בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג
השמטות
סי' ב' אות י"ד עי' ב"ק (צו:) זוזי ועבדינהו נסכא קני מאי אמרת הדר עביד לי' זוזי פנים חדשות באו לכאן וכ' רש"י ד"ה הדר והכא ליכא למימר פנ"ח, דאין אדם מקפיד על רביעה ותיקונה אלא שתהא חתיכה בעלמא עיי"ש. וזה כעי' דברנו ומה שהארכנו בסי' ד' בענין לשמה עי' בספר מחשבת הקודש ליד"נ הרב הגאון ר' אברהם מרדכי הערשבערג שליט"א שהאריך הרבה בענין הלז:
סי' ה' אות י' בדברי המחלוקת הבבלי והירושלמי סופ"ד דסוכה שהזכרתי חוץ ממה שהסברתי. עוד י"ל דפליגי בזה, מה שהאריכו אם הדין חמורא סכנתה מאיסורא עי' חולין (ט) אם עי"ז נעשה גדר איסור או הוא איסור צדדי [וכבר האריכו ג"כ בדברי המג"א ה' שבת שמביא לענין המבשל בשבת דהקדירות נאסרות מבואר דעי"ז נעשה עצם איסור ואכ"מ] וא"כ י"ל דהירושלמי ס"ל דעי"ז נעשה עצם איסור לכן אסור מטעם משקה ישראל. משא"כ הבבלי ס"ל דהוה דבר צדדי לכך לא שייך משק"י עפי"ד שהארכתי בפנים:
ובמה שהארכתי בפנים ג"כ יתיישב דברי הש"ס זבחים (קטז.) דפריך מי הוי טמאין וטהורין בההוא שעתא [קאי על הברייתא מה שהקריב נח ומשני מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. וא"כ לפי"ז גם טמאין הי' מקריב נח. ומהרש"א גורס מאותן עתידין ליטהר וא"כ נח לא הקריב טמאין, וא"כ לגירסא ראשונה דנח גם כן הקריב טמאים והברייתא מסיימת ועכו"ם בזמן הזה רשאין לעשות כן. מבואר דעכו"ם מותר להקריב טמאין ויש להעיר למה לא יאסור מחמת איסור דמשקה ישראל ועי' זבחים (קטז.) דמבואר שם דכמה דינין נוהגין בעכו"ם בזה"ז לענין הקרבה כמו ישראל בביהמ"ק. ועיי"ש דנח אסור להקריב טריפה ומחוסר אבר עיי"ש:
ועיי"ש דנח אסור להקריב טריפה ומחוסר אבר עיי"ש. וכן עכו"ם אסור להביא דברים שנשתמשו להדיוט כמו ישראל עיי"ש:
אבל לפי"ד יש ליישב עפי"ד המדרש תהלים (קמ"ז) הד' מתיר אסורים, עתיד הקב"ה להתיר איסורים שלא נתנו אלא לצרף בהם את הבריות ואידך ס"ל אם אוכלי חזיר ועכבר יאספו כ"ש הם עצמם. מבואר מזה דפליגי אם הדין דטמאים אם זה הוה מחמת דבעצמיותן נמאסו. או מחמת גדר גזיה"כ דמה נפ"מ בין טהורה לטמאה. [ועי' חולין (קט:) אסר לן דמא שרא לן כבדא וכו'. וא"כ יהיה נפ"מ לענין עכו"ם, אם טמאים בעצמיותן נמאסו, רק דעכו"ם אוכל ג"כ דבר מיאוס, אבל לגבוה בודאי אסור להקריב דבר מיאוס. משא"כ אם אמרינן דטמאים דומים לטהורים רק דלישראל נאמרו ולא לעכו"ם. וא"כ ישראל כיון דאסור הוא עצמו לאכול שוב הוה איסור דמשק"י משא"כ עכו"ם דלא נאסרו למה יאסר להקריב בבמתו (דוקא בבמתו משא"כ בביהמ"ק דיש לן איסורים מיוחדים עי' זבחים (לד.) ועי' תמורה (ז.) דמחלק בין עכו"ם בבמתו לעכו"ם בביהמ"ק). דהא הטמאים בעצמיותן אינם נמאסין (עי' זבחים (פה.) וכ"מ) וגם עכו"ם מותר לאוכלן. עי' בפנים ויתבאר לך הכל. וא"כ יש לומר דב' לישנא דזבחים (קטז.) פליגי במחלוקת של המדרש הלז. ועי' תוס' חולין (קמ.) לענין בהמת עיר הנדחת והמהרש"א חולין (צ.) ויתבאר לך הכל. וכן יתיישב לך דברי הש"ס זבחים (קט"ז) למ"ל קרא למעט טריפה תיפ"ל מטעם משק"י כקושיית הש"ס מנחות (ה.) ותי' הש"ס לא יעלה כ"כ יפה דוק ותשכח. אבל לפי"ז ניחא דאיצטריך לן דטריפה הוה פסול מיוחד לעכו"ם כמו דבר שנשתמש להדיוט וכדומה:
ובעיקר' הקושיא מה שהבאתי בפנים מדם שנתערב במים תיפ"ל מטעם משק"י. העירני לתרץ ידידי הגאון האדיר מהר"י רוזנברג שליט"א נשיא אבוה"ר דארצה"ב וקנדה. דהנה באמת דם הותרה לגבוה. רק היינו דוקא דם קודש, משא"כ דם חולין, משום דכיון דהוא חולין נופל החידוש וממילא נאסרה. וא"כ עיקר האיסור הוה ממה שהוא חולין. וא"כ שפיר מק' התוס' תיפ"ל שהוא חולין, ונחמד הוא. וכן לפי"ד בפנים יש לדון במה שהאריכו למה לא יאסור פסח מטעם משק"י דאסור שלא למניו וכן קרבנות של יוהכ"פ דאסור באכילה. וכן האריך יד"נ הרב הגאון ר' חיים אהרן הלוי צימרמן שליט"א בספרו בנין הלכה בענין דברי הר"מ דאיסור טריפה מטעם מצוה הבאה בעבירה, ולפי"ד יש לדון ויתיישב הכל ואין להאריך יותר:
סי' ד' כ"ד התוספתא דקרבנות (פ"י) מנחת איש קודם למנחת אשה. וצ"ב, ולמה דוקא מנחה, וי"ל עפי"ד הש"ס הוריות (יג.) האיש קודם לאשה וביו"ד (ת"ב סי"ח), לכך ג"כ במנחה זה הדין כן. משא"כ שאר קרבנות בלא זה יש נפ"מ בהקרבתם, ועי' זבחים (פט.) ודו"ק:
סי' ד' ח' מ"מ יש לחלק בין היכא דאין רוצה כלל בהריצוי (שלל"ש) המסתעפת בעצם עבודה להיכא דמשנהו (שנ"ב) וי"ל:
סי' ד' י"ד. לענין שיטת הר"מ דפסח בסתמא פסול העירנו ידי"נ הצו"מ התוב"ט כליל הכשרונות הרב יעקב מושקוביץ שליט"א מלונדון מד' המאירי פסחים (ס"א) דיליף לה מואמרתם זבח פסח הוא עיי"ש, והוא מדברי הירושלמי פסחים (פ"ה), דצריך לפרש להדי' לשם פסח:
סי' ד', אדפיס בכאן קצת ממה ששייך להפנים שנדפס באגרתי חיד"ת בספר מחשבת הקודש ליד"נ הרב הגאון מהור"ר אברהם מרדכי הערשבערג שליט"א המחבר שנזדמן לי הספר בבית ידי"נ הרב הגאון כליל הכשרונות מהור"ר מנחם צבי אייכענשטיין שליט"א סט. לואיס וז"ל שם:
ומש"כ בסי' ב' בענין מחשבין מעבודה לעבודה אם באותה עבודה עצמה שייך מחשבין יש להעיר מע"ז (לד:) דגרס שם הר"ח שחטה שלל"ש ר"י אמר פסולה ר"ל אמר כשרה (ועיי"ש במגי') נראה מבואר דאף באותה עבודה שייך מחשבין מתחילתה על סופה ותקשה ק' על הלב ארי וכן על שי"ק שהבאת:
ובענין זה נסתפקתי היאך הדין אם חישב במיעוט בתרא בשחיטה כיון דצריך למירק בקדשים כדי להוציא הדם עי' חולין (כט.) ועי' יומא דמירק אחר שחיטה על ידו ואם כן הוה שחיטה ג"כ במיעוט בתרא ועי' ברמב"ן (חולין לא) בשם הראב"ד דהספק דשהי' במיעוט בתרא הוי מדרבנן דכבר נגמרה השחיטה מה"ת אבל בקדשים הוה מה"ת, ועי' באבנ"ז יו"ד ה' שחיטה סי' י' מש"כ בזה:
ומצאתי בתוספתא דזבחים (פ"א) שחטה לשמה ומירק שלא לשמה כשר, מפורש דכשר ועי' במפרשים, וכן יש להעיר עוד ממקומות ואכמ"ל, אבל יש להסתפק היכא דמתחלה הי' סתמא ואח"כ דגמרו הי' שלל"ש ועי' תוס' זבחים (ב:) והתוספתא מבואר דדוקא היכא דאמר בתחילה לשמה. ועי' בתוספתא פסחים (פ"ד). ועי' בפסחים (ס:) פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלל"ש כשר דהא סתמא לשמו וכו' ואידך מחלק בין אמר ללא אמר עיי"ש. (וכעין זה הוא בגיטין (ח:) לענין גט בא"י דאף דלא צריך למימר בפני נכתב מ"מ הוא עבדית מהנית עיי"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אף בסתמא לשמה וא"צ למימר לשמה עי' זבחים (ב:) מ"מ יש חילוק בין היכא דאמר ללא אמר) וכן האריכו בהא דזבחים (ב.) ומנחות (ב.) היכא דבשחיטה הי' שלל"ש דצריך בעבודה שני' לחשב להדי' לשמה ולא שייך בזה סתמא לשמה וא"ל יותר:
סוף הספר