אור ברסלב
בכורי אביב (רוטנברג) שמואל אהרן הלוי פרדס

בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג

שמואל אהרן הלוי פרדס

סימן יג

בסימן א' באות כ"ד, הביא כ"ג הרשב"א (מנחות כ"א), והרא"ש תמיד שרצו לומר דעזרה הוה רה"ר לענין שבת והאריך בזה, הנה בהפרדס חלק א' חוברת ב' בסופו נדפס ממני הדרן לסיומא דמסכת עירובין הבאתי זה, ושם הבאתי ג"כ חי' הריטב"א (יומא ס"ו:) שבכתבו וז"ל וא"ת ולגבי שעיר דיוה"כ מה מלאכת הוצאה איכא וי"ל דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה כו' עכ"ל, ולכאורה תמוה קו' הריטב"א דהא איכא הוצאה גמורה מעזרה דהיא רה"י לרה"ר וכן תמה בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' ע"ה, אכן אם נאמר דעזרה רה"ר לשבת שפיר הקשה דאין כאן מלאכת הוצאה דעזרה רה"ר ובחוץ לעזרה רה"ר, ותי' משום מעביר. ויש בזה חידוש דיוה"כ חייב משום מעביר דלא כדעת בינה לעתים דאינו חייב ביוה"כ משום מעביר ד"א ברה"ר, והבאתי שם כל הקושיות שנאמר בפנים הספר, ומה שהקשה בפנים על הגמרא יבמות ל"ט דפריך זר ששימש בשבת במאי, לוקמה בהולכת הדם למזבח ד"א שחייב בשבת, תירצתי שם דהא הגמרא ביבמות שם אזיל לר' יוסי, ובירושלמי ריש שבת דר"י ס"ל כבן עזאי דמהלך כעומד, והתוס' (שבת ה:) הקשו לבן עזאי איך משכחת מעביר ד"א ברה"ר ומשני בקופץ לכן הי' דוחק להגמרא לאוקמי זר ששימש בשבת בהולכת הדם ע"י קפיצה, והרבה הארכתי שם בזה, ותליתי אם רבים מבטלי מחיצתא, אבל בסופו שם הבאתי מפורש מתוספתא יומא פ"א ה"א ורמב"ם פ"ב באה"ט ה"ג דעזרה רה"י לשבת:

בסי' ב' אות כ"ט האריך הרבה כ"ג בענין מי כיור אם מכשיר ורצה לומר דמי כיור הו"ל שם לווי והביא שם הקרית ספר להמבי"ט דמשקה סרוח הו"ל שם לווי, הנה כבר תמהו עליו ממכשירין פ"ו מ"ה דמי רגלים מכשירים והא הו"ל משקה סרוח, אבל פשוט לפי הק"ס הנ"ל דטעמו משום שם לווי, והרי אמרו במכשירין פ"ו מ"ה דתולדה למים מי רגלים, והר"ש שם כ' דבתולדות אפילו שם לווי ג"כ מכשיר, ובמי כיור מבואר בפי' זית רענן להמג"א ז"ל פ' ויקרא דמי כיור לא מיקרי שם לווי לפי שאין השם מי כיור מחמת המים רק מחמת הכלי, ובאמת הר"מ פ"ו ממעה"ק השמיט הא דזבחים כ"ב דמי כיור יש להם שם לווי, ובהפרדס ח"ג חוברת ב - ג - ד שנדפס באירופה, ישנו שם אריכות גדול אם מים מבושל מכשיר דהו"ל שם לווי כמבואר במתני' דפרה פ"ק מ"ט דמים פושרין פסולין לפרה ופי' הר"ש משום שיש להם שם לווי ופלפלו שם בזה הגאון מקונצק ז"ל ולהבל"ח הגאון ר"מ זעמבא שליט"א:

בסימן ה' עניני מליחה בקדשים יש לי הרבה הערות בזה הסימן ואכ"מ ואציג הערה אחת שם באות ט"ז הביא קו' תוס' (זבחים מ"ה:) שהקשו למ"ד אין איסור תע"א למ"ל קרא בדם למעט נותר וטמא, והקשה הגאון רע"א ז"ל בגליון הש"ס דהא צ"ק אחרי שבישלו הדם דפקע איסור דם ומ"מ אין חיוב משום נותר וטמא, וע"ז הביא כ"ג בפנים הירושלמי יומא פ"ה ה"ו דהלימוד מקרא דלכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ושם בפנ"מ דהקריש הדם דאין בו כפרה יש בו משום מעילה, והלימוד דדם א"ח משום נותר ג"כ מקרא דלכפרה כמש"כ רש"י זבחים מ"ו. וא"כ ליכא לאוקמא בדם שבישלו כיון דאז אינו ראוי לזריקה ואינו ראוי לכפרה שוב יש בו משום נותר יעוש"ה בפנים הספר, וכל דברי הפנ"מ אינם מובנים, דאדרבא כיון דאינו ראוי לזריקה מדוע יש בו משום נותר, והרי דם באמת אינו בכלל בשר. ועי' בס' לב ארי' לחולין קי"ז שהקשה כן דל"ל קרא למעט הדם בטומאת הגוף הלא התוס' פסחים כ"ב. כתבו דבלא ריבוי לא חשבינן דם כבשר, וכן בתוס' חולין קי"ג:, ובטוה"ג התיב והנפש אשר תאכל בשר וגו', וצ"ל משום דראוי לזריקה לגבוה הו"ל בכלל אשר לד', ולא גרע מעצים ולבונה, וא"כ בדם שבישלו דאינו ראוי לזריקה שפיר אינו חייב משום נותר כיון דדם אינו בכלל בשר, ורק דיש להקשות דממ"נ דאם לא בישלו הדם אין איסור תע"א, וכשבישלו שוב ל"צ קרא להכי דבל"אה אינו חייב משום נותר, וע"ז י"ל דנ"מ דנעשה נותר מתחלה ואח"כ בישלו הדם דבזה חל עליו איסור נותר כיון שהיה ראוי לזריקה בשעתו, וכ"כ בס' שו"ת אחיעזר חיו"ד סימן ט', ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל:

סי' ג' אות י"ז הביא כ"ג התוספתא בענין שתי לינות דאם עלו ירדו, ואעתיק מש"כ בחידושי במק"א וז"ל:

בזבחים (פ"ד:) מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורין לן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר, ועיי"ש בפירש"י, ובתוס' שם בד"ה מוציא אני, בא"ד בהג"ה וז"ל ניליף דם שנפסל בשקיעת החמה מאימורין דכשרין דלא מיפסלי אלא בעמוד השחר וכ"ת משום דלן בדם אחר עמוד השחר לא מצי גמר מאימורין מה בכך הא לא מצינו פסול עמוד השחר בדם כלל ועוד כיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד אין חילוק בין שקיעת החמה לעמוד השחר דאלת"ה לן בדם שתי לינות מנין הא אין כיוצא בו בבשר אלא ודאי לא גמרינן דם מהכשרו וכו' עכ"ל התוס'. הנה מש"כ התוס' ז"ל דלא מצינו פסול עמוד השחר בדם כלל, מפורש להיפוך בתוס' מנחות כ': בד"ה נפסל בשקה"ח, בא"ד וז"ל ועמוד השחר פשיטא דפוסלת בו דומיא דאימורים וכו' עכ"ל, וכן מפורש בזבחים כ"א: בסוגיא שם דמי כיור נפסלין למתירין כמתירין, ועיש"ה בפירש"י ובתוספות בד"ה מאי אין מעלהו, ובד"ה איכא בינייהו גזירת שיקוע, דעמוד השחר פוסל בדם, וכן בתוס' זבחים נ"ו. ד"ה מנין:

ולכאורה מוכח מד' התוס' דאי מצינו פסול עמוד השחר בדם, אם לן דם עד למחרתו, הוה תרי פסולים, פסול דשקיעת החמה ופסול דעמוד השחר, ובראשונה נראה סברת התוס' דאף שכבר ידענו שדם שנפסל בשקה"ח לא ירד, מ"מ אם לן עד למחר ונפסל ג"כ בעמוד השחר דהוה תרי פסולים אם עלו ירדו, ורק דהתוספות כתבו דלא מצינו פסול עמוד השחר בדם, וכן הבין הגאון רי"א איטינגא ז"ל בספרו שו"ת מהרי"א הלוי ז"ל, ח"א סי' ק"ח, וז"ל שם אחרי שהביא התוס' הנ"ל, מדבריהם הקדושים למדנו דאף שכבר ידענו שדם שנפסל בשקה"ח לא ירד מ"מ אם נפסל אח"כ עוד בעמוד השחר לא ידענו שלא ירד מאחר דאיכא תרי פסולים אי לאו שלא מצינו פסול דם כלל בעמוד השחר" וכו', עכ"ל ואח"כ חוזר התוס' מזה, ואומר ועוד, דהיינו אף דנאמר דעמוד השחר פוסלת בדם, אין חילוק בין חד פסולא לתרי פסולא, וגם פשיטא לי' להתוס' ז"ל דלן בדם שתי לינות ג"כ אם עלה לא ירד:

אמנם בתוספתא פ"ט דזבחים, וז"ל "כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלהו ואם עלו ירדו" עכ"ל, ובס' חסדי דוד הספרדי על התוספתא הבין לפרש דאין המזבח מקדש פסולין אלא פעם אחת ותו לא, ולמדו האחרונים מדברי התוספתא דאין המזבח מקדש דאם עלו לא ירדו רק בלינה אחת אבל בשתי לינות אין המזבח מקדש ואם עלו ירדו:

וכן נדפס בראש ספר זרע אברהם במכתב מהגאון ר' מאיר שמחה ז"ל וז"ל ויעוין תוספתא זבחים פ"ט דהעיר המפרש דזה דין חדש דפעם שני אם לן אם עלו ירדו ואולי הטעם משום דהוי דיחוי בידים שהורידן מעל גבי המזבח ובכה"ג אם עלה ירד או משום דלן יליף דאם עלה לא ירד שכן לן כשר בבשר (זבחים פ"ד:) ולכן בהיו לנים שתי לינות ירדו דזה לא אשכחן בבשר עכ"ל ז"ל, ומוכח במסקנתו דעתו הגדולה ז"ל דהתוספתא סובר דבשתי לינות אם עלו ירדו, וראייתו משום דלא אשכחן שתי לינות בבשר הלא באמת בתוס' הנ"ל הקשו כן דלן בדם שתי לינות מנין הא אין כיוצא בו בבשר, ולפי דעתו ז"ל זהו ראיות התוספתא, ואם נימא כן דדעת התוספתא דבשתי לינות אם עלו ירדו, א"כ צ"ל דהא דאמרינן בזבחים בפ"ד דבדם אם עלו לא ירדו היינו בלינה אחת כגון דנפסל בשקה"ח ואח"כ העלהו בראשו של המזבח והיה שם בשעת עמוד השחר דלא נפסל בעמוד השחר בראשו של מזבח ול"ה רק לינה אחת משו"ה אם עלו לא ירדו אבל בלן בדם כל הלילה עד הבוקר ונפסל בשתי לינות שקיה"ח, ועמוד השחר, שפיר אין המזבח מקדש ואם עלו ירדו לפ"ד התוספתא הנ"ל:

ומה מאוד מיושב בזה קו' התוס' המפורסמת בזבחים דף (נ"ו), דקאמר שם מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא' ביום הקריבו את זבחו וגו' ופירש"י דלא מהניא הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר, והק' בתו', תימא הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למ"ד מועלת למה לי קרא בלילה אין יכול לזרוק דביום צוותו כתיב ולמחר מיפסל בעמוד השתר כדאמרינן, וכ"ת דאיצטריך קרא לאשמעינן דדם שאני דאם עלו ירדו, ואליבא דמאן אי אליבא דר"ג הא אמר לקמן דפ"ג דגם בדם אם עלו לא ירדו ואי אליבא דר"י הא אמר אין המזבח מקדש פסולין אלא בהקטרה וכו' יעוש"ה, ולהנ"ל נכון מאוד דאף למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח, ג"כ נ"מ בהא דכתבה התורה דדם נפסל בשקעה"ח לענין זה דיוחשב כשתי לינות היכא דלן הדם כל הלילה, דשקעה"ח ועמוה"ש הוי שתי לינות ולכו"ע אם עלה ירד, וכנ"ל ואם לא כתבה התורה דדם נפסל בשקעה"ח שוב אם לן הדם כל הלילה הו"ל רק לינה אחת בעמוד השחר ואם עלה לא ירד וזה נכון מאוד:

ובזה אמרתי לישוב רש"י מנחות כ"ג: שכתבו בד"ה לעולם, בא"ד וז"ל "אפשר לקדשים להיות כחולין שכשילין לילה אחד יצא מקדושתו לחולין" עכ"ל, ולכאורה קשה דלמה נקט רש"י ז"ל לילה אחד הלא דם נפסל בשקיעת החמה, ועי' רש"י ז"ל פסחים פ"ב. דפי' לן דמה, שקיעת החמה, ולמה כאן פירש"י לילה אחד, ולהנ"ל נכון מאוד דהנה הקשו המפורשים על פירש"י הנ"ל דהא שם קאי הגמרא לר' יהודה, ור"י ס"ל בזבחים פ"ג, דגם בדם אם עלה לא ירד ואינו יוצא בלינה מקדושתו לחולין, ולהכי מדייק רש"י ז"ל בלשונו שכשילין הדם "לילה אחד" יצא מקדושתו לחולין, כיון דאם ילין הדם כל הלילה הו"ל שתי לינות ואז לכו"ע אם עלה ירד לפי התוספתא הנ"ל ושפיר יצא מקדושתו לחולין דאף אם עלה ירד, וזה נכון מאוד:

ולפ"ד נדחה מה שרצו להביא ראי' מרש"י מנחות הנ"ל להמרש"א קידושין נ"ז דפיגול ונותר נפקע הקדושה, דהכא שאני כיון דהוה שתי לינות ואם עלה ירד שפיר נפקע מקדושתו, אבל פגול ונותר דאם עלה לא ירד שפיר לא נפקע הקדושה ומועלין בהן כמש"כ רש"י כריתות כ"ג, יעוהש"ה:

וגוף ד' התוספתא הנ"ל דבשני פסולים אם עלו ירדו, לכאורה זהו בתוס' מעילה ב. בד"ה ששחטן בדרום, דמתחלה רצו לומר דשחטו בדרום וקיבל בדרום דלית בי' מעילה משום דשינה בהו כ"כ, והיינו דהו"ל תרי פסולים, ואח"כ כתבו בשם מהר"ר פרץ דאין זו סברא דמה לי חד פסול ומ"ל תרי פסולים יעוש"ה:

ומכבר דקדקתי בזה, בכריתות די"ד. על המתני' דיש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ד' חטאות ואשם אחד, טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"כ, ובגמרא שם פריך ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול ומשני בחדא בהמה קמיירי בשתי בהמות לא קמיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכח"ל, והדר פריך אלמה לא משכח"ל כגון שעלה אבר פגול לגבי מזבח דפקע פגולי' מיני' והו"ל נותר ולכאורה ע"כ כוונת המקשה דהורידו מעל גבי המזבח דאל"כ אין לינה מועלת בראשו של מזבח. וא"כ לפי פירש"י כריתות כ"ג הטעם דמועל בנותר משום דאם עלה לא ירד, והכא דירד מע"ג המזבח ולפי התוספתא הנ"ל אם ירד לא יעלה ואם עלו ירדו א"כ שוב אין בו מעילה ומה פרי' הגמרא, ואח"כ מצאתי בספר נזר הקודש לכריתות מיד"נ הגאון ר"מ ראזין שליט"א שהקשה כן, ומחלק שם בין פגול דאם היה ע"ג המזבח דפקע פגולו הו"ל הקרבן כשר ואין בו שום פסול ואח"כ כשנעשה נותר הו"ל חד פסול דאם עלו לא ירדו ולהכי יש בו מעילה עיש"ה:

ועי' מנחות צ"ה: דפריך הגמרא, ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה, וראיתי מובא קושיא בשם גאון אחד ז"ל לפ"מ דאמרי' בזבחים פ"ז. לרבה דס"ל אין לינה מועלת בראשו של מזבח וה"ה בכלי שרת אם מלין בהם מותר לכתחלה ליקרב דכלי שרת מקדש פסולין יעוש"ה וא"כ מה פריך הגמרא דתנור מקדש איפסלא בלינה, הלא יש עצה להיות הלחם מונח בתוך התנור עד שיסדרנו על השלחן, וכן מבואר בתוס' חגיגה כ"ו: דהלחם מותר בתוך התנור והיה מעלהו מן התנור ביום השבת ונשאר חם יעו"ש. ושוב אין לינה מועלת בכלי שרת ולעולם התנור מקדש וזו הקו' גדולה. ולהנ"ל יש לומר לכאורה דהא המתני' מיירי ואין דוחות את השבת אף באופן שחל יו"ט להיות ע"ש ונאפה בחמישי בשבת ועד יום השבת שיסדרנו על השלחן הו"ל שתי לינות, וכן בשתי הלחם אם חל יו"ט להיות אחר השבת ונאפות מע"ש והו"ל עד יו"ט שתי לינות, ולהתוספתא הנ"ל בשתי לינות אם עלו ירדו ושפיר פרי' הגמרא איפסלא בלינה כיון דבשתי לינות אין הכ"ש מקדש הפסולין להיות נקרב וכמובן:

אבל יש לדחות דז"פ וברור לפענ"ד דהא דאומר התוספתא לפי הסברת המפו' דבשתי לינות אם עלו ירדו, היינו אם העלה על המזבח אחרי שלנו השתי לינות, כמו בדם אם העלה הדם על המזבח אחרי שעברה לילה אחת והו"ל שתי לינות שקעה"ח ועמוה"ש אם עלו ירדו, אבל אם עלה על המזבח אחרי שקעה"ח שנפסל בפסול אחד ונשאר על המזבח עד למחרתו שפיר אין עמוה"ש פוסל, וכן למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח אם עלו על המזבח קודם הפסול לינה שפיר מהני להו קדושת המזבח דלא ירדו, וכן לשון הגמרא זבחים פ"ז, לנו בראשו של מזבח מקטר והולך לעולם, וכן לשון התוספתא זבחים פ"ט, ושבראשו של מזבח מעלין אותו לעולם, וא"כ בלה"פ ושתי הלחם, דמונחין בתנור משעת האפיה עד שיסדרנו על השלחן, ובשתה"ל עד שעת הקרבה שפיר מהני קדושת כלי שרת של התנור להיות ראוי לקדושתן אף בשתי לינות, כיון דפסול השתי לינות נעשה אח"כ בעודן בתנור ומובן מאוד:

(לא עניתי על הערות כי אצים עלי לסיים ספרי ואצת מהענין נזכרים בספרים).

תוכן העניינים

בכורי אביב (רוטנברג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה