בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תמ
שיל"ת ב' אויפאלו ד' חקת תרנ"ד לפ"ק
שוכ"ט לתלמידי אהובי חתני הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ. לודאש:
מכתבך בברכת שמחת יו"ט זמן מ"ת קבלתי בזמנו וכו' הבאת קושי' מל"מ פ"ג משגגות ה"ז בסוף פלפול הגדול בענין זבח רשעים תועבה ובמנ"ח מצוה תס"ד אהא דכתב הרמב"ם פ"ד מעכו"ם הי"ג ההקדשות שבתורה קדשי מזבח ימותו זבח רשעים תועבה הא בסנהדרין מ"ז מייתי מכאן ראי' דבע"ח נדחין דהוינן בה ואמאי ימותו כיון דאיקטל הוי להו כפרה וליסקו לגבוה לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו ידחו ודחי ליה דהרוגי ב"ד כיון דבדין קא מיקטלי לא הו"ל כפרה ע"ש אך למאי דמסיק שם דבמיתה וקבורה ועיכול בשר הו"ל כפרה מדקתני נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן במקומן ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"א מאבל דאחר עיכול בשר קוברין אותו בקברות אבותיו וא"כ שפיר איכא סייעתא לר"י דבע"ח נדחים דאל"כ קדשי מזבח אמאי ימותו נמתין עד עיכול בשר ואח"כ נקריב אותן וא"כ הרמב"ם דפסק פרק ג' משגגות דבע"ח אין נדחין תקשי אמאי פסק דקדשי מזבח ימותו והניח בצ"ע:
ולפענ"ד לק"מ דיש להבין מה פריך כיון דאיקטל הו"ל כפרה וליסקו לגבוה הא כיון דקודם דאקטלו פסולים להקרבה משום זר"ת וגם אין נפדין בלא מום א"כ לא קרינן בהו מקדשי ה' עיין ברש"י ותוס' מעילה ב' ד"ה קדשים וא"כ לא הוי שלל שמים עיין סנהדרין קי"א וקי"ב ומצוה לשורפן כמ"ש הרמב"ם פ"ד מעכו"ם סוף ה"ז אלא דמשום כבוד שמים לא עבדינן בהו שריפה מידי דהוי אכתבי קודש עיין חי' ר"ן שם וכיון שחל עליו דין עיה"נ שוב לא פקע מצותה אף לאחר כפרתם וידעתי שיש לחלק אבל אין כוונתי להקשות רק לבאר החילוק דאינו דומה קושייתם לקו' הגמ', אך זה שיבוש דהרי הסדר הוא כך דתחילה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב ואח"כ סוקלין את מדיחין ואח"כ מקבצין את כל שללה וכו' כמ"ש הרמב"ם שם ה"ו וא"כ פריך שפיר כיון דאין כאן מצות שריפה רק לבתר דמקטלי וכיון דאקטיל הוי להו כפרה וראוי להקרבה והוי שלל שמים א"כ מעולם לא חל עליהם מצות שריפה וא"כ לסקו לגבוה משום דבע"ח נדחין לא חזו להקרבה משום דנדחו בחייהם משום זר"ת אבל לבתר דמסיק דהרוגי ב"ד כיון דבדין מקטלי לא הו"ל כפרה שוב כיון שבאותה שעה אינן ראוין לא להקרבה ולא לפדייה לא מיקרי שלל שמים וחל עליהו מצות שריפה או ימותו כדין עיה"נ ושוב לא פקע גם לאחר עיכול בשר שיש להם כפרה אפי' למ"ד בע"ח אין נדחין ושפיר פסקי הרמב"ם לא סתרי אהדדי וא"ש, ובזה נכון דמשטחיות הסוגי' נראה דגם במסקנא נשאר דיחוי דאביי לפי פשוטו ואצ"ל תי' חדש דאביי ס"ל דאנשי עיה"נ אין להם כפרה גם אחר עיכול בשר דא"כ הו"ל להש"ס להק' ולתרץ כן הא דאביי ולפמ"ש ניחא:
ומה שהבאת בשם נוב"י דלר"ש דס"ל אשתני דינא אישתני קטלא א"כ אם זינתה כשהיתה א"א ועתה נתגרשה אין עליה חיוב מיתה כיון דאם זנתה השתא אינה חייבת ואישתני דינא אישתני קטלא תמה אני אם יצא זה מפה קדוש והטהור רבינו ורבן של כל ישראל הנוב"י דל"ש זה אלא באם עושה עכשיו אותו עבירה גופא שעשה קודם ומ"מ אישתני דינא כגון נשואה או בוגרת שזינתה עושית אותו עבירה בעצמה שעושית נערה מאורסה שזינתה שעוברת למשל על לא תנאף ומ"מ אישתני דינא שמיתתה בחנק א"כ חזינן שתורה הקפידה שגוף זה יענש על עבירה זו בחנק לכן ס"ל לר"ש גם כשעשתה עבירה זו כשהיתה נערה המאורסה ובשעה שדנין אותה הוא נשואה או בוגרת אין גוף זה נידון על עבירה זו רק בחנק וכן בנשיא ומשיח שעושה אותה עבירה בעצמה שעושה היחיד ומ"מ חייב קרבן אחר א"כ חזינן שגוף זה חייב קרבן אחר על עבירה זו בעצמה לכן גם כשעבר קודם שנתמנה ונתמנה ס"ל לר"ש כיון שבשעת הבאת קרבן אישתני דינא דגוף זה לכן אינו מביא קרבן יחיד עיין היטב סוגי' דכתובות מ"ה ובתוס' שם אבל אם אמרה תורה שבעילת א"א אסורה ובעילת גרושה מותרת הא דאם זינתה השתא פטורה היינו משום שלא עשתה אותו עבירה שעושית אם מזנה כשהיא א"א אבל כשעברה כשהיתה א"א שפיר דנין אותה אף לאחר שנתגרשה בחיוב שנתחייבה בשעת עבירה דלא אישתני גופא ודינא כלל הגע בעצמך לר"ש המחלל שבת ואוכל ביו"כ וחמץ בפסח לאחר שעבר הזמן פטור מכלום ישתקע הדבר ולא יאמר, ובזה הנני חותם בשלום חמיך דוש"ת המחכה לבנין אריאל, וביאת הגואל:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל