אור ברסלב

בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג

סימן יב

סימן יא

בעניני חנוך וחנוכה

א) מנחות (מט.) שאין מחנכין וכו' ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה של בין הערבים. וכן הוא בספרי פנחס (קמ"ג). ויש לחקור אם תיכף ומיד בהדלקתו מתחנכת, כהא דיומא (יב.) לובש שמונה ומהפך בצינורא מבואר בפשטות דנעשה מיד כ"ג. א"ד יש לחלק, משום דהתם לגבי חינוך דכהן דמתחנך בעבודה שלו. ואם כן שפיר עבודתו כילה, אף דקאמר הש"ס שבועות (טז) דאיקרובי לעיכול הוה עבודה. זה הוה דין באימורין, עי' יומא (כ) זבחים (פו) וזה ר"ל גם כן התוס' יומא (כב) דהכהנים היו נעורין כל הלילה להקטיר הפוקעין עיי"ש. וכן יש לחלק הא דזבחים (טז.) נקטעה ידו של מזה קודם שיגיע הדם לאויר מזבח והזה ונתן בעינן ופסול דהתם משום חסרון בע"מ ואכמ"ל מה שאין כן לנידון דידן דאנו רוצין שהמנורה תתחנך ולגבה לא שייך לומד דכלה מלאכתו דאדרבה לגבה מתחלת עבודה לאחר הדלקה בזה שדולקת הלאה, ואם כן י"ל דהחינוך נעשה בזה שדולקת והולכת כל הלילה עי' פסחים (נט) וכ"מ:

ב) ויש לה"ר מל' הר"מ פ"ב הי"א מתו"מ שאין מחנכין את המנורה אלא בהדלקה שבעה נרותיה של בין הערבים, מבואר בפשטות דהר"מ הדגיש "הדלקת" דנתחנכה בהדלקה וא"א לומר דר"ל לאפוקי' הטבה דהא ביום א' לא הי' הטבה. ועי' מש"כ בזה המאירי יומא (טו) וא"ל יותר. [וכבר האריכו בזה דלהר"מ הטבה הוה עבודה, וכבר הארכתי בזה בסי' א' היאך נתחנכת הא הדלקה לאו עבודה ועי' יומא (כד:) והר"מ (פ"ט ה"י). מפסוהמ"ק, וכן הערו על סכין אם הוה כל"ש היאך נתחנכת עי' חולין (ג.) בתוס' וסוטה (יד:) וזבחים (מז) ותי' עפי"ד הריטב"א יומא (לט) לענין קלפי כל"ש היאך נתחנכת הא הגדלה לאו עבודה ותי' כיון דעבודת הקלפי אינו אלא בהגרלה זו הוה עבודתן לקדשו ואשר ישרתו קרינא עיי"ש. אבל מ"מ לענין דם לא יקדש כמו שכתב התו"י יומא (לט.) שם. דמיקרי קדושה קלישה ולפי"ז יש לדון בנ"ד במנורה בדברי התוס' מנחות (פט.) ד"ה חצי לוג לכל נר ונר תימא למה הי' צריך לקדש השמן בכל"ש עיי"ש אבל לפי"ד ניחא דכל"ש עושה אותה קדושה גמורה. וכבר האריכו בדברי התוס' תמורה (יד.) ד"ה וכל דכ' להיפך ולפי"ד י"ל ואכ"מ]:

ג) ואם כנים דברנו יתיישב שפיר דברי הש"ס שבת (כא:) וא"נ לשיעורה ר"ל דבאמת כבתה אין זקוק אבל מ"מ שיעור שמן בעי' ועי' ש"ע או"ח (תרע"ב) והערו הפוסקים מהו הוא הסבר ממנ"פ אם ס"ל דכבתה אין זקוק לה אם כן שוב נמי לא ניבעי' נמי שיעור ויהי' לנו די נמי במשהו שמן עיי"ש. וכן האריכו למה כבתה אין זקוק לה הא במנורה זקוק לה ושיטת הר"מ דאפילו ביום גם כן צריך להדליק המנורה:

ונראה ליישב דהנה באמת הערו למה היו צריכין לנס הא טומאה הותרה ותי' המזרחי דחינוך בטומאה ליכא. והדברים עתיקין עפי"ד הש"ס פסחים (פד:) דטומאה מקרי פסול עיי"ש. ואם כן ליחזו אנן באיזה אופן הי' הנס. דעי' זבחים (פח.) דאין כל"ש מקדשין אלא מלאין פירש"י שיעורן המלא. ועי' תוס' מנחות (פט:) דהי' צריך כל"ש, ואם כן ע"כ היו צריכין לנס שיהי' לנו שיעור שלם. דאם לא כן הכל"ש לא הי' מקדשן, ואם כן אח"כ כשנתנו למנורה והדליקו שוב לא היו צריכין לנס, דהא אז כבר נתחנכת ואם כן שוב אמרינן טומאה הותרה ולא היו צריכין לנס, ואם כן חזינן מזה דהנס הי' שהי' שיעור שלם בטהרה עד הדלקה. ואם כן כשקבעו לדורות הנס גם כן קבעוהו כך שצריכין שיעור שלם קודם הדלקה ואחר הדלקה אפילו כבתה מיד נמי אין זקוק לה, וממילא אין קשה הא במנורה כבתה זקוק לה דזה לא שייך לנ"ד דקבעו רק על אופן הנס ופשוט:

ד) אמנם יש לעיין עפי"ד הירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב) השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין את הקרבנות עיי"ש. והנה עפי"ד המתני' מנחות (מט.) המובא לעיל דאין השלחן מתנכין אותו אלא בלתם הפנים בשבת. ואם כן היאך חינך עזרא בית שני ועי' מנחות (מה.) מילואים הקריבו בימי עזרא ועי' שבועות (טו) כל הסוגי', ובשלמא על המשכן אין קשה כ"כ אף דהיה ביום א' עי' שבת (פז.) ראשון למעשה בראשית, ואם כן לא הי' לחם הפנים ומפורש להדי' כן בתוספתא מנחות (פ"ו) דשבוע הראשון הי' פנוי בלי לחם עיי"ש ואם כן השלחן הי חסר. מ"מ יש לומר דש"ה דמשיחתן מקדשתן. עי' סנהדרין (טז) וכ"מ כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן עיי"ש אמנם בימי עזרא היאך נתחנכת. דבשבת לא היו מחנכין דהא אין זמנם קבוע עי' תמורה (יד.) וכ"מ. וכבר דנו בדברי הרמ"ע מפאנו (סי' ק"ב) דאין מושחין כהן גדול ולא כל"ש בשבת. דהוה איסור תורה. וכן על בנין שלמה גם כן לא הי' קשה כ"כ דהיו עדיין כליו של משה. עי' מנחות (צט) עשר מנורות וכו' אלא על של משה עשר שלחנות וכו' אלא על של משה, ובמדרש תדשא פ"א ועי' זבחים (ס"א:) אש שירדה מן השמים בימי משה וכו' ועי' מנחות (כא:) כשרים לו וכשרים לדורות. אבל של עזרא דבאו בה פריצים והללוה עי' ע"ז (נד:) ונדרים (סג.) ואם כן שוב הוה כל"ח ואם כן היאך נתחנכת. [ועי' מהרי"ט (סי' מ"ג) דהאריך בענין שביעית ותרומ' אם אמרינן גם כן דבאו בה פריצים וחללהו וי"ל הרבה ואכ"מ]. ואפילו במקדש עי' ספרי (מ"ד) שומע אני ראשון ראשון קדוש וכו' שלא קידש אחד עד שנמשחו כלם, ואף דכת התו"כ במכילתא דמילואים (פ"א) שכל כלי וכלי טעון משיחה בפ"ע, עיי"ש מ"מ נתקדשו רק אחרי שנגמרו כלם, א"כ כ"ש בחינוך עזרא:

ה) ועי' מגילת תענית (בכ"ה דכסלו) דכל שמונה ימים היו מתעסקין במזבח וביום שמונה נגמרה עיי"ש גם כן הערו עפי"ד הירושלמי הנ"ל הא המזבח מעכב והאיך הדליקו, וכן הערו על התי' דמש"ה לא הביא שמן טמא משום דאין מתחנכין בטומאה [וכבר הערו מספרי פר' נשא דקרבן נחשון דוחה שבת וטומאה מפורש דבחינוך ג"כ אמרינן דטומאה הותרה, תי' דש"ה משום דכבר קדוש בשמן המשחה ופשוט] תינח ביום א' מה הנס הי' ביום ב' דאזי לא היו צריכין לנס דהא היו יכולין להדליק שמן טמא, משום דהמנורה כבר נתחנכה:

ו) וכן י"ל הא דהירושלמי יומא (פ"ד) ותו"כ (צו) ודשנו את המזבח ויכוין כייא דהיו מניחין כל האברים עליו שלא יפסלו ביוצא עיי"ש. [ובחי' הארכתי למה לא קאמר הש"ס מנחות (כה.) ואימא עון יוצא דהותרה מכללו בראשו של מזבח עיי"ש בתוס' וזבחים (כג.) ויומא (ז.). ואכמ"ל]. וע"כ לא ס"ל ונסע אהל מועד לענין כל המשכן דאם כן בל"ז לא הי' נפסל, ועי' זבחים (סא:) ובתוס' ד"ה אף על פי בשעת שנשאן שכתף מזבח הוא עיי"ש ולמה הק' לי' דוקא על מסולק היאך הי' ס"ד דלא נפסל הלחם הפנים הא נפגם המוזבח, עיי"ש ומנחות (צה.) הא גם במסודר יהי' גם כן קשה כיון דהמשכן נסתלק אם כן שוב הכלים אינן על מקומן ומקומן מעכב עי' ירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב) דמקומן מעכב. ועי' בתוספתא (פ"ז) דמנחות, ואם כן היאך היו המזבח יכול להציל מפסול יוצא והשלחן יציל הלחם מפסול לינה ויוצא ועי' היטב בכל המקומות:

ז) ע"כ נראה לענ"ד ליישב דשני קדושות יש א) קדושה כללית בתור קדושת המשכן והמקדש שקדושתה כוללת כל כלי המקדש. ב) קדושה פרטית, ר"ל דכלי שרת לאחר שיקדישנו תפסה קדושה בתור כל"ש מיוחדה. ונפ"מ יהי' לפי"ד הירושלמי שקלים (פד) הנ"ל דאם אין המזבח במקומן או נפגם דמעכב לא ר"ל דהשלחן ג"ע תצא מקדושתה דודאי לא. עי' ע"ז (נד.) ונדרים (סג) דדוקא באו בה פריצים וחללוהו דאזי נעשה חולין. מה שא"כ כההוא דסוכה (מח:) וזבחים (סב) דאותו יום נפגמה קרן המבזח, וכי ס"ד דכל המקדש יהי' חולין, דודאי לא והא דירושלמי שקלים (פ"ד) כ' דמעכב ר"ל דיהי' חסרון בקדושת כללית ר"ל בקדושת כללית של כל המקדש, אבל ודאי שאר כל"ש בתור קדושת פרטית שלהם נשארה כמו שהיתה [ועי' בבעה"מ ומלחמות בע"ז (נב.) לענין באו פריצים בקדוה"ג ותוס' יומא (מד.) ד"ה ובשילה לענין אבני היכל שנשרו עיי"ש ואכמ"ל]:

ח) ומובן בזה התוספתא במנחות (פ"ו) שבעה קני המנורה מעכבין זה את זה ושבעה נרותי' מעכבין זא"ז גביעי' כפתורי' ופרחי' מעכבין זה את זה קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין זה את זה ריברי"א אף הסובב וכו' אבל ריבועו מעכב את המזבח השלחן והמנורה והמזבחות מעכבות זה את זה עיי"ש דלכאורה למה שונה כ"כ כמה פעמים זה את זה ומה נפ"מ הא אפילו נפסל הגביע וממילא נפסל המנורה וממילא נפסל כל המקדש. אבל לפי"ד דנפ"מ אם חסרון במנורה אזי חסר גם כן קדושה פרטי בהמנורה אבל בשאר דברים חסר רק קדושה כללית ועי' ערכין (י:) וזבחים (פח.) לענין כל"ש שנקרעו ונפגמו ועי' קידושין (נד) וכ"מ וכן פרחי' וגבעי' יהי' נפ"מ להיכא דאין באה זהב עי' מנחות (כח.) ואכ"מ]:

ט) ולפי"ז יתיישב כל הק' דהא דכתב הירושלמי שקלים (פ"ד) והתוספתא (פ"ו) דמנחות דהמזבחות והשלחן והמנורה מעכבת ר"ל דהוה חסרון בכללות המקדש, וכן הא דספרי. וממילא כיון דקדושת כלי שרת פרטיית יש, שוב שפיר הי' יכול עזרא לקדש את המקדש וכל שבוע הי' עדיין חסר הקדושה כללית עד שבת, מחמת לחה"פ, ובשבת נתקדשה לגמרי, וכן ה"ה לגבי חינוך דחנוכה, אף דחסר המזבח. וכן ניחא הירושלמי (פ"ד) דיומא ומנחות (צה) דלא נפסלו ביוצא משום דהכל"ש הלאה נשאר בקדושתה. וממילא ניחא הק' כיון דהמנורה נתחנכה ביום א' אם כן למה הי' צריך לנס ביום שני, הא היו יכולין להביא בטומאה. אבל לפי"ז ניחא, דעד שנגמרה המזבח הי' עדיין חסר קדושה הכללית וחסר עדיין בדין חינוך עד יום השמיני. [וכעי"ז עי' ירו' (פ"א) ביומא הקמת לילה כשרה לעבודת לילה לבד ובכל יום הי' צריך להיות הקמה חדשה עיי"ש ובמכילתא דמלואים (פר' צו)]. ומובן כי הרבה חילוקים יהי' אם חסר הקדושה הכללית, אפשר הבאת הקרבנות לא יהי' בתור חובה כיון דחסר קדושת המקדש, ואם כנים דברנו יובן דברי הרמב"ן (פר' בהעלותך) דהביא דחז"ל דחלש דעתו של אהרן דלא הקריב וניחמו הקב"ה בנרות, והק' הא הקריב ואם ר"ל בתור חובה הא גם נרות הי' חובה והביא דר"ל נרות של חנוכה בתור חינוך עיש"ה אמנם מה תי' הא עדיין דחנוכה גם כן הי' בתור חובה, אבל לפי"ד ניחא כיון דעדיין חסר קדושה הכללית שוב חסר הדין דחובה, ויובן בזה מה זה נדבה דקרבנות של שמונה ימי מילואים. וכן יהי' נפ"מ הרבה עי' זבחים (נט.) מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו ובתוס' שם דחילקו בין קטורת לשאר דברים עיי"ש, וא"ל יותר. [ועל ההק' למה הי' שמונה ימים כבר הביאו השאלתות דגורס ולא הי' בו להדליק "אפילו יום אחד". ועי' מאירי שבת (כא.) דנס היום ראשון מחמת מציאת הפך או נצוח מלחמה. ובחי' האר' על הגהות מגילת תענית שהביא דמצאו פך של "שמן המשחה" וכ"ה בקב הישר (סי' ק"ב), וזה פלאי וא"ל יותר]:

י) ולפי"ד דלעיל דעיקר הוה מה שדולקת ולא במה שמדליק, יתיישב שפיר ק' הגאון ר' יוסף ענגיל זצ"ל על הא דתו"י יומא (כד.) דכ' הש"ס דהדלקה לאו עבודה כ' התוס' מטעם דשלהבת עולה מאלי', והק' למ"ד אשו משום חיציו וא"כ שפיר להוי עבודה, ולא שייך תי' הנמק"י ב"ק (כב.) אבל לפי"ד ניחא. דעיקר עבודה הוה במה שדולקת ולא במה שהדליקה, דהא לר"מ אפילו הדליקה בחוץ כשר והדברים עתיקין וא"כ שפיר הדלקה לא הוה עבודה. ודו"ק:

יא) ואגב אציין ק' מו"ר מהר"ם שפירא זצ"ל לתי' דנשתייר במנורה השמן על ח' ימים, הא הש"ס קאמר במנחות (פח:) נדשן השמן נדשן הפתילה עכ"ק. וי"ל עפי"ד מש"כ הרשב"א שם ד"ח לפרש דברי רש"י דדוקא אם הפתילה נעשה דשן, אז זורקים השמן ג"כ, משא"כ היכא דהפתילה לא נעשה דשן אין זורקין השמן. וא"כ ממילא ניחא ק' ופשוט:

תוכן העניינים

בכורי אביב (רוטנברג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה