בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תמג
עוד להגאון הנ"ל נר"ו:
שיל"ת עש"ק בהעלותך תר"ל פה מאדע:
הגיעני יקרת מכתבו ומה שפקפק עמ"ש להתיר לאבל לקנות דבר אבד אם א"א באחרים מחנות הפתוחה לזוית כמו בחוה"מ וע"ז כתב מעלתו דבחוה"מ הוא רק להכירא יע"ש ברש"י במועד קטן די"ג ד"ה בצנעה דמשו"ה אסור בפרהסיא משום מ"ע שלא יאמרו שקונה שלא לצורך המועד ומשו"ה צריך צנעה ועיי"ש בטו"ז ס"ס רמ"ג ובאשר"י פ' חביות וגם גוף דברי מעלתו שכתב בחוה"מ הוא משום הכירא התינח בפותח אחד ונועל אחד אבל בחנות פתוחה לזוית דאין כאן שינוי נגד כל השנה מאי הכירא איכא, אבל האמת הוא כמ"ש רש"י שם הואיל ואינו פתוח לרשות הרבים כשאר חנות ועיין ברה"מ שהביא ב"י בסי' תקל"ט שכתב דוקא במוכרי פירות לפי שאומנתן בכך כל השנה בעי צנעה וכו' וביאור הדברים לדעתי דוקא בפרסום כדרך שהפרסום הוא בענין זה אז הוי זלזול במועד אבל כשאינו בדרך פרסום ליכא זלזול וה"ה לאבל דהאיסור רק משום זלזול אבילות בפרהסיא וכמ"ש במכתבו הקודם, א"כ כשאינו עושה דרך פרסום בענין זה לא מיקרי זלזול אבילות בפרהסיא משא"כ גבי ספר ובלן לרבים זהו דרך פרסומי והוי זלזול אבילות בפרהסיא ולכן כתב רש"י דל"ג בצנעה:
ומה שתמה פ"מ למ"ש מג"א סי' תקל"ט דחנות מקרי דבר האבד א"כ יהי' מותר לאבל ע"י אחרים בפרהסיא דהא ע"י אחרים מותר פרהסיא אני תמה והאיך מצא שע"י אחרים מותר פרהסיא אדרבה פסקי' בסי' ש"פ סח"י דאפילו במלאכת תלוש בביתו לא יעשו וכן במלאכת מחובר בסי"ט אלמא אע"ג דגוף המלאכה מותרת אף שאינו דבר האבד מ"מ בפרהסיא אסור, ואף דמשם אין ראיה לאסור בדבר האבד ע"י אחרים בפרהסיא דש"ה שאחרים לא ידעו שמסר לו קודם האבל ואיכא מ"ע אבל בדבר האבד כ"ע ידעי שהוא דבר האבד וליכא מ"ע מ"מ שמעינן משום שמלאכת תלוש בבית אחרים ע"י אחרים לא מיקרי פרהסיא כיון שאינו נקרא שמו עליו אבל בחנות שנקרא שמו עליו גם ע"י אחרים נקרא פרהסיא ועיין בסכ"א גבי ב' שותפין ולהכי אסור אפי' ע"י אחרים:
ומ"ש דגבי ספר ובלן לא מיקרי דבר האבד ורש"י כתב שם רק לשון פסידא הנה גם ברש"י מו"ק י"א ע"ב ד"ה ופשתנו להעלות כתב כל הני אית בהו פסידא וכו' ושם ודאי הוי דבר האבד כמבואר בראשונים שם ובטור סי' ש"פ ואפ"ה כתב רק לשון פסידא ולהכי הי' נ"ל לא מיבעיא למה דגרס במס' שמחות שלא נזכר כלל שם ואין שם אומן אלא הוא גבי ספר ובלן ובבבא הקודם גבי נחתום נקט ואין שם אומן וכו' א"כ גבי בלן וספר מיירי שיש אומן בלא הוא והוי דבר האבד שאומנים אחרים רגילים לבא אצלם כמו להלוות לעכו"ם ברבית בסי' ש"פ ס"ז ע"ש ול"ד לשכיר יום שמושכר לו רק באיקראי ואינו מפסיד רק שכירות של ימי אבילות שהוא מניעת ריוח בימי אבלו דזה ודאי אסור אלא אפילו למה דגריס שם בגמ' ואין שם אומן אלא הוא ול"ש שאחרים ירגילום אצלם מ"מ הוי דבר האבד כמו ספינות ושיירות ויריד דמקרי דבר האבד לפי שאינו מצוי בפעם אחרת וה"נ על הרגל הכל מסתפרים משום שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים דבהגיע זמן הרגל קאי והוי דבר שאינו מצוי דמקרי דבר האבד וא"כ הראיה מרש"י א"ש:
ועונ"ל דאפילו אי נימא דפסידא דידי' לא מיקרי דבר האבד מ"מ פסידא של המתגלח שיכנס לרגל כשהוא מנוול כיון שאין שם אומן אחר מיקרי דבר האבד כמ"ש הש"ך סימן שפ"ד סק"ב לענין ביטול תינוקות וא"כ אפילו אין רבים צריכין לו רק אחד נמי מותר משום דבר האבד כמ"ש בפ"ת סי' ש"פ ס"ב בשם חמודי דניאל דדבר האבד לקונה נמי מותר וכ"נ גם מדברי ש"ך הנ"ל שכתב דמלמדי תינוקות מותרים משום רבים צריכים לו ועוד משום דבר האבד מוכח דמשום דבר האבד לאחר מותר לאבל אף בלא צורך רבים [ויש לדחות דבדבר האבד אינו מותר לאבל אלא בת"ת ולא במלאכה אמנם זה תליא בפלוגתת הראב"ד ורבינו מאיר שהביא הרא"ש בריש מי שהפך לענין רבים צריכים לו ע"ש] וא"כ אי נימא דבדבר האבד מותר ע"י עצמו בפרהסיא אם א"א בצנעה לא הי' רש"י צריך לטעם דרבים צריכים לו וראי' שלי א"ש כמובן:
ומ"ש דאין ללמוד להתיר לאבל בפרהסיא אם א"א בצנעה מחוה"מ דהא דברים המותרים במועד אסורים באבל וראיתו די"א אפילו בצנעה אסור יע"ש באשר"י פ' מי שהפך גב' היתה מלאכתו ביד אחרים שכתב דמשו"ה אסרינן באבל לעשות בעצמו אפילו בדבר האבד משום שאפשק ע"י אחרים משא"כ בחוה"מ דהכל אסורים בעשיית מלאכה יע"ש, הן אמת שגוף דבריו תמוהים בעיני הלא גם בחוה"מ אפשר ע"י אחרים נכרים וכ"ת הלא אלו אינו דבר האבד אסור גם אמירה לנכרי וכמבואר בסי' תקמ"ג וע"כ מטעם דבר האבד שרית לה א"כ גם בעצמו מותר דא"כ גם באבל נימא כן דהא באינו דבר האבד אסור ע"י אחרים וכיון דע"כ משום דבר האבד שרית לה גם הוא עצמו מותר דאידי ואידי אינו אסור רק משום שעושין מלאכתן ועיין תוס' ב"מ צ' ד"ה חסום ויש לחלק בדוחק יהי' איך שיהי' עכ"פ צריכים אנו לכוף ראשינו ולהטות אזנינו לשמוע דברי הרא"ש ולפ"ז ודאי לי"א דאפילו בצנעה אסור לאבל עצמו אפילו א"א ע"י אחרים דפסקו כת"ק דרשב"ג ודאי טעמא דר' שישא דדברים המותרים במועד אסור באבל אינו משום דבאבל אפשר ע"י אחרים רק דהחמירו באבל אבל למאי דפסק רמ"א סי' ש"פ כהפוסקים כרשב"ג א"כ גם לר' שישא מותר באבל מה דמותר בחוה"מ אם א"א באחרים כמ"ש התוס' בריש מי שהפך ד"ה רשב"ג והא דדברים המותרים במועד אסורים באבל היינו משום דבאבל אפשר ע"י אחרים ולא בחוה"מ וכאשר"י הנ"ל א"כ אף דאסרינן באבל בפרהסיא היינו רק באפשר בצנעה אבל בלא אפשר שר' בפרהסיא כמו בחוה"מ דלדידהו אין חילוק כלל בין אבל לחוה"מ אלא משום דבאבל אפשר ע"י אחרים ובחוה"מ א"א ועיין בהשיב משה סי' נ"ט:
ומה שפקפק עמ"ש דהיכא דמותר בצנעה ב"ב מותרין בפרהסיא ול"ד לשותפין בחנות דשם לא הוי דבר האבד הא למג"א סי' תקל"ט כל חנות הוי דבר האבד יעיין בא"ר שם שמחלק בין חנות לתגר וחנות לא הוי דבר האבד וגם למש"ל י"ל בשותפות כיון שכן דרכם כל השנה ונקרא שמו עליו גם זה הוי זלזול אבלות בפרהסיא, ומ"ש דרק מרחץ ופונדק חשיב פסידא ולא חנות דהוא רק שכר דירה וטעם העלמת עין על פתיחת חנות בחוה"מ מהירושלמי שהביא הרא"ש רפ"ק מ"ק נראים לענ"ד דברים נכונים, ובזה הנני חותם בברכה ידידו הנאמן דוש"ת באהבה: