בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תלו
עוד להנ"ל
שיל"ת ב' אויפאלו ה' וארא תרנ"ש לפ"ק
מכתבו מיום ד' ויחי הגיע לידי בזמנו אבל מחמת סבות שונות לא מצאה ידי די השב עד היום והגם שאינו ראוי להשיב ליחיד במקום שיש רב מרא דאתרא אבל קים לי בגווי' דמחו' הרב הגאבדש"ם נ"י דאין קפידא לכן הנני להשיב, והנה נפשו בשאלתו בבית עלמין דמקומו יש הרבה אילני סרק מהם שעלו קודם שהוקצוהו לבית הקברות ומהם שנטעו אח"כ ועתה ביה"ק של היהודים מוקף מצד אחד ביה"ק של אוה"ע ודרך שם גם היהודים נכנסים לבית עלמין שלהם ויוצאים ומצד אחד בנו הגוים קינדערשוהלע ולפעמים לוקחים מבית עלמין של ישראלים אילנות הרכים ומצד אחד גדרות צאן ולפעמים עושים רשעות בביה"ק של יהודים ומגרים ומחרפים מקום מנוחתם לכן באשר הוא אח ראש דח"ק דשם המתיק סוד עם מנהיגי הח"ק והסכימו לעשות גדר סביב בית עלמין אך אין ידם משגת ורוצים לעקור האילנות ממקומם וליקח מקצתם אינהו גופיהו להגדר ולמכור מקצתם כדי ליקח מן הדמים קרשים הצריכים להגדר:
הנה הדין מבואר ביו"ד סי' שס"ח ס"ב דאילנות שנטועים בבה"ק מותר ללקט פירותיהן מאחר שאינן על הקברות עצמן ובש"ך סק"ד הביא בשם הב"ח דאם האילן נטוע על הקברים או ספק קברים אסור ורמ"א שם בס"א מתיר להנות מהעשבים שעל הקברות או פירות אילנות שמליהם לצורך הקברות אם אין יד הקהל משגת מוכרים דברים אלו כדי להציל הקברות מיד עכו"ם שזה כבוד המתים וחת"ס יו"ד סי' שכ"ז כתב דאפילו לדעת האוסרים ברס"י שס"ד העפר שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו מן התורה דהוי תלוש ולבסוף חברו והוא דעת רבינו ישעי' שבטור שם מ"מ עשבים מותרים משום דלא אתי' איסורא אלא מע"ע ושם אין מעילה בגידולין ע"ש ובתשו' מהרי"א סי' שס"ג ביו"ד אוסר בין העשבים ובין האילנות שעל הקברים גופא משום שיונקים מגוף המתים כמ"ש המאירי מגילה כ"ח ע"ש, ואני בעניי הכינותי תשובה ארוכה בענין זה כמו ט"ז שנה [עיין סי' תל"ד] וצדדתי שם דאפילו לרבינו ישעי' והמאירי נמי מותר למכור עשבים ואילנות שעל הקברות גופא לצורך ביה"ק עצמו אם אין יד הקהל משגת משום שאין הנאה לחיים רק למתים ובמתים חפשי והוא עפ"י נמוק"י בסנהדרין בשם רי"ץ גיאות שכתב דהא דאסור לקבור בו מת אחר אינו משום הנאת המת האחר דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אלא משום הנאה דקרובים הלכך אינו אסור אלא בשאינו מוצא מקום לקבור אלא בשכר ואיכא הנאה לקרובים ע"ש ולפענ"ד זה כונת רמ"א הנ"ל ומ"מ לא מלאני לב' להקל באותן שעומדים על הקברות עצמן אבל באותן אילנות שאין עומדים על הקבר ודאי שפיר דמי למוכרם לצורך ביה"ק אם אין יד הקהל משגת:
ועיין בריטב"א ע"ז נ"ד ע"ב אהא דאמרינן אעפ"י שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה אפילו הקרקע שהוא מחובר א"כ חופר קבר נמי תיתסר הקרקע שהוא מחובר ותי' דבע"ז גמרא גמירי לה ע"ש ועיין חת"ס יו"ד סי' של"ה מה שתי' קושי' זו ואיננו יודע מה ק"ל הא הוא עצמו כתב לעיל מיני' בדעת רש"י וראב"ד דבעינן דוקא חפר בה לשם ע"ז משום דקרקע עולם עדיין מחוברת כתחילתה וחפירת בור אינו מעשה אלא למקום הבור דלית בה ממשא אלא אוירא בעלמא ולא מ מיתסרא בהשתחוה משום מעשה שעשה במקצתו אלא בשעשה אותה מעשה לשם ע"ז וע"ד לאסור הקרקע כולה לפי שעשאו נעבד כדאמרו רבנן באילן שנטעו ולבסוף עבדו דעיקרו מותר כיון שלא נטעו מתחלה לכך וכן נכון שאל"כ אין קרקע עולם שאינה נאסר שהרי יש כמה בורות וסדנא דארעא חד הוא וכו' ולמדתי מזה שני דברים, האחד שאוסרו בשעה שעושה מעשה שעשאו אז נעבד ושנית שצריך לעשות ע"ד לאסור הקרקע כולה וא"כ בחפירת קבר למת דקי"ל כרבא בסנהדרין מ"ז דהזמנה לאו מילתא ואינו נאסר אא"כ בנאו לשם מת ונתן בו ועיין סי' שס"ד ס"א וא"כ אינו נאסר בשעת חפירה רק אח"כ וכשכלתה מעשיו שוב הוי מחובר ואינו נאסר וכיון שהקרקע אינו נאסר גם חללו אינו נאסר כמ"ש גם זה הריטב"א שם, ועוד דאין דעתו לאסור הקרקע כולה משא"כ התם בע"ז צריך דוקא שחופר על דעת לאסור קרקע כולו) עכ"פ מבואר מזה דבמקום שאין קבר דודאי אין דעתו לאסור אינו אסור רק משום כבוד המתים ומותר למכור לצורך קברות:
וידידי נ"י הקשה לדעת מאירי דאסור מה"ת משום שיונק מגוף המתים איך נוטעים בביה"ק אפילו שלא על הקברים הא השרשים מתפשטים עד הקברים ויונקים מגוף המת ולא מיבעיא למ"ד זוז"ג אסור ודאי קשי' איך מותרים אח"כ אלא אפילו למה דקי"ל זוז"ג מותר מ"מ אסור לעשות זוז"ג לכתחלה. הנה זה אמת דשרשים מתפשטים הרבה ועיין ב"ב ח"י ע"א וכ"ה ע"ב ופ"ב אבל למה דקי"ל זוז"ג מותר י"ל בפשיטות למ"ש הר"ן בע"ז מ"ח דזוז"ג מטעם ביטול אתי' כלה וא"כ הא דאסור לכתחילה היינו משום דאין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ באין כונתו לבטל מותר כמבואר בכ"ד בראשונים ופוסקים וה"נ כשאינו נוטע על הקברים אין כונתו לבטל ושרי, ועונ"ל דהרי קי"ל בחו"מ סי' קנ"ה סל"ב מי שהי' לו אילן תוך שדהו סמוך לבור חבירו או בא לנטוע אין בעל הבור יכול לעכב ולומר הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותו שזה נזק הבא מאיליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו ע"ש וה"נ בעת שעושה מעשה בידים שנוטע האילן אכתי ליכא גורם איסור ואח"כ כשהשרשים מתפשטים לינק מגוף המת כבר אינו עושה מעשה בידים ונעשה זוז"ג ממילא, ואפילו למ"ד זוז"ג אסור כבר כתב טו"ז סי' קמ"ב סק"ד דאפילו להאוסרים בע"ז זוז"ג אפי' בדיעבד מ"מ בגינתא דאיזדבל בזבל ע"ז זוז"ג מותר משום דהקרקע עיקר והזבל רק מסייע ואין בו ממש וה"נ מה ששרשים המתפשטים למרחוק ויונקים מגוף המת הוי רק מסייע שאין בו ממש ושפיר האילנות שאינם על הקברות מותרים משום שיניקת האילן נגמר בלא"ה, ועוד דשרשים המתפשטים למרחוק ויונקים מגוף המת בטלים ברוב ועיין מ"ש פ"ת רס"י שס"ד בשם תשובת רעק"א ע"ש ועיין נדרים נ"ז, ובני הבחור החו"ש מו"ה בן ציון נ"י העיר דהכא ל"ש א"מ איסור לכתחילה עפ"ד טו"ז ומג"א רס"י תרכ"ו וא"כ זוז"ג אפי' לכתחלה מותר ויש לפקפק:
אבל איפכא קשי' למה דקי"ל זוז"ג מותר מה בכך שיונקים גם מגוף המת הא יונקים גם מן הקרקע והוי זוז"ג דמותר ואפשר כיון דילפינן שם בסנהדרין מ"ז מת מע"ז בגזירה שוה דשם שם כמו דבע"ז זוז"ג אסור ה"נ במת אסור זוז"ג, ויותר נראה דגם למאירי אינו אסור אלא מדרבנן והוא כמו דאמרינן בפסחים כ"ו ישן יוצן אע"ג דהוי דיעבד כיון שאינו מפסיד רק האיסור שראוי להפסיד זוז"ג אסור לכתחלה וה"נ כיון שאסור לנטוע אילנות על הקברים מפני כבוד המת א"כ אינו מפסיד רק מה שראוי להפסיד אם אוסרים בדיעבד הוי כלכתחילה דאסור זוז"ג ומשו"ה מה שאינו על הקברים דליכא משום כבוד המת ומותר לנטוע שפיר מותר אפילו השרשים מתפשטים ויונקים מגוף המת משום דהוי זוז"ג ומותר בדיעבד:
וגם מה שתמה ידידי לדעת מל"מ פי"ד מאבל הכ"א שגם מת עכו"ם אסבה"נ מה"ת וא"כ ה"נ משמשיו לרבא בסנהדרין מ"ח וא"כ אסור לקרב הדרך דרך ביה"ק של עכו"ם דנהנה בקיצור הדרך כמו שאסור לעשות קפנדריא, אינו חשש כלל דקפנדריא ודאי ל"ש בביה"ק של עכו"ם דהא אסור רק משום כבוד המתים כמבואר סי' שס"ח וזה ל"ש בקברי עכו"ם ומשום איה"נ נמי ליכא שלא על הקברים דהא הוי מחובר ואינו נאסר, ועוד דאפילו על הקברים נמי מותר לילך דהא אינו נהנה במה שיש שם קבר ואדרבה אלו לא הי' שם קבר הי' נוח יותר לילך שם כמ"ש בתשו' יד אלי' סי' צ"ד ואינו אסור אלא קברי ישראל מפני כבודן של מתים וזה ל"ש בביה"ק של עכו"ם:
וחזות קשה ראיתי בחת"ס סי' של"ה שהביא ראי' דחומת ביה"ק אינו אסור בהנאה מברכות ח"י בהאי חסיד שלן בביה"ק הא ודאי לא נכנס אלא משום שלא הי' משומר מלסטים וחיות אלא בהכנסה זו ע"י חומת ביה"ק ואי החומה אסבה"נ משום משמשי מת תקשי הא אסור בהנאה ע"ש ותימא בעיני דילמא היא הנותנת משום שלא הי' משומר בלעדה מלסטים וחיות הי' מותר ליכנס אע"ג שאסור בהנאה משום פיקוח נפש, ועוד לפמ"ש מגיד משנה פ"א משופר ה"ג אין איסור תורה ליהנות מאיה"נ אלא ע"י פגישת גוף בגוף אבל קול מראה וריח שאינו נוגע בו ואין בו ממש אינו אסור מה"ת כמו שאין בו מעילה והרי חסיד זה לא נהנה ע"י נגיעה בחומה ואפילו נגע בה מ"מ הנאה לא היתה בנגיעה ועיין בריטב"א שהבאתי לעיל דחללו לית בו מששא אלא אוירא בעלמא וצ"ע:
הנה הארכתי קצת לכבודו כדי לחבבו ולדינא כבר כתבתי לעיל דאילנות שאינן על הקברים שפיר מותר למוכרן לצורך ביה"ק אם אין יד הקהל משגת אבל אותן העומדים על הקברים אינני אומר בהם לא איסור ולא היתר והרוצה לסמוך על חת"ס סי' שכ"ז יש לו עמוד גדול לסמוך עליו, ויבולע המות לנצח ויקיצו כל ישיני עפר. וה' עמנו ברית שלומו לא תופר, ויאר פנינו אתנו סלה כנפשו ונפש ידידו דורש שלומו וטובו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל