בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תמה
עוד להגאון הנ"ל נר"ו:
לעת כזאת הגיעני נועם מכתבו מיום א' ואתחנן והנה הביא ראיה דאבל חמור מחוה"מ לענין פרהסיא מדברי רי ריטב"א במו"ק י"ב שכתב דהא דשרי רק בצנעה בחוה"מ בדבר האבד היינו דוקא גבי גנבים שההפסד חוץ לגופו אבל בדבר אבד בגופו מותר אפילו בפרהסיא ובאבל גבי יינו בבור אע"פ שההפסד בגופו אפ"ה בעי צנעה הנה גבי יינו בבור לא מצאתי שם דאבל בעי צנעה דוקא אבל מבואר הוא בריש מי שהפך בזיתיו הפוכים דבעי בצנעה לרשב"ג והתם ג"כ הוא דבר האבד בגופו ומ"מ נ"ל דאין מכאן ראיה דאבל חמור מחוה"מ לענין פרהסיא דהנה סברת הריטב"א לחלק בין דבר האבד בגופו ואינו אבד בגופו מבואר בדבריו שם דבדבר שגופו ממש נפסד ואבד כיון שהפסידו ניכר לא שייך חשש מראית עין שיחשדוהו שעושה מלאכה בחוה"מ בדבר שאינו אבד דהא הכל רואים שהוא דבר אבד משא"כ בחשש גנבים שההפסד חוץ לגופו ואין הכל יודעים שיש חשש גנבים אסור משום מ"ע שיחשדוהו שאינו דבר אבד ואפ"ה בצנעה מותר דבאי' דרבנן לא אמרינן אפילו בחדרי חדרים אסור ועיין טו"ז או"ח סי' רמ"ג סק"ג [ומג"א סימן ש"א סקנ"ו בשם ב"י סימן של"ו ועיין פסקי תוס' ע"ז דף י"ב] ועיין תוס' מו"ק ח' ע"ב ד"ה ומנסרן [וחולין מ"א ד"ה ובשוק] ולפ"ז התינח בחוה"מ דמותר לעשות דבר אבד בעצמו דא"א באחרים כמ"ש הרא"ש וא"כ בדבר אבד בגופו ליכא שום חשד משא"כ באבל דאפי' דבר האבד אסור בעצמו אם א"א ע"י אחרים ולהכי כשעושה בעצמו דהיינו כשא"א באחרים אפילו בדבר האבד בגופו בעי צנעה דנהי דא"א למחשדי' שאינו דבר האבד מ"מ יש לחשדו שהוא אפשר באחרים ועושה בעצמו אבל מ"מ א"א בצנעה מותר בפרהסיא אפילו בעצמו כשא"א ע"י אחרים כמו בחוה"מ בדבר אבד שחוץ לגופו:
ומה שהביא ראיה מסי' רמ"ה דבחנות של שותפות עם עכו"ם אם כל השבוע עוסקים ביחד ובשבת הנכרי לבדו מותר משום דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד ובאבל מבואר בסי' ש"פ סכ"א דשותפות בחנות אסור פרהסיא אלמא אבל חמור לענין פרהסיא נ"ל דלאו ראיה הוא דדין זה שבסי' רמ"ה נובע מדברי ר"ן ספ"ק דע"ז כמו שציין שם בהג"ה ושם אין אנו דנין אם מותר לפתוח החנות שהרי שותפו הוא גוי ולא ישמע לנו וכמ"ש הר"ן שם רק אנו דנין אם מותר ליקח השכר פן יחשדוהו בלקחו גם שכר שבת אפילו בהבלעה שהי' הגוי שלוחו וע"ז אמרינן דליכא מ"ע דהכל יודעים דהנכרי עביד אד אדעתא דנפשי' אבל בסי' ש"פ באבל קיימי' בב' שותפין ישראלים והוא נובע מירושלמי שהביא הרי"ף בריש מי שהפך ועיין בר"ן שם ובב"י סי' ש"פ ואסרו מדינא גם לשותף שאינו אבל לעשות בפרהסיא ולא משום מ"ע ועיין בתשו' חו"י סי' ק"ן ובחת"ס אהע"ז ח"ב סי' קע"ג ואם כן לא מהני מה דעביד אדעתא דנפשי' דהלא גם אדעתא דנפשי' אסור לעשות יעיין היטב בכל המקומות וימצא כדברי:
ומה שכתב מעלתו דהאחרונים שבמג"א סי' תקנ"ד סקכ"ו דביריד מותר ע"י עכו"ם ע"כ לא ס"ל כהרא"ש דהוא סובר ע"כ דאפשר בנכרי לא חשיב אפשר דא"כ בחוה"מ ליבעי ע"י עכו"ם כמו באבל ע"י אחרים וכיון שהם סוברים ביריד בט"ב ע"י עכו"ם וחשבי לזה אפשר א"כ גם בחוה"מ ליבעי עכו"ם וע"כ חולקים על הרא"ש ולענ"ד לא דמי להדדי דבחוה"מ שפיר לא אפשר ע"י עכו"ם דשם האיסור משום מלאכה ואמירה לנכרי נמי אסור כמבואר בסי' תקמ"ג וע"כ צריכים אנו להתיר משום דבר אבד לכן מתירין לו בעצמו ואף דזה הוי חד דרבנן וע"י נכרי תרי דרבנן ועיין סי' ש"ז ס"ה, מ"מ כיון דבא"א ע"י נכרי ודאי מותר לעשות בעצמו גם באפשר ע"י נכרי כיון דמשום דבר האבד מתירין לו מה שאסור באינו דבר האבד מתירין לגמרי, וגם יש לחוש שאם נתיר לו ע"י נכרי בדבר האבד ונאסר לעצמו יצמח מזה מכשול שגם באין דבר אבד יעשה ע"י נכרי כי יחשוב שאין חילוק ואין איסור אמירה לנכרי בחוה"מ כיון שהוא עצמו אסור בשניהם ועיין בטו"ז יו"ד סי' קכ"ג ס"א משא"כ בט"ב שאיסור מלאכה הוא רק משום עינוי או שלא יסיח דעת מאבילות כמבואר במג"א תקנ"ד סקכ"ג וסקכ"ה ועיין במחה"ש שם סקכ"ה ואם עושה ע"י עכו"ם לא שייכי הני טעמי דהרי הוא מעונה בבטלה ואינו מסיח דעת ומעונה בשאר עינויים ולהכי מותר ע"י עכו"ם אפילו באינו דבר האבד אפילו במקום שנהגו שלא לעשות כמבואר בשו"ע סכ"ב לכן בעי אפילו בדבר האבד ע"י עכו"ם אם אפשר כדי שלא נצטרך להתיר כלל משום דבר האבד:
ומ"ש מרשב"א בתשובה סי' תקכ"א שכתב אבד בט"ב כחוה"מ א"כ תקשי ביריד למה ע"י עכו"ם בט"ב יותר מותר מחוה"מ וע"כ משום דפרהסיא חמור תמה אני והלא הביא שם המג"א בשם הרא"ש דבמשא ומתן דאיכא פרסום החמירו טפי בט"ב מבאבל וא"כ מה ראיה מייתי מעלתו מפרהסיא דט"ב לפרהסיא דאבל ועיין במג"א סי' הנ"ל סק"ד, ובזה אסיים ואפסוק בפסוקי נחמה. נזכה לראות מקדש מלך וביתו בנוי ברמה, בעיר ד' שמה, ובגאולת אום אני חומה, והי' אור הלבנה כאור החמה, כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל