בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג
סימן יג
בענין תנאי בסוכה
אדפיס כאן איזה קטעים, מההערות שכתבתי על הספר היקר בנין הלכה, לכבוד יד"נ הנצמד בקירות לבבי הגאון הצעיר אוצר התורה כליל הכשרונות מהו"ר אהרן חיים הלוי לבית צימערמען שליט"א, כפי הקונטרסים האחרים שקבצתי מספרו הנחמד "בנין הלכה", והשתעשעתי בדבריו היקרים. ואני שולח לו קצת מההערות שעלו במצודתי, מדי עברי בין בתרי אמרותיו.
א) מה שהביא כ"ג בה' סוכה דברי הר"מ (פ"ו הט"ו) דאין יכול להתנות בכל הסוכה חוץ מעל נויין והק' הרא"ש סוכה (ט.) הא הפסוק מיירי דוקא בסכך משא"כ בכל הדפנות. וכ"ג מתרץ עפי"ד הרשב"א ביצה (ל.) דסוכת גנב"ך אין נתקדש ויכול להתנות עלי'. דאין אכילה מקדשת רק עשיית סוכה וכ' כ"ג דהר"מ יסבור לא כהרשב"א רק דאכילה מקדש לכך שפיר אין יכול להתנות בכל הסוכה. עכת"ד. אמנם יש לעיין ע"ז. אם כן למה ישונה נויי סוכה מהדפנות שהמה יותר מכדי הכשר סוכה כחלוקת התוס' שבת (כב.) וסוכה (ט.) וכ"מ ולמה על המותר אין יכול להתנות ועל נויי סוכה יכול להתנות שיטת הר"ם שם (הל' ט"ז) ואם מחמת קיום המצוה. הא גם בנויי סוכה ג"כ נתקיים המצוה כמו בהדפנות היתרות על הכשר סוכה ואעפ"כ מהני תנאו:
ב) ונראה לענ"ד ליישב דהנה באמת יש לעיין על שיטת הרשב"א הא סוכה עיקר נעשית לאכילה עי' סוכה (מו.) ומנחות (מב:) בתוד"ה ואלו ואזי למה לא נימא דאכילה בהסוכה מקדשת כסברת כ"ג, ועוד יש לעיין ממנ"פ אם יש דין דהסוכה צריכה לעשות זה שתתקדש כמו שיליף לה הש"ס סוכה (ט) כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה א"כ למה באמת לכתחילה יצא בסוכה שאין מקודשת הא חסר בהסוכה אותו דין קדושה דצריך להיות בה. ואין מבואר בשום מקום שיהיה איזה דין לכתחילה ודיעבד בדין סוכת גנב"ך:
ג) ונראה לענ"ד להסביר עפמש"כ דבר חדש בר"ן סוכה (מח) על הא דמתני' סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו וכ' רש"י דהא כל היום חובתה ואי איקלע לי' סעודתא אכל בגווה וע"ז כ' הר"ן וז"ל "נראה לי היינו טעמא דכיון דאמר רחמנא בסכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה". ע"כ. מבואר מדבריו דס"ל דאפילו היכא דודאי לא יצרך לו לאכול מ"מ אסור לו להתיר את סוכתו מחמת עצם דין דסוכה, ר"ל דיהי' לו סוכה כל שבעה וזה הוה דין בהסוכה ולא בהגברא בכדי שיהי' לו מקום לאכול רק בסוכה בעצמיותה הוה מצוה אפילו בלי אכילה. (וביחוד האריך בזה יד"נ הרב הגאון אוצר התורה מהר"ם כשר שליט"א, בקונטרסו על סוכה והביא סמוכין מנדרים (טז) סוכה שאני עושה שבועות (פ"ק מ"ח), ומרש"י מכות (ח.) אין החטבה מצוה אלא עשיה וכן משאלתות דרב אחא גאון למעבד מטללתא ולמיתב בה ובהעמק שאלה מדייק דיש מצוה בעשיי', ומצוה בישיבה. ועוד מקומות יש להעיר וא"ל) ולפי"ז יש לדון עפי"ד הש"ס סוכה (ט.) מניין לעצי הסוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' וכו' כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל על הסוכה. וא"כ כיון דהקרא מיירי רק בעשיית סוכה כמו שיליף לה ב"ש מזה הקרא לענין עשיית סוכה לשמה. וא"כ יש לומר דהדין דחל קדושה על הסוכה הוה מחמת עצם דין דסוכה. לפי שהבאתי לעיל דעצם סוכה הוה ג"כ מצוה, ועל הישיבה יש לנו קרא מיוחד בסכות תשבו ובזה הקרא לא כתוב לד' ואם כן מהיכן אנו יודעין זה הדין דע"י הישיבה יחול ש"ש על הסוכה. ויובן לנו בזה היטב דברי הרשב"א ביצה (ל:) דכ' דלא קל ש"ש על סוכה גנב"ך, בשביל שאכל זה אין חל ש"ש והערנו למה לא יחול ע"י אכילה ש"ש על הסוכה אבל לפי"ז ניחא דדין דחל ש"ש יליף לה רק מקרא חג הסוכות וזה בעשיי' מיירי ולא בהישיבה לכך שפיר לא שייך לומר דיחול ש"ש ע"י אכילה דזה יליף מקרא בסוכות תשבו והתם לא נאמר לד' ונכון [והש"ס מביא קצת באופן אחר הקרא עי' ויקרא (כ"ג) ודברים (י"ז) וכעי' זה בזבחים (כ"ה), ושם (ל"ז:) וב"ב (קי"א) ואכ"מ]. וג"כ ניחא ק' הרא"ש סוכה (ט) על הר"מ דכ' דעל כל הדפנות אין יכול להתנות חוץ על הנויין. ולמה לא יכול להתנות על אותן היתרות מהכשר סוכה כמו על השאר. אבל לפי"ד ניחא דעי' סוכה (כח:) כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה ויליף לה מתשבו כעין תדורו וא"כ לגבי סוכה הוה רק דין בשביל אכילה וזה לא מקדשם רק הוה דין מחמת הוקצה למצוותו כמש"כ הש"ס שבת (מה) וביצה (ל) ושבת (כב) ובתוס' בכל המקומות. לכן שפיר יכול להתנות משא"כ קדושת סוכה הוה מחמת עשיי', ואם כן כל הדפנות אפילו אותם היתרים על הכשר סוכה גם כן בטל לקדושת סוכה בגדר, פשטה דחד דבר הוא וכדומה וגם המצוה הוה המכשרת כל שבעה לכך שפיר אין יכול להתנות וגם כן יתישב ק' הא סוכת גנב"ך חסר הקדושה והיאך יצא. אבל לפי"ד ניחא, דהתם בש"ס סוכה (ח:) מיירי לענין דין אכילה אם מותר לו לאכול אם לא. ע"ז שפיר קאמר הש"ס דמותר. ר"ל מחמת דין דאכילה מותר דאין זה חסרון בסוכה שלא יצא באכילתו כמו כל פסולי סוכה. אבל ודאי צריך לו סוכה כדי שיצא עצם מצות סוכה, דנפ"מ היכא דכבר עשה סוכה דאז שוב מותר לו לאכול בסוכת גנב"ך [וכן דייקו מלשון הר"מ (פי"א ה"ח) מה' ברכות וכן בה"ט דס"ל דבעשיי' יש גם כן מצוה ואם כן הר"מ לשיטתו בודאי ניחא]:
ד) וממילא יובן לנו מתני' דסוכה (מ"ח) דלא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה וכ' רש"י דנויין יליף לה מתשבו עיי"ש ובאמת צריכין להבין דכמו דאסור לו לסתור אפילו דפנות היתרים על הכשר סוכה א"כ ג"כ לא היה לו ליטול את נויי סוכה דמה נפ"מ. אבל לפי"ז ניחא דעיקר נויין הוה מתשבו, וא"כ היכא דשוב לא ישב שוב אין צורך בהן. מה שאין כן עצם סוכה הוה מחמת עצם דין דסוכה כל שבעה שפיר אין רשאי לסתור אפילו ליטול רק דופן רביעי (מ"מ נויין ג"כ לולי כבוד יו"ט של חג לא הי' ניטל בלי צורך):
ה) וג"כ יתיישב דברי הש"ס ביצה (ל.) דפריך אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו איתקצאי לשבעה. מ"ש משבעה אתרוגים לשבעה ימים, דיוצא בה ואכלה לאלתר. ומשני התם מיפסקי לילות מימים [גבי אתרוגים] הכא לא מיפסקי לילות מימים [גבי סוכה], כלהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי. ובאמת צריכין להבין מה משני הש"ס משום דסוכה לא מיפסקי לילות מימים לשני גבי סוכה משום דיש לו רק סוכה אחת והוה ממש כמו אתרוג דאם יש לו רק אתרוג אחד ג"כ איתקצאי לז'. ועי' תוס' ברכות (יא.) ד"ה שכבר מבואר דכל פעם הוה קבועה חדשה עיי"ש וכ"ש סוכה דלא מפסקי לילות מימים דודאי היכא דיש לו רק סוכה אחת דאיתקצאי. יש להבין למה יהי' משונה מאתרוג. (הגם דיש חילוק מו"מ למה יהי' נפ"מ לדינא). אבל לפי"ד ניחא דפריך למה סוכה איתקצאי לשבעה. בכה"ג דרוצה לאכול רק פעם אחת ולמחרתו יסע לעיר אחרת וא"כ הוה ממש דומה לאתרוג. והש"ס למד מלשון איתקצאי לשבעה דבשו"פ לא יועיל תנאי ומשני התם דלא מיפסקי לילות מימים. דסוכה הוה עצם דין דכל שבעת ימים אפילו בלי אכילתו ג"כ הוה המשך מצוה אחת. וא"כ לא שייך תנאי [ואם בכה"ג בעשה שבעה סוכות ואחת יהי' לעשיית מצות סוכה והשאר לאכילה, שפיר יהני תנאי דהוי כעין סוכת גנב"ך דס"ל להרשב"א שם דמהני תנאי]. וזה הוה הלשון "כלהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי" ודו"ק:
ו) ועי' ירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב) דעושה סוכה לאחרים דצריך לעשות לשמו ועי' תוס' סוכה (מו.) ד"ה העושה ובמהרש"א שם ועי' בשירי קרבן על הירושלמי סוכה (פ"א ה"ב), אבל לפי"ד ניחא, דזה הוה דין בעשיי' וזה צריך לעשות לשם חברו, וזה כמו שכתב רב עמרם גאון בסדר הסכות וחייב כל אחד מישראל לעשות סוכה לעצמו ולברך עיי"ש. וזה הוה ג"כ ההסבר בירו' סוכה (פ"א ה"ב), דצריך לחדש בה דבר ועי' בתוספות סוכה (ט.) ד"ה סוכה. דזה הוה מחמת עשיי'. ויש לדון בדברי הר"ן ביצה (ל) ועצי סוכה דמיסתרי מקרא אף הדפנות בכללן שגם הם צריכין להכשר סוכה ומחלק בין עושה ארבעתן כאחת או אח"כ. והק' בהגהות אנשי שם דהתוס' לא מחלקי, אבל לפי"ד י"ל, וכן יתיישב קושית התשב"ץ סי' ק' דנשבע שלא יעשה סוכה דאין חל השבועה, הא יכול לפטור ע"י שיעסוק במצוה או שיהי' מהולכי דרכים, דפטורים מן הסוכה, אבל לפי"ד ניחא דהא דהולכי דרכים פטורים מטעם חשבו עי' סוכה (כה.) כמש"כ התוס' והמאירי שם. ועי' ברכות (יא.) והרמב"ן פר' אמור כ' מטעם אזרת כל אשר כאזרח רענן בביתו להוציא מפרשי ים עיי"ש מטעם דהוה עצם פטור כמו שהאריכו, וא"כ זה דוקא מישיבה בסוכה, משא"כ בעשיית סוכה מחמת עצם סוכה י"ל דשפיר נתחייב דעל זה אין לנו פטור והוה כמו מצטער מכל מצות דעלמא. דעצם החיוב יש וכבר דנו זה. וא"כ שפיר מיקרי נשבע לבטל את המצוה ואין השבועה חלה:
ז) ואציין מה שהק' התוס' רי"ד למה סוכת גנב"ך כשר ובשחיטה בעי' בר חיובא. (ראיתי שהביאו ואין לי תח"י לעיין בו) וכן הק' הח"ס למה בציצית פסול בנשים ועכו"ם ובסוכה כשר ותי' משום דאין עשייתה מצוה, וא"כ לפי"ד דלעיל דעשיית סוכה ג"כ מצוה, וא"כ תקשה למה יוכשר סוכת גנב"ך. ולכאורה י"ל דאפילו לפי"ד אין ר"ל דעצם עשיי' הוה מצוה רק דהמצוה הוה בזה שנעשית הפעולה ולא הפועל כעי' שיטת הראשונים לענין מעקה בקדושין (לד.), אם עושהו עכו"ם, אם ישראל יקיים העשה דועשית מעקה ג"כ. ועי' בתוס' שם ומנ"ח מצוה מעקה. אמנם עי' קידושין (ע.) אשכחי' דקעביד מעקה א"ל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לעשות מלאכה בפני ג', מבואר דעשיית מעקה לא הוה כלל מצוה רק דתהי' אפילו ממילא דאל"כ שפיר עביד דעביד מעקה דמצוה בו יותר משלוחו דאשכחן כמה פעמים בחז"ל דלצורך מצוה אין כבודו אלא בגדולים, משא"כ סוכה פסול תעשה ולא מן העשוי עי' סוכה (יא.), וא"כ לפי"ד מבואר דיש ג"כ בעשיי' גדר מצוה. א"כ שוב תקשה למה יוכשר סוכת גנב"ך. ונראה דרש"י כ' בסוכה (ח:) דלא בעי' עשיי' לשם חג רק לשם צל עיי"ש. וא"כ כיון דעכו"ם שייך בזה ענין דצל למה יפסל, ואין דומה לענין ציצית, דבעי' עשיי' לשם ציצית לכך נשים דלא שייך במצוה ז' שפיר נפסלו עי' מנחות (מב). ובפרט לשי' הר"מ (לפ"ג) מה' גירושין על הא דיבמות (גב:) לואשה דעלמא [לאחר שאכנסנה אגרשנה] אינו גט מבואר דהוה חסרון דלשמה וכבר האריכו] משא"כ הכא דכל הכוונה דצריכין הוא רק כוונת צל, האם עכו"ם ואשה לא שייך בצל סוכה דעלמא. ופשוט,
ח) ובעיקר דברי הר"מ (פ"ו) מה' סוכה שמדייק הרא"ש דשי' הר"מ דאין מועיל תנאי על כל דפני סוכה, והארכנו לעיל, ראה זה חדש בקרית ספר להמבי"ט ז"ל על הר"מ שם דכ' על דברי הר"מ דאין מועיל תנאי רק על הדפנות של הכשר סוכה, אבל ודאי על השאר שפיר מועיל תנאי, וזה כדברי התוס' שבת (כב.) וכ"מ, וא"ל יותר:
ממני ידידו המוקירו ברום ערבו.
הרב משה רוטנברג
לאשר בי הרבה סייעתי כתיקון הג"ה בהספר הזה, ספר "בכורי אביב'' מיד"ג הרב הגאון המצוין חו"ב העילוי המפורסם מוה"ר משה ראטענבערג שליט"א מגדולי תלמידיו של הגאון הצדיק המפורסם הרב ר' מאיר שפירא זצ"ל, ר"מ ישיבת חכמי לובלין.
הספר הזה נדפס במדינת פוילין לפני המלחמה הנוראה, אבל הכל נאבד ונשרף, ורק איזו ספרים שניצולו, ונדפס כעת פעם שנית בפה. הספר הזה הוא "בכורי אביב" ביכורי ראשית מהרב הגאון הנ"ל, אבל המה בכורי המובחר, מבחר שבפרי, חידושים יקרים מפנינים ומסולאים בפז, וכבר האלו ושבחו גאוני הדור ספר הזה, וכעת סיוע בסדור הגהה, העידותי הרבה כחידושי ספר זה אבל מפאת חוסר המקום והוצאת הדפוס העלותי מעט המעט.