה. אבל בדיבורא אפשר דאין כוחן גדול כ"כ למימסר לשליח דזה דנמסר לשליח צריך מילתא אלימתא טובא כדמוכח מדברי התוס' כתובות (דף ע"ד) גבי תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח הוה תנאה כו' דכתבו בד"ה תנאי כו' דהסברא דכיון דהמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא שיהא ג"כ בידו לשוי' בי' תנאה כו' ושמעינן מדבריהם דזה דיכול לעשות ע"י שליח הוא חיזוק הדבר ואם כן אין ללמוד שליחות בדיבור דאין הדבר גדול כ"כ ממעשה דהוא אלים טפי ודו"ק והא דצריך מיעוט בה"נ דא"י לעשות שליח אף דהוא מילי נראה לענ"ד דהיינו טעמא דהו"א הפרת נדרים שאני דכיון דקיי"ל כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ואפי' בקטן דאין קידושיו קידושין אפ"ה אמרינן בנדה (דף מ"ו) דמפיר מה"ט וה"נ הו"א דאף דאין שליחות למילי בעלמא מ"מ גילוי דעתא הוה דאינו רוצה בנדרה וה"א דמהני ומש"ה איצטריך הכא קרא דאפ"ה ל"מ ע"י שליח ולק"מ ומקריאה כבר כתבנו דהתם הו"א טפי דאפשר בשליחות כיון דגם השלוחין יכולין להיות דיינים ודו"ק ומיהו כ"כ דעיקר הדבר הא דקרי לה מילי צ"ע דהא משליטו על החפץ להקדישו והוה כנותן לו חפץ ליתן לחבירו ואי דהתם הנתינה הוה מעשה לא ידעתי מאי מעשה הוא וכי לא סגי באומר לו שיקחנו בעצמו וצ"ל דהתם עיקר הקנין במשיכות חבירו והשליחות אינו אלא להרשות לו אבל הכא הקדש אינו יכול לקנות בעצמו ועיין ב"ב (דף ע"ט) גבי הקדיש בור דאין המים הבאים אח"כ קדישין ופירשב"ם ותוס' דאין יד להקדש ועיקר ההקדש מה שמקנין לו ומש"ה חשיב מילי ומ"מ צ"ע דבכ"ד פריך בפשיטות מה לי מכרו לגבוה מה לי מכרו להדיוט וצ"ע:

תוכן העניינים

בכורי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה