אור ברסלב

בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג

סימן י

סימן ט

הערות מנשיא שלטון הרוחני של ישיבת חכמי לובלין הגה"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א

שולח אני לך רצוף פה חזרה הקורעקטין. אך בעת שעברתי על אמריך עוד הפעם באתי להעיר עוד הערה. דמה שהבאת בראש דבריך בסימן ג מרש"י פסחים (נט) והארכת שם בדברים נעימים בפסחים דף (צט.) רמי לי' ר"ס לרבא כגירסת הצל"ח דגרס רבא, והנה האיגרא רמה מקשה על הגמרא שם דמהיכן מוכיח הגמ' הא כל הלילה ילין הלא התרגום מתרגם שם לא יבותין לבר ממדבחא. ולכן נוכל לפרש הפ' שמזהיר של ילין חוץ למזבח עד בוקר רק יעלנו ע"ג המזבח ושם אין לינה מועלת. ולכאורה הוא ק' עצומה, אולם לפי הגירסת הצל"ח דגרס רבא ל"ק כיון דרבא סובר לינה מועלת ע"ג המזבח ולכן רמי לי ר"ס לרבא לשיטתו בזבחים (פז.) ואם כן אין שום עצה שלא יהי' פסול בלינה בלתי אם הוא רשאי להקטרו בלילה ולכן מקשה הגמ' שפיר הא כל הלילה ילין:

ולכאו' מדוע לא יסבור רבא אין לינה מועלת כדי שלא נצרוך לדחוקי ולפרש הקרא דלא ילין חלב חגי בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דהגמ' שם מסיק שבקי' לקרא דהוא דחוק ומוקמי אנפשי' הלא יותר מסתבר לרבא להביא ראי' מהאי קרא, דאין לינה מועלת ולפרש הקרא דלא ילין עד הבוקר חוץ למזבח. אמנם אם לא נפרש הקרא דלא ילין הא כל הלילה ילין ורשאי להקטירו, רק הפי' שלא ילין בלי הקטרה עד הבוקר. יש להכתוב הזה ב' משמעות אחד שלא ילין חלב חגי עד הבוקר לבר ממדבחא רק קודם ע"ה יעלנו ע"ג המזבח, וכן משמעות ב' דכתיב שאם הי' לן ע"ג המזבח כל הלילה אין להורידו עד הבוקר. כי באם יהי' בע"ה חוץ למזבח יפסל בלינה. כמבואר ברש"י משפטים אין לינה אלא בע"ה שנאמר עד הבוקר ש"מ שעיקר לינה תלוי בבוקר בעה"ש:

ולכאורה קשה ק' התוס' ב"מ (ק"י:) בד"ה שכיר היאך נפסל בעה"ש הלא לינה משמע כל הלילה ומתרץ התוס' שם מפני שהן ראוין להקריב, בתחילת הלילה קרינן בי' לינה אפילו בעה"ש ואם כן כל עצמו שנפסל בעה"ש שהיו חוץ למזבח מפני מפני שיכולין להקריב בתחילת הלילה, וממילא מוכרח לפרש הקרא הא כל הלילה ילין שיוכל להקטירו וקשה ק' הגמ' הא חלבי חול אין קריבין ביו"ט. ואף אם נסבור דאין לינה מועלת צריכין לדחוקי' ולפרש הקרא דבי"ד שחל להיות בשבת עסקינן ורבא סובר לשיטתו דלינה מועלת כיון דבין כך וב"כ צריכין לדחוקי' בפירוש הקרא:

וצריך עיון הספק שנסתפק הס' צפנת פענח בפסח אחר חצות לראב"ע. וכן המחשב לאור שלישי דמכשיר אם עובר מיד על לא ילין כיון דבלילה לא אינתיק לשריפה קליש פסולו גם לענין לא ילין ע"ש ולפי"ד התוס' ב"מ (קי:) הנ"ל אין עובר בלא ילין רק בלן כל הלילה. אבל לא בתחילת הלילה והיכא שהי' ע"ג המזבח כל הלילה ולן חוץ למזבח רק בעה"ש נפסל בלינה כדברי התוס' שם כיון שהן ראוין להקריב בתחילת הלילה קרינן בי' לינה אף בעה"ש גרידא. ולענין פיגול מבואר מתוס' מנחות (כ:) בד"ה נפסל בסוף הדיבור שם דבבשר ק"ק מחצות והילך דזמן אכילתן אסור מדרבנן יש פיגול מדרבנן, כל זה באתי להעיר:

דברי ידידך הדו"ש תורתך וטובך המברכך בברכת צלח ורכב ע"ד אמת ויהי' הד' עמו ויעל. משה במחו"ר שלום יוסף

תשובה להגה"ק מבאיאן שליט"א

א) במה שהביא הדרג"ק ק' האיגרה רמה למה לא מוקי לה הש"ס פסחים (נ"ט) הא כל הלילה ילין ר"ל חוץ למדבחא כתרגום שם. ומיירי בכל זמן. למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח ע"כ. ונראה ליישר עפי"ד מה שחידש בס' שאלת כהנים תורה מנחות (ק) דבליל יו"ט ובכה"ג שאין יכול להקטיר חלבי חול אז לכ"ע מודי דלינה מועלת ותלי' מדהתוס' זבחים (פז.) ד"ה ושלחן עיי"ש ומה שהארכתי בסי' ג' אות ב' ג' בטעם הדבר ואם כן בפשטות ניחא דע"כ מצריך לאוקמי' בי"ד שחל בשבת דחלבי שבת קריבין ביו"ט. דאל"כ הא חלבי חול אסור ביו"ט. וא"כ אי אפשר לפרש דלא ילין מבר ממדבחא. ואין לינה מועלת עג"מ. דהא בכה"ג לכ"ע לינה מועלת ופשוט:

ב) ומה שתירץ כהדרגה"ק עפי"ד הצל"ח דגורס רבא ורבא לשי' בזבחים (פז.) דלינה מועלת עדיין לענ"ד יהי' יכולין להק' ק' האיג"ר. עפ"ד מה שמדייק בטל תורה כדברי רש"י זבחים (פז.) ד"ה א"צ דבכלי שרת לא פסלה לינה. וכ"כ להדי' הפני"פ בפר' צו [וכבר הערו מזבחים (כ"א) וסוכה (נ) ומנחות (נ) ודף (צ) (צה) דאי קדיש בכל"ש איפסלה בלינה ויומא (לז) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יפסלו מימי בלינה ואכ"מ] ואפילו לשיטת התוס' חיצונית בזבחים (מז) [הובא בח"נ] דכ' דדוקא בשלחן מטעם דקבוע. משא"כ שאר כלי שרת. וא"כ במזבח של משה דהוי כל"ש וקבוע לכ"ע אין לינה מועלת וכן ראיתי שתי' כן בזרע אברהם ח"א. ואם כן שוב הדרא ק' לדוכתא לוקמי' הקרא במזבח של משה ור"ל לא ילין חוץ מדבחא ולא צריך לדחוק הקרא ולאוקמית אנפשאי ועי' זבחים (כז:) ברש"י ושטמ"ק שם ועי' תוס' זבחים (ס"א:) ד"ה ארבע דחי' כל דבר דלא הי' קדיש במזבח עולמים ה"ה במזבח של משה אף דלא שייך הטעם. ולפי"ז יש לדון לנ"ד ואכ"מ]:

ג) ולפי"ז יש לסתור גם כן תי' באות א' דבליל יו"ט לכ"ע לינה מועלת. דהנה בסי' ג' בתחילתו הארכתי דב' טעמים יש א) מטעם דהתחילה הקטרה כמנחות (נח.) ב) מטעם הקדושה מצלת דקדושת מתנגדת לפסלות עיי"ש. שכ' דלרש"י דכ' דכלי שרת מציל מפסול לינה ע"כ הוה הטעם בגדר ב) מפאת קדושה וכן הא דכ' השכ"ת דבליל יו"ט דאין יכול להקטר לכ"ע לינה מועלת. זה תלוי בטעם א) מטעם דכבר התחילה ההקרבה לכך ביו"ט דאין יכול להקריב, שוב ל"ש לומר דהתחילה הקרבה לכך לכ"ע לינה מועלת. ואם כן הניחא לטעם הראשון. שפיר יתיישב הק' דבליל יו"ט לכ"ע לינה מועלת משא"כ להטעם שני דעצם הקדושה מתנגדות לפסלות. שוב אין נפ"מ בין שבת ויו"ט ושוב הדרא ק' לדוכתא לאוקמי' הקרא לא ילין לבר ממדבחא:

ד) ונראה דלטעם שני ג"כ יש ליישב עפ"י הירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב) ושאלו את דוד לחם הפנים מה שידחה את השבת אמר להם סידורו דוחה את השבת ולא לישתו ועריכתו עיי"ש ואינו מובן מה חילול שבת יש בסידור [והלשון מבואר דהוה דאורייתא. ולא דמי לקניס במתני' מנחות (צז.) דהוה רק שבות] וע"כ מטעם דהשלחן מקדש. וזה הוה בגדר מתקן מנא. כמש"כ במאירי שבת (קו.) בענין מה לי לתקן כלי ומה לי לתקן מנא. והא דאין מגביהין תרו"מ ביצה (לא:) הוה שבות. מטעם דאין בו מעשה עיי"ש והרבה להאריך בזה באמבואה דספרי פר' בהעלותך ב'. וכ' דאף במתבל דם דכיון דכלי פרת מוסיף בה קדושה בסוטה (י"ד:) וכ"ד שוב מיקרי עי"ז מתקן. והוי מה"ת עיי"ש וכן על הא דביצה (יב:) אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט וכ' התוס' בשם הירושלמי דה"ה אם יבוא כהן לביתו לא יתנו והאריכו בזה הוה גם כן בגדר מקדיש מטעם דבנתינתו לכהן פועל בזה דשוב הבעלים לא יוכלו עוד לישאל עליו. ובזה מעלה בקדושתה:

וא"כ ה"ה בנ"ד יכולין לומר דממנ"פ ניחא דלטעם א) דלכך אין לינה מועלת מטעם דהתחילה ההקרבה ולא הטעם קדישה ואם כן שוב בליל יו"ט לכ"ע לינה מועלת. ואין נפ"מ בין מזבח למזבח כנ"ל. ושוב אין יכולין לומר הא כל הלילה ילין במזבח. דלכ"ע לינה מועלת. ואפילו לפי"ד הטעם ב) דלכך אין מועלת לינה עג"מ דהקדושה מתנגדת לפסלות לכך במזבח של משה לכ"ע אין לינה מועלת הנ"ל וא"כ לוקמי' במזבח של משה ג"כ אין קשה דהש"ס זבחים (פג) וברש"י ד"ה מקדש ושם (פז) כמשמה"א בספרי, מבואר דהמזבח מקדש הדבר, ואם כן כיון דהש"ס בפסחים (נט:) קאמר הא חלבי חול אין קריבין ביו"ט. וא"כ כמו שאסור להקטיר הדבר ה"ה דאסור לעלות הדבר. דזה הוה בגדר מקדש הדבר מתקן מנא שלא יפסלו האימורים ע"י שניתוסף בה קדושת המזבח והוה איסור דאורי' כמו שהארכנו. לכך ע"כ מוקים הש"ס בער"פ שחל להיות בשבת ועי' יומא (מו) ובתוס' שם. וקצת יש לדון על זה מיבמות (לג:) וירושלמי (פ"ב) דשבת זר ששימש במאי אי בהקטרה הבערה ללאו יצאת ויש נפ"מ לנ"ד. וכן עי' ביצה (יב) לענין השוחט עול"נ ביו"ט [ופריך לב"ה נימא בתוך ועי' בפ"י שם] ולפי"ד יש לדון דיש בו גם כן מתקן מנא ע"י שנתקדש הדם כנ"ל. ויש לחלק בין שוחט דעלמא ביו"ט עי' חולין (ח.) דשוחט הוה מקלקל ועי' בתוס' שם ד"ה מותר. וכן י"ל אם לטעם א) גם כן מיקרי מתקן ועי' מה שהארכתי בפנים סי' ח' אות ב' ג' וא"ל יותר:

ה) ומש"כ כהדרג"ק לחדש עפי"ד התוס' ב"מ (קי:) ד"ה דיצא דבאמת צריך כל הלילה שתלין רק מפני שהן ראוי' להקריב בתחלת הלילה לא צריך כל הלילה עיי"ש. וא"כ אם חלבי חול אין קריבין ביו"ט שוב אין נפסל בלינה, עכדה"ק. ולענ"ד לא זכיתי להבין דה"ק דהנה הרש"ש ציין שם דברי הש"ס זבחים (פז) דלרבה דס"ל אין לינה מועלת אם הורידן קודם עה"ש נפסלין בלינה וע"ז הק' התוס' שם הא לא לנה כל הלילה, ור"ל כיון שבשעה שמונח ע"ג מזבח מקרי דכבר התחילה ההקרבה כמו שהארכנו וכל העת שמונח במזבח לא לנה כלל דאין זה בגדר לינה כמו שהביא התוס' ב"מ (קי:) שם ההוא דזבחים (כ:) לענין מי כיור ששקעו וקידוש יור"ג בעמוד השחר לבד פוסל לינה אבל כל הלילה לא הי' בגדר לינה ועי' מש"כ בסי' ג' אות כ"ט בענין זה, וע"ז תי' התוס' מפני שהן ראוין להקריב בתחילת הלילה קרינא בי' לינה אפילו בעה"ש עיי"ש. מה שאין כן לענין חלבי חול שאין קרובין ביו"ט ולנה כל הלילה שפיר מיפסל דמיקרי דלנה כל הלילה. והלא ילין נפרש שומרהו שלא יבא לידי בל ילין כביאור הירושלמי הובא בתוס' פסחים (נט:) ד"ה בי"ד וכ"כ התוס' ברכות (ט) ד"ה ראב"ע עיי"ש ועי' בתוס' זבחים (נו.) ומנחות (כ':) דדם נפסל בעה"ש אף דבלילה אין יכול לזרוק עיי"ש הרי היכא דאין יכול לזרוק אעפ"כ נפסל בלינה דמיקרי דלנה כל הלילה, וכן לראב"ע דבפסח עובר על לא תותירו בעה"ש אף דלאחר חצות אין יכול לאוכלו עי' פסחים (קכ:) וכ"מ. מבואר גם כן דזה שפיר מיקרי דלנה כל הלילה:

ו)ומש"כ הדרק"ג וצ"ע ספיקת הצפנת פענח שהבאתי אם לראב"ע או המחשב לאור שלישי עובר על לא ילין. הא התוס' ב"מ (קי:) כ' דצריך שתלין דוקא כל הלילה. וכדי שלא נאמר שנעלם מעיניו הבדולחים תוס' מפורש יכולין לומר דדברי התוס' שם אינה מוסכמת לכ"ע דהא התוס' יומא (כט:) לא ס"ל כן בד"ה ונהדרי וק"ל דבלא קמיצה תיפוק לבית השרפה כיון דנתקדשה בכלי וי"ל אי לא נקמצה לא תצא לביה"ש בלילה עד שתפסל בעה"ש ע"כ. מפורש דסבירא ליה דאם לא לן כל הלילה גם כן נפסלה ועי' בגבורת ארי' מה שהאריך, וכן התוספות בבא מציעא דף (ק"י) שם כתבו דזה דוחק, וכן בעיקר הדבר שם הוא מחלוקת רב ושמואל לענין שכיר לילה אם גובה כל הלילה וכל היום דאין עובר במקצת לילה וחמ"ד ס"ל דגובה כל הלילה לבד, דלא ילין עובר אף במקצת לילה. וא"כ י"ל דאליבי' אזיל ספיקת הצ"פ אם במקצת לילה הראשונה כיון שנפסלה מיד עובר או לא:

ממני החותם בחרדת קודש הרב משה רוטנברג

עוד מהאדמו"ר מבאיאן

אחרדשה"ט מכתבך לנכון הגיעני ובדבר הערה שלי אני קורא תימא על תמיהתך ואפרש שיחתי מה שהבאתי דברי הרש"ש מה שמציין על דברי התוס' ב"מ (ק"י:) זבחים (פ"ז) כן מובא ברמב"ן עה"ת פר' תשא לא ילין לבוקר זבח תה"פ ומציין גם הגמ' זבחים (פז). והנה שם בזבחים מבעי' בגמ' לשולחן מדמינן לה. ובתוס' שם ד"ה לשלחן מחלק שבנסדר כהלכתו היינו קודם הלילה נעשה לחמו של מזבח אפילו מונח ימים רבים לא יבואו לידי נותר וממילא לא שייך לומר כקושייתך לא ילין היינו שומרהו שלא יבוא וכו' כביאור הירושלמי כיון שיוכל להקטירו אפילו אחר זמנו אפילו לא משלה בהן אור. כיון דהוא בכלל הכשרים כמבואר ביומא (מו) ובתוס' שם ד"ה אבל. ומה שהבאת ראי' מתוס' זבחים (נו.) ומנחות (כ:) שם איירי בדם שלא הי' ע"ג המזבח ולא נעשה לחמו של מזבח וכן מה שהביא מברכות (ט.) דלרב"ע עובר על לא תותירו. כיון דאין ראוי להקטיר או לאכול וממילא עובר על ל"ת אף במקצת לינה. האמת הוא כדבריו שדברי התוס' ב"מ (ק"י:) סובב הולך רק למ"ד לינה אין מועלת. אבל אני לא הקשתי מדוע דחיק רבא לאוקים הקרא דמיירי דוקא בחל בי"ד בשבת ולכן כל הלילה ילין כיון שיוכל להקטירו מדוע לא יליף רבא מהא קרא דאין לינה מועלת ואם כן כיון שנסדר כהלכתו נוכל להעלותו אפילו לאחר כמה ימים רבים והקרא מזהיר שלא יורידו מהמזבח קודם אור הבוקר דאם יהי' אז חוץ למזבח יהי' פסול מחמת לינה וכיון שירד שוב לא יעלה כיון דנפסל מחוץ למזבח. אולם רבא מתרץ כך דאף אם יסבור אין לינה מועלת צריכין לפרש הקרא לא ילין לבוקר זחה"פ שחל להיות בי"ד אם לן כל הלילה ע"ג המזבח ואם מורידו קודם עה"ש נפסל מחמת לינה. ומדוע הלא לינה משמע כל הלילה כמבואר בתוס' ב"מ (קי:) והתירוץ שם בתוס' דבאמת לינה משמע כל הלילה אבל כיון שהורידו קודם עה"ש מע"ג המזבח מצרפין גם זמן הלילה שהי' ע"ג המזבח ללינה כיון שהי' בידו להקטירו ולא הקטיר עי' רש"י מעילה (ד') הלנה דעביד מעשה בידים שהיו לו לזורקו והלינו והיינו דנקרא אם יכול להקטירו. אבל אם נימא דחלבי חול אין קריבין בשבת אם כן לא הי' בידו להקטירו וכיון שנסדר כהלכתו ונעשה לחמו של מזבח ולא חל עליו שום פסול מדוע יהא פסול כשהורידו בעה"ש. ואם כן כיון דבין כך ובין כך מוכרח רבא לדחוק דמיירי בי"ד שחל בשבת ולכן סובר דלינה מועלת ואינו דומה לשלחן ולכן מוכרחים לפרש הא כל הלילה ילין היינו שיוכל להקטירו ומיירי בי"ד שחל להיות בשבת ע"כ:

מהרב מקוטנא

ובדבר זה יסלח לי על אשר עיכבתי להשיב לכ' חוו"ד מה שמצאתי להעיר באיב' בכורי אביב לא במרד ובמעל היתה זאת רק סיבות מסיבות שונות הסבו את כל אלה ונא למחול ולסלוח לי על כל אלה וביותר כבוד אכבדה:

ומאוד שמחתי בדברי בכוריו בוצין בוצין וכו' יעזרהו השי"ת להגדיל ולהעשיר התורה וזכות אבותיו מסייעתו להצליח בתוה"ק להיות לגאון ולתפארת בישראל

יצחק יהודה הגאב"ד קוטנא זצ"ל]

א) מה דהעיר כבודו באות ה' בגדר עבודת הקבלה אי דמחמת עצמיותה של העבודה הזו לקבל הדם לזרקו או דבא כדי לקדש הדם בכ"ש והביא באות יוד פלוגתת רש"י ותוס' אי הדם נתקדש בקבלה כיון דכבר נתקדש בסכין של שחיטה. ויש להעיר מדברי האבנ"ז או"ח סי' קע"ד דס"ל דמתעסק כשר בקבלה. וא"נ דהתם בעי' קידוש כלי ע"י הקבלה הא הכל"ש אין מקדשין אלא מדעת. ויש לדחות דהא מבואר בש"ס זבחים (י"ג) דקבלה הוה מידי דממילא וכ"כ במקו"ח דבמקום דלא בעי מעשה כשר אף מתעסק דחסרון כוונה מבטל המעשה והדברים עתיקין:

ב) גם יש לומר דאפילו א"נ דע"י הקבלה נתקדש הדם מ"מ לא ע"י שבא לתוכו של המזרק רק מעשה הקבלה מקדשת כלי שרת מקדש לא בתוכו רק בעשייתו כמו סכין מקדש בדם וסכין אין לו תוך רק מעשה השחיטה מקדש ונקראה בשם סכין. כמו בב"ק (דף מ"ה:) אין לו שמירה אלא סכין הכוונה השחיטה וכמו"כ הא בשבועות (י"ב:) הסכין מושכתן למה שהן ומצינו דקרדום מקדש לעצי המערכה אף דאין לו תוך מ"מ מעשה השיפוי של הגזרות והתיקון להמערכה מקדש עי' מנחות (ק"א.) בתוד"ה אע"ג. ויש לומר דרק היכא דעי"ז שהוא בתוך הכלים מתקדש בעי' כוונת אדם לכך כיון דהקידוש באה ע"י כלי והוא מידי דממילא ומשה"נ בעי כוונת אדם לכך אבל אם הקידוש באה ע"י מעשה שפיר מתקדש בלי כוונה כמו שחלקו קמאי בענין מש"כ דמצוה דאית בה מעשה אצ"כ. ובאמת זה פירוש דברי הש"ס מנחות (ע"ח:) בסכין כיון דלי"ל תוך מקדש שלא מדעת. ולכאורה בלתי מובן מה עדיפתא דלי"ל תוך. אך זה הדבר כיון דל"ל תוך אם כן הקידוש לא באה מצד מעשה השחיטה ומשה"כ מקדש של"מ א'"כ הה"ד בקבלה א"נ דרק מעשה של הקבלה מקדשת לה מצד דבא אל תוכו של הכלי. וראי' יש לזה דלא מצד התוך הקידוש בקבלה דהא אם קיבל שיעור הזאת מתקדש, והא בכל קידוש כלי א"מ חסרון משיעורן הראוי א"ו דהכא שאני דלא מצד התוך נתקדש:

ג) דברי הירושלמי פסחים שהביא כ' באות ט' דדם קודם הקבלה הוה כמו מים ואין עליו עדיין שם דם [פשוט י"ל דכוונת הדברים דהא דם קדשים אין מכשיר כיון דאין נשפך כמים כמבואר בפסחים (טז.) ופירשו דהיא מתקבל בכלי וס"ל להירושלמי דרק היכא דנתקבל אבל קודם שנתקבל מכשיר כמו מים] ולכאורה יש לתת תבלין עי"ז בדברי הש"ס זבחים (כ"ה:) דמום פוסל בקרבן עד העת הקבלה. ולכאורה טעמא בעי. הא כבר מתה ולמה יפסל מום, ואם פוסל למה דוקא עד קבלה לא עד זריקה דעיקר הכפרה בו, ולפ"ז ניחא כיון דע"י הקבלה נעשה שינוי עקרית בגופו של קרבן דעי"ז מקבל הדם שהוא עיקר הכפרה שם דם עליו לכן קפדה תורה שאז יהי' תמים שיהי' גם ראוי לקרבן שיהי' אפשר שיחול על דמו שמו:

ד) והא ל"ק ע"ד הירושלמי הא דרשינן בזבחים (כ"ה) ולקח מדם הפר לקבלה, והרי בשעת לקיחה לא הי' עוד דם. דז"א דאמרינן דבאין בב"א אבל הא קשה מהא דזבחים (צ"ג.) דממעט דם דקודם קבלה לא טעון כיבוס מקרא דאשר יזה ראוי להזאה. ותיפ"ל דל"ה עוד דם וכמו דממעטינן שם במכניס החטאת דדמה לא בשרה אם כן הכי נמי דם ולא מים. גם לפי פירוש הרמב"ם ז"ל (בפ"א הי"ג) מה' פסוהמ"ק דביצאה הבהמה קודם קבלה נפסל הדם מצד יוצא ודם נפסל ביוצא ולא מים, גם למה ל"נ פנים חדשות באו לכאן וחוזר ונכשר, ואולי ל"ש בקדשים פנ"ח דנפסל בהיסח הדעת, גם הא זריעה נמי לא מהני בקדשים עי' בכ"ז בפסחים (ל"ד:) ועי' בישועות מלכו בפ"א מה' פסוהמ"ק ד"ה פרכסה, ע"כ דש"ס דילן לא ס"ל כירושלמי:

ה) ועי' בזבחים (צ"ב:) דמיבעי' בש"ס דם בצואר עוף אי ככ"ש דמי אי כצואר בהמה ואם הכניסה בפנים ל"נ דדמה לא בשרה עיי"ש בפירש"י מטעם דמכניס דמה עם בשרה, ולכאורה בלתי מובן איזהו נפ"מ אי הוי ככ"ש אי לא, סוכ"ס מכניס נמי בשרה יחד עם דמה דהא בשר עוף נמי בשר הוא. ולפיענ"ד נראה לפרש דס"ל לרז"ל דהדם בצואר הוא כמו משקה באוכל דלא הוי השקה רק יש עליו שם אוכל. ובפרט במקום דטבעו כך להיות מקומו שמה הוי כמו משקין מבלע בליעי, ועי' זבחים (ס"ד) דדם קרבן עוף בעי' מצוי וסחיטה אם כן הוי בליעי וכיון דהוה כאוכל אין עליו שם דם רק שם בשר ולא דם והכניס אז הוה כהכניס בשר דלא נפסלה. אבל א"נ דצואר ככל"ש אם כן נברר עי"ז הדם, כי בלתי מובן פירש"י שם דמטעם דדם ובשר יחד ל"נ שם זה דוקא דמה ולא בשרה משמע דאין מכניס להדם רק הבשר, ועי' ברמז"ל בה' פסולי פסוהמ"ק (פ"ב הי"ג) דמשמע דהבין בדברי הש"ס כן ודלא מצד דמה ובשר ממעט, רק מטעם בשרה לחוד והוא כדברינו הנ"ל, והא דממעט שם (צ"ד) קודם הקבלה משום דאי"ר להזאת ולא מבשרה צ"ל דהתם בניתז מן הצואר אמרו אם כן הוא כדם הנמצא בצואר ויצא כבר מן הסימנים וזה ל"ה כאוכל והאיבעי' בש"ס בדם שנמצא עוד בסימני הצואר:

ו) ובעיקר הדבר מה הוא עבודת הקבלה אי מה שהדם נוטף לתוך הכלי או מה שהדם מונח בכלי וכנס בו [ובאמת י"ל דתליא מנ"ל קבלה, דאי ילפינן מן ולקח מדם הפר כמו בזבחים (כ"ה) אם כן הלקיחה של הדם הקבלה וזה הוא מה שלוקח הדם מן הקרבן להכלי, ואי ילפינן מוהקריבו, ועיין רמב"ן ריש ויקרא דהוא דמכשיר הדם להקרבה א"כ י"ל דהעבודה מה שהדם כנוס בכלי ועיד"ז הכלי מקדשו ונכשר להקרבה ועיין זבחים (י"ב) דקרי לי' לקבלה עבודה דממילא. וע"כ דהעבודה מה שהדם כנוס בכלי וזה הוי מידי דמימילא:

[ועיין אבנ"ז אהע"ז סי' קפ"ט אי אחוזת הדבר הוי מעשה וצ"ע] ואי"נ דהעבודה מה שנוטף לתוך הכלי וזה הוי כבר ע"י מעשה הסרת המניעה כדברי האבנ"ז. ואף דזה זר עושה מכל מקום כ"כ בתוס' דמקרב הדבר אצל האש הוי נמי חציו. ע"כ בעיקר מה שהדם בכלי תה הוי מידי דממילא. ובזה יש לפשוט ספיקו דמר דנתקבל בכלי חול ואח"כ קידש הכלי כיון העבודת המשכיות א"כ שפיר מועיל מה שנתקדש אח"כ [אף דתניא אי הוי דיחוי בדיחוי דמעיקרא ובידו] גם לא מפסיד מה שע"י ההקדש הוי רק מילי דממילא כמבואר במנחות (מ"ח) דבכה"ג ל"ה תוב"ע דממילא הוי עיי"ש. מכל מקום כל קבלה הוי מידי דממילא, וראי' דהא דנתקבל ונשפך פסול ולמה הא כבר כלתה עבודתו. וע"כ דלא כלתה עוד עד זריקה. ועיין בש"ס זבחים (צז:) דיליף כלי בקבלה מהא דאגנות הנאמר בפ' משפטים והתם לפי"ד המ"ר חלקו משה לאחר שכבר נתקבל בכלי הרי דכל העת שלא נזרוק עוד בעי כלי, ונראה דאף במנחה שהכהן נותן הקומץ לכלי דהוי במקום קבלה נמי העבודה מה שמונח לאו מה שנותן כמו בדם, וזה פירוש דהש"ס זבחים (י"ג) כיון דבעי מתן כל מה לי ממילא מה לי שקיל ויהיב. ובלתי מובן סוכ"ס אינו דומה קבלת הדם דהוי מילא לקבלת הקומץ דהוי במעשה. ולפ"ז ניחא דכיון דבעי מתן כלי וזה שהוא בכלי העבודה וכל הנתינה רק הכשר אם כן דומה ממש קבלת הדם לקבלת הקומץ:

ז) ועיין זבחים (י"ג) תוד"ה בכהן שעמדו למ"ל קרא מיוחד דבקבלה בעינן בגדי כהונה מ"ש משאר עבודות ולפי"ז ניחא דהא הו"א דבאמת מה שנוטף לתוך הכלי הוי חלק מחלקי עבודה וזה נעשה ע"י זר. אם כן כבר זה משותף בעבודה זו והי' הו"א דלא חמור כשאר עבודות דנעשית כולן, ע"י כהן ולא ליבעי בגדי כהונה קמ"ל. וזה הסבר דברי הש"ס ריש מנחות דבקבלת הדם פשיטא דאין מקבלין מכלי שע"ג קרקע משא"כ בקומץ לא פשיטא, אי ילפינן מדם. ולפי"ז ניחא דבדם דהנחתו לתוך הכלי בא ע"י זר השוחט ואי לא יהי' הכהן האוחז רק יהי' קולת לכלי שע"ג קרקע אם כן לא מידי קעביד וליכא קבלה כלל בכהן. משא"כ בקומץ דכהן הנותן הקומץ לתוך הכלי:

ח) מ"ש כ' באות כ' לתרץ קו' התוס' מסכין דהוי כ"ש והא שחיטה לאו עבודה, לפי"ד הריטב"א יומא גבי הגרלה דמכל מקום שייך בה עבודתן מחנכתן ומיקרי אשר ישרתו בהם בקודש א"כ ה"ה סכין של שחיטה כיון דזה עבודתו. יש לחלק דגבי הגרלה ליכא בשום פנים דהוא עבודה אם כן זה עבודתו, אבל בסכין הא שחיטת פר ושעיר של יום הכפורים בעי כהונה, איכא כבר עבודה בסכין ומנ"ל ששחיטה שכשירה בזר יחנך סכין לעשותו כ"ש. וגם כ"כ בשיטמ"ק זבחים (מ"ט) לחלק בין בלילה שכשירה בזר ומכל מקום הוי הכלי כלי שרת, בין סכין דל"ה כלי שרת משום דבלילה הוי מעשה דליכא רק בקדשים משא"כ שחיטה דאיכא בחולין עיי"ש. א"ה החילוק פשוט בין הגרלה דל"ה רק בקדשים ושפיר קרינן בי' אשר ישרתו בם בקודש לסכין דהוי אף בחולין ול"ש שירות בקודש. ויש להוסיף, דבלילה והגרלה בעי בעזרה דוקא דבחוץ פסולין מה שאין כן שחיטה דהא אפילו עומד ושוחט בחוץ לעזרה כשירה א"כ ל"ש ישרתו בקודש דהא השירות לא הוה כלל קודש ועי' רש"י זבחים (כו.) ד"ה קבל דכל שירות בפנים, וברש"י ד"ה ונתלה מבואר דשחיטה לא הוה שירות עיי"ש אבל בעיקר הקושיא כיצד נעשה הסכין כלי שרת לכאורה לפי המבואר בפירש"י יומא (ל"א) ד"ה ומירק דממרק אחר ע"י כהן וכן פי' במאירי שם [ופלא כי בקול הרמ"ז במשנה דאיזה מקומן פשי"ל דלא בעי כהן] משמע אף דל"ב אלא למצו' מ"מ בעי כהונה ואף דברש"י יש לדחוק דלשיטתו דבשבת אף בשחיטה בעי כהן אם כן ביוה"כ בעי כהן וכ"כ באבנ"ז דמיעוט בתרא הוי נטילת נשמה. ואי"ר במירוק דכל השנה. מ"מ במאירי א"א לומר כן וצ"ל כמוש"כ תוס' שם כיון דהוי צורך קבלה הוי כקבלה אם כן לפי"ז בכל שחיטת זר המירוק נעשה ע"י כהן, אם כן תמיד נתחנך ע"י מירוק והא דלא תני שחיטתן בכלי שרת דכל השחיטה בעי כ"ש ובאמת עיקר השחיטה ל"ב כ"ש, וצ"ע:

ט) וע' זבחים (ס"ט) דלא ילפינן מקמיצת מנחה בבמה דכשירה בזר להכשיר קמיצת זר בפנים לענין אם עלו לא ירד כיון דליכא קדושת כלי בבמה מה שאין כן בפנים, משמע דקדושת כלי הוא הגורם דליבעי בעבודה בדבר שכבר נתקדש בעי כהונה, ולפי"ז י"ל דהא דשחיטה כשירה בזר מטעם דליכא בי' קדושת כלי קודם השחיטה ומה"ט קמיצה דף דהוי במקום שחיטה מכל מקום בעי כהונה, ולפי"ז י"ל קו' זקיני ז"ל בישועות מלכו בהל' עביוה"כ דתמה ע"ד תוס' דכ' דהא דשחיטת פר בעי כהונה משום בעלים, והק' דהא בירושלמי יומא מבואר דאף שחיטת השעיר בעי כהונה ול"ש בי' משום בעלים, ולפי"ז ניחא דהא מבואר בש"ס יומא בפ' טרף בקלפי דהקלפי היתה כ"ש א"כ מש"כ שהגורלות שהקלפי הי' צורך להן דהוי כ"ש אם כן בשעיר י"ל דנתקדש ע"י הנחת הגורל לה' עליו כמו"ש ועשהו חטאת. ואי"ד לשאר קרבן דנתקדש קדו"פ מה שאין כן השעיר דנתקדש ע"י הנחת הגורל לה' דהי' כ"ש ומה"ט בשעיר בעי בשחיטתו כהונה:

ו) והנה ראיתי בס' שפתי צדיק למה לא לקח אברהם עמו לעבודת יצחק בנו כלי לקבלה כמו"ש שלקח המאכלת לשחיטה שממנו למדו חז"ל דשחיטה בעי כלי. והנה אפילו א"נ דהמזבח שעקד עליו אברהם את יצחק בנו הי' דינו כבמה. [ועיין בהשמטות לספרי מקרא מפורש בפ' וירא אות י"ג] ובבמה איתמעט כלי שרת מקרא דאשר ישרתו בקודש אבל רק כ"ש ל"ב אבל כלי בעי ונפ"מ דכשר אף של חרס. גם ל"ב קידוש דהא ילפינן בזבחים (צז:) דבעינן כלי בקבלה מהא וישם באגנות והתם בבמה הוי ובאמת מהתם לא ילפינן רק כלי אבל כ"ש ילפינן ממזרקות הנאמר במלאכת המשכן כמ"ש בשיטמ"ק בזבחים רי"פ איזהו מקומן עיי"ש. אם כן אפילו נימא דהמזבח הי רק כבמה [דקצת סמך לזה דאם לא כן כיצד הי' אפשר לגמור ההקרבה הא נעשה אונן] מכל מקום כלי בעי כמו דהי' צריך לסכין אף דל"ה כ"ש [ועיין מכילתא בא דפליגי ר"י ור"ע אי בפ"מ הי' צריך כלי לקבלה עיי"ש ונראה דפליגי בפלוגתא דירושלמי פ"ט דפסחים אי בפ"מ הי' פוסל מום או דפוסל רק חסרון אבר אם כן הי' דינו כקרבן ב"נ, ובב"נ י"ל באמת דל"ב כלי לקבלה רק זורק מידו או כמו בפ"מ עג עוגה בקרקע מ"מ במילואים נראה דהי' כלי לקבלה לפמ"ש התוס' ע"ז (ל"ד.) ד"ה במה הי' דינו אז כבמה דאל"כ נחשבי' בין י' עטרות. ופלא ראיתי בת"כ פר' צו במכילתא דמלואים דהזכיר כל מה שעשה משה בזי"מ ללמד לאהרן ולא נזכר קבלה משמע דל"ה וצ"ע] ונ"ל דהא באמת בזבחים (צ"ג:) איבעי אי צואר עוף ככ"ש דמי. ואף דהוא איבעי דלא איפשטא מ"מ ביצחק לכ"ע י"ל דצוארו ככ"ש דהא באמת מבואר במדרש בא דישראל הוה ככ"ש לקדש קדשים ואף דביומא משמע דידו דכה"ג לא היה ככלי שרת, התם שאני דמכל מקום לא הי' קודש, דאפילו כ"ש כל דלא נתקדשו להקדש ל"ה כ"ש והתם במדרש דאמר לענין קידוש החודש ל"ב שיהי' להקדש, אבל ביצחק שנתקדש בקדושת הגוף לגבוה. כל ימי חייו עולה תמימה להיות נפסל ביוצא עי' במדרש תלפיות ודאי הי' צוארו ככ"ש. ומש"ה לא לקח עמו כלי לקבלה, גם י"ל דהא הקבלה לברר חלק גבוה, ולכאורה בעולה הא הכל לגבוה אף הבשר ואיזה בירור יש, וצ"ל דסוף כל סוף עיקר הכפרה בדם ושייך בירור אבל בעקידה דכל הזכר מאפרו ע"ג המזבח ואיל תמורו אם כן עיקר הוא הקטרה ול"ש בירור דחלק גבוה דבשרו הוה כדמו ול"ב קבלה. וביותר י"ל דאם באמת הי' נשחט לא הי' שוב זריקה דהא הרמב"ן כ' בפ' אחרי דמשום הכי נבחר הדם לזריקה דהוא משכן לנפש הבהמה שאין לה נפש אחרת עיי"ש אבל באדם דבו נמי הדם הוא הנפש וחובל באדם בשבת חייב משום נטנ"ש עי' תוס' שבת (ע"ה) ד"ה כי מכל מקום לא הי' זה עיקר נפשו של האדם. אם כן לא זה הוא העיקר ולא שייך בי' זריקה כלל ל"ב נמי קבלה. ובאמת ל"נ בצוואה רק העלאה דהוא הקטרה. ומשה"כ העלהו קודם שחיטה ע"ג המזבח אף דל"ש בקרבן. ועי' ריש ק"ק דרק היכא דבעי' זריקה שהיא העיקר אינו קרב למזבח עד לאחר שנתברר חלק גבוה. אבל בעקידה שלא הי' זריקה כלל כי כולו הי' חלק גבוה, והי נקרב מיד על גבי המזבח וביותר יש לומר כי אף דשחיטה לאו עבודה מ"מ בעקידה דהלא הי' עיקר המסה"נ והנסיון בשחיטת בנו יחידו א"כ זה הי' עיקר עבודה, כי בעבודי' שלאחרי' לא בגדר שום נסיון ומשה"כ שחיטתו דהי' עבודת היותר חשובה יותר מזריקה היתה נעשית ע"ג המזבח:

יא) וראיתי בספר הנ"ל דמתרץ דלא הי' קבלה כלל רק דמו הי' נשפך ע"ג המזבח ולכאורה י"ל א"נ דכל עיקר של קבלה רק לקדש הדם ומזבח מקדש יותר מכ"ש. דהא מקדש אפילו פסולין ליקרב אם כן בנשפך ע"ג המזבח נתקדש הדם שפיר ול"ב קבלה כלל, אבל לפ"ז קשה דהא לר"ש בהולכה אינו פוסל מחשבה. כיון דאפשר לבטלה שוחט בצד המזבח אם כן ה"ה בקבלה נמי שוחט ע"ג המזבח. אבל באמת נ"מ חדא דהא בזבחים שם פ"ק מבואר דמודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות כיון דא"א לשחוט בהיכל ואף דבדיעבד כשר כמבואר בזבחים (סג) דשלמים ששחטן בהיכל כשירות מכל מקום כיון דלכתחילה פסול הוי לא אפשר ועי' תוס' פסחים (יח) ד"ה קוצרין] אם כן ה"נ דהא לכתחילה אסור לשחוט על גבי המזבח כמבואר בזבחים דף (נח.) ואף דלפי דעת התוספות שם משמע דלא הו' רק מדרבנן שמא תרביץ גללים ובהיכל הוי דאורייתא [ואף דיצחק העלהו ע"ג המזבח לשחטו ל"ק לשי' הטו"ז דהיכא דמפורש בתורה להיתר א"א לחכמים לגזור חדא באדם ל"ש החשש שיש בו דעת ויוכל להעמיד א"ע גם כ"כ לעיל טעמו ש"ד דיצחק הי' צריך להיות נשחט ע"ג המזבח] מ"מ במכילתא סו"פ יתרו מבואר דהוי איסור דאורייתא ותימא על רבובה"ת שלא הביאו המכילתא הזו גם י"ל דהא באמת הוי קבלה רק שלא בכלי רק ע"ג המזבח אם כן ל"ש לומר שאפשר לבטלה ואף דהוי ממילא מ"מ לפי"ד האב"ז באו"ח קע"ד ל"ה ממילא דהסרת המניעה הוי מעשה וגם הא כל קבלה הוי ממילא כמו שהבאתי לעיל אות משא"כ בהולכה אם שוחט בצד המזבח ל"ה הולכה כלל:

והא ל"ק הא מבואר בפסחים ובזבחים דבנשפך על הרצפה אסור לזרקו אף לר"י דס"ל דרצפה מקדשת כמו המזבח ואם כן דבנשפך ע"ג המזבח כשר אם כן הה"ד על הרצפה. דז"א דהא מבואר בש"ס זבחים (ס.) דמודה ר"י בדמים דהרצפה א"מ, דהא המזבח א"מ אלא בראוי לו וכיון דרצפה ל"מ לזריקה אם כן א"ר לו שוב א"מ את הדם דהא לא עדיף המזבח עצמו דכל שאינו ראוי לו א"מ אבל הא קשה למה מבואר בזבחים דאם עלה הדם קודם קבלה בכלי ירד הא המזבח מקדשו וצ"ל דלא עדיף מכ"ש דאינו מקדש אלא מדעת וצ"ל דהא דמזבח מקדש פסולין לקרב היינו בכוונתו שיקדשו המזבח. ובאמת הנני מסתפק אם הא דאם עלו ל"י אם בעי כוונה לכך ובשוגג ירדו דלפי שיטת הראב"ד בפ"א מה' איסוה"מ הוי טעות אם כן אם עלו ל"י ודוקא במזיד. [ועי' ברמב"ם בפ"ג מהלכות פסולי המקדש ה"ד ששונה לשון בעולה חיה שכתוב העלה ובש"ס שעלתה ובשאר ענינים שם כתב בלשון הש"ס עלו דבחיה הי' הא"מ באמת שעלתה מאלי' ובזה פשיטא דתרד דהא א"א להתקדש ע"י מזבח דכיון דל"ה ע"י אדם. לכן דקדק וכתב שהעלה ואז תרד משום דחיים מזבח א"מ אבל בשאר דברים דא"א לטעות תפס לשון הש"ס אם עלו כיון דליכא למיטעי דמעצמן עלו.] אבל באמת הא אין מקדשין מכלי שע"ג קרקע א"כ היכי אפשר שהמזבח מחדש ויהי' במקום הכלי לקבלה הא אפי' בכלי כה"ג ל"מ. וראית בס' מרבה תבונה להה"ג מהרי"א מסלאנים ז"ל שכתב דהטעם דאין קומצין ומקדשין מכלי שע"ג קרקע מטעם דלאו אורח ארעא א"כ לפ"ז במזבח ל"ש זה. אבל באמת ל"א דהא בגמ' ריש מנחות יליף דמקדשין מכלי שע"ג קרקע מהא דסידור בזיכין ע"ג שלחן שהי' מונח ע"ג קרקע ובשלחן שמיוחד ודאי לחש לאו אורח ארעא א"ו דלאו מה"ט:

גם י"ל דהא מת מטמא בשרו ודמו א"כ לאח"ש הי' הכל הבשר והדם טמא לכן העלהו ע"ג מזבח דמפקיע הטומאה כמבואר בזבחים (מ"ג:) ולא נשתמש בשום כלי רק הדם הי' נוטף ע"ג המזבח והפקיע טומאתו כשמשלה בהם האור וזריקה באמת א"א הי' א"כ ל"ה, צריך כלי לקבלה:

ועי' ריש תו"י יומא דמביא פלוגתא בין ש"ס דילן לספרי אי בפרה בעי כלי לקבלה או מקבלו ביד ונראה דתליא באיבעי דיומא אם ידו הוי כ"ש דהא הכא נמי א"ד למנחה דל"ה ד' עבודות דהא הולכה לא אשכחן בפרה [ע"ש בתוספות יומא ס"ח ד"ה א"ד) ואפשר בפרה דהוי עבודת חוץ לכו"ע ידו ככ"ש דמי והרמז"ל באמת ס"ל כהספרי:

וזה מה שהשבתי לו:

א) מה שהעיר כ"ג באות א' על מה שהארכתי אם הקבלה בכלי שני הוה עיקר מחמת שתתקדש הדם מד' האבנ"ז דחידש דמתעסק כשר בקבלה והאיך נתקדשת עכ"ד. וי"ל דהנה כה"ג הערו המפורשים תיפ"ל כיון דסכין מקדש לי' לדם (מנחות ט"ז:) וסוטה (י"ד:) וא"כ אם הי' מתעסק בשחיטה שוב אין נתקדשת. והנה יש לתרץ עפ"ד הרמב"ן (חולין ג':) דג"כ ס"ל דסכין צריך להיות כל"ש רק בדיעבד די בזה דנתקדש בכלי שרת בקבלה. לכך שפיר כתב הש"ס שם כגון שבדק קרומיות של קנה ושחט בה עיי"ש. ואם כן בפשטות ניחא דאיצטריך לן קרא דלא מהני אפילו אם אח"כ יקדשנו בכל"ש הדם. ואם כן מחמת עצם דקידוש אין נפסלה מכל מקום נפסלה מחמת עצם השחיטה דפסול בה מתעסק. ולפי"ז יש לדון לפי הרמב"ן אם בשחיטה קידש הדם בסכין כל"ש שוב יש לומר דאם הדם לא יתקדש עוד הפעם בקבלה. בכה"ג דנתקבל בכל"ש רק מתעסק יהי' גם כן כשר. דהא הרמב"ן חידש דבדיעבד די בקידוש הקבלה אף דלכתחילה גם כן צריך קידוש בסכין. ואם כן ה"ה יכולין לומר דאף דלכתחילה צריך גם כן הקידוש דקבלה מכל מקום בדיעבד אם נתקדש בסכין כלי שרת לבד גם כן יכשר בכה"ג דהי' מתעסק בקבלה [רק דיהי' בכל"ש כמו שהארכנו בפנים ועי' שטמ"ק זבחים (מ"ז.) אות כ"ט דכ' דזה יליף מועשית מזרקותיו דצריך כל"ש עיי"ש] וממילא יתיישב הערת כ"ג דנפ"מ בכה"ג דסכין כבר קידש לדם ובדיעבד לא צריך הקידוש שנית דקבלה, ומ"ש כ"ג באות ב' כבר האריכו בזה ועיין משה"א הרבה בסי' ז':

ב) ומש"כ כ"ג באות ב' דעצם מעשה הקבלה מקדש והביא ראי' מדמקדש הדם כשיעור להזאה אף דלא הוה שיעורן הראוי לכלי שרת, ר"ל דכל"ש אין מקדשין אלא במלאין ולא הבינותי. דהא דתנינא בזבחים (פ"ח.) אין מקדשין אלא מלאין ר"ל שיעורן שלם הצריך לאותו הקרבן כמ"ש שם רש"י כמו לוג ועשרון וכדומה ולא דצריך להיות הכלי מלא, כמו לענין כוס של ברכה חי מלא עי' ברכות (נ"א.) ובתוס' שם ד"ה שטופה. וכן פסק ברמ"א או"ח (סי' קס"ג סעיף ב') שיהא מלא על כל גדותיו ועי' מ"א שם ואכ"מ. משא"כ בנ"ד צריך שיעור שלם ולא כל"ש מלא וא"כ בנ"ד היכא דשיעור הוה ז' הזאות וכדומה עי' בתוס' מנחות (ז:) ד"ה ואם וברש"י שם וזבחים (צ"ג) וברש"י ובמפורשים, וקיבל ז' הזאות נתקדש אפי' אם נימא דהכל"ש בעצמיות מקדש הדם ג"כ בנ"ד מקדש דזה מיקרי שפיר שיעור הראוי לכל"ש:

ג) ומה שכתב כ"ג להעיר ע"ד הירושלמי פסחים שהבאתי דדם קודם קבלה חשוב כמים ואם כן למ"ל קרא בזבחים (צ"ג) למעט דם קודם קבלה מכיבוס מהוזה תיפ"ל דלא הוה דם, כמו דם הלא בשרה. י"ל דהא הירושלמי רק קאמר כאילו קיבלו מים ר"ל דהציץ אין מרצה על קודם קבלה משום דאכתי קדושתה קלישא או מטעמים אחרים ואכמ"ל, אבל מ"מ קדושה קצת יש לה כמשה"א בסי' א' אות (יא) ואם כן בנ"ד הו"א כיון דעתה יש לה קדושה קצת וגם אח"כ יהי' קדושה גמורה דיטעון כיבוס קמ"ל דלא, משא"כ בשרה דלא הוה כלל דם וכן יתיישב ק' למה פסק הר"מ בה' פסוהמ"ק (פ"א ה"ד) דדם קודם קבלה נפסל ביוצא, אבל לפי"ד ניחא. ואדרבה מטוני' עיי"ש בר"מ דכ' דנפסל מטעם בשר ולא מטעם דם. וכבר הארכתי בסי' א' אות (יט) ומשכ"ג דהירושלמי ר"ל לענין הכשר, אין כן עיי"ש פסחים (פ"ז ה"ז) וא"ל:

ד) ואגב אזכור מה ששמעתי מפי זקיני הרב הגאון הישיש חסיד ועניו חו"פ וכו' מהו"ר מרדכי גארדין זצ"ל רב בביסקוביץ וקראשניק דבר נחמד להסביר הא דתיקן חז"ל מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ב"מ (מח) ממנ"פ יאסרו לחזור מדרבנן ועי' ב"מ (מ"ט) וביאר דהנה באמת דבר תורה מעות קונות רק מפני שלא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' ב"מ (מ"ז:). למה חיישינן ע"ז הא מוכרת להציל מחמת דהוה בגדר השבת אבידה, רק ע"כ צריכין לומר דהגברא אין חושש לזה ומוכן לעבור ע"ז. אבל אם ידעינן דגברא בודאי יציל שריפת חבירו דאז שוב לא שייך הגזירה. יש לומר דשוב מעות קונות. לכך היכא דבאה לב"ד ורוצה לחזור אומרים לו מי שפרע ואם חזינן דמירתת מחמת המי שפרע חזינן מזה דלא עבריין הוא, ואם כן בהאי גברא אלו הי' מזדמן אצלו שריפת חברו הי' מציל ושוב לא שייך אצלו הגזירה ואם כן אצלו מצד הדין קונה מעות ומצד הדין אין יכול לחזור משא"כ היכא דאין חושש למי שפרע א"כ אפשר יכול לחזור משא"כ היכא דאין חושש למי שפרע אם כן אפשר גם כן לא יחוש להציל שריפת חבירו. ושוב אצלו מצה"ד אין קונה. והמי שפרע הוא רק בירור אם קונה מצד הדין או לו זה הסברו של מי שפרע עכ"ד ויש להרחיב בזה ואכמ"ל:

ה) ומה שהאריך כ"ג באות ו' דהקבלה הוה המשכייות. עי' מה שהארכתי בס' ד' אות (מט) ובזה יתיישב דברי הירושלמי יומא (פי"ג ה"ו) כלי שרת מאימתי הן קדושין וכו' בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה והערנו הגאון האמתי מהור"ר מנחם זעמבא שליט"א, מה זה הוא עבודה הפנאה זו דיתקדש עי"ז הכלי שרת עכ"ד. אבל לפי"ד ניחא דהק"ע כתב דהיו מפנין דברים דכבר נתקדשו בכליו של משה לכליו של שלמה. ואם כן לפי"ד דהקבלה הוה המשכיית שוב הפינו לכל"ש של שלמה הוה שפיר שם עבודת קבלה לכך שפיר נתקדשה ועי' משה"א בסי' ד' אות (נ) דבכה"ג הוה שם עבודה ע"ע. ואין לכפול הדברים ועי' במל"מ מעה"ק (פ"ה ה"ט):

ו) ומה שרוצה לחלק כ"ג בין שירות דשחיטה לשירות דהגרלה, משום דבהגרלה לא אשכחן בשום פעם דהוה עבודה משא"כ בסכין משכחת דהוה עבודה בפר ושעיר דטעון כהונה. ובזה רוצה לדחות מש"כ דהסכין נתקדש בשחיטה כמו חלפי בהגרלה עפ"ד הריטב"א יומא (ל"ט). ופלא שלא הרגיש כ"ג בתוס' מנחות (ה'.) ד"ה שחיטה שכ' דכיון דאשכחן שחיטת פרה בזר פסולה אף דהוה בדה"ב. אם כן שוב הא דטעון בפר ושעיר כהונה גם כן לא הוה מטעם דהשחיטה הוה עבודה רק מידי דהוה המראות נגעים עיי"ש. אם כן שוב גם בשחיטה לא אשכחן פעם אחת דיהי' עבודה ושוב אין חילוק בין שחיטה להגרלה. וגם מש"כ כ"ג ויש להוסיף דבלילה והגרלה בעי בעזרה דוקא "דבחוץ פסולין" משא"כ שחיטה עכ"ד. לענ"ד אינני יודע מהיכן ידעו בפשיטות דבלילה בחוץ ופסולה דעי' מנחות (ט'.) לענין בללה חוץ לחומת עזרה מחלוקת ר"י ור"ל אם כשר או פסול. מבואר דוקא היכא דהבלילה בעצמיות הי' בחוץ דאז פסול לר"י. משא"כ היכא דהבולל עומד בחוץ וידיו בוללות בפנים מסתמא כשר עיי"ש. וזה הוה ממש כמו שחיטה דמיירי דוקא דהשוחט עומד בחוץ מה שאין כן הבהמה והלהב הסכין הוא בפנים עי' זבחים (כ"ו,) וברש"י דאז כשר וכן יש לדון עפי"ד הראב"ד מביא"מ (פ"ד ה"ד) דמבואר דאם עומד בחוץ למקדש והיפך בצינורא האימורים כשר ואם כן כ"ש בבלילה דאם הבולל יעמוד בחוץ דיכשר. וכן י"ל לענין הגרלה ותלי' אם מעכב או לא ביומא (מ'). והא דמביא כ"ו. השטמ"ק זבחים (מ"ז) דמחלק בין בלילה דצריך כל"ש משום דלא שייך בחולין משא"כ שחיטה. ר"ל כיון דעיקר הבלילה הוה רק בקדשים לכך יחדוהו לזה כל"ש משא"כ שחיטה דצריך ג"כ בחולין לכך כל ישראל מי שיש לו טלה תוחבו בין קרניו (פסחים ס"ו) אבל לענין נ"ד אם הגרלה כתב הריטב"א דכיון דאין צריך יותר עבודה זה עבודתו לקדשו ה"ה יכולין לומר דה"ה בשחיטה וי"ל וא"ל:

ז) ומש"כ כ"ג לתרץ הק' היאך נעשית סכין כל"ש [מסתמא באשמת המגי' נכתבה ק' התוס' דאין זה קו' התוס' רק קו' אחרונים) עפי"ד רש"י דקאי בשיטת התוס': (יומא ל"ד:) דהמירוק הי' עבודה כהן אמת שכבר רציתי כן לתרץ עפה"ת שם אבל דחיתי דא"א לומר דאם כן המריקה דכל הקרבן יפסל בזר וזה א"א דזר יצמצם דיפסוק מיד שחיטתו אחר הרוב. רק צ"ל דהתוס' כתבו רק לפי ההו"א אבל להמסקנא אה"ג דלא קאי ואם כן נדחה התי', אבל מה שכ' כ"ג לדייק מרש"י ומאירי (יומא ל"א) דכ' דהמירוק הוה בכהן מבואר דזר אסור. ובזה מתמיה על קול הרמ"ז דפשיטא לי' דכשר בזר. ולענ"ד ממ"נ אם רש"י קאי בשיטת התוס' שם (כ"ד:) דמריקה הוה עבודה משום דהוה צורך קבלה. אם כן שוב יוקשה קו' הש"ס אם כן הוה לה עבודה באתר דלענין עבודת יוהכ"פ אין נ"מ לזה לכהן הדיוט כמ"ש הש"ס יבמות (ל"ג:) א"ה מאי אריא זר אפילו כהן נמי עיי"ש. ואם כהן הדיוט שרי שוב זר נמי. אלא ע"כ צ"ל דהא דכ' דצריך כהן לא ר"ל מחמת עצם המירוק רק ביוה"כ הי' כסדר עם הכ"ג הסגן וראש ב"א לכך המה גם כן מירקו. וגם שלא רצו להניח ישראל שימרוק ביוה"כ דנהגו סלסול בעצמן כעין (יומא ס"ו.) לענין איש עתי ועיין רש"י קדושין (נ"ג) ד"ה אפילו ותוס' שם (ע"ו:) ד"ה אין לכך שפיר כ' הקול הרמ"ז דכשר בזר המירוק ר"ל מחמת עצמיותה. כבר האריכו אם לכתחילה היו מהדרין אחר כהנים שישחטו או ישראלים מחמת איסור כלאים וא"ל:

יט) ואגב אזכיר דבר חדש מש"כ הקרית ספר להמבי"ט ז"ל על הא דכ' הר"מ בה' כלאים (פ"י) הידוע כהנים שלבשו בג"כ שלא בשעת עבודה לוקים משום כלאים וכבר דשו בו רבים וכולם סברו דשי' הר"מ דלוקין מה"ת. אמנם המבי"ט בהל' כלה"מ (פ"ח) כתב על הר"מ שם דאי"ל דבג"כ אסור שלא בשעת עבודה כ' המבי"ט וז"ל ונראה דלא אסור מדאורייתא דלא ניתנה למלה"ש וכו' הותרו כל זמן שהן במקום ע"כ. לכך לשיטתו כ' המבי"ט בקרי"ס ה' כלאים (פ"י) על הר"מ דלוקין על הבגדי כהונה שלא בשעת עבודה וז"ל ויש במצות הלכות איסורין דרבנן סמוכים הלאו דלא תסור וחייבים אנו מה"ת ליזהר בהם ע"כ ור"ל ליישב השגת הראב"ד וק' העולם דתפסו על הר"מ דלמה יאסור בגד"כ שלא בשעת עבודה ולמה לוקין כתב דשיטת הר"מ דזה הוה רק מדרבנן ועי"ז לוקין והא דכ' דאסמכוה אלאו דלא תסור ר"ל להא דהאריך המגילת אסתר בסהמ"צ (שורש א') אם על כל איסורין דרבנן לוקין או לא. והקי"ם ס"ל דוקא בהנך שהחכמים הטילו בפירוש הלאו דלא תסור לוקין לכך ס"ל להר"מ דהכהנים שלא בשעת עבודה לוקין מדרבנן ובזה יתיישב הרבה ק' השג"א ושאר אחרונים ויש לדון הרבה ואכמ"ל ומשכ"ג באות י"א עי' בסי' ד' אות נ"ג משה"א:

ממני ידידו המוקירו.

הרב משה רוטנברג (יותר ממה שנדפס כתוב בת' דק קצרתי מחמת קצר המצע).

תוכן העניינים

בכורי אביב (רוטנברג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה