בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תמח
שיל"ת ב' אויפאלו ג' חקת תרס"ב לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרבני המופלג, מלא פלג, חו"ש כמו"ה אהרן זאב גלויבער נ"י בק"ק ב' טשאבא
מכתבו הגיעני ובדבר אשר האריך אם צדיקים מטמאין במותם ונתקשה בתוס' כתובות ק"ג ע"ב ד"ה אותו שכתבו שרבינו חיים כהן הי' אומר אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו וכו' משום דצדיקים אינם מטמאין במותם, והק' מדברי רש"י בחומש פ' נשא בפסוק וישלחו מן המחנה שכ' דטמא מת מותר במחנה לויה והוא מגמ' פסחים ס"ז, ואמרינן שם לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנ' ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו, וא"כ מי לנו גדול כיוסף הצדיק ושפיר לקח עצמותיו עמו במחיצתו שאינו מטמא וליכא הוכחה דשאר מת מטמא מת מותר במחנה לויה, וכן תקשי לדבריו מאנשים שהיו טמאים לנפש אדם בין למ"ד סוכה כ"ה נושאי ארונו של יוסף היו ובין למ"ד מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקים בנדב ואביהו הא צדיקים אינם מטמאין, ושמעתי קושיא זו מבני הב' החו"ש כה' משה נחום נ"י בשם הגאון מוהרש"ק [עיין בטוטו"ד מהדו"ג ח"ב סימן רל"א]:
הנה יעיין בש"מ שם דלאו משום דצדיקים אינם מטמאין בטלה כהונה אלא משום שהכל חייבים לטמא לנשיא וכ' הפלא"ה שם דמתוס' משמע דלכל ת"ח מופלג בדורו כר"ת מותרים לטמאות ועיין פסחים דף ע' ע"ב וטעמא נ"ל דהרי אמרינן בשבת ק"ה ומו"ק כ"ה דחכם שמת הכל כקרוביו ע"ש ועיין ביו"ד סוס"י שע"ד וא"כ כמו שמותר לכהן לטמאות לקרובים ומ"מ הוא טמא וחייב כרת על ביאת מקדש ה"נ בצדיקים וחכם מופלג מותר לטמאות אבל חייב על ביאת מקדש, והכי דייק לישנא דקאמר בטלה כהונה ולא אמר בטלה טומאת מת אלא ודאי דטומאת מת לא בטלה לשאר דברים ודיני טומאה רק כהונה בטלה שכהן מותר לטמאות לו, וכן לישנא דהרבינו ח"כ הייתי מטמא לו משמע הכי דמטמא אותו אלא דמותר לטמאות וא"כ לק"מ ועיין מל"מ פ"ג ה"י מאבל מבואר כמ"ש דרק כהונה בטלה אבל הם טמ"ט ע"ש [מל' החינוך מצוה רס"ג קצת לא משמע כן]:
ועונ"ל דהרי דעת הראב"ד פ"ה מנזירות דקיי"ל כרבה בנזיר מ"ב דטומאה וטומאה לא ואפילו פירש מן המת וחזר ונגע פטור והכהנים בזה"ז טמאי מתים הם ועוד אין עליהם חיוב טומאה, ונ"ל דאף דאמרינן בנזיר שם דשלא בחיבורין חייב היינו משום דכל זמן שנוגע במת כל הנוגע בו טמא ז' וכשפירש מן המת הנוגע בו טמא רק טומאת ערב וס"ל לראב"ד דזה דוקא אם הדבר נוגע להלכה ולמעשה משא"כ בזה"ז שכולנו טמאי מתים דליכא אפר פרה א"כ בלא"ה כל אדם טמא טומאות ז' שוב ליכא חילוק בין בחיבורים בין שלא בחיבורים, ועיין בתשובת רשב"א סי' שכ"ד שר"ת התיר כניסת כהנים לביה"ק דהלכה כר"ע דאמר נטמא ביום פטור לפי שאינו מוסיף יום על ימים ואפילו אוסר ר"ע לכתחילה מ"מ טומאתן בו ביום מדבריהם הוא וגדול כבוד הבריות ע"ש וא"כ במוסיף יום על ימים דחייב גם לר"ע היינו בזמן שהי' אפר פרה ומשום שהי' אפשר לו ליטהר יום אחד קודם אבל עכשיו דליכא אפר פרה אפילו ביום אחר אינו מוסיף יום על ימים דהא א"י ליטהר שפיר אין איסור לטמאות למת רק מדבריהם וטומאה דדבריהם דוחים מפני כבוד הבריות כדאמרי' ברכות כ' ואף דלא קיי"ל כראב"ד ור"ת מ"מ אפשר דר"ח כהן כוותייהו ס"ל ולכן אמר שהי' מטמא לו ועיין בדג"מ סי' שע"ב ובשו"ע סי' שע"ג ס"ז ובחת"ס יו"ד סי' של"ח, אבל עכ"פ טמא הוא וכ"ש בזמן שהי' אפר פרה דאפילו טומאת כהנים לא הותרה ושפיר מוכח דמת וטמא מת מותר במחנה לויה וגם האנשים שהי' טמאים בין נושאי ארונו של יוסף ובין נתעסקו בנו"א וא"ש:
ואמנם בתוס' ב"מ קי"ד ע"ב כתבו וכן מצינו [ילקוט משלי ט' וזוה"ק פ' וישלח דקס"ח] כשהיה קובר את ר"ע [היינו אלי'] היה דוחה שא"ל וכי אינך כהן א"ל צדיקים אינם מטמאין ודחה אותם כן משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו הי' לפי שהיה מת מצוה וכו', הרי שכתבו תוס' דהא דצדיקים אינם מטמאין הי' רק דחייה:
אבל לפענד"נ דתוס' לשיטתייהו דס"ל סדא"ו מה"ת לחומרא וא"כ נהי דזה אמת דצדיקים אינם מטמאין אבל מאן מפיס ומי יודע אם הוא צדיק גמור שאינו מטמא והרי אדם יראה לעינים ואין מורין דין עפ"י נבואה ורוה"ק עיין ב"מ בצלעות הבית סי' א' ובמק"א הארכתי בזה [ע"ל סי' של"א ושל"ב] ואפי' ע"י בת קול אין מורין דלא בשמים כמעשה דתנור עכנאי ועיין ישמח משה פ' שמיני אלא דמידי ספיקא לא נפקא שמא הוא צדיק גמור ואינו מטמא ולהכי דחי אותם אלי' הצדיקים אינם מטמאין ואי סדא"ו מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא שפיר מותר לטמאות לו משום גדול כבוד הבריות, אבל תוס' ס"ל דסדא"ו מה"ת לחומרא לכן כתבו דהוי רק דחייה, אבל ר"ח כהן אפשר דס"ל כדעת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא ושפיר אמר שהי' מטמא לר"ת דעכ"פ ספק הוא אולי הוא מצדיקים שאינם מטמאין, וכ"ז לענין טומאת כהנים שהוא לאו בעלמא אבל לענין ביאת מקדש ושילוח מחנות שהוא בכרת כבר כתב כ"מ פ"ט מטומאות מת הי"ב דבספק כרת מודה רמב"ם דספיקו לחומרא ושפיר מוכח מדלקח ארונו של יוסף עמו במחנה לויה דמת וטמא מת מותר במחנה לויה דאל"כ הי' אסור מספק, וכן אנשים שהם טמאים לכנס לעזרה שפיר באו לשאול מה יהא עליהם בעשיית פסח ואכילת קדשים שהוא בכרת בטומאת הגוף ולק"מ קושיתיו, ומבואר דלהני טעמים אין הלכה כרח"כ, ועיין פ"ת סי' שע"ב אות ב', ואלקי הצבאות יעשה עמנו לטובה אות, עדי יחוש ישיעות הנביאות, כנפש ידידו החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל