אור ברסלב
בכורי אביב (רוטנברג) הקדמת המחבר › החורבן של עיירות קטנות

בכורי אביב (רוטנברג)· רבי משה רוטנברג

הקדמת המחבר · החורבן של עיירות קטנות

חורבן ורשה

כמו כן לא חסרו עוד מקרים שסופרו לנו, אשר הראו בעליל על היחס בין הפולאנים ליהודים ומשניהם אל הנאצים. ספר תלמיד אחד ושמו וויטלזון מווארשה. הוא היה עד ראיה לדבר זה. כשנתפסו לעבודת פרך ע"י הנאצים, עבר פולאני ולעג ליהודי המובל לעבודה, בצעקו:

"זשידזשע, מושעס פדאצאוואט", כלומר:

כן, יהודי אתה מוכרח לעבוד. היהודי לא ענה, והקצין הנוהג בחבורה שאל את היהודי מה אמר לו הפולאני. ספר היהודי לתומו כי הפולאני מהתל בו על שהוא צריך לעבוד בעבור הממשלה הנאצית. אז תפסו לו לפולאני שיעבוד אף הוא. כאשר עמדו ועבדו יחד הפולאני אצל היהודי, רטן הפולאני אליו:

חכה יהודי עוד תבוא שעתך ושעתו. הבין הגרמני שהפולאני זלזל בו ושאל את היהודי שיתרגם לו את דבריו. לא רצה היהודי לחזוד על דברי הפולאני. אולם באשר קבל היהודי מכה עזה על פניו בחרבו של הממונה דברו-יתר הנאסרים על לבו שיספר מה שהפולאני אמר. הוא תרגם את דבריו. ואז צוה לפולאני לחפור לו קבר, והעמידו פניו לעבר הקבר ירה בו מאחוריו והשליכו אל הבור ופקד על יהודי להטמינו בעפר,

תמונה ממה שעבר על היהודים בעיירה קטנה נתן בצבעים בהירים הרב הגאון ר' פנחס הירשפרונג, שליט"א, מנהל הישיבה שלנו, וכך ספר:

כבר באו אלינו ידיעות מרגיזות על השחיטה שערכו הנאצים בעיירה סאמבור, איך שהרגו חמש מאות יהודים ובתוכם הראב"ד הגאון הקדוש ר' צבי בלאזער, זצ"ל, הי"ד, שהאכזרים ריטשו את בטנו. כאשר נכנסו הנאצים אל עירנו, דוקלע, בזזו את כל הבתים ופקדו על היהודים לעזוב את העיר במשך שעה אחת, וילכו כאשר ישאם הרוח. הדבר היה בערב יו"כ, וזה היה מן נמנע לעזוב את העיר. שמתי את נפשי בכפי ובאתי אל המפקד להתחנן לפניו שיתן לנו ארכה לימים אחדים. "מצאתי חן בעיניו", ונעתר לבקשתי. אולם הוא אסר אותי ואמר לי, שבאם לא נעזוב את העיר בעוד יומים יהרגוני. קבלתי על עצמי להיות הערבון ומסרתי את הפקודה ליהודים. אולם כשנאסרתי העבדוני בעבודות בזויות אפילו ביום הקדוש. ואלמלא שהשתדל לטובתי כומר פולאני אחד היו הורגים אותי, ובהשתדלותו שחררו אותי לשעות אחדות כדי שאלך להאיץ ביהודים לעזוב את העיירה. ואז נמלטתי גם אנכי לרוסיה, ובאתי אח"כ לווילנא.

ועוד ספר תלמיד אחד, ומנחם זינגער שמו, בן הרה"ג מאסטרובה-מזוביצק. רק הוא לבדו נשאר מכל העיר. בעון בית אשר נשרף והעלילו על היהודים שהם שרפו אותו הוציאו להורג את כל אנשי העיר, אנשים ונשים וטף. אפילו על יונק בן שבועיים לא חמלו. תפסוהו ברגליו והשליכו אל הנהר. התלמיד ההוא ניצל חוץ לדרך הטבע רק מחמלת ה' עליו. ומי יוכל לתאר את ענות נפשו בראותו חבורה גדולה של יהודים שנקברו חיים, ובתוכם אחד מתלמידי ישיבתנו, ידיד נפשי היניק וחכים, בקי נפלא בש"ס בבלי וירושלמי, אילת אהבים מר יצחק מאיר טוראווער, מורשה, זצ"ל. הי"ד. ומן התמונות הנתונות בכאן נוכל לשפוט במעט מן המעט את נפשם (אם יש לבטא ככה) המזוהמת של הנאצים הארורים. כנראה שכל החלאה וכל הזוהמא שבשרי שחת התמזגו ליצור אחד נורא ואיום. כל השומע תסמרנה שערות ראשו. אין מלה שנוכל לתאר בה את הנאצים ההם שעוללו את הדברים האלה.

מעשה באוזים:

מאורע זה ספר ידידי מר לייבל נעלקענבוים, הנמצא כעת בניו-יורק. בהעיר קעלם אסרו הנאצים מאה יהודים והכניסום למקום אחד. יצא עליהם אחד מלובש סינר ארוך לבן כמו רופא או קצב, יצא אליהם ומאכלת ארוכה בידו, ואמר אליהם:

"יהודים היו נכונים אתם תלכו לשחיטתכם". כמובן שפרחה נשמתם על כלם. לקחו מהם אחד פרשו אותו אל חדר אחר, ואח"כ יצא מהחדר ההוא כשדם נוטף מהחלוק, ולקחו עוד אחד בשורם:

הנה הדם היהודי נוטף מעל המאכלת.. וכן לקחו את השלישי. אחדים יצאו מדעתם מרוב פחד. ומי אשר עצביו נחושה ולא ישתגע? הלא למשמע אוזן יתפלץ הלב ותזדעזע הנפש... וכן עשו את כלם. מה קרה בחדר ההוא? הם שחטו אוזים ופקדו על היהודים למרוט את נוצותיהם של האוזים.. ולא היה די במשחק הזה. למחרת בא להעיר קעלם אחד מן הגדולים שבהם, הימלר או גערינג בעצמם ימ"ש ולכבודם נערך מטבח נורא בהעיר. אלף וחמש מאות יהודים נהרגו בטבור העיר.. המספר ניצל אך ורק, שלפני ימים מועטים קיבל מהנאצים מכות רצח בראשו ולא יכול היה ללכת או לצאת מביתו.. כמו כן ניצל בדרך נס (אז, כי כיום ה' יודע איפה הוא נמצא) ידיד נפשי הרב הגאון, בקי נפלא בשני התלמודים, הרב יוסף בוים, שליט"א, מחבר ספר "בית המלך".

ועוד מעשה בעינים אריות, עינים אריות כיצד? כשנכנסו הארורים לסארובנה ופגשו בידידי תלמיד ישיבתנו, יצחק טאפאלע, נטפלו אליו בטענה:

יהודי, יש לך עינים של אריי, ואסור ליהודי שתהיינה לו עינים כאלה. עמדו ורצו לנקר את עיניו. אמו שנפלה לרגלי האכזר להתחנן לפניו והצליחה לעצור בו לרגע ממעשי התעתועים האלה, הצילה אותו, כי עד שהיא מפילה תחנוניה לפניו, עלה בידו לקפוץ החוצה מבעד החלון (שבדיוטח העליונה) ולהמלט על נפשו. הם ירו אחריו אולם לא השיגוהו. הוא נמצא כעת בשאנכאי, ואמו הזקנה וכל בני המשפחה נטלטלו לרוסיה ושם נשלחו לסיביר ע"י השלטונות. על התעמרותם של האכזרים המנואצים יש להביא מה שספרו האחים פאסטאג, עזריאל דוד ומשה, תלמידי הישיבה שלנו. הם היו עדי ראיה לאכזריות של הנאצים. פולאני אחד שנתפס התחנן לפני הממונה לחוס עליו כי יש לו אשה וילדים. הלה אמר לו לשבת. הפולאני לא הבין את דבריו והמשיך להתחנן בפולאנית. בער בו אפו של הנאצי והרגו. בראותם זאת, כמובן, שנפל עליהם פחד מות. הנאצים לקחו את שני האחים יחד עם עוד יהודים והתעמרו בהם שני ימים ושני לילות, באימם עליהם שיהרגו אותם עוד מעט, ושיתכוננו למותם. אולם זה היה רק משחק בדמם של היהודים. לבסוף, כשכבר נמאס גם על הרוצחים המשחק הזה. לקחום להם להאחים והשליכום אל הנהר בוג, באמרם, "חסים אנחנו על הכדורים להרוג אתכם, ואתם תמותו בנהר". אולם בשחותם בנהר (והם בחורים שלא יכלו לשחות בימים מימיהם) ובשמרם על חבילתם, שבה היו התפילין שלהם ניצלו ממות באופן היוצא מדרך הטבע. חוץ מזה עוד ירו בהם הנאצים בראותם שהם שוחים בנהר. רבים מן תלמידינו עברו בשחיה את הנהר ובאו אלינו, ומי ימנה מספר לאלה שנטבעו במי הנהר בוג, הי"ד.

הספורים האלה וכיוצא באלה לא עממו את רוחנו שהיה ער ומעודד ברוח התורה. ביחוד בליטא, בארץ הקטנה הזו שזכתה בימיה האחרונים להיות אכסניה של תורה ממש. באכסניה זו נשמעה קול התורה כל היום וכל הלילה. בארץ קטנה כזו היה מורגש מספר גדול כזה של תופשי תורה. הליטאים התייחסו אלנו באהבה ובחיבה. ואולם, אנחנו כאלו הרגשנו, בי גם כאן לא יכירנו מקומנו לזמן ארור, וכי עוד פעם נצטרך לנוד. ובשני דברים עסקנו מלבד לימוד התורה:

לעזור לקרובנו האומללים בשליחת חבילות מזון לווארשה, ובטיפול בעניני הגירה מווילנא.

בעניני הגירה עמדתי תיכף בקישורי מכתבים עם הגאון האמתי, שר התורה, מנהיג הלאום מרן אליעזר סילבר שליט"א מסינסינעטי, נשיא אגודת הרבנים ונשיא "אגודת ישראל", אשר שמעו הלך בכל המדינות, וביחוד בישיבתנו. אני התקשרתי אתו והוא אמנם נענה לבקשתנו ועזר לנו ביד רחבה בכל הדברים שנגעו לכלכלתנו בישיבה וגם בסידור ענין ההגירה, כמו השגת הוויזה ורשיון הנסיעה לארצות הברית. הרב סילבר נעשה לנו כאב וכפטרון והשתדל לעזור לנו בכל מה שאפשר. וביחוד השתדל הרב סילבר עבורי, וטרח הרבה בשבילי, ובפרט אחרי שהשיג מכתבים מיוחדים עבורי מהגרח"ע גראדזענסקי זצ"ל, וגם ששלחתי אליו ספרי.

ומה גדולה היתה שמחתי שזכיתי להסתופף בצל קורתו של הרשכבה"ג מרן ר' חיים עוזר גראדזענסקי זצ"ל. לא שעה אחת של קורת רוח בתורה בליתי בביתו, ואף הוא השתדל הרבה ובא לרוחתי לישועתי. עשרות עשרות מכתבים שלח לחוץ לארץ לטובתי, ובאמת אסיר-תודה הנני לזכרונו של אצילות נפשו הגדולה ולבו הרחבה לעזור לעמנו. ואז, לאחר החורף ההוא שבלינו בליטא בנעימות ובשלוה, באו ימי האביב שהביאו את מפלתה השלמה של צרפת. מפלה זו באה לנו כרעם מן השמים והדהימנו כמעט יותר מנפילתה של פולין. אנחנו תלינו כל כך הרבה תקוות בנצחונם של אנגליה וצרפת על הגרמנים, והנה באה הקאפיטולאציה המחפירה הזאת של צרפת וכל חלומותינו הטובים נתנדפו כמו בעשן. מלבד זאת פעלה מפלתה של צרפת כה על אנשינו, עד שרבים מהפליטים ממש יצאו מדעתם. אחרי המפלה הזאת בא "הסיפוח" של כל ליטא תחת הסובייטים, כתוצאה של איזו תואנה פוליטית, שהסובייטים התגוללו על הליטאים. וכשבאה כל ליטה תחת חסותה ומרותה של הממשלה הסובייטית בא הקץ לכל עונת השלוה שלנו.

תוכן העניינים

בכורי אביב (רוטנברג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה