אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תמב

תשובה תמא

שיל"ת יום ב' בהעלותך תר"ל פה מאדע:

הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ידינ"פ ורב חביבי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי צדקתו זכה ונקי אור הברקי כקש"ת מו"ה דוד יודא זילבערשטיין האבדק"ק קערעסטור:

תמול הגיעני יקרת מכתבו מעש"ק העבר והנה האומר אשר הגיד בשמי שאחיו נסע לשם על השוק בהיתר ממני לא כוון יפה בשמועתו ואימא לי' איזי גופא דעובדא היכי הוי שהם לא שאלו ממני רק עשו שאלה אצל הדיין דפה הרבני המופלג מו"ה זעליג נ"י והוא דיבר עמי לחוות דעתי אם שוק כזה הוי כמו שיירות וספינות המוזכרים שם בשו"ע סי' ש"פ ס"ו והסכמתי להתיר כמבואר באו"ח סי' תקל"ט ס"ה דירידים הקבועים מזמן לזמן דינו כספינות ושיירות לענין חוה"מ וה"נ באבל וכ"כ בס' כרם שלמה והי' כונתי באופן היתר המוזכר שם בשו"ע סי' ש"פ לגבי שיירות וספינות או ע"י אחרים או ע"י עצמו בצנעה ובתוך הדברים אמרתי ג"כ שטוב שתלך אשתו משילך הוא בעצמו מחמת אי' יציאה מביתו גופא המבואר בסי' שצ"ג דלענין זה ל"ש שב"ב הם כמותו כמו גבי עשיית מלאכתו בסי' ש"פ ס"ד והרבני מו"ה זעליג נ"י הנ"ל התיר לו בסתם לנסוע על השוק ותמול שאלתיו מה ראה על ככה והשיב שלקח הדין מדין חוה"מ הנ"ל והוי ס"ל דהא דכתב הש"ך דדוקא בצינעה ה"ד במלאכה אבל פרקמטיא דקיל אפילו בפרהסיא כמו בחוה"מ שהרי לדעת נ"י שהביא ב"י ס"ס ש"פ אין בפרקמטיא איסור כלל אף דלא קי"ל הכי וגם הוי ס"ל כיון שהכרם שלמה הביא דין יריד מחוה"מ לכאן דמי לגמרי ואי שרי כאן ביריד ע"כ אפילו בפרהסיא דביריד לא משכחת צנעה ואמרתי לו דז"א דהרי קי"ל כר' שישא ברי' דר' אידי ריש מי שהפך דברים המותרים בחוה"מ אסורים בימי אבלו ואפילו רשב"ג ס"ל כוותי' כמ"ש תוס' שם ד"ה רשב"ג ולא הביא כאן ראיה מחוה"מ רק לענין דהוי דבר האבד ומ"מ אינו מותר, רק ע"י אחרים וע"י אחרים ממילא לא הוי פרהסיא כללו של דבר לא נ"ל להתיר כלל ע"י עצמו בפרהסיא ובחורף העבר התרתי בקושי לאחד לנסוע על יריד בימי אבלו אבל יומא דשוקא הי' אחרי ימי האבל רק הנסיעה התרתי לו בשביל דבר האבד כמבואר בסי' שצ"ג וגם זה הי' קשה עלי יען שהיא לכל מסורה ורבו מכשולים כי מורים אח"כ היתר לעצמם ותולים הוראה בב"ד:

ועתה באתי לגלות אזנו מה שעלה ברעיוני לכאורה בזה כי בשיירות וספינות ל"ש כלל להתיר לעשות לאבל בעצמו דבזה לא משכחת כלל צנעה והי' ניחא לי בזה שלא הגיה רמ"א בס"ו גבי שיירות דאם אי אפשר ע"י אחרים מותר גם בעצמו כמו שהגיה בס"ה גבי מלאכה משום דכאן אסור בעצמו כיון דהוי פרהסיא אמנם מצאתי בס' חכמת אדם כלל קס"ד ס"ד שעמד בזה למה לא הגיה רמ"א בס"ו כמו בס"ה ותי' משום דפרקמטיא כ"ש הוא ממלאכה והוא פשוט ואמת ומ"מ נראה דלא ס"ל כמ"ש רק דגבי ספינות ושיירות ויריד נמי משכחת צנעה, ולדעתי נראה לכאורה דאבל בעצמו מותר לקנות אם א"א באחרים והוא דבר האבד מחנות הפתוחה לזוית או למבוי או בפתוחה לר"ה בפותח אחד ונועל אחד דזה מיקרי צנעה כמבואר באו"ח סי' תקל"ט סי"א ומכ"ש בשתי דלתות נעולות או בלילה עיין סי' סקל"ח ס"ב, וגם נ"ל לכאו' מלשון הש"ך שכתב מיהו יעשה בצנעה דדוקא אם אפשר לעשות בצנעה צריך לעשות בצנעה אבל אם א"א מותר גם בפרהסיא כיון שהוא דבר האבד וכן מצינו באו"ח סי' תקל"ח לענין להכניס פירות מפני הגנבים בחוה"מ ברמ"א ס"ב דאף דצריך לעשות בצנעה מ"מ אם א"א לעשות כ"א בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד אף דשם הוא רק ספק דבר האבד דמשו"ה צריך צנעה כמ"ש הרה"מ פ"ז מיו"ט ה"ג בשם רמב"ן דאם לא כן הי' להש"ך לומר מיהו בפרהסיא אסור ואף שהוא דקדוק קלוש מ"מ הלשון משמע כן לכאורה ובלא"ה פלא בעיני שכ' כ"מ בגמרא הלא מפורש כן באר היטב בדברי רשב"ג יעשה בצנעה:

אמנם מדברי רש"י ר"פ מי שהפך בד"ה והגיע עת הרגל שכתב שהכל צריכין לו ה"ז יעשה כיון דאית ליה פסידא ואיכא נמי צורך רבים ול"ג הכא בצנעה דהא רבים נינהו עכ"ל נראה דלא כהנ"ל דאינימא דאם א"א בצנעה מותר לעשות בפרהסיא בדבר האבד א"כ לא צריך רש"י לטעמא משום דצרכי רבים הוא אלא דע"כ כיון דרבים נינהו א"כ א"א בצנעה וממילא מותר בפרהסיא משום דבר האבד ועיין בח"א סי"ב לענין שוחט ובטו"ז ופ"ת לענין שמש, אם לא שנדחוק דפי' צורך רבים הוי באמת כן משום דצורך רבים א"א בצנעה לכן מותר לרבים אף דהוי פרהסיא והי' ניחא יותר לשון יתר ע"כ ארשב"ג דתחילה אמר יעשה בצנעה ומוסיף דאם א"א כגון בצרכי רבים מותר אפילו בפרהסיא:

ועוד יש לכאורה להביא ראיה לפי מה שהביא הטור בסי' ש"פ דרמב"ן פסק כר"י דזורעי' לו שדה ניר וכו' ומסתמא רשב"ג לא פליג עלי' דמהיכי תיתי וא"כ כשחשב רשב"ג אח"כ זיתיו הפוכים וכו' למה לא חשיב ג"כ שדה ניר וכו' דמותר לעשות בעצמו אם א"א באחר אלא ודאי משום דזה הוי מלאכת מחובר ול"ש צנעה רק פרהסיא לא שרי כלל ע"י עצמו ועיין סי' ש"פ סי"ז, ואולי יש לדחות דרצה לאשמועינן בהנהו דאם אפשר בצנעה מותר בצנעה דוקא או אולי פרסום דמחובר גרע טפי ועיין סי' רמ"ד ורנ"ב באו"ח:

גם מה שפשוט בעיני פר"מ דאשתו ובני ביתו כעצמו דמי כמבואר בשו"ע סי' ש"פ הנה באמת אשתו אינו מוזכר שם ומ"מ הדין דין אמת דגם אשתו כן הוא ולא ידעתי כעת שום טעם לחלק בין אשתו לאותן המוזכרים שם אבל מה שאני מסתפק אולי זה דוקא לדעת המחבר דאפילו דבר האבד אסור להאבל לעשות בעצמו אפילו בצנעה א"כ גם ע"י ב"ב ואשתו אסור לעשות כיון שסמוכים על שולחנו ומע"י שלו אבל לפסק רמ"א דאפילו הוא בעצמו מותר לעשות בצנעה א"כ כשעושים בני ביתו עבורו לא מיקרי הוא מזלזל באבילות בפרהסיא ולא דמי לשותפין בסכ"א דשם אינו דבר האבד וגם שם משום מראית עין נגעו בה עיין פ"ת בשם ראנ"ח אבל כאן ליכא משום מ"ע דהרי עושה דבר היתר בדבר האבד רק משום זלזול אבלות בפרהסיא ועיין תשו' חו"י סימן ק"ן אולי מותר על ידי ב"ב ולא מיקרי זלזול אבילות בפרהסיא, כתבתי כ"ז להערה בעלמא להתעלס באהבת פר"מ ידידי נ"י אבל לדינא אין לנו אלא כמ"ש פר"מ להתיר לאבל עצמו בצנעה ולא בפרהסיא או ע"י אחרים, ולהיות יושב ומשמר שלא יגנבו אחרים צ"ע ועיין ברמ"א סוס"י רמ"ד ובמג"א וטו"ז שם ושוב מצאתי בחת"ס אהע"ז ח"ב סימן קע"ג ובתשו' השיב משה ביו"ד סי' נ"ט שהתירו לעשות לאבל בעצמו בדבר האבד אפילו בפרהסיא אם א"א ע"י אחרים ובצנעה וגם הערו קצת במ"ש וצ"ע בזה למעשה, ובזה יבאו ברכות ינוחו על ראשו כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה