אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תמט

תשובה תמח

שיל"ת ב' אויפאלו ה' יתרו תר"ס לפ"ק:

שוכ"ט לבני אהובי הב' החרוץ ושנון כ"ה בן ציון נ"י:

תמול לעת ערב קבלתי מכתבך והנני להשיב לך בד"ת אבל יהיו דברי מועטים כי ציווי הרופאים עלי לשמור עיני כבבת, ומה שהפלאת על טו"ז יו"ד סימן שצ"ז שכתב כיון דידוע שעכשיו מת וכיון שסוף האדם למות לא אמרינן השתא הוא דמת ועד עכשיו מוקמי' אותו בחזקת חי עיי"ש מערובין ל"ה בנגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר ומפרש רבא התם משום דאיכא תרי חזקה לקולא וחד מיניהו חזקת חי ולטו"ז כיון דסופו למות והרי השתא מת לפנינו לא מוקמי' אותו בחזקת חי טעית טעות גדול דמשם ראיה לטו"ז שהרי חכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן ולא מוקמי' אותו בחזקת חי וכדעת טו"ז והרי קי"ל כחכמים וכן פסק הרמב"ם פרק ח"י מאבות הטומאות הי"ד:

ושוב הבאת קושיא ממחותני הרב מו"ה ליב פ"מ נ"י בתוס' גיטין ל"ג שכתבו דבנזיר ששתה יין דלוקה ולא הוי התראת ספק שמא ישאל על נדרו משום דאוקמא אחזקה שלא שאל והא לא מוקמי' אחזקה להבא כדאמרינן גיטין כ"ח שמא ימות חיישינן, הנה הגיד לי בני אחיך הרב מוהי"י נ"י שקושי' זו כבר כתובה על ספר המקנה למחו' הגאבדק"ק פאקש נ"י ויפה השבת דדוקא גבי מיתה דודאי לא יחיה לעולם וימות פ"א לא אמרינן חזקה על להבא אבל בנזיר דאפשר שלא ישאל לעולם שפיר מוקמי' אחזקה גם אלהבא וכעין סברת טו"ז סי' שצ"ז הנ"ל, וחילוק זה שמעת ממני זה שש שנים בלמדינו סוגיא דגר קטן ושם עשיתי סמוכין לזה [עיין חידושי הר"ן נדה דל"ו ע"ב] והוא גם מילתא דמסתבר שהרי מעולם לא הי' חזקה שישאר כן להבא ועיין תוס' גיטין ב' ע"ב דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, אבל לפענ"ד נראה דבנזיר לא מטעם דמוקמי' אחזקה להבא אתאי' עלה אלא דכבר כתבו תוס' כתובות ל"ג ד"ה נתרי דלא מיקרי התראת ספק אלא אם הוא ספק גם למותרה וכבר הסברתי בתשובה אחת למחו' הגאבדק"ק פאקש נ"י [ע"ל סי' שט"ז] הטעם עפמ"ש לח"מ פי"ב מסנהדרין ה"ב דגם במלקות בעינן שיתיר עצמו למלקות כמו דבעינן במיתה שיתיר עצמו למיתה ואם הוא התר"ס ואפשר שלא יהרג ולא ילקה אינו מתיר עצמו למיתה ומלקות בהתראתו כי סומך בדעתו שלא יגיעהו עונש ועיין חת"ס חו"מ סימן כ"ט ושמ"ק כתובות כ"ב ע"ב ורבינו יונה ריש ברכות [ועיין בית שערים חאו"ח סימן א'] ולפ"ז בנזיר ששותה יין והתרו בו וקיבל התראה והתיר עצמו למלקות עכ"פ עכשיו אין לו פתח וחרטה ורוצה לישאר בנזירותו ולא לישאל עליו ואם ישאר בדעתו של עכשיו ודאי ילקה ואין לו מקום לתלות שלא יגיעהו עונש שפיר מיקרי התראת ודאי ואם נשאר כן באמת שפיר לוקה וכן באשת איש שזינתה כיון שעכשיו אין בדעת הבעל לגרשה ולבטל הגט שפיר מתירין עצמן היא והבועל למיתה דאין להם במה לתלות שלא יגיעם העונש ושפיר הוי התראת ודאי ונהרגין, אלא דמלשון התוס' בגיטין ל"ג לא משמע כן שכתבו דאוקמי' אחזקתה שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר וכו' משמע דמשום חזקה אתאי' עלה:

אבל נ"ל דאין הפירוש כמו שהבינו הם דהחזקה הוא מה שהיא עכשיו נשואה ואוקמי' לה אחזקתה שתשאר כך גם להבא אלא החזקה היא מה שאנו מחזיקין אותה לאשת איש ועיין תבו"ש סימן ח"י דמה שיצא הדבר בהיתר מיקרי חזקת היתר כדאמרינן בכתובות כ"ו ע"ב גדולה חזקה שהתירו לכהנים לאכול בקדשי גבול משום שאכלו בגולה אלמא דדבר שאנו מחזיקין להיתר מיקרי חזקת היתר וא"כ ה"נ מה שאנו מחזיקין לאיסור מיקרי חזקת איסור וכיון שאנו מחזיקין אותה לאשת איש מיקרי חזקת אשת איש לכן לא מיקרי הת"ס שמא ישלח לה גט ואח"כ יבטלנו שלא בפני שליח ויפקיעו חכמים הקידושין למפרע דאז הרי היא עכשיו פנויה והוא נגד חזקה שאנו מחזיקין אותה לא"א וזה כוונת תוס' דאוקמי' אחזקתה, פי' על מה שאנו החזקנו אותה עד עכשיו לא"א ואמרי' שהיא עכשיו נשואה ולא פנויה ע"י הפקעת קידושין וא"כ אין זה ענין כלל לענין דמוקמינן אחזקה דמעיקרא להבא, וכן בנזיר הוא מוחזק לנו בנזיר ומוקמינן אותו על חזקה זו שהוא נזיר דאם ישאל הרי חכם עוקר נדר מעיקרו ואינו עכשיו נזיר ומוקמינן ליה אחזקתו שהוא עכשיו נזיר ולא הוי הת"ס וא"ש, ובזה הנני חותם בברכת שוכ"ט אביך הנאמן דושו"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תושלב"ע

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה