בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תמא
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' במדבר ג"ם למב"י תרנ"ח לפ"ק:
בימי הספירה, יאיר אל מול פני המנורה, כבוד ידינ"פ הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול, הוותיק, מלא עתיק בנן של קדושים כש"ת מו"ה אהרן שמואל נ"י אסאד אבדק"ק סערדאהעלי:
ידים שניות מדברי סופרים כבוד הדרגנ"י הגיע עדי היום ולמען לא יחשוב עלי חו"ש כי כבודו קל בעיני מחמת שלא קבלתי המשרה על שכמי להיות שליש של הב"ד בענין שלו עם בני קהלתו יצ"ו וגם לא השבתיו על מכתבו הארוך אשר כתב לי זה שבועים לכן חשתי ולא התמהמהתי להשיב עתה כרגע, יאמין לי כי כבודו יקר בעיני ואני משתתף בצערו אבל לבי אומר לי כשם שמקבלין שכר על הדרישה כך מקבלין שכר על הפרישה לכבודו ולכבוד אביו הגאון הקדוש זצ"ל ופר"מ הזכיר במכתבו הארוך תשובת מהר"ם שיק חאו"ח סי' שי"ג ואני אומר פוק חזי מה עלתה בידם ולא אסקו אפילו כדמסיק תעלה מבי כרבא ומה עלתה בידם בג...א בזיון התורה וחילול השם וכן בהרבה קהלות ומה שכתב מעלתו הרמה בלשון בתמיה הכי אין דין בישראל ומשפט בעולם ועולם הפקר הוא חו"ש וכל דאלים גבר אני חושש בעוה"ר שבזמנינו יש לומר כן בניחותא, ומה שכתב הדגנ"י ורבנים הנבחרים שלא אירא ולא אפחד אין אתי יודע עד מה מה אירא ואפחד אבל אינני רואה בזה שום תכלית כיון שרה"ק כתב שיעררו פראטעסט נגד הבי"ד ושלא יבוא בגבולם שיעדעסגעריכט כי אקרו"ט לא יתראו לפניהם ולא ידונו עמהם לא לזכות ולא לחובה מטעמים אשר נודיע בשער בת רבים בשבוע זו, ולדעתי היה יותר טוב שהרב הגאון דק"ק פ"ב אשר הוא סמוך ונראה אם להקלתו והוא גיסו של הרה"ק ישתדל לתוך השלום ביניהם:
ואשר התעורר על קושיתו מימי חרפו עמ"ש רמב"ם פ"י מטומאת מת הלכה ה' החורש קבר בשדה שאינו שלו אינו עושה בית הפרס שאא"א דשא"ש אפי' שותף וכו' אינו עושה בית הפרס חרש קבר בשדה שלו ושל חבירו כאחד שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אינו בית הפרס עיי"ש וק"ל מתוס' יבמות פ"ג שכתבו דדוקא בדבר התלוי במחשבה אמרי' אא"א דשא"ש ואני תמה הלא צדקו דברי הגאון מהרמ"ש ז"ל שהשיב לו דבית הפרס הוא רק דרבנן:
ואמנם אחד מן התלמידים רצה לחזק קושיתו דמרלב"ח סי' ס"ח הק' הא בפ"ב מה' שחיטה פסק שהשותף אוסר בהמת שותפו ותי' תנן באהלות פי"ג מ"ג החורש מלוא טמיא וכו' החורש את שאינו שלו וכו' אינו עושה ביה"פ ופי' שם הרב דה"ט לפי שביה"פ הוא מדרבנן ולא גזרו על אלו האומנם בחבורו נתן טעם לשבח כולל אפי' בדאורייתא דלא תימא דוקא בשדה שאינו שלו הוא דלא גזור אבל אם יש לו או אריסות שבכל המשך זמן האריסות נסתלקו ידי הבעלים ממנה וכן אפיטרופוס שיש לו רשות למכרה אימא שיעשה בית הפרס קמ"ל דכיון דאפשר לחלקו כל זמן שלא נחלק נמי שאינו שלו מקרי ובבהמת השותפות הואיל וא"א ליחלק שלא מקרי לאסרה במעשיו ודכוותיה אשכחן ביו"ט בבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל וכו' והבין אותו תלמוד דכונת מהרלב"ח דאשמעינן דאפי' טומאת בית הפרס דאורייתא אפ"ה אא"א דבר שאינו שלו והדק"ל דלא אמרינן הא אלא בדבר התלוי במחשבה עיין בספר מנחה טהורה:
ולפענ"ד אין זה כונת רלב"ח שהרי כתב הרמב"ם להדיא ספ"ב מטומאת מת דביה"פ מד"ס אלא כונתו נתן טעם לשבח כולל אפי' בדאו' פי' במקום שאוסר את שלו מה"ת ואינו אוסר דבר שאינו שלו שגם שם יש חילוק זה מ"ש כאן בין אפשר לחלקו ובין א"א לחלקו כמו דכאן באפשר לחלקו שלו אסור דגזרו עליו רבנן והחלק שאינו שלו מותר משום דלא גזרו בשאינו שלו ה"נ כן הוא לענין אא"א דשא"ש אפילו בדאורייתא ולק"מ:
ועוד נ"ל בכונת תוס' יבמות לפמ"ש תוס' תמורה ד' בצורם אוזן בכור ל"ש אי עביד לא מהני משום דדל מעשיו מהכא או נפל בו מום מעצמו נמי שרי ומה"ט נמי אינו אסור מכל שתיעבתי לך דדוקא בב"ח דאפי' נפל ממילא אסור שייך כל שתיעבתי אבל צורם אוזן דמותר בנפל ממילא מותר גם בנעשה בידים ע"ש וזה סברת תוס' ביבמות דבנפל חלב או נבלה בקדרה מעצמו נמי נאסר לכן בנותן לתוך קדירת חבירו אוסר דלא גרע מנפל מעצמו אבל היכא דנפל מעצמו בכונת מעשה דמה"ט קיל דשא"מ משום דליכא כונת מעשה כמ"ש כ"מ פ"א משבת ומה"ט בבל יראו הוא בשב וא"ת גם דשא"מ אסור כמ"ש מקו"ח בהלכות בדיקה וביטול משום דבלי כונה לא מקרי מעשה וכאן נקיט רפי"ז מאהלות החורש את הקבר הרי זה עושה ביה"פ וא"כ לא גזרו אלא בחורש בכונת מעשה וא"כ תלוי במחשבה שיהיה לו כונת מעשה ובלי כונת מעשה אינו אוסר אפי' את שלו ואלו היה משכחת לה נחרש ממילא כ"ש דאינו אסור ושפיר שייך ביה אא"א דשא"ש ודברי הרמב"ם בפיה"מ ובחבורו הם אחת כיון דרבנן לא גזרו באלו א"כ בנחרש בה קבר ע"י עכו"ם בשדהו או בשאר השנויים שם אינו אוסרי' א"כ נחרש ממילא אינו אוסר רק הש ש שם ו יום שייך ביה אא"א דשא"ש ודוקא בשחיטת ע"ז צ"ל דצריך מחשבת ע"ז למעשה ולהכי אא"א דשא"ש משום דשחיטה לא בעי כונת מעשה רק כחו דהפיל סכין ושחט כשירה כמבואר חולין ל"א וע"ש בתוס' ד"ה והא בסוף הדיבור ולפ"ז שפיר כתב מהרלב"ח דאפי' בית הפרס דאו' באופן שהוא מדרבנן שאינו נעשה ביה"פ אלא בחורש בכונת מעשה נמי אא"א דשא"ש וא"ש:
ומה שצל"ע על מהרלב"ח למ"ש תוס' כתובות כ"ח ע"ב ד"ה בית הפרס וביה"פ להכי הוי דרבנן משום דהוי ס"ט ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באיקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאו' טהור ע"ש ומשמע שאם אינו בספק לעולם לא אסרו ולפ"ז באריס ואפוטרופוס נראה מסברא שאינו יכול לאסור לעולם אחר גם שיצא מרשותו כיון דאא"א דשא"ש ועיין בריטב"א קידושין ג' דמשו"ה ל"ל השתא זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעיא משום דמכירה אינו רק לזמן שהיא שלו שאח"כ יוצאה גם מאדון אבל קידושין שהוא עולמית אין אדם מוכר דשא"ש ע"ש וה"נ דכוותיה וא"כ תקשי אפי' כל זמן שהוא באריסתו ואפוטרופסותו אמאי יאסור כיון שאין השדה בספק לעולם הרי לא גזרו כלל ויש לחלק וצ"ע ומי שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום והרופא לשבורי לב ישמח לבבו בשובע שמחות כנפשו ונפש ידיד נפשו דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: