בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג
סימן ג
בענין לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח
א) פסחים (נ"ט ע"א) ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוכ"פ בער"פ שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב וכו' ופריך מאי אולמי' הא עשה מהאי עשה ומשני א"ר חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן דאין למזבח אלא דמה ר"פ אמר אפילו תימא בחטאת בהמה דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וכתב רש"י ד"ה מעלה כדכתיב והקריב לפני ד' וכפר עליו ולמחר יקטירנה לאחר תמיד של שחר ולינה אין פוסלת בראש המזבח כדאמר בזבחים לד"ה לא ירדו עכ"ל והק' במל"מ (פ"א מה' תמומ"ס) על רש"י ניהו דלא ירד הא מ"מ יעבור על לא ילין דהא מ"מ נפסלת רק דלא ירדו, מחמת דאפילו פסולין גמורין גם כן הדין הדין דלא ירד בזבחים (פ"ד ע"א) וכ"מ והניח בצ"ע, וכ"כ בתוס' ר"ה (ל' ע"ב) ד"ה ונתקלקלו דלמ"ד לינה מועלת אסור להלין אף דלא ירדו עיי"ש וכ"כ בתוס' יומא (כ"ט ע"א) ד"ה אלא וכן כ' התוס' מנחות (מ"ט ע"א) ד"ה ת"ל דאם לינה מועלת שוב אין תקנה להלין עיי"ש, וק' המל"מ גם כן העיר בגליון ט"א ר"ה (ל') ואור חדש פסחים (נ"ט) ומנ"ח מצוה צ' וכולם הניחו בצ"ע. וכן אלו הק' יש להעיר על המאירי פסחים (נ"ט ע"א) דכ' וז"ל ויעלה אימוריו למזבח וילינו שם עד למחר שהרי אין לינה פוסלת בראש המזבח ומקטירין למחר אחר שלא ירדו מפורש דהוא ס"ל כשיטת רש"י ויקשה עליו קו' הנ"ל דהא יעבור על לא ילין. ועיין מהרש"א ביצה דף (לה) ד"ה ונתקלקלו וי"ל, ועי' כפות תמרים ר"ה (ל') שהק' על דברי התוס' דכ' דלמ"ד לינה מועלת אסור להלין הא הש"ס בזבחים (פ"ז) כ' דלנו ע"ג המזבח מקטר והולך לעולם והניח בקו' ולא הרגיש בזה דאדרבה דיעבור על לא ילין וגם כן לא הביא ד' רש"י פסחים (נ"ט) וכן בתוס' עזרה על תו"כ. (פרשת צו הי"ד) כ' ובראשו של מזבח פשיטא דלא מיפסלי בלינה ואפילו למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח היינו שאם ירדו לא יעלו. וע"ז מפרש ד' התו"כ במלינו דמלינו עד למחר עיי"ש ולא ראה כל זה:
ב) ונראה ליישב דהנה הש"ס קאמר סתמא מעלה ומלינו וכ' המרכהמ"ש בה' פסוהמ"ק ושאר מפרשים דר"ח ס"ל לינה מועלת לכך מוקי לה בחטאת העוף. אמנם לענ"ד י"ל דאליבא דכו"ע קאמרו עפ"י מש"כ בק"א זבחים (פ"ז ע"א) על ד' רש"י שם ד"ה אילימא אותם שמצאם השחר בראש המזבח שלא במערכה ע"כ ודייק מזה בק"א אבל במקום המערכה ס"ל דלכו"ע אין לינה מועלת ובאמת שיטת הק"א הוא דעצם מקום המערכה קולטת לענין שלא יפסול בלינה אפילו בלא משלה בהן אור דאם ר"ל במשלה בהן אור הא הק"א חידש שם דבכה"ג אף אח"כ גם כן אין נפסל בלינה אף אם מונח ע"ג רצפה עיי"ש [וכ"כ בהגהות מלא הרועים פסחים (נ"ט) ובאמת ד' התוס' יומא (מ"ה ע"ב) ד"ה סודרן כ' בפירוש להיפך וכן מבואר מתוס' זבחים (מ"ה ע"ב) כמ"ש בעו"ש שם וכ"כ להדיא ברבינו גרשום כריתות (י"ד) דאף אם משלה בהן אור מ"מ אח"כ חלה עליו פסלות ויבו' בע"ה הלאה):
ולהסביר הענין נבאר מה ענין מחלוקת רבא ורבה בזבחים (פ"ז) לענין לינה. דחד טעם הוה דלכך ס"ל לרבה דאין לינה מועלת מטעם דתיכף בהעלתו ע"ג המזבח מתחלת ההקטרה לכך כמו דאם מונח ע"ג המערכה דאז לכו"ע מתוקדא לעולם כמו שמבואר בזבחים (פ"ז ע"א) וכ"מ ולא שייך שם שום פסול בכה"ג ואפילו מפסול יוצא גם כן מצלת כמ"ש בירושלמי יומא (סופ"ד) לענין ודשנו את המזבח עיי"ש ובמפרשים וא"ל לכך ע"ג המזבח דמתחלת ההקרבה כמ"ש הש"ס מנחות (נ"ח ע"א) לענין חימצה ע"ג ראשו של מזבח אשר תקריבו והא הקריבה עיי"ש גם כן אין מועלת לינה ורבא ס"ל דמ"מ לענין זה עדיין לא מיקרי דהתחילה הקטרה, וקצת מזה כ' במק"ד. וטעם אחר יכולין לומר דמחלוקתם אם יש כח בקדושת המזבח דהי' קדוש להציל מפסול לינה דרבה ס"ל דמצלת משא"כ רבא ס"ל דהוה רצפה כמ"ש הש"ס זבחים (כ"ז ע"ב) ורש"י שם לכך אין מצלת משא"כ כל"ש דיש בה קדושה הרבה דמצלת כמו שמבואר מלשון רש"י שם (פז) ד"ה א"ד דהא רצפת בנין כמותה ולא כל"ש כשלחן מבואר דכל"ש מציל מפסול לינה כן דייקו אחרונים וכ"כ בפנים יפות פר' צו דלכך לא טעון מזבת ומרחשת ליבון משום דבכל"ש לא פסלה לינה [ועיין רש"י זבחים (כ"ז ע"ב) לענין מזבח הפנימי מקדש פסולין ס"ל לרש"י דהטעם דקדושת כל"ש לבד מועלת עיי"ש ותוס' ושטמ"ק ועי' ח"נ שם (פז) שמביא השטמ"ק דמחלק, מטעם דשלחן הוה קבוע לכך לא פסלה לינה ועיי"ש ואם כן יש לחלק בין שלחן לשאר כלי שרת וא"ל] ואם כן בנ"ד לענין אם העלה ע"ג המערכה. אם אמרינן כטעם שני דעיקר תליא בקדושה דקדושה מתנגדת לפסלות. ואם כן י"ל בין המקומות דמזבח במזבח גופי' דיש לומר דמקום מערכה יש בו יותר קדושה מכל המזבח כמו שאשכחן בתוס' יומא (מ"ה ע"ב) דחי' דע"ג יסוד לכו"ע לינה מועלת ועוד כ' שם דאפילו ירידה מקדושה חמורה לקדושה קלה מיקרי אם יורידו ממזבח ע"ג יסוד עיי"ש. [וזה כשיטת הר"מ (פ"ג) מה' פסוהמ"ק דאסור להוריד ממזבח ע"ג הרצפה אפי' כשר גמור דיעלה אח"כ עיי"ש ועיין רש"י ושטמ"ק זבחים (פ"ה ע"א) דמחלקי' בזה וכעי"ז כ' התו' מנחות וז' ע"ב) דגנאי להשים מכל"ש לכל"ת ואכמ"ל] ואף דכ' הש"ס בזבחים (נ"ח ע"א) אילימא אמה יסוד ואמה סובב הוא גופי' דמזבח הוא זה דוקא לענין שחיטה אבל לענין לינה שאני. ומחציו ולמעלה יש בו יותר קדושה כמש"כ התוס' יומא (מ"ה) הנ"ל ולפי"ז יש לומר דגם עיקר מקום המערכה יש בו עוד יותר קדושה משאר מקומות דמזבח [הגם דיש לחלק מחמת הטעם דאין עושין מערכה ע"ג יסוד משא"כ ע"כ סובב מחלוקת בזה בזבחים (ס"ה ע"א) אם עושין מערכה ע"ג סובב ומוקי לה בגבורת ארי במלואים שם דאותו תנא ס"ל דעושין מערכה ע"ג סובב ע"ש לכך שפיר כ' התוס' יומא (מה) שם חילוק בין יסוד לסובב משא"כ מסובב למקום מערכה י"ל דאין חילוק ביניהם לענין קדושה, שבעצם המזבח מ"מ במק"א הארכתי בדברי הראב"ד (פ"ב) דתמיד דמביא בשם חכמי הצרפתים דעל המזבח של משה היו עושין שאר מערכות ע"ג יסוד וע"ג סובב עיי"ש וחילקתי מדברי הש"ס זבחים (ס"ה) דמבו' בפשטות דע"ג יסוד אין עושין מערכה דאם לא כן ימלוק גם כן למטה והתנא ס"ל דדוקא אמה למטה מרגליו מולק משא"כ עוד יותר למטה אסור, מטעם דמלק והקטיר זה הוה סימן וסיבה דהתורה סימנה דצריך שיהי' למעלה וגם במקום עיקר הקטרה לכך אם עושין מערכה ע"ג סובב שוב הוה למעלה וגם כן מקום הקערה לכך מותר משא"כ למטה אף אם נימא דעושין מערכה מ"מ הא לא הוה למעלה ועי' תוס' זבחים (ס"ה ע"ב) ד"ה הבדיל ובתוס' קנים דף (כב) ד"ה חטאת דהק' למה מלקה למטה פסול עיי"ש ולפי"ד יש לדון בזה ואכמ"ל ודו"ק. לכך שפיר חקר הטה"ק אם מולק ע"ג רצפה לר"י דקידש המלך את תוך החצר להקטיר קרבנות ע"ז רצפה בזבחים (נט) וכ"מ וספיקו עפי"ד הנ"ל, לכך אין ראי' משם דע"ג יסוד אין עושין מערכה וא"ל ובעיקר דברי הראב"ד דהוה ד"ת י"ל בין מערכה למערכה ואכמ"ל ושוב דברנו עולין כהוגן דמקומות מקומות יש במזבח]:
וכן יש להעיר מתוס' זבחים (נ"ד ע"א) ורב דכ' דרבוע דבעינן הוא דוקא במערכה אבל בשאר מקום מזבח לא קפדינן [וכעין זה בתוס' מנחות דף (לה.) ד"ה תפילין מרובעות אם דוקא במקום מושבן או כולה עיי"ש] מבואר גם כן דמקום מערכה שאני משאר מקומות המזבח ועי' במשך חכמה פ' תרומה מש"כ בזה. ואם כן יכולין לומר דמקום המערכה גורמת בקדושתה שלא יפסול בלינה. ואם כן י"ל הא דכ' ר"פ דמעלה ומלינה מיירי בכה"ג דמעלה ע"ג מקום מערכה דאין בוערת שם אש עתה וע"ז אין הקפדה, אפילו לפי"ד הרמב"ן (פר' צו) דחי' שם דאם נכבה מאליו הכהנים עוברין בעשה דאש תמיד תוקד עיי"ש זה דוקא אם כל המערכה נכבה משא"כ אם נשאר רק מקצת מקום דנכבה דאין עוברין על העשה אם לא בכבי', בידים דעוברין על לאו ביומא (מו) וא"ל, [ועי' (פ"ב) דתמיד היכן הי' מקום המערכה) ולכך אין מועלת לינה וזה ככ"ע דלא פליגי על מקום המערכה כמש"כ הק"א הנ"ל, ולפי"ז י"ל הא דכ' רש"י דאין לינה מועלת ר"ל גם כן כה"ג במקום המערכה ואזיל אליבא דכ"ע ופשוט:
ג) ואפילו לפי"ד הטעם הראשון דלכך אין מועיל לינה בראשו של מזבח משום דכבר התחילה הקטרה ואם כן לפי"ז אין לחלק כלל בין מקום מערכה לשאר מקומות רק החילוק דבמערכה ומשלה בהן אור בודאי כבר התחילה הקטרה אז לכ"ע אין לינה מועלת משא"כ אם עדיין לא התחילה הקטרה דהיינו המשלת האור אז שוב הדרא מחלוקתי' אם מועלת לינה או לא ואם כן נסתר תי' הנ"ל דליכא לאוקמי' דמעלה ע"ג מערכה כמש"כ רש"י זבחים (פ"ז) הנ"ל דמקום מערכה אין מועיל לינה ז"א וע"כ ר"ל מערכה היינו משלה אור דהיינו מעשה המערכה וע"ז יעבור על העשה דעלי' השלם אם יניחנה על מקום מערכה וימשל בו האור וע"כ מלינה בלי משלה בהן אור ואם כן שוב מקום מערכה אין לו חייס יותר משאר מקומות ופוסלת לינה לרבא ושוב נסתר תי' דלעיל:
ד) מ"מ יש ליישב עפי"ד הש"ס מנחות (כו ע"ב) כאן לקלוט וכאן להתיר דלקלוט הוה בכ"ש מבואר דמשלה בהן קצתן מונע הפסול דשקיעת החמה ע"ש ברש"י [ועי' בראב"ד תו"כ (פר' צו) כ' בענין זה דקולט דמותר להקטיר בלינה עיי"ש] ועי' רש"י בזבחים (מג ע"ב) דמשלה בהן את אור במקצתן מפקיע הפסול וכ"ש דאין מניח לחול כמש"כ הש"ס נדרים (עו) דאם טמאים ונזרעו טהורין זריעין מעיקרא מבעי' וכעין זה בערכין (כט) השתא מכורה כבר יצאה עכשיו שאין מכירה אין דין שלא תמכר [וכבר האריך בזה במשנה למלך (בפ"ג) מה' פסולי המקדש אם צריך משלה ברובן או במקצתן] וכ"כ במנ"ח מ' (צ') דבמשלה בהן האור אינה מועלת לינה עיי"ש ואם כן שפיר משכחת לה בכה"ג שמשלה בהן אור במקצתן. ואיסור דהקטרה לאחר תמיד של בין הערבים אין כאן כמו שחידש בתבצלת השרון סי' (ל"ז) דהקטרה שאין מרצה מותר קודם תמיד של שחר מטעם דהקטרה כה"ג לא היה בכלל האיסור עיי"ש ואם כן בנ"ד נמי דבמשלה בהן אור רק במקצתן אין מתיר כמ"ש הש"ס מנחות (כ"ו ע"ב) קומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה משיצית האור ברובן וכ' התוס' שם דה"ה אימורים כן הדין עיי"ש ובתוספתא (פ"ט) דזבחים ובירו' (פ"ב) דיומא וסוטה וכן הלכה, אבל במקצתן אין מתיר וממילא שוב אם כן האיסור דעלי' השלם כנ"ל לכך שפיר מעלה ומלינה ונכון שו"ר שחידש כן בחי' ריא"ף שם דאם משלה בהן אור רק במקצתן אין בו העשה דהשלמה וברוך שכוונתי וכו' וממילא הא דכ' רש"י פסחים (נ"ט) הנ"ל דאין לינה מועלת ומיירי בכה"ג שמשלה בהן אור רק במקצתן. ולולא מה שמסיק רש"י שם לד"ה לא ירדו דהוה דבריו כפולים כמו שהעיר בשאלת כהנים תורת מנחות (ק') הי' שפיר עולה כהוגן ראשית דבריו. וע"כ הא דכ' לד"ה לא ירדו ר"ל אפילו אם נימא דלינה מועלת, וע"ז שפיר הק' המשנה למלך וב"ט הנ"ל הא עובר על בל ילין, ואם לא דנימא דכיוון לדברינו ור"ל לד"ה לא ירדו אפילו לא משלה בהן האור ואם כן אם הכא איירי במשלה בהם אור מעלינן חד דרגא ומפקיע הפסול גם כן עפי"ד זבחים (מ"ג ע"ב) אם כן שוב מותר להלין לכתחילה גם כן דאין מניח מיד לחול הפסול כנ"ל וחדא קאמר דאין לינה מועלת מטעם דאם עלו לא ירדו לכך מותר לכתחילה להלין וכן מבואר במאירי פסחים (נט.) הנ"ל דכ' וילינו שם עד למחר שהרי אין לינה פוסלת בראשו של מזבח ומקטירין למחר אחר שלא ירדו ע"כ דלכאורה צ"ב דהא למ"ד אין לינה מועלת מותר לכתחלה גם כן לעלות כמ"ש בזבחים (פ"ז ע"א) אליבא דרבה עיי"ש אם לא כדברנו דחדא קאמר דמיירי בכה"ג דמשלה בהן אור ולכ"ע אין לינה מועלת מטעם דלא ירדו כנ"ל וא"ל ודחוק קצת:
ה) ולולא דברנו הי' יצא' לנו מדברי רש"י פסחים (נט) הנ"ל ד"ח דהא רש"י כתב דלכך מלינה מטעם דלד"ה לא ירדו ודייקו מזה דס"ל לרש"י אפילו אם נימא דלינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח מ"מ מותר להלין מחמת דמ"מ לא ירדו כמו שהארכנו לעיל ואעפ"כ כתב בתחלת הדיבור שם וז"ל מעלה ומלינה ולמחר יקטירנה לאחר תמיד של שחר ולינה אינה פוסלת בראשו של מזבח לד"ה לא ירדו ע"כ והדגיש רש"י דמקטיר דוקא לאחר תמיד ש"ש. משא"כ קודם אסור מחמת איסור דהעולה עולה ראשונה יומא (לג) וכ"מ אף דס"ל לרש"י דהאימורים נפסלין בלינה רק דמ"מ לא ירדו מטעם דלא גרע משאר פסולין כמש"כ רש"י זבחים (פ"ו ע"א) עיי"ש כמו שדייקו במל"מ וב"ט. ורש"י כתב בזבחים (פב ע"א) אף דפסולין שעלו לא ירדו מ"מ ארצוי' מיהו אין מרצה עיי"ש וכן הוא בתוספתא דקרבנות (פ"ה) ואם כן כיון דאין אותה הקטרה מרצה שוב מותר להקטיר אף קודם תמיד של שחר כמו שחידש בתה"ש שהבאתי לעיל וכן חידש רא"ף פסחים (נ"ט) דהיכא דאין מתיר שיריים כגון משלה בהן קצתן גם כן אין בו איסור דעלי' השלם ולכאורה הוא היפך דבריהם למה דוקא יכול להקטיר לאחר תמיד ש"ש ועי' מאירי פסחים (נ"ט) דכ' ויקטירנה למחר סתמא עיי"ש. אבל לפי"ד ניחא דרש"י אזיל שם אליבא דכו"ע דאין לינה מועלת בכה"ג דמשלה בהן אור אז שוב אין האימורים נפסלין כלל והוה הקטרה כשרה למחר ומרצה גם כן לכך שפיר הדגיש דוקא לאחר תמיד של שחר מותר להקטיר משא"כ קודם תמיד ש"ש אסור מחמת העשה דהעולה עולה ראשונה ואכמ"ל:
ו) אמנם לדברינו שוב יקשה קו' המפו' במאי פליגי ר"ח דמוקי בחטאת העוף ור"פ דמוקי בחטאת בהמה ומלינה ע"ג מזבח בפסחים (נט) דליכא לתרץ כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל דר"ח ס"ל דלינה מועלת הא בכה"ג דמשלה בהן אור כו"ע מודו דאין למברש"מ וא"כ שוב יקשה קו'. אבל נראה ליישב דדברינו דלעיל תלוי' אם להפקיע הפסול די שתמשול האור במקצתו כשיטת רש"י זבחים (מ"ג ע"ב) או שתמשול האור ברובו כשיטת הר"מ בה' פסוהמ"ק (פי"ח ה' כא) וכבר האריך בזה במל"מ (פ"ג) מה' פסוהמ"ק, ואם כן י"ל דפליגי ר"פ ור"ח בזה דר"פ ס"ל כשיטת רש"י. דדי אם משלה בהן אור רק במקצתן ומפקיע הפסול ומתיר האימורים הוא דוקא ברובן כמו דקי"ל להלכה ואם כן כיון דאין מתיר במקצתן שוב אין בו העשה דהשלמה כמו שהבאתי לעיל לכך שפיר יכול להלין וימשל במקצת ועי"ז לא יפסול בלינה, משא"כ ר"ח אפשר דס"ל כהר"מ דאין מפקיע רק ברובן. ואם כן לעלותו ע"ג מזבח ושתמשול בו את האור ברובן א"א דהא אז מתרת ושוב יעבור על העשה דהשלמה ור"ח לשיטתי' דס"ל דלינה מועלת ע"ג המזבח כמו שמבו' בתוס' זבחים (פ"ז ע"א) ד"ה מה חצות עיי"ש ובק"א ושתמשול האור ברובן כדי שלא יפסל בלינה א"א מחמת עשה דהשלמה. לכך מוקי לה בחטאת העוף דאין למזבח אלא דמה [ובמל"מ לפ"ג) מפהמ"ק תלוי הפקעת פסולין בהיתר שיריים אם די בזה במשלה בהן במקצתן ג"כ די בזה וכ"כ בח"ד הספרדי (פ"ט) מתוספתא זבחים ותורה כפטיש וכו'] ופשוט:
ז) וזה דוקא אם אמרינן דלהתיר האימורים המה דוקא ברובן כמו שפסק הר"מ וכר"י דס"ל כן במנחות (כ"ו ע"ב) וכ' התוס' דה"ה אימורים משא"כ לר' חנינא דס"ל שם משמשלה האור אפילו במקצתן עיי"ש וברש"י ואם כן שוב אין יכול להניח ע"ג המזבח ולמשול במקצתן דהא תי"מ מתרת ושוב יש בו האיסור דעשה דהשלמה. ואם כן כל עצה דלעיל א"א לעשות. ולפי"ז יכולין לומר דר"פ ור"ח מחלקותם בזה דר"פ ס"ס דמתיר ברובן משא"כ ר"ח. ועיין בטורי אבן ר"ה ל' שהאריך במאי פליגי ת"ק ור"י בנו של ריב"ב. ולפי"ד יכולין לומר דת"ק פליגי בזה דת"ק ס"ל כר"ח דלהתיר שיריים המה די במקצתן וכסתמא דתתוספתא (פ"ט) דקרבנות קומץ שנתנו ע"ג אישים שיריו מותרים וכן אימורים עיי"ש ועדיפא מינה ס"ל לר"ח בירושלמי (פ"ב דיומא) קומץ שהפריחתו הרוח שיריו מותרין עיי"ש לכך אסור למשול במקצתו ושוב אין עצה להלין דהא יעבור על לא ילין משא"כ ר"י ס"ל דמתיר דוקא רק ברובן שוב יש בו אותו תקנה להלין ע"ג המזבח ולמשול האור במקצתן כנ"ל לכך ס"ל אף מחוסר כפורים דשאר ימות השנה מותר להביא קרבנו ולהלין וא"ל, [ובפרט לפ"מ שרוצה לומר בחסדי דוד הספרדי (פ"ט דתוספתא) דהקרבנות דהרמב"ם יפרש דהא דס"ל לר"ח משמשלה בהן האור כולו ור"י לקולא פליג עיי"ש בודאי הי' ניחא דברינו דלד"ה הי' צריכין עכ"פ רובן וא"כ אפשר להלין. אמנם דבריו נפלאים מירו' יומא (פ"ב ה"א) דא"ר חנינא קומץ שנתנו ע"ג אישים והפריחתו הרוח בפריחה אחרונה נתכפרו הבעלים ר"י משיאחז האור ברובו. מפורש דר"ח ס"ל דדי אפילו לא נאחז האור רק במקצתן דתיכף כשזרקו ע"ג אישים מסתמא תיכף נאחז בו קצת אור כמ"ש בח"ד שם על ל' התוספתא שנתנו ע"ג אישים ור"ל שנאחז בו קצת אור וגם התוס' (פ"ט) דקרבנות מאן תרמי' וא"ל]:
א) ולפי"ד דלעיל יתיישב שפיר ק' התוס' זבחים (נ"ו ע"א) על הא דקאמר הש"ס אמר ריב"א מניין לדם שנפסל בשקה"ח שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב וכו' וכ' רש"י שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהני לי' הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר ע"כ והק' בתוס' הניחא למ"ד דאין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל למ"ד מועלת לינה בזבחים (פז) מאכ"ל ובזה דחו פי' רש"י ז"ל, וכן כמתכונתו הוא בתוס' מנחות (כ' ע"ב) ד"ה נפסל והק' על רש"י ז"ל ודחו פי' עיי"ש (ועי"ז הכרחו לי' לחדש דנפסל הדם מתחילת שקיעה וכבר העיר על דבריהם הרבה בש"א (סי' י"ז) ואכ"מ) אבל לפי"ד דלעיל דעל מקום המערכה לכ"ע לא נפסל בלינה ניחא דרש"י לשיטתו אזיל בזבחים (פ"ז ע"א) דעל מקום המערכה אין פוסל לינה כמו שמדייק שם בק"א ואם כן י"ל דרש"י דנקט דאין מועיל לינה ע"ג המזבח ר"ל בכה"ג שהעלה על מקום מערכה דאז לכ"ע אין לינה מועלת. וע"ז גזרה התורה דדם נפסל מחמת דלא הי' ביום הזביחה אמנם זה דוקא אם נימא כטעם שני שהארכנו לעיל דעצם מקום מערכה מחמת קדושתה פועלת בדבר ומתנגדת לפסול לינה שפיר אין נפ"מ בין דם לאימורים. משא"כ לטעם ראשון דיחוס דמקום מערכה הוה מחמת דמשלה בהן אור. ואם כן בדם דכ' התוס' זבחים (מ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ דבדם לא שייך משלה בהן אור ואם כן שוב אין נפ"מ לגבי' מקום מערכה משאר מקומות המזבח. ואדרבה מערכה לדם אפשר גרע יותר דעיקר הטעם זה הוה דאין לינה מועלת מחמת דתשובה כאלו כבר התחילה הקטרה כנ"ל וה"ה בדם מקרי התחלת זריקה. ואם כן אדרבה דאם מונח על המערכה גרע יותר דאין שם מקום זריקה כמש"כ התוספתא דזבחים (פ"ו) ותוספתא יומא (פ"ג) לפנים מן הקרן פסול וכ"פ הר"מ ה' פסוהמ"ק (פ"ב ה"ט) [ובדברי התוספתא (פט) דקרבנות דם כדברי ר"ג זורקו ע"ג "אישים" אבאר בע"ה במ"א] וא"כ שוב יקשה ק' התוס':
ט) ונראה דרש"י לשיטתו אזיל בזבחים (פ"ז ע"א) ד"ה או דילמא בסופו ולא כל"ש כשלחן ודייקי מזה דס"ל לרש"י ז"ל בכלי שרת לא מהני לינה. וכבר הבאתי לעיל גם כן דעת הפנים יפות פר' (צו) דס"ל כן. וחידש עי"ז בזרע אברהם דבמזבח של משה דהוה כל"ש כ"ע מודי דאין לינה מועלת עיי"ש. ואם כן אפשר דרש"י ר"ל אותו מזבח של משה אם העלה עליו הדם דלכ"ע אין לינה מועלת בו וה"א דיהי' כשר הדם קמ"ל קרא דאסור מחמת דאין ביום הזבחיה:
י) ועוד י"ל ק' התוס' זבחים (נו) על רש"י דכ' דמעלה ומלינה והק' הניחא למ"ד לינה אין מועלת, אלא למ"ד מועלת מאכ"ל י"ל דמשכחת לה שהכניס הדם לפנים ומלין ע"ג מזבח הפנימי במקדש אף שאין ראוי לו בזבחים (כ"ז ע"ב) והוה כלי שרת כמש"כ הש"ס שם האי האי רצפה והאי כלי שרת עיי"ש ואם כן אפשר לר"מ דפסק (בפ"ג מה' פסולי המקדש ה' יא) כרבא דלינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח מ"מ במזבח הפנימי מודה דאין לינה מועלת כמו שהארכנו לעיל מזבח של משה ואם כן לדידן דקי"ל כרבנן דדוקא חטאת שנכנס לפנים לכפר פסול בזבחים (פ"א ע"ב) וכ"מ כמו שפסק הר"מ בה' פסוהמ"ק (פ"ב הי"ג) ואם כן שפיר יש נפ"מ כגון שהכניס שאר קרבנות דאין נפסלין בביאתן להיכל ועי' זבחים (צ"ב ע"ב) לענין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה לפנים אם נפסל עיי"ש ושפיר הי' נפ"מ לנ"ד] ואיסור דביאה ריקנית במנחות (כ"ז ע"ב) שלא יעבור. משכחת לה כגון שנכנס להשתחוות דמותר כמש"כ התוס' מנחות (כ"ז ע"ב) ד"ה להיכל ואפילו לק"ק גם כן מותר ליכנס ולהשתחוות עיי"ש בתוס' ובמפורשים שם אפילו לפי"ד הסמ"ג הובא דבריו בפס"מ בה' ביאת מקדש (פ"ב ה"ד) דדוקא בגמר עבודה מותר להשתחוות משא"כ זמן אחר אסור ובצדו נדפס בשם תיו"ט דאף התו' ס"ל כן עיי"ש ג"כ אין נפ"מ לדברנו דמיירי שהכניס הדם בשעה שנכנס להשתחוות בגמר עבודה. או שהכניס ב' מזרקות של דם כשר ודם פסול כמש"כ הש"ס יומא (נ"ג ע"א) כגון שהכניס ב' מחתות דאין מחיוב על ביאה ריקנית עיי"ש ובאותה הכנסה העלה ע"ג המזבח. ואם כן להר"מ דפסק דלינה מועלת ע"ג המזבח הא הוא פסק כרבנן דדוקא חטאת שהכניס לפנים פסול משא"כ שאר קרבנות ואם כן שפיר נפ"מ לשאר קרבנות שהכניס לפנים להיכל והעלה ע"ג המזבח הפנימי דאז לכ"ע אין לינה מועלת ואם כן הו"א דמותר לזרוק למחר קמ"ל הקרא ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב וכו', [ועי' זבחים (פ"ב ע"א) לענין אם נכנס לכפר אף על פי שלא כיפר עיי"ש מחלוקת בזה ונפ"מ לנ"ד וג"כ לענין דרך משופש עיי"ש וא"ל] וגם אם נימא דשיטת רש"י הוא דבכל כלי שרת אין מועלת לינה כמו שמדייק בטל תורה זבחים דף (פ"ז ע"א) מד"ה א"ד וכ"כ בפנ"י פר' (צו) ואם כן בפשטות ניחא ק' התוס' דמשכחת לה שמלין בכלי שרת אולם כבר הערו ע"ז מסוכה (נ) ומנחות (נא וצ"ה) וכ"מ והארכתי במ"א וגם יש לחלק מכל"ש דעלמא לכלי שרת של שלחן כמו שהבאתי בזה הסימן אות ב' עיי"ש ואין לכפול הדברים. ורש"י כתב כמו כלי שרת של שלחן עיי"ש ואפילו לפי"ד הפנ"י דס"ל דכל כל"ש אין מועלת לינה ג"כ י"ל בנ"ד וא"ל יותר:
יא) [ומש"כ ליישב דברי רש"י זבחים (נו) בס' כוכב מיעקב סי' ק"ג דמותר להלין ואין בו איסור דהעלאת פסולין מטעם כיון דנעשה ממילא כמש"כ הש"ס זבחים (ע"ז) מנחות (מ"ח) חולין ממילא הוה עיי"ש ה"ה בנ"ד הפסול ממילא הוה עכת"ד וזה כסברת הט"א ר"ה ל' דמוקי' מחלוקת בין ת"ק לר"י בפסחים (נט) כה"ג אם מותר לגרום פסול עיי"ש אבל בוודאי עדיין לא העלה ארוכה ניהו דתיקן בזה שלא יעבור על איסור העלאת פסולין דנוהגת בכל הפסולין כמש"כ רש"י חולין (פ"א ע"ב) ועיין תוספתא דתמורה (פ"א) ובש"ס שם מ"מ הא עובר על לא ילין חלב חגי דעיקר איסורו הוה דבר שמאליו נפסל בלינה והוה לאו שאין בו מעשה עי' פסחים (פ"ד ע"א) וכ"מ ואם כן הא יעבור על לא ילין כמו שהק' הב"ט על ט"א ר"ה (ל) עיי"ש. ועי' רשב"א מגילה (כ') על מתני' דמוספין כל היום הק' הא אסור להקטיר קודם תמיד של שחר ואחר תמיד של בין הערבים ותי' דהכשר מוספין כל היום רק דבר אחר מעכבן ע"כ, וכ' הט"א שם וחגיגה ט"ז (ט"ז) דעיכוב דבלילה אסור להקריב הוה דבר אחר בסוג מעכב לענין מעשה ז"ג עיי"ש ואם כן י"ל דאיצטריך קרא דביום הקריבו דבלילה הוה עצם איסור ונפסל וי"ל מדמיאנו בזה מבואר דרצו לתאר נפ"מ דיהי' מותר להקריב לולא הקרא ואם כן שוב מאי תיקן הא יעבור על לא ילין. ומ"ש דיהי' נפ"מ אליבא דרש"י אם מותר לעלות בלילה וע"ז איצטריך קרא דאסור עיי"ש עי' בשטמ"ק אות (ט"ו) זבחים (נ"ו) שם וז"ל פ"ה דבעי' היכא שהעלתהו מיד אחר שקיעת החמה קודם עמוד השחר בראשו של מזבח דלינה אין מועלת ע"כ וזה מפורש דרש"י ר"ל הנפ"מ היכא דהעלה בלילה ולא דר"ל הנפ"מ אם מותר לעלות בלילה וא"ל]:
יב) ובעיקר הדבר מש"כ דלמ"ד דלינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח דעובר על בל ילין כמו שהארכנו לעיל לענ"ד יש לדון בזה דהנה בזבחים (נ"ו ע"ב) איתמר המחשב לאור שלישי חזקי' אמר כשר רי"א פסול דהא אידחי לי' מאכילה ע"כ מבואר דמחלוקתם הוא כך כיון דהוא מחשב רק על זמן כזה שעדיין לא הגיע זמנו לשורפו רק דנפסל לבד ס"ל לחזקי' דאין הזבח נפסל, הגם דבמחשבת פיגול ע"כ אין הטעם דמחשבה כמעשה כמו דא"ל לר"י מחשבת הינוח דפסול מטעם מחשבה כמעשה בזבחים (ל"ו) וכ"מ. ועי' תוס' זבחים (כ"ז ע"א) ד"ה יצא כ' דאפילו לר"י דס"ל מחשבה כמעשה היינו דוקא דבמעשה יהי' פסול גמור עיי"ש ואם כן לכאורה י"ל דזה הוה טעמא דחזקי' כיון דבזמן זה עדיין לא הגיע זמנו לישרף ואיקרי עדיין פסולו קליש לכך אין בו פיגול ז"א כמ"ש התוס' זבחים (ל"ו ע"א) ד"ה הכא דבפיגול אין הטעם דנפסל מחמת מחשבה כמעשה דאל"כ בטלת תורת פיגול עיי"ש. וע"כ הטעם הפשוט הוא כיון דעדיין לא הגיע זמן שריפתו מיקרי עדיין זמנו אף דאסור באכילה כמו לאחר חצות בפסח לראב"ע דאסור באכילה בפסחים (קכ) וברכות (ט) וכ"מ. ואפ"ה אם חישב לאכול אחר חצות דאין בו פיגול כמ"ש בתוספתא (פ"ה) דפסחים הובא באור זרוע ה' פסח סי' (רל"א) הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול [וע"כ הא דקתני אלא עד חצות ע"כ מן התורה כראב"ע כמו שמדייק הש"ס זבחים (נ"ז ע"ב) עיי"ש] ועי' בתוספתא (פ"ד) דפסחים השוחט את הפסח לאכול בי"ד כשר ע"כ. אף דאסור לאוכלו מ"מ כשר דעיקר תליא באם הגיע זמנו לישרף [מדברי התוספתא (פ"ז) הלז בל"ז אין ראי' דיש לחלק דהתם יוכשר אח"כ כמו שהאריך בזה בבית האוצר ח"א ואכ"מ] ועי' תוס' ד"ה נפסל במנחות (כג) בסופו:
והנה ראיתי בצפנת פענח להגאון ר"י ראזין זצ"ל ה' תרומות דף ל"ה דחקר לראב"ע דס"ל בפסח עד חצות וכן לחזקי' דמכשיר המחשב לאור שלישי אם עובר על לא ילין מיד או לא עיי"ש וספיקו הוא גם כן כמו שהארכנו דלאו דלא ילין אין עובר רק אם גורם פסול כמו שיתבאר בע"ה הלאה מדברי הר"מ (פ"א ה"ז) מה' פסח וכ"מ ואם כן כיון דבלילה לא אינתיק לשריפה שוב אין פסולו כ"כ לכך אין עובר א"ד כיון דמ"מ נפסל באכילה עובר ויצא לנו מזה דמחשבת פיגול ולא דלא ילין יהי' תלוי זה בזה:
יג) ופלא שלא העיר מדברי התוס' ברכות (ט' ע"א) ד"ה ר"א וא"ת היכא מצי למימר דלראב"ע עד חצות והכתוב לא תתורו ממנו עד בוקר דמשמע עד הבוקר מיהו מצי לאוכלו וי"ל דמצי למימר דלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר עד הבקר וכו' עיי"ש וכעי"ז כתב בירושלמי פסחים הובא בתוס' פסחים (נ"ט ע"ב) ד"ה בי"ד שומריהו שלא יבוא לידי בל ילין] מבואר מתוס' דלאו אינו עובר בחצות רק כדי דהפירוש הפשוט לא יסתור לדבריו מפרשו שומריהו שלא יבוא לידי בל ילין עיי"ש ובמפורשים וכן מדייק מהתוס' כדברינו בזבחי תודה להג' החפץ חיים זצ"ל זבחים (נ"ו) וכן כתב להדיא בשו"ת רמ"ע מפאנו זצ"ל סי' א' דלאחר חצות אין בו רק איסור עשה דנפקא לי מגז"ש הזה הזה משא"כ לאו ליכא עיי"ש וכן הוא דעת הפרמ"ג או"ח סי' תע"ז במ"ז ועי' בז"ת שם שגם כן כתב דכיון דלאחר חצות לית בי' הלאו דלא תותירו שוב לית בי' מחשבת פיגול ותלוי זב"ז, והא דא"ל לר"י בזבחים (נ"ו) כיון דאידחי' לי' מאכילה הוה ליה נותר לכך הוה פיגול מטעם דבאמת אשכחן דאפילו שלמים ביום ב' מיקרי נותר כדאיתא בספרא פרשת צו על פסוק זה [וכ"כ בשטמ"ק זבחים (נ"ו ע"ב )ורמב"ן פרשה צו] רק דהתורה התירה וא"כ כיון דנפסל עתה ואסור באכילה שוב מיקרי נותר עיי"ש משא"כ חזקי' ס"ל כיון דעדיין לא אינתיק לשריפה עדיין לא מיקרי נותר:
ולפי"ז יש לחדש היכא דלנו ע"ג המזבח דאז לכ"ע לא ירדו בזבחים (פ"ז) אין עובר על לא ילין כיון דהאימורים נקטרין ולא אינתיק לשריפה. והקטרה שאח"כ הוה הקטרה גמורה כמו שהארכתי במ"א מרש"י זבחים (ק"ט ע"א) דכהן מחויב להפוך בצינורא. וזר מחויב עליהן ביומא (כ"ד ע"ב) ומכ"מ, ואם כן דודאי לא מיקרי אינתיק לשריפה ואפילו לר"י דפוסל מחמת דאידחי' מאכילה מ"מ הכא מודה כיון דהכא לא אידחי' אפילו מאכילתו דהא לכ"ע לא ירדו ומקטירין אותו ע"ג המזבח. וכמו שהבאתי לעיל דברי הז"ת דבאמת שלמים ביום ב' הוה נותר רק דהתירה התורה אכילה לכך אין עובר ואם כן בנ"ד נמי דבאמת הוה נותר וכיון דמקטירין אותו שוב אין עובר. וכן מבואר מפשטות הלשון הש"ס בזבחים (פ"ז ע"א) בעי מיני' רבא מרבה לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח או אין מועלת ה"ד אילימא דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמרת דלא ירדו וכו' אלא דירדו וכו' ע"כ. דיש לדייק מה פריך הש"ס ה"ד אילימא דלא ירדו מה לו לגרור נפ"מ צדדים הם הנפ"מ אמר מיד בבעיתו לינה מועלת או אין מועלת ור"ל אם לינה מועלת גם כן הוה עלה שם לינה ועובר על לא ילין. ואם לינה אין מועלת אין עלה שם לינה ואין עובר על לא ילין. מבואר מזה דאין ספיקו אם עובר על לא ילין או לא דזה ברור לו דאין עובר בכה"ג שמונח ע"ג המזבח כיון דלא אינתיק לשריפה וגם לא אידחי מאכילה כמו שהארכנו לעיל. רק ספיקו בכה"ג דירדו אם יעלו אין עובר ואם לא יעלו עובר ויש להסביר הענין בכמה ענפי וא"ל:
יד) ולפי"ז עולין דברי רש"י פסחים (נ"ט ע"א) ומאירי שם כמין חומר דכ' דמעלה ומלינה בראשו של מזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח לד"ה לא ירדו. דהערו דהא יעבור על לא ילין ואם ר"ל למ"ד אין לינה מועלת. אם כן למה כפל דבריו לד"ה לא ירדו. אבל לפי"ד ניחא שפיר דבאמת ר"ל אליבי' דכ"ע אפילו לרבא דס"ל בזבחים (פז) דלינה מועלת ובפרט שהר"מ פסק כוותי' (בפ"ג ה' יא) מפסוהמ"ק אף על פי כן מעלה ומלינה ע"ג המזבח ודתקשה לך הא יפסול בלינה ע"ז כ' כיון דלא ירדו ואם כן שוב מקטירין אותו ואם כן שוב לא נפסל מאומה וגם האש מפקיע כל הפסול כמש"כ הש"ס זבחים (מג) ואם כן לא עבר על לאו דלא ילין. ועל דגורם להקטיר הקטרת פסולה ע"ז אין עובר כמש"כ הט"א ר"ה (ל) דהא הוה רק גורם כמש"כ הש"ס מנחות (מח) וזבחים (ע"ז) חולין ממילא הווין וא"כ שפיר יכולין להלין וא"ל:
טו) ויתיישב שפיר דברי הש"ס זבחים (פ"ז ע"ב) איבעי' להו אויר מזבח כמזבח דמי או כו' מתקיף לה רבב"ח אי אויר מזבח כמזבח עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה פירש"י דאפילו קיים זה מחשבתו ושהה עד למחר בת הקטרה הוא דפסולין שעלו לא ירדו עיי"ש והק' מו"ר הגאון האמתי שליט"א בספרו שיח השדה כלל ה' הא מ"מ אסור להלינו עד למחר משום לאו דלא ילין ואם כן שפיר מהני מחשבה לפגל כיון דאסור להלינה מדין וחייב להקריב קודם שתפסל בלינה עכ"ד. אבל לפי"ד ניחא דהנה בזבחים (נ"ו ע"ב) המובא לעיל המחשב לאור שלישי חזקי' אמר כשר דלא אינתק לשריפה ור' יוחנן פסול הטעם דהא אידחי לי' מאכילה והארכנו לעיל דע"ג המזבח אפילו ר"י מודה דכשר מטעם דלא אידחי' מאכילה דהא מקטירין אותו. ואם כן שפיר לא חלה עליו מחשבת פיגול דהא לא אידחי' מאכילה. ושפיר מק' הש"ס עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה אם אויר מזבח כמזבח וקלטונהו מזבח ואם כן לא מהני פיגול. ונכון:
טז) אמנם יש להעיר מדברי קו' התוס' יומא (כ"ט ע"א) ד"ה אלא בא"ד ותימה דאמר בס"פ א"ד פסחים (ע"ג) שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם יצא לבית השריפה ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי קא הוה משום דשחטו אחר תמיד של בין הערבים הא אמרינן דלמצוה בעלמא וי"ל אם הקריבו כשר אבל אסור להקריב האימורים אחר התמיד ולהכי יצא בשר לבית השריפה וא"ת ויעלה וילין אותו בראשו של מזבח וי"ל דסבר כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח. עכ"ד. וכן הוא בתוס' מנחות (מ"ט ע"ב) ד"ה ת"ל עיי"ש. ואם כדברנו דלד"ה אין עובר על לא ילין כיון דלא נפסל שוב הא יכול להלינו בראשו של מזבח דלד"ה לא ירדו כמו בפסחים (נט) ושוב יקשה למה נשרפת בשביל ששחטו אחר תמיד של בין הערבים. ויש ליישב עפי"ד הש"ס פסחים (נט ע"ב) דרב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב עד בקר הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים עלי' השלם כל הקרבנות כלם הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשנתותרו ופירש"י כיון דכבר נראה להקרבה מבעוד יום מותר אף לאחר תמיד של בין הערבים [ועי' בתוס' מנחות (כו ע"ב) ד"ה אלא כן פירשו כרש"י ז"ל אמנם המזרחי שמות (כ"ג) מביא בשם ר' שמעיהו דמפרש כשנתותרו היינו אברי התמיד לכך מותר ואכמ"ל] מבואר הא דברים דלא היו ראוים להקרבה מבעוד יום אסור אח"כ מטעם העשה דהשלמה וכ"כ הברוך טעם דאם אסור להקריב בשבת ביום שוב גם כן לערב אסור מחמת העשה דהשלמה משום דלא מיקרי כשנתותרו. ואם כן כיון דהש"ס פסחים דף (ע"ג) מיירי בערב פסח חלבי חול אין קריבין ביו"ט כמש"כ הש"ס פסחים (נט ע"ב) ושבת (קי"ד) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט אבל חלבי שבת מותרין ביו"ט משא"כ חלבי חול אפילו דפסח אסור ביו"ט עיי"ש:
וממילא דברי התוס' עולין כהוגן. דהנה מבואר מהתוספתא זבחים (פ"ח) ובמפורשים דאם לנה ב' לינות תרד וכבר הבאתי לעיל ואם כן כיון דהכא מיירי בע"פ דחלבי חול הוא ואין קריבין ביו"ט ושוב אסור להקטיר ביו"ט ולמחר בלילה גם כן אסור דהא לא איחזי מבעו"י להקרבה ואם כן שוב לא מיקרו שנתותרו ואסור למוצאי יו"ט משום איסור עשה דהשלמה וע"כ שוב מלינה ליום ב' ויעבור עליו ב' לינות ושוב ירדו ואם כן יעבור על לא ילין וזה שכ' דס"ל למ"ד דלינה מועלת ובפרט ר"ח לשיטתי' בפסחים (נ"ט) דלית לי' התירוץ דמעלה ומלינה וכבר הבאתי לעיל דברי התוס' זבחים (פ"ז ע"א) ד"ה מה דמבו' דר"ח ס"ל לינה מועלת לכך שפיר ישרפנו מיד משא"כ אם ס"ל דאין לינה מועלת הי' יכול להלין עד כמה שירצה כמ"ש הריטב"א יומא (כ"א) לענין שלא הסריח בשר קודש מעולם כשלא הי' פנאי להקטיר כל האימורים הי' מעלין ע"ג ראשו של מזבח והיו עומדים שם שנים או שלשה ימים ועי' בתשב"ץ ח"ג (סי' קל"ז) דגם כן כך אית לי' עיי"ש. [אמנם במאירי יומא (כא) ס"ל דקאי על בשר שלמים ועי' בתשב"ץ שם] ושפיר הי' יכול להלינו. וכעי' זה תי' ליישב דברי התוס' ר"ה (ז') ורש"י פסחים (נ"ט) שהארכנו בזה לעיל בגור ארי' יהודה קונטרס המועדים עיי"ש ובתי' גם כן יתיישב דברי התוס' יומא (כ"ט) ומנחות (מט) הנ"ל. ולפי דברנו גם כן יתיישב דברי התוס' ר"ה (ז') ורש"י פסחים (נ"ט) מק' טו"א רה (ל') וא"ל:
יז) והנה בעיקר דברי התוספתא (פ"ח) דזבחים דמבואר דהיכא דלנה ב' לינות אם עלו ע"ג המזבח דירדו כמו שמדייק כן בזרע אברהם וגא"י קונטרס מועדים סי' ז' אם כן יש להעיר דהנה בזבחים (פ"ז ע"ב) פריך הש"ס עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה הא קלטה המזבח [אם אמרינן אויר מזבח כמזבח דמי] ופירש"י דקאי אפילו למ"ד לינה מועלת ומ"מ פריך שפיר דהא לכו"ע לא ירדו, ומוקמי' להש"ס בכה"ג דאמר הריני מולק ע"מ להורידה למחר ולהעלותה ולהקטירה עיי"ש הא לפ"ד התוספתא הלז למה לא משני בפשטות דמחשב ליום שלישי דאז לרבא דס"ל לינה מועלת שפיר ירדו ושוב נתפגלה דאין המזבח מקדשו. ועי' עוד בזבחים (פ"ז ע"א) איברים שלנו בעזרה מקטר והולך כל הלילה לנו בראשו של מזבח מקטר והולך לעולם מבואר הלשון דיכול להקטירו לעולם אף ביום שני ולא ירדו אפילו לרבא אף דנפסלה בלינה כמ"ש שם רש"י ע"ש ולכאורה המה היפך דברי התוספתא ועי' תוס' ריש מעילה לענין ב' פסולין וכבר האריכו בענין ב' פסולין אם עלו ירדו או לא) ועי' בתוס' זבחים (פ"ד ע"ב) ד"ה ומוציא בא"ד אלא מעתה לן בדם ב' לינות מנין הא אין כיוצא בו בבשר מפורש דגם ב' לינות לא ירדו ועי' בתוס' שם בסופו ובתוס' זבחים (פ"ד ע"א) ד"ה חוץ למקומו בסופו ובתוס' נדה (מ') עיי"ש:
יא) ונראה דיש ליישב דהנה דכל הפסולין דירדו במתני' זבחים (פ"ד) וכ"מ ראיתי במקד"ד שחקר אם הטעם דאותן הפסולין אין המזבח קולט או דלא מהני להו קליטת המזבח ונ"מ בעלו כשרין ואח"כ כשהן על המזבח נולד להם פסול כזה דדינו שאם עלה ירד בזה יש לדון כיון שעלו קודם למזבח וכבר קלטן המזבח לא ירדו דרק אם עלו לאחר פסולן ירדו משום דליכא בהו קליטת המזבח כלל עכ"ד. ולפ"ז בפשטות ניחא דהא דקאמר הש"ס זבחים (פ"ז) שבראשו של מזבח מעלין אותו לעולם וכן הוא לשון התוספתא (פ"ט) דקרבנות שעל הכבש ושבראשו של מזבח מעלין לעולם ואפילו אם נימא דב' לינות ירדו ואם כן למ"ד דס"ל לינה מועלת האיך מקטירין לעולם דיש לומר כיון דהפסול נעשה בשעה שהוא בראשו של מזבח דאז מהני להו קליטת המזבח שוב אח"כ גם כן לא ירד לכך שפיר מקטירין לעולם משא"כ אם לנה ב' לינות ע"ג רצפה ואח"כ עלה דירדו וכן יתיישב קו' הראשונה מזבחים (פ"ז) למה לא אמר דבעולת העוף משכחת לה דפסלה מחשבה כגון שחישב על יום ג' דאז הוה ב' לינות ופסלה לינה וירדו לכו"ע. ז"א כיון דמונחת ע"ג המזבח ואמרינן בהו אויר מזבח כמזבח דמי שוב מהני להו קליטת המזבח ואפילו אח"כ גם כן לא ירדו. לכך פריך עולת העוף דפסלה בהו מחשבה היכא משכחת לה (ולפי"ז נדחה כמה ראיות שהערו אחרונים לענין ב' פסולין אם ירדו או לא ואכמ"ל) וזה גם כן ראי' לחקירתו דאם אירע פסול חמור דדינו דירדו אבל אם אירע בעודו במזבח דלא ירדו:
יט) אמנם לפי"ז נסתר מה שהארכנו לעיל באות ט"ז דלרבא דס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח ולא ירדו מ"מ אם מלין עוד לילה אחד אפילו ע"ג מזבח דירד ושוב יעבור על בל ילין עיי"ש ואם כן כיון דקאמר הש"ס בזבחים (פ"ז) דמקטירו לעולם ולא ירדו ואם כן שוב אין עובר על לא ילין ונסתר כל דברינו לעיל ויש ליישב דהנה בחקירה הלז דאם מונח ע"ג המזבח לכו"ע לא ירדו אפילו אח"כ נפסל בפסול דירדו מטעם דמהני להו כבר קליטת המזבח יש להבין זה דיכולין לומר דכמו דאם עלה בפסול כזה דירדו דאין המזבח קולטו אם כן גם כן אם עלה בפסול דלא ירדו ובראשו של מזבח נתהוה אותו פסול גם כן י"ל דנפקע אותה קליטה כמו דאם ירד ממזבח דשוב אין מעלה אותו דכבר נפקע קליטת המזבח ה"ה דאם מונח ע"ג המזבח ונאחז בו עוד פסול גדול נפקע הקליטה דמזבח הגם דיש חילוק בין שלא תחול ובין שתפקע עי' תוס' פסחים (ו' ע"א) ד"ה ארנונא וחולין (מ"א) בתוד"ה מ"מ כיון דפסול השני אין המזבח קולטו שוב נימא דירד] רק ע"כ צריכין לומר כיון דיכול להקריבו מיד בעודו עליו פסול ראשון לבד או בהיותו עוד כשר גמור אף דעדיין לא הקריב כיון דהוה מ"מ בידו הוה גדר תחילת הקטרה כמש"כ הש"ס מנחות (נ"ח ע"א) דבראשו של מזבח הוה תחילת הקטרה ואם כן לדבר זה שמונח עדיין במזבח הוה כאלו המזבח כבד הכשיר פסול ראשון או דהמזבח המשיל בו את האור והתוס' ס"ל בזבחים (ק"כ) דבמשלה בהן האור לא ירדו מהמזבח ואפילו הך דירדו מ"מ במשלה בו את האור לא ירדו ואם כן בנ"ד לענין זה מיקרי גדר משלה בהן את האור ומכל מקום אח"כ אם ירדו פסול כמו במזבח לאחר שמשלה בהן את אור דיחול פסלות להבא לאחר שירדו ביומא (מ"ה) ור"ג כריתות (י"ד) ותוס' זבחים (מ"ה ע"ב) ונכון. ואם כן זה דוקא אם ראוי עתה להקרבה משא"כ אם אין ראוי עתה להקרבה רק דלא ירד מחמת גזה"כ דכל הנוגע במזבח יקדש מחמת קדושת המזבח שוב אם יתהוה אח"כ פסול דדינו דירדו גם כן תרד ולפי"ז ממילא ניחא תי' לעיל דשם בפסחים דשחטו לאחר תמיד דאסור להקריב למחר מחמת יו"ט או מחמת עשה דעלי' השלם שוב אין המזבח מפקיע אותו הפסול ולא הוה כאלו כבר משלה בהן את האור ושפיר ירדו וכעי"ז חידש בשכ"ת מנחות (ק) דבזמן שאין ראוי להקרבה לכ"ע לינה מועלת ודו"ק] משא"כ ההוא דזבחים דף (פ"ז) מיירי בזמן דראוי להקרבה שפיר מקטירין לעולם אפילו לרבא דהא לכ"ע לא ירדו ודו"ק:
כ) ויש להביא ראי' לזה דאפילו אם נימא דאם הפסול דירדו אם נתהוה במזבח לא ירדו מ"מ עכ"פ צריך שיהי' ראוי בזמן זה להקטרה מתוס' זבחים (נ"ו ע"א) ד"ה מנין דהק' על רש"י דלמ"ל קרא דדם נפסל בשקה"ח הא בלילה אין יכול לזרוק ולמחרתו נפסל בלינה וכ' בא"ד אי לר"ג הא אמר לקמן דלא ירד אף בדם ואי לר' יהושע הא אמר דאין המזבח מקדש פסולין שלא ירדו אלא בהקטרה עיי"ש. וכן הוא בתוס' מנחות (כ' ע"ב) ד"ה נפסל עיי"ש ואם נימא כחי' המק"ד דאם הפסול נתהוה על המזבח כיון דכבר אהני להו קליטת המזבח שוב לא ירד [ועי' בזבחים (פ"ה ע"א) וברש"י ד"ה הב"ע דמפורש דאף על גבי מזבח גם כן חל שם פסול וזה הוא היפך מחי' גאון צבי ועוד אחרונים דאין המזבח מניח לחול הפסול ואכ"מ] ואם כן ה"נ כיון דכבר אהני קליטת המזבח לדם שוב אח"כ גם כן לא ירד וחי' שלא הביא זה במק"ד, אבל אם נימא דאם מונח ע"ג המזבח בשעה שאין יכול להקטירו או לזורקו לכ"ע אם חלה עליו פסול חמור, דדינו דירדו אם כן ניחא ה"נ כיון דבלילה אין יכול לזורקו שוב חלה עליו הפסול זה ונפקע קליטת המזבח. [ובל"ז י"ל דחילוק יש בין הכא דאין המזבח קולטו מחמת חסרון דפסול או מחמת חסרון דאין ראוי בעצם למוקדה) וא"ל יותר:
כא) ועוד יש להביא ראי' מזבחים (פ"ז ע"ב) דפריך עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה הא קלטינהו המזבח דאם ס"ל אויר מזבח כמזבח] עיי"ש. ואם אמרינן דבאותן פסולין שעלו ירדו ממזבח דהדין דירדו אפילו בכה"ג שנתהוה הפסול בעודו במזבח אף דכבר קלטינהו המזבח מכל מקום כיון שאח"כ נפסל שוב פקעה הקליטה ממנו כמו שהארכנו לעיל אם כן מה פריך עולת העוף דפסלה מחשבה היכא משכחת לה הא משכחת לה בכה"ג שרוצה לזרוק הדם למחר. ולר"י דס"ל במתני' (פ"ג) דזבחים דדם ירד ואם כן שוב שפיר פסלה בה מחשבה דהא ירדו וכן למ"ד דס"ל בזבחים (פ"ג ע"ב) דכל הפסולין שבעוף אם עלו ירדו ואם כן בודאי יקשה מה פריך היכא משכחת לה פסול מחשבה בעולת העוף משום דקלטינהו המזבח הא בכה"ג דמחשב על מחרתו אם כן נפסל ושוב ירדו. מבואר מזה דבכה"ג שעלו ע"ג המזבח היו עדיין כשרין ונפסלו בראשו של מזבח אפילו בהאי פסול אלו הי' מתרמי ע"ג הרצפה הי' הדין דירד מ"מ בנתהוה ע"ג המזבח לכו"ע לא ירדו לכך פריך שפיר עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה דבכה"ג דנתהוה הפסול בראשו של מזבח לכו"ע לא ירדו ושוב לא נתפגלה ואפשר דהר"ם יסבור כהטעם דהחקירה דלא מהני להו קליטת המזבח, אפילו בכה"ג שעלה ע"ג המזבח בכשרות אם נפסלה אח"כ הדין דירד והסוגיא דמקשה קאי אליבא דר"ג דס"ל דבדם שנפסלו גם כן לא ירדו כמ"ש התוס' שם ד"ה עולת דהסוגיא אזלא אליבא דר' נחמי' עיי"ש אם כן בודאי יכולין לומר דקאי אליבא דר"ג. ובזה יתיישב שפיר קו' הלחם משנה (פ"ג ה' י"ב) מפסהמ"ק דהק' על הא דפסק הר"מ דאויר מזבח כמזבח והש"ס בזבחים (פ"ז) אוקמא להא דפסלה מחשבה בעולת העוף אם ס"ל אויר מזבח כמזבח כגון דאמר הריני מולק ע"מ להורידה למחר ולהעלותה ולהקטירה ואם כן כיון דהר"מ פסק אויר מזבח כמזבח דמי למה סתם רבינו לשונו (בפי"ג) מה' פסוהמ"ק והעוף נתפגל בב' דברים במליקה ומיצוי הי' לו לפרש דנתפגל רק בכה"ג עכת"ק אבל לפי"ד ניחא דהר"מ מוקי הסוגיא כר"ג דס"ל דבדם לא ירד ואם כן שפיר לא משכחת לה הדין דפוסלת מחשבה בעולת העוף לכך פריך הש"ס עולת העוף וכו' משא"כ להר"מ דפסח (פ"ג ה"ג) דפסולי המקדש דבעי' ראוי לאישים וכר"י דדם תרד ואם כן לדידי' לא שייך פירכת הש"ס עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה לדידי' כיון דבדם תרד שוב אין המזבח קולטו ואם כן המחשבה שפיר פוסלת ופשוט:
כב) ועוד י"ל בפשטות דהא חידשנו לעיל דלכך אין עובר בבל ילין משום דמקטירו ולא אידחי' מאכילה ולא אינתיק לשריפה והא דנפסל גם כן יש עצה דמזבח אח"כ מפקיעו הפסול כמש"כ הש"ס זבחים (מ"ג) ואם כן זה דוקא בהך פסולין שאם עלו לא ירדו המזבח מפקיע הפסול לגמרי לכך שוב אח"כ יעלו כמו דאיתא בזבחים (פ"ה ע"ב) אמר עולא לא שנו אלא שלא משלה בהן אור [וקאי על הנך פסולין דאם ירדו לא יעלו שנית] אבל משלה בהן אור יעלו עיי"ש מתבאר דהמזבח מפקיע הפסול לכך שפיר יכול להעלותן שנית לכך שפיר אין עובר עליו דבהכרח יתקן מה שעוות. מה שאין כן הנך פסולין דאם עלו ירדו רק דתי' דאם מונח ע"ג המזבח בשעה שחלה עליו הפסול דלא ירדו בגדר מ"ש התוס' זבחים (ק"כ) דבמשלה בהן אור אפי' שחיטת דרום דתרד בעלמא מכל מקום במשלה בהן אור מודה דלא ירדו ע"ש וע"כ זה הוה מטעם ביטול למזבח ולא דמפקיע הפסול דהא חידש המשנה למלך (פ"ג), מה' פסוהמ"ק אפילו לפי דעת התוספות דמשלה בהן אור דשחיטת דרום לא תרד מכל מקום אם ירדו לא יעלו דנחתינן חד דרגא ואם אמרינן דהאש של מזבח מפקיע אותו פסול חמור גם כן ואם כן שוב הוה כשר גמור למה לא יעלו וזה הוה כמ"ש התוס' זבחים (פ"ז ע"ב) ד"ה כל"ש וזבחים (פ"ח ע"א) ד"ה חטאת דנשפך הדם ע"ג המזבח לכו"ע לא יתקנח אף דבדם לא שייך משלה בהן את האור כמ"ש התוס' זבחים (מ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ רק דזה הוה ביטול לגבי מזבח ולא דמפקיע ממנו הפסול לכך לא יתקנח. וה"ה הפסולין דאם עלו ירדו ומשלה בהן אור לא ירדו זה הוא ג"כ ענין ביטול למזבח ולא הפקעת הפסול כמ"ש הש"ס זבחים (מ"ג ע"ב) דלבשר שלמים לא מהני משלה בהן האור ה"ה לזה רק כל אחד כדינו. ובדם דאין עושין יותר עבודה רק בזריקתו לכך בדם די נשפך על המזבח לבד, משא"כ אימורים צריכין גם כן הקטרה צריך משלה בהן אור והארכתי הרבה במ"א דיש ג' דברים בענין עלו לא ירדו א) בלא משלה בהן אור זה הוה מטעם גזה"כ כל הנוגע במזבח יקדש בזבחים (פ"ז:) ואין נותן בו קדושה ואין מפקיע הפסול ב) במשלה בהן אור דמפקיע הפסול גם כן וממילא עומדת בקדושתה ראשונה ג) כגון אימורים קודם זריקה דלא ירדו בזבחים (פ"ג) ומבואר מתוס' שם דמקטיר עוד קודם זריקה ובזה המזבח נותן בו קדושה דזה לא הוה מחמת עצם פסול רק חסרון הכשר. (ובדברי רש"י מעילה (ז' ע"ב) דס"ל דמקטיר רק אחר זריקה וכן ס"ל לכ"מ בה' פסולי המקדש (פ"ג הי"ב) יבואר בע"ה במ"א) ולא ירדו דמזבח ממלא ההכשר ויבואר בע"ה במ"א ואכ"מ] ואם כן ממילא ניחא דברנו דאף דאמרי' לא ירדו מחמת דכבר קלטינהו המזבח מ"מ אין מפקיע הפסול, דאם ירדו אפי' לאחר המשלח האור ג"כ לא יעלו וא"כ אין יכול לתקן הפסול ושפיר עובר בלא ילין אף דמקטירו לעולם היינו מחמת דאם עלו לא ירדו ודו"ק:
כג) ולפ"ד יתיישב שפיר קו' אחרונים דהנה במתני' (פ"ב) דתמיד אברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין אותו על צדי המזבח אם אין הצדדים מחזיקין סודרים אותן ע"ג סובב והכבש וכ' המפרש לכך מסדרין אותו שם כדי שלא יפסול בלינה וכ"כ התוס' יומא (מ"ה ע"ב) ד"ה סודרן עיי"ש והק' אם כן לרבא דס"ל לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח האיך מתקנין בכל יום שיעברו על לא ילין ועי"ז רצה לחדש בחה"ש דהיו מסדרין בעוד שהי' לילה וכבר קדמו בגבורת ארי יומא במילואים שם. אמנם לדברינו ניחא דאפילו לרבא דס"ל דלינה מועלת מכל מקום כיון דלא ירדו שוב הלאו דלא ילין אין עובר. ושפיר הי' יכול להלינו ע"ג כבש וסובב לכו"ע ונזהרין היו שלא ירדו ושוב לא יעבור על לא ילין, ובפרט לפי מה שחידש בהגהות מלא הרועים פסחים (נ"ט) דהיכא דמשלה בהן אור דאז שוב אח"כ אין חל עלה פסול לינה אפילו מונח ע"ג הרצפה עיי"ש סברתו, דודאי לא קשה מידי ממתני' הלז כיון דכבר משלה בהן אור דאז שוב אין לינה פוסלת לכו"ע. אבל מה אעשה שהתוס' יומא (מ"ה) והמפרש (פ"ב) דתמיד ור"ב כריתות (י"ד) ותוס' זבחים (מ"ה ע"ב) [עי' בעו"ש שם] מפורש אף שמשלה בהן אור גם כן חל עלה פסול לינה ושאר פסולין בכה"ג. אבל ודאי דא יכולין לומר דבמשלה בהן אור דקידשו דאז לכו"ע אין לינה מועלת כמו שהארכנו לעיל משום דמפקיע הפסול בזבחים (מ"ג) כ"ש דאין מניח לחול כמו שהאריך בחה"ש. יכולין לומר דאפילו אח"כ דאין מונח על המערכה רק "ע"ג המזבח" כיון דכבר התחילה הקטרה דאז אף רבא מודה דאין מניח לחול הפסול דלינה ועי' לשון הר"מ (בפ"ג ה"י) לנו ע"ג המזבח כאלו לנו בעזרה מבואר קצת להיפך ויש לדחות]. ויתיישב גם כן קו' הגבורת ארי יומא (מ"ה) דהקשה אף דלא ירדו הא מכל מקום מאי מספקא לי' להש"ס זבחים (פ"ז) אם אויר מזבח כמזבח דמי הא ע"כ אויר מזבח כמזבח דאל"כ נפסל כשמעלה מסובב ע"ג המזבח ושוב לא יעלה עכת"ד. אבל לפי"ד שפיר אין נפסל והוה כשר גמור ואפילו אם ירדו למחרתו ממש ע"ג רצפת העזרה ג"כ יעלו שנית וא"ל:
כד) ומובן היטב גם כן דברי התוס' יומא (מ"ה ע"ב) ד"ה סודרן ע"ג הכבש או ע"ג המזבח אבל ע"ג יסוד לא דאם כן הי' נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח עכ"ל, מבואר דס"ל דע"ג יסוד הי' מועלת לינה משא"כ סובב אבל למה כ' דאם כן הי' נפסל בלינה אם ירדו למה דייקא אם ירד והא אפילו אם לא ירדו גם כן אסור דיעבור על לא ילין, אבל לפי"ד ניחא דשי' התוס' דלענין אם עלו ע"ג המזבח לא ירדו גם כן יסוד מקדש לענין זה כמו מזבח ויסוד ומזבח חד דינא יש להון, משא"כ לענין לינה סבר התוס' לינה מועלת ע"ג יסוד לכך כ' דלינה מועלת ע"ג יסוד ודתקשה לך למה קפדינן על זה הא לד"ה לא ירדו בזבחים (פ"ז) ואם כן שוב אין עובר על לא ילין לכך כתבו דכיון דדבר זה הי' בכל יום וחיישינן שמא ירד ע"י נפילה לארץ וכדומה ואם כן שוב לא יעלה ע"ג המזבח ועובר על לא ילין. משא"כ ע"ג סובב לא קפדינן ע"ז דכיון דשם אין לינה מועלת אם כן אפילו ירדו גם כן יעלו שנית כמו דאית לי' לרבה בזבחים (פ"ז) ירדו רבה אמר יעלו ובעיקר הדבר למה יסוד יש לו דין מזבח לענין עלו לא ירדו משא"כ לינה פוסלת ולא הוה דינו כמזבח יתבאר הלאה בעז"ה] ועי' תוספתא (פ"ו) דקרבנות שחט ביום וקבל בלילה שחט בלילה וקיבל ביום פסול ע"כ והק' בחסדי דוד הספרדי שם תיפ"ל דהא איפסול בלינה וע"ז ר"ל דנפ"מ אם מעלה ומלינה והק' הא מכל מקום כיון דאי"ל קרא ביום הקריבו את זבחו בזבחים (נ"ו) נפסל אפילו למ"ד לינה מועלת עיי"ש וברש"י, ומה שר"ל בס' מ"ב דנפ"מ אם מלין כל הלילה ודייק כן מדברי רש"י, כבר הבאתי דברי השטמ"ק שם אות (ח) דכן מבואר עיי"ש ובפשטות י"ל כמ"ש דברי הרשב"א מגילה (כ) לעיל אות (יא) דזה הוא דבר צדדי לכך אשמעינן התוס' דנפסל מחמת עבודת לילה וסיפא דתוספתא (פ"ו הל"ז) שחט בלילה וקיבל ביום פסול בל"ז י"ל דהנה התוס' ביומא (כ"ט) על הא דקאמר הש"ס מנחה שנקמצה בלילה פסול תיפ"ל דנפסל בלינה ועי' מנחות (ק'), ועיין בגבורת ארי יומא (כ"ט) דחי' דלינה אין פוסלת רק אם מונח כל הלילה משא"כ מקצת לילה אין פסולת לכך אשמעינן דנפסל בקמיצת לילה עיי"ש ואם כן התוספתא (פ"ו) ניחא דלולא אשמעינן דנפסל מחמת עבודת לילה הי' נפסל רק מדרבנן בלינת מקצת לילה כחי' הג"א הנ"ל משא"כ השתא נפסל מן התורה [ועי' תוס' ב"מ (ק"י ע"ב) וע"ז (עו ע"א) וברש"ש ועי' ירושלמי ע"ז (פ"ה ה"א) גבי ע"ז וויתרה עי"ז החמירה התורה שלא ילין חלב חגי עיי"ש]:
כה) וג"כ יתיישב דברי הר"מ (בפ"ד ה"א) דמעה"ק דאיצטריך לי' קרא דדם נפסל בשקיעת החמה מביום צוותו וכ"כ בה' פסוהמ"ק (פ"א הל"ז) והק' בק"א על צ"פ ה' כלאים להר"מ דפסק בה' פסולי המקדש (פ"ג הי"א) דלינה פוסלת על גבי ראשו של מזבח אם כן למ"ל קרא דהא לא שייך לומר תי' רש"י דמעלה ומלינה דהא הר"מ פסק דלינה מועלת ואם כן למ"ל קרא אבל לפי"ד ניחא דאפילו למ"ד לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח מ"מ כל זמן שלא ירד מע"ג המזבח אין עובר בלא ילין ואם כן אפילו להר"מ דפסק לינה מועלת גם כן יכול לסבור דמעלה ומלינה ע"ג ראשו של מזבח לכך איצטריך לי' קרא בנפסל בשקיה"ח, וגם כן יתיישב ק' התוס' מנחות (כ"ה ע"ב) ד"ה הא ויומא (ז' ע"ב) ד"ה הא וזבחים (כג ע"ב) ד"ה הא דהק' נותר ופיגול היכא הותרו מכללו דאיצטריך קרא לא ירצה ולא יחשב וכו' אם כן נותר הותר מכללו ע"ג ראשו של מזבח דאיכא למ"ד בזבחים (פז) דאין לינה מועלת וכו' וקשיא למ"ד מועלת וכו' עיי"ש. אבל לפי"ד ניחא דאפילו למ"ד מועלת לינה גם כן הותר מכללו דיכול להלין דאין עובר על לא ילין ואי משום הקטרת פסולין על זה אין הקפדה דהוה ממילא כמש"כ הש"ס מנחות (מ"ח) חולין ממילא הוה כמו שהארכתי לעיל. והתוס' לשיטתו בזבחים (נו) דל"ל אותה סברא לכך הק' שפיר, ומה שהק' מרש"י יומא (מ"ו ע"ב) ד"ה שבת דתחילתו דתמיד של ערב שבת לאו בר מידחי' שבת שהרי בין הערבים נשחט ודם נפסל בשקיעת החמה עכ"ל והק' הא אפשר להלינו ע"ג ראשו של מזבח לרש"י זבחים (נו) ומה שתי' דשם קאי אליבי' דר"ה ור"ה לשיטתו בפסחים (ע"ג) ס"ל דלינה מועלת כמש"כ התוס' יומא (כט) זה אין עולה יפה לדברינו דהא לכ"ע יכול להלין ואין עובר על לא ילין, ואם כן שוב תקשה למה לא משכחת לה דתמיד של ערב שבת ידחה שבת, הא אפשר במעלה ומלינה, ונראה דיש ליישב דהנה למ"ד לינה מועלת נפסלת רק דלא ירדו כמש"כ רש"י זבחים (פז) ורש"י ס"ל בזבחים (פב) אף דלא ירדו מכל מקום רצוי' אין מרצה וכן הוא בתוספתא דקרבנות (פח), ועי' ביצה (כ) וכ"מ דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' ואם היתה שבת לא יזרוק, ובכה"ג מחויב על שחיטתו משום שבת עי' פסחים (ע"א:) ותוספתא בפסחים (פה) ומנחות (סד) ואם כן למחר אין זורקין את הדם משום דאפילו הי' של חובת היום גם כן הי' אסור לזרוק בכה"ג דהא אין מרצה וכ"ש דהוה של קרבנות של חול דאין קרבין בשבת בשבת (קי"ב) וכ"מ ולמוב"ש גם כן אין זורק מחמת פסול דשקיה"ח וע"כ מלינה ב' לילות ושוב תרד לתוספתא (פ"ח) דקרבנות שהארכתי לעיל [ואמנם מתוס' זבחים (פ"ד ע"ב) אין מבואר כן וכבר הארכתי ויש לדון הרבה וא"ל] ויש לדון דהא אסור לזרוק רק מדרבנן כמו דאי' ביצה (כ') ויבמות (ל"ג) וכבר הארכתי בסי' א' בזה, ואם כן שוב מיקרי ראוי וי"ל עפי"ד זבחים (ע"ג ע"ב) ודף (קי"א ע"ב) בתוס' שם וכ"מ. ובל"ז כבר האריכו דכיון דאית לן קרא מביום צוותו דנפסל מחמת דאין ביום הזביחה וא"כ אפי' אם מלינה למחר ג"כ נפסל מטעם דאין ביום הזביחה וא"ל יותר:
כו) נסתפקתי האיך הדין יהי' לר' יהודה דס"ל בזבחים (נ"ט) וכ"מ דמקטירין ע"ד הרצפה דס"ל הא דכ' ביום ההוא קידש המלך את תוך החצר דברים ככתבן וכ' רש"י דקידש הרצפה לשם מזבח ולהקטיר עליה עיי"ש והוי כמו מזבח דבעי' עשי' לשם מזבח כמ"ש רש"י זבחים (ק"ח ע"א) ד"ה שיעלה דאפי' מזבח של במה גם כן טעון לשמה שכ' שיבנה מזבח לשרי כך ויעלה עליו ועי' רש"י שם (ק"ח ע"ב) ד"ה על הצור בלא בנין המזבח לשם כך [דזה הוה עיקר החילוק שם בין צור למזבח דהא קרן וכבש ויסוד ורבוע אין מעכבין בבמה קטנה שם ודף (ק"כ) וכ"מ ואם כן מאי בינייהו דהא על גבי אדמה בלי גובה אסתפקא להו לאחרונים אם מותר אפילו למ"ד דמותר על הצור מכל מקום קצת גובה צריך ואם כן מ"ב וע"כ המחלוקת אם צריך לשמה כדברי רשי"י ז"ל] ועי' רש"י זבחים דף (ס') לענין רצפה ד"ה בשלמא לקדשה לשם מזבח ע"ש וכ"כ הרמב"ן פ' (תצוה) דבגדי כהונה צריך שיהיה העשי' לשמן וכן הפסוק במלאכים א' (ב. ח) לבנות בית לה' צבאות מבואר דטעון לשמה ורש"י כ' בזבחים [ס' ע"א) ד"ה מאי דאפילו מקום המזבח טעון קידוש כדי שיעמדו שם מזבח עיי"ש ואם כן הרצפה דינו כמזבח ואם כן לרבה דס"ל דלינה אין מועלת בראשו של מזבח בזבחים (פ"ז) שוב יכולין לומר דעל גבי הרצפה לר"י דס"ל דמקטירין ע"ג הרצפה גם כן אין מועיל לינה. ולרבא דס"ל דמועיל לינה בודאי גם על הרצפה מועלת לינה. א"ד כיון דכ' התוס' זבחים (י"ד ע"א) לחד תי' דכי קדיש שלמה את הרצפה לכשרין קידש ולא לפסולין וכ"כ התוס' מנחות (נ"ז ע"ב) ועי' זבחים (פ"ד ע"א) אם כן שוב אין מצלת מפסול לינה א"ד נימא כיון דאם מציל יהי' כשר גמור לכל הדינים ומקריב לעולם כמש"ל מריטב"א יומא (כ"א) ותשב"ץ (ח"ג סי' קל"ז) ואם כן שוב הרצפה נתקדשת לכשרין ומצלת, דיש חילוק בין הדבר דכשר נפסלה ועתה רוצה שהרצפה תצילו ותקדשו ז"א דנתקדשה דוקא לכשרין, משא"כ בנ"ד כיון דהרצפה נתקדשה לכשרין והאימורים עדיין המה כשרים שוב קולטת אותו. וא"כ מהיכא יבוא הפסול לינה. א"ד כיון דלולא הקליטה מהרצפה הי' נפסל בלינה וא"כ כיון דאין להמזבח שום שייכות לסוג פסול לכך ג"כ אין מצלת מפסול לינה:
כז) ויש להעיר מתוס' מנחות (כ' ע"ב) ד"ה נפסל בא"ד מביאין דברי הש"ס זבחים (נ"ו) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא' ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב ואי בסוף שקיעה קאמר למ"ל קרא פשיטא דנפסל בלילה וכו' ופירש"י דנ"מ אם עלה לגבי המזבח דאין לינה מועלת בראשו של מזבח וקשיא למ"ד מועלת מאכ"ל וא"ל דאיצטריך משום דקי"ל גבי דם אם עלה לא ירד והו"א דיכול לזרוק, משום דבהא פלוגתא הוא ר"ג ור"י דר"י אמר ירד ולר"ג לא ירד עכ"ל. כן הוא התוס' כצורתה בזבחים (נ"ו ע"א) ד"ה מניין, עיי"ש מבואר מהתוס' דעיקר הק' הוא לרבא דס"ל דלינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח אם כן למ"ל קרא. וכי תירצה לתרץ דנפ"מ יהי' לר"ג לר"י זה גם כן אינו כמו שכ' דלר"ג באמת גם כן לא ירדו ולר"י בל"ז תרד, מבואר לרבה דס"ל לינה אין מועלת ע"ג ראשו של מזבח לא איצטריך לתלות באילן גדול בפלוגתת ר"ג ור"י, דאליבי דרבה, ניחא בין לר"ג ובין לר"י, ואם נימא דדבר דאין קדוש לאותו דבר אם נפסל. גם כן אין יכול להצילו מפסול לינה אף דעדיין אין נפסל. ואם כן אפילו לרבה דס"ל דאין לינה מועלת ע"ב ראשו של מזבח גם כן תלוי במחלוקת ר"ג ור"י דר"ג דס"ל בזבחים (פג) וכ"מ דדם לא תרד דבעי' ראוי למזבח והדם גם כן ראוי למזבח ואם כן כיון דמקדש הדם שנפסל כ"ש דאין מנית מיד לחול הפסול משא"כ לר"י דס"ל דבעינן ראוי למוקדה מקדש ושאין ראוי למוקדה אין המזבח מקדש, והדם דכיון שאין ראוי למוקדה כמו שהבאתי לעיל מתוספתא יומא (פ"ג) וכ"מ דלפנים מן הקרן פסול, לכך המזבח אין מקדשו ואם כן לנ"ד כמו דאין המזבח יכול לקדש את הדם אם נפסל גם כן אין יכול להציל מפסול לינה. ואם כן למה סתמו התוס' דלרבה דס"ל דלינה אין מועלת ניחא דאיצטריך קרא כדי שלא ילין ע"ג המזבח ליפרוך הניחא לר"ג דהמזבח מקדש דם שנפסל שפיר המזבח מציל גם כן מפסול לינה אלא לר"י דס"ל דהמזבח אין מקדש דם שנפסל ואם כן שוב גם כן אין מציל מפסול לינה מאכ"ל, ולמה לן קרא, מדלא קאמרו הכא מבואר דלא תלוי זה בזה אף דאין המזבח מקדש את הדם שכבר נפסל מכל מקום מקדש את הדם שלא נפסל עדיין שלא יפסלו בלינה [וכעי' זה כתב התוס' זבחים (כ"א ע"א) ד"ה כיור דהא דאין זריעה להקדש היינו שכבר נפסלה משא"כ קודם שנפסל להציל מפסול לינה שפיר יש זריעה להקדש עיי"ש] ואם כן כ"ש דמיפשטא חקירתנו לענין הרצפה לר"י דמקטירין ע"ג רק כשירין משא"כ פסולין אם לינה מועלת או לא, אבל לפי"ז הוה כ"ש דחזינן דאפילו דם דבאמת אין ראוי למוקדה אפילו כשהוא כשירה כנ"ל אעפ"כ מציל המזבח מפסול לינה אפילו לר"י כ"ש הרצפה דמקטירין עליו כשירין דודאי מציל מפסול לינה דזה לא מיקרי פסול כיון דאם יציל שוב יהי' כשר ונכון:
כח) וזה יהי' תלוי' אם אמרי' כסברא הראשונה שהבאתי באות ב' דלכך לינה אין מועלת מטעם דכבר התחילה הקרבה כמ"ש הש"ס במסכת מנחות (נ"ח) עיי"ש ואם כן כיון דמקטירין ע"ג הרצפה שוב גם כן מיקרי התחלת ההקרבה לכך שפיר מצלת מפסול לינה משא"כ לטעם שני שהבאתי לעיל דמחמת קדושת המזבח שפועלת בדבר זה מתנגדת לפסול לינה ואם כן זה דוקא מזבח שיש בו קדושה הרבה לכל מילי ועי' זבחים (פ"ג ע"ב) מ"ט קאמר רחמנא כל הראוי למוקדה מקדש מזבח וכ' רש"י ד"ה מקדש ללמדך טעמא שלא ירדו משום קדושת המזבח עיי"ש ואם כן בנ"ד משו"ה אין מועלת לינה משום דמזבח מקדשו משא"כ רצפה האריכו דזה לא הוה ענין קדושת המזבח רק קדושת הקטרה יש עלה לכך קאמר הש"ס בזבחים (ס"א) מודה ר"י לענין דמים משום דאין זה מזבח ודם צריך מזבח לכך אסור לזרוק ע"ג רצפה ואם כן שוב נמי לענין לינה שפיר פוסלת בהו לינה, ונסתר כל הראי' שהבאתי מדם לר"י דתרד ואעפ"כ ע"ג המזבח בדם לא מהני לינה. זה דוקא במזבח דקדוש משא"כ ע"ג רצפה שפיר מועלת לינה. וזה שר"ל התוס' דכי קדוש לכשרין ולא לפסולין דלכאורה צריך ביאור מה שייך לפלוגי הקדושה דלזה יש לו קדושה ולזה אין לו קדושה [הגם שכבר הבאתי בסי' א' אות (יז) דברי הריטב"א חולין (ג') לענין סכין כל"ש יש לו קדושה קלישה חצי' קודש וחצי' חול עיי"ש. וכך הביא בריטב"א קידושין (נ"ד) שיטה אחת דכל"ש דבגד"כ יש חצי' קדושת הגוף וחצי' קדושת בדק הבית עיי"ש מכל מקום בנידון דידן ממ"נ אם הקפידה שלא תקטיר שאור ודבש או פסולין שוב לאסור בכל מקום שמקטיר] אבל לפי"ד ניחא דהא דמזבח מקדש פסולין או מתחייב בהעלאת שאור ודבש על זה הקפידה תורה על מזבח כמש"כ הש"ס זבחים (פ"ג) הנ"ל ועי' מנחות (נ"ז ע"ב) משא"כ רצפה אין לו קדושת מזבח רק קדושת הקטרה לכך שפיר אין מחויב ובדברי התוס' זבחים (מ"ה ע"ב) ד"ה אבל דמפורש דאפילו בפרים הנשרפים בחוץ גם כן האש מפקיע הפסול והארכתי הרבה במקום אחר דהתם מטעם דהאש מפקיע ולא המקום ואכמ"ל]:
כט) וסניף לסברא זו דתליא מחמת דקדושת המזבח אין מניח לחול הפסול לינה ולא מחמת הטעם דהתחילה הקרבה י"ל מתוס' מנחות (כ"ה ע"א) ד"ה הא תוס' זבחים (כ"ג ע"ב) ד"ה הא וא"ת אם כן נותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב וי"ל וכו' אם כן נותר הותר מכללו בראשו של מזבח ומיהא פלוגתא דאמוראי הוא וקשיא למ"ד לינה מועלת ע"כ וכן הוא בתוס' יומא (ז' ע"ב) ד"ה הא עיי"ש, מדכ' התוס' דלמ"ד דס"ל לינה אין מועלת משכחת לה הותר מכללו בראשו של מזבח דיכול להלינו שם כמה שירצה אפילו כמה ימים כמו שהבאתי מריטב"א יומא (כ"א) ותשב"ץ (ח"ג סי' קל"ז) וע"כ אין זה הטעם משום דכבר התחילה ההקרבה דא"כ מה שייך ע"ז לומר הותרה מכללה כיון דכבר התחילה ההקרבה, דהא כבר הבאתי לעיל דאם משלה בהן אור כו"ע אית לי' דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואם כן מה כתבו אלא למ"ד לינה אין מועלת מאכ"ל דלא הוה הותרה מכללו לוקמי' בכה"ג דמשלה בהן קצת אור דלכו"ע אין לינה מועלת ושוב משכחת לה הותרה מכללה, מדמיאנו בזה מבואר דס"ל דאם חשבינן ליה דכבר התחילה הקרבה ע"ז לא שייך לומר הותרה מכללה, דע"ז לא שייך כלל השם נותר דלא הוי בגדר זמן דכך יכול ליתנו בראשו של מזבח ונתעכב לעולם וע"ז אין הקפדה כלל מחמת גדר הזמן אפילו לפי"ד רש"י זבחים (ק"ט ע"א) דכהן מחויב להפוך בצינורא וכ"כ התוס' יומא (כ"ב ע"א) ד"ה בראשונה ועי' יומא (י"ב) ושבועות (י"ז ע"ב) דההיפך בצינורא הוה עלה שם עבודה מחמת דאיקריבו לעיכול ואיקריב' עבודה הוה עבודה אפילו אם מקרב לה רק חד שעה כמ"ש הש"ס שבועות (י"ז ע"ב) דבתרי שעי הי' בל"ז נתעכל [ועי' ירושלמי (פ"ב) דשבת כיון דרוצה בעיכולן והארכתי במ"א כמה שיעור הקטרה] מכל מקום אין זה בגדר הזמן דהקפידה התורה שלא ילין לבקר רק הוא דין באימורים שיקריבנו ויתעכל לגמרי ובכל רגע קודם יש יותר מצוה מחמת הדין חביבה מצוה בשעתה מנחות (ע"ב) וכ"מ או מחמת מצוה באה לידך אל תחמיצנה ולא דתלי' בזמן כלל ועי' זבחים (פ"ז ע"א) אין בהם עיכול לעולם וכ' רש"י דכל שפוקעין יחזרו עד שיעשו דפן. ואם כן ע"ז לא שייך לומר דהותרה מכללה בנותר משמשלה בהן אור. דהא אזי יצאת מגדר זמן כלל וכבר הבאתי ד' ירושלמי (סופ"ד) דיומא ותו"כ (צו) דאפילו מפסול יציאה גם כן מצלת ואעפ"כ לא כ' התוס' דעון יוצא הותר מכללו בראשו של מזבח. במזבח של משה בשעת מסעות עפי"ד ירושלמי הנ"ל, וזה הוא הערה חדשה. מבואר ג"כ כדברינו דע"ז לא שייך לומר דהותרה דאז יוצאת מגדר זמן ומקום רק כל מקומה הוא מזבח ואם המזבח יסע בשעת מסעות והוא מונחת ע"ג המזבח אם כן זה מקומה ולא מיקרי יוצאת. וכן בזמן דיוצאת מגדר זמן רק דצריכא שתתעכל בכל רגע קודם וזהו סידור מצותה, ובפרט לפי"ד הירושלמי (פ"א ה"א) דע"ז גבי ע"ז וויתרה שהבאתי לעיל שעיקר פסול לינה מחמת חוק עכו"ם ואם כן כיון דהוא זרקו ע"ג אישים שוב הוא עשה את שלו. וכן לפ"ד הר"מ הל' פסח (פ"א ה"ז) שהבאתי לעיל דעיקר בל ילין הוא אם נפסלה ואם כן כיון דבמשלה אין נפסל כמו שהארכתי לעיל מש"ס זבחים (מ"ג ע"ב) שוב לא שייך בו גדר לינה וא"ל יותר. ואם כן אם אמרינן דלמ"ד דס"ל אין לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח גם כן היא מטעם דהתחילה הקרבה כמו שהבאתי לעיל מדברי הש"ס מנחות (נ"ח) אם כן האיך שייך לומר ע"ז הותרה מכללה. וע"כ צריכין לומר הא דהמזבח מקדש הוא מטעם דקדושת המזבח מתנגדת לפסול לינה כמו שהארכתי לעיל ואם כן שפיר כתבו התוס' דאשכחן הותר מכללו בראשו של מזבח וע"ז איצטריך קרא למעט נותר דלא ירצה ציץ ופשוט:
ל) ועוד יש להעיר מיומא (מ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה סודרן ע"ג כבש או ע"ג סובב אבל ע"ג יסוד לא דאם כן הי' נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי מזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ע"כ. מבואר מהתוס' דס"ל דלינה מועלת ע"ג יסוד והדתקשה לך מא איכפת לך [ובפרט לפי"ד שהארכתי דכיון דלא ירדו שוב ליכא לאו דלא ילין] הא היסוד מקדשת כמזבח ואם כן הא לד"ה לא ירדו וע"ז כתבו דנפ"מ אם יארע פעם דיפול לארץ ושוב לא יעלה לכך היו מסדרין ע"ג הסובב דאין נפסל בלינה ואם ירדו שוב יעלו משא"כ ע"ג יסוד לא. וכן מדייק כן מד' התוס' הלז בעולת שלמה זבחים (פז.) ע"ש וזה טעמא בעי מ"ש דלענין דין דמזבח מקדש פסולין (זבחים פ"ג) וכ"מ יש ליסוד דין מזבח. ומ"ש לענין לינה דפוסלת לינה ע"ג . יסוד דאין לו דין מזבח וע' זבחים (נ"ח) הובא לעיל אי אמה יסוד ואמה סובב הוא גופי' דמזבח הוא עיי"ש. ונראה דיש להסביר הענין עפי"ד הש"ס זבחים (פ"ג ע"ב) קאמר רחמנא כל הראוי למוקדה מקדש מזבח וכ' רש"י ללמדך שלא ירד משום קדושת המזבח הוא ע"כ ואם כן יסוד נמי יש בו קדושה כמו המזבח גופי' עי' תוספתא (פ"ז) דמיצה על הקרן ועל הכבש ועל היסוד פסולה וע"כ פסול בשר אבל בעלים נתכפרו כמ"ש הש"ס זבחים כ"ו ע"ב) והתוס' ס"ל דה"ה בעוף כן (זבחים נב: וס"ו) [משא"כ השטמ"ק פליג התוס' בזבחים שם ואם כן אין ראי' מזה כמו שהאריך במקור ברוך] וע' שטמ"ק זבחים דף (נב אות ב') דס"ל דדם יכול ליתן ע"ג יסוד וכן בשטה מקובצת (נז אות א') בזבחים. והא דכ' התורת כהנים פ' ויקרא (פ"ז מ"ז) קיר המזבח ולא קור הכבש ולא קיר היסוד, היינו משום דכתיב קיר המזבח כמ"ש שם התורה והמצוה היכא דפרט איזה חלק ממזבח אז אין הכבש והיסוד בכלל משא"כ היכא דכתיב סתמא אז הכבש והיסוד בכלל. וא"כ כיון דלענין מקדש פסולין כתיב כל הנוגע במזבח יקדש זבחים (פ"ז) וכן לעולה על מוקדה על המזבח אם כן שפיר אף היסוד בכלל. משא"כ לענין שלא יפסול בלינה כ' דזה מטעם דהוה כאילו כבר התחילה ההקרבה ואם כן עיקר תליא אם אותו מקום ראוי להקטרה או לא לכך תלה בגבורת ארי יומא (מ"ה) על הא דכ' התוס' דסובב יש לו דין מזבח ואין לינה מועלת מטעם דס"ל כמ"ד (זבחים ס"ה ע"א) עושין מערכה ע"ג סובב משא"כ למ"ד דס"ל דאין עושין מערכה ע"ג סובב ס"ל דלינה מועלת ע"ג סובב אף דסובב בודאי יש לו דין מזבח לענין כל הדמים עליונים למעלה מחוט הסיקרא ולתתתונים למטה מחוט הסיקרא ועי' זבחים (כ"ו ע"ב) והתוס' ס"ל דה"ה בעוף כן (זבחים צריכין לומר דעיקר הטעם דאין לינה מועלת מחמת דכבר התחילה הקרבה ואם כן צריך להיות במקום הקרבה. וכן הא דכבש מציל מפסול לינה גם כן י"ל משום דעושין מערכה ע"ג כבש כמ"ש בתוס' העזרה בתו"כ פ' צו (פ"א מי"א) דלמ"ד דעושין מערכה ע"ג סובב ה"ה ע"ג כבש עיי"ש לכך שפיר מציל מפסול לינה כמו סובב או הטעם כמ"ש בק"א פ' ויקרא (פי"ב מ"ז) ופ' צו (פ"א מי"א) דיליף דכבש מקדש כיון דאין אתה עולה למזבח אלא ע"י כבש אם כן יש לו דין מזבח עיי"ש [וכבר האריכו בזה דכל דבר דעל ידו נעשתה אותו פעולה יש לו כח אותו פעולה כעין שכ' הש"ס יומא (ס') וכ"מ צורך פנים כפנים דמי וא"ל) מה שא"כ ע"ג יסוד ס"ל להתוס' דאין עושין מערכה ע"ג יסוד (ועי' תוס' זבחים (נ"ד ע"א) ד"ה ואי) ואם כן שוב לא שייך שם לומר דכבר התחילה הקרבה לכך אף דלשאר דברים יש לו דין מזבח מ"מ לענין שיפסול בלינה שפיר פוסל (ועי' מ"ש אות ב' ומ"ש שם לענין מליקה עי' קרית ספר במעה"ק (פז) ותוס' זבחים (נ"ד ע"א) ד"ה ואי עיי"ש] ואם כן לכאו' יש לפשוט דה"ה רצפה לר"י דס"ל דמקטיר ע"ג הרצפה שוב שפיר י"ל דאין מועלת לינה, אמנם יש לדחות דאפשר דתרתי בעי' קדושת המזבח וגם שיתחיל ההקטרה וכיון דע"ג הרצפה דמקטירין זה הוה מחמת דין דהקטרה ולא דיש לו דין דמזבח כמ"ש לעיל אם כן שוב שפיר פוסלת לינה וא"ל, וידידי הצו"מ החריף ובקי טובא הרב מרדכי יהודה לובארט יחי' מקוטנא הערנו מדברי הילקוט פ' משפטים רמז (שנ"ז) ולא תזבחו על חמץ דם זבחי וכו' ר' יהודה אומר זבחי המיוחד לי, לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לימד על האימורים שנפסלין בלינה ע"ג הרצפה ע"כ. ולמה לא פליג ר"י גם אסיפא דעל גבי הרצפה אין נפסל בלינה מחמת דמקטירין ע"ג הרצפה לר"י. מבואר מזה דלר"י אף ע"ג הרצפה גם כן פוסלת לינה עכ"ד ויש לדון בזה דקאי סתמא אפילו קודם שקידש שלמה את הרצפה כמ"ש התוס' זבחים (י"ד ע"א) או דנקלף הרצפה סביב המזבח דאז אין מקטירין ע"ג הרצפה כמ"ש התוס' זבחים (נ"א ע"ב) ד"ה תן בסופו ע"ש ועוד דלא שייך לאפלוגי ע"ז כיון דעל עיקר הדין אין פלוגתא רק על מה דנקט רצפה אם כן ע"ז כבר חולק במ"א ואין שם מקומו. וכעי"ז בתוס' מנחות (מ"ו ע"א) ד"ה הוזקקו וכ"מ וא"ל יותר [ובעיקר דברי הילקוט כבר האריך בשאלת כהנים תורה מנחות (ק') ועי' מזרחי על רש"י שמות (כ"ט) על פסוק זה מה שהאריך]:
לא) [ואגב יתיישב קו' העולת שלמה בזבחים על התוס' יומא (מ"ה ע"ב) הנ"ל, דכ' דע"ג יסוד מועלת לינה מזבחים (פ"ק ע"א) דפריך חטאת העוף פסולה האיך מזה מדמה הא הוה לי' ירוד. ומשמע אם אויר מזבח כמזבח דמי ניחא ואמאי הא חטאת העוף מזה למטה מסובב בזבחים (ס"ד ע"ב) ואם כן ליכא רק אויר יסוד. מבואר מזה דיסוד ואוירו מקדשין עכ"ד וכן הקשיתי מתוס' זבחים (פ"ז ע"ב) עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה תימא מאי קשה לי' הא אמרינן בפ' ק"ק דף (ס"ה ע"א) שאם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה ואם כן אין כאן אויר מזבח ולפ"ה שפירש למעלה דף (נ"ד ע"א) שהיתה שם בליטה ניחא ע"כ מפורש מהתוס' דהיסוד יש לו דין מזבח וזה היפך מהתוס' יומא (למ"ה) הנ"ל. ושו"ד שעמד בזה גם כן בעו"ש שם. אבל לפי"ד ניחא דודאי אף התוס' ס"ל דיסוד יש לו דין מזבח לכל מילי חוץ מלענין לינה מטעם דבעי' מקום ראוי להקטרה אבל זה גופיה דאין מקטירין ע"ג יסוד יש לדון למה הא יסוד גופיה דמזבח ואכמ"ל ופשוט. והא דמדייק בח"נ זבחים (פ"ז) מהתוס' ד"ה אויר יש בין כבש למזבח אבל אי אויר מזבח כמזבח דמי לא קשיא לי' מכי מטו כנגדו אויר הוה לי' ירוד דכנגד אותו אויר יש אויר סובב וסובב חשוב כמזבח ע"כ ומדלא כ' יש אויר יסוד וסובב מבואר דיסוד אין לו קדושת המזבח עכ"ד, וכדי שלא יסתור לדברי התוס' יומא (מ"ה) כמו שהערו. י"ל עפי"ד הש"ס זבחים (נ"ג ע"ב) דקרן דרומית מזרחית לא הי' לו יסוד ומקשה הש"ס שם (נ"ד ע"א) וא"א לא הי' לו יסוד באוירה בעלמא הוא דקא עביד ומשני כך התנו אוירה דבנימין קרקע דיהודה וכ' התוס' ד"ה ואי דאויר בעצם קדוש לכך מלקו שם עיי"ש. ואעפ"כ כ' התוס' בזבחים (פ"ז ע"ב) ד"ה עולת כיון דלא הוה לי' יסוד לא הוה אויר המזבח עיי"ש והסבר הדבר מ"ש לענין מליקה מיקרי אויר קדוש ולענין שלא ירדו הפסולין מטעם אויר לא מיקרי אויר קדוש יבואר בע"ה במ"א] ואם כן ממילא ניחא כיון דכבש הי' בדרומו של מזבח זבחים (ס"ב ע"ב) ומדות (פ"ג מ"ג) ואם כן כיון דיסוד דרומי לא קדיש או דלא הוה בבנין עי' זבחים (נ"ד) שוב אותו אמה דיסוד דרומי לא קדוש. לכן נקטו התוס' דהי' הכבש פורח על אויר סובב ונכון. וגם כן יתיישב התו"כ פ' אתרי (פרשתא ח' מ"ה) ולא על קרקעו של מזבח וכ' הר"ש משנץ א"נ אמקפא של מזבח מה שמקיף המזבח ועולה מן היסוד למעוטי על יסוד ממש עכ"ל מבואר דיסוד אין לו דין מזבח וכן הערו מראב"ד שם דמביא גם כן זה הדין בשם י"מ עיי"ש אבל לפי"ד י"ל אפשר ר"ל באותו צד מזרחית דרומית שאין שם יסוד ולמ"ד בזבחים (נ"ד) דחסר מבנין א"כ הו"א דיכול שם ליתן בכניסת האמה בגופה, וכן לאידך גם כן הו"א כיון דמ"מ שם יסוד יש עלה הוי כשלא במקומו כמו נתנו ע"ג כבש דידוע דשיטת הר"מ דכשר והבעלים נתכפרו ועי"ז אשמעינן דגרע יותר ופסול וצ"ע עוד בזה. ועי' ת"כ ויקרא פ"ט מ"ח) וכן (פי"ח מ"ח) על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר "היסוד" וכ' בעזרת כהנים דלא גרסינן דיסוד גופי' דמזבח הוא עיי"ש. אמנם לפי דעתי אפשר ממעט אותו אמה דיסוד דרומי דלא קדוש כלל, וכן יתיישב קו' האור שמח ה' פסוהמ"ק על התוספתא דפסחים (פ"ה) נתנו שלא כנגד היסוד פסול והק' הא הש"ס קאמר בזבחים (כ"ו ע"ב) דפסול בשר אבל בעלים נתכפרו וכן פסק הר"מ (פ"ב) מה' פסוהמ"ק וע"י יצא לחדש בשם תתנו כבנו הג' ר"א ליפטביר דפסח דעיקרו לאכילה קאי ואם הבשר נפסל גם כל הקרבן פסול עיי"ש. אבל לפ"ד אפשר לומר שלא כנגד היסוד ר"ל אותו יסוד שיש לו דין יסוד רק דנתן ביסוד דרומי באמה דלמטה דלא הוה יסוד ולא הוה מזבח כלל לכך נפסל. וכן להגיר' בתוספתא שם נתנו ע"ג יסוד פסול לחומר הנושא אפשר ר"ל אותו יסוד דרומי באמה שם כנ"ל. ומתני' דזבחים (כ"ו ע"א) דנתנו שלא כנגד יסוד ומסיק הש"ס דפסול בשר אבל בעלים נתכפרו ר"ל שנתנו למעלה מאמה יסוד דרומי בקיר הסובב ואעפ"כ פסול הבשר מחמת דלמטה צריך להיות יסוד כמ"ש שם רש"י משא"כ ממש באותו אמה ראשונה דיסוד י"ל דנפסל ויש לדון בזה ואכמ"ל]
לב) ועוד יש להביא ראי' מזבחים (פ"ז ע"א) ותוספתא (פט) דקרבנות דאם מונח ע"ג המזבח דמקטירין לעולם והארכתי בזה לעיל דלא יקשה לפי"ד התוספתא (פ"ח) דקרבנות דאם ילין ב' לינות דירדו, ואם כן האיך מקטירין לעולם, ותי' משום דהפסול נעשה במזבח ואם אמרינן כיון דהדבר אין קולטו אם נפסל, ג"כ אין קולטו אפילו בכשרותו שלא יפסל, אם כן כיון דב' לינות אין המזבח קולטו רק ירד אם כן שוב גם כן למה קלטו שלא יפסול, מבואר דלא תלי' זב"ז. א"כ שוב ג"כ לנ"ד לר"י אף דהרצפה נתקדשה רק לכשרין ולא לפסולין מ"מ כשהוא עדיין כשירה שפיר מצלת מפסול לינה, וי"ל כמו שהארכתי דשאני מזבח מחמת קדושתו משא"כ רצפה ואין לכפול הדברים. ועוד יש קצת להעיר משבועות (י"ז ע"א) בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה מהו וכו' תיקו והביא התוס' שם ד"ה תלה אית ספרים דגרסו אויר עזרה כעזרה דמי או לא וקשה דבפרק כל הפסולין אמר טמא שהכניס ידו לפנים חייב וכו' ועוד אי לאו כעזרה דמי אם כן כשמוליך דם ואברים למזבח יפסול ביוצא עכ"ל, ולתוס' דלא גרס' רק ס"ל דאויר עזרה כעזרה דמי וכן הוא בזבחים (כ"ו ע"א) עיי"ש, ואם כן לר"י תקשה קושיית הש"ס זבחים (פ"ז ע"ב) עולה דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה אם אויר עזרה כעזרה דדוחק לשנוי' כגון שיחשב להכניס בלשכות או באולם דשם אין מקטירין אפילו בזבחים (י"ד ע"א) או שהניח ע"ג הדף כמו שתי' התוס' (י"ד) שם ד"ה ומה, עיי"ש שתפסו זה לדוחק ותירצו תירוץ אחד. מבואר קצת דרצפה אין מציל שלא יחול הפסול לכך שפיר מועלת מחשבה, ויש לדחות וא"ל:
לג) התוספתא (פ"ט) דקרבנות גורס אברים שלנו בעזרה מעלין אותן כל הלילה שע"ג כבש ושבראשו של מזבח מעלין אותו לעולם ע"כ מפורש דלינה אין מועלת ע"ג כבש והש"ס זבחים (פ"ז) השמיטו. אבל זה ברור דע"ג כבש גם כן אין מועיל לינה כמ"ש התוס' יומא (מ"ה ע"ב) ד"ה סודרין אותו ע"ג כבש וע"ג סובב שלא יפסלו בלינה עיי"ש דכבש דינו כמזבח כמו שמרבה הש"ס בזבחים (פ"ז) לענין עלו לא ירדו ובמנחות (נ"ז) לענין שאור ודבש וכן הוא בתו"כ פ' ויקרא (פי"ג מ"ט) ותו"כ פ' צו (פ"א מי"א) עיי"ש. בפשטות מבואר מהתוס' יומא ומפרש בתמיד דע"ג כל הכבש היו מסדרין ועי' בק"א על תו"כ פ' צו (פ"א מי"א) עיי"ש. אמנם הר"מ בפיה"מ שלו לתמיד (פ"ב) על מתני' דאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב דהי' מסדרין הגירסא שם בסובב על הכבש כ' וז"ל ענינו ועל הכבש כנגד הסובב ע"כ מפו' דס"ל דדוקא על הכבש שכנגד הסובב משא"כ למטה מנגד הסובב לא היו מסדרין. וע"כ צריכין לומר הטעם משום דנפסלו בלינה כמ"ש התוס' יומא (מ"ה ע"ב) דלכך לא היו מסדרין ע"ג יסוד דנפסלו בלינה. או כטעם הב' משום דגנאי להורידן למטה מחציו וכתבו אבל ע"ג כבש אין גנאי עיי"ש. ולא חילקו בין חצי העליון לחצי התחתון ומשא"כ להר"מ יש חילוק וצריכא בירורא דמילתא במאי פליגי. [ועי' בשטמ"ק דגרס בכבש או ע"ג סובב עיי"ש וכן להדיא אותה הגירסא בתו"כ פ' צו (פ"ב מ"ד) עיי"ש] וכ"כ הברטנורא (פ"ב) דתמיד בפיהמ"ש להר"מ, וכן פסק הר"מ ה' תמו"מ (פ"ב הי"ג) אם אין הצדדים מחזיקין סודרין אותו בכבש כנגד הסובב ע"כ [ועי' שיח יצחק יומא (מ"ה) על התוס' ופלא שלא הביא התוספתא (פ"ט) דקרבנות הנ"ל]: