אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תלב

תשובה תלא

שיל"ת ב' אויפאלו א' לסדר שמות תר"ס לפ"ק:

שוכ"ט לכבוד הרב הגדול, מעוז ומגדל, חרוץ ושנון, שמו ינון מו"ה שלמה יודא זינגער נ"י אבדק"ק רימאסאמבאט והגליל:

מכתבו הגיע עדי בזמנו וזה תורף שאלתו באשה אחת אשר לפני ג' שנים בעת שמת בעלה קנתה מן הח"ק מקום להקבר שמה אצל בעלה ועכשיו קברו בני ח"ק במקום ההוא איש אחר וטוענת האשה שהקבר קנוי לה ואין רצונה שיהי' אחר קבור בו ובני ח"ק טוענים מאחר שהאשה הנ"ל פסקה מעצמה בשעת פטירת בעלה שתשלם מאה זהו' דהיינו חמשים בעד קבר בעלה וחמשים בעד מקום קברה ולא נתנה רק חמישים זהו' הי' נראה לבני ח"ק דאין רצונה שוב לקנות רק קבר בעלה וחזרה בה מקניית מקום קברה וגם הי' בזה אומדנא דמוכח כי בתוך זמן השלש שנים היתה לאיש אחר ונתפרדה החבילה לגמרי מבעלה הראשון והאשה טוענת דבכל זאת אין רצונה שיהי' אחר קבור אצל בעלה כי אפשר שתתאלמן עוד וגם יש לה בנים מבעלה הראשון ורצונה שיהי' המקום ההוא קבוע ומיוחד לבני משפחתה ומה שלא נתנה מיד המאה זהו' רק החצי מפני שא"ל בני ח"ק שאין צורך לשלם הכל מיד והיא רוצה לשלם עכשיו חצי השני בעד מקום קברה וראשי הח"ק טוענין דלכן לא תבעו ממנה יען שהי' להם אומדנא הנ"ל שחזרה בה מפני שהיתה לאיש אחר וגם לא השתדלה לחזור אחר קנין מקום קברה לשלם מחירו, וגם משפחת איש הנקבר מערערין שגנאי הוא להם ובזיון למת שיהי' קבור בקבר שאינו שלו:

ראשית דברים יש לחקור אם האשה קנתה מקום קברה והנה בחו"מ סי' ק"ץ ס"י המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והי' יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולו וכו' ואם לא הי' יוצא ונכנס ותובע קנה לוקח את כולה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר הדמים עליו כשאר החובות ע"ש, ולפ"ז בנדון דידן שקנתה האשה שני קברים בעד מאה זהו' ונתנה מקצת דמים דהיינו חמישים זהובים קנתה כל השני קברים כיון דבני ח"ק לא תבעו ממנה החמישים הנשארים ולא עיילי ונפקי אזוזי, ואין להשיב הלא בני ח"ק טוענין דלכן לא תבעו ממנה לפי שהי' להם אומדנא דחזרה בה ז"א דזיל בתר טעמא דבעייל ונפיק אזוזי לא קנה פירש"י ב"מ ע"ז ע"ב משום דהמוכר גלי דעתי' דזוזי אנסי' למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דוחקו אדעתא דהכי לא זבין לי' ע"ש, וא"כ כיון דסוף סוף בני ח"ק לא תבעו ממנה אינם יכולים לומר דזוזי אנסום למכור ואדעתא דהכי דלא יהבה להו זוזי בשעת דוחקם לא זבני לה ואפשר דבבני ח"ק אפי' עיילי ונפקי אזוזי נמי ל"ש האי טעמא דזוזי אנסום וא"י לחזור והוי כמוכר שדהו מחמת רעתה דאמרינן מה דעייל ונפיק אזוזי ממהר הוא לגבות כדי שלא יחזור בו לוקח כמ"ש רש"י שם:

אמנם ז"א דהרי קי"ל בחו"מ סי' קצ"ב סי"ב דהמוכר לחברו יו"ד שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בא' מהם קנה כולם וכו' בד"א שנתן דמי כולם אבל אם לא נתן דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו והוא מגמ' קידושין כ"ז ע"ב וה"נ כיון שהם שני קברים ולא נתנה דמי שניהם לא קנתה אלא כד' המעות שנתנה דהיינו קבר בעלה ולא קנתה מקום קברה, ושמא תאמר שאני התם שהם בעשר מדינות ואע"ג דסדנא דארעא חד הוא כדאמרינן בקדושין שם וב"ב ס"ז וב"ק י"ב ע"ב מ"מ מרוחקים זמ"ז אבל כאן דשני קברים הם סמוכים זל"ז הוי כשדה אחת ז"א דהא אמרינן ב"ב נ"ה המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר דאם החזיק בא' מהן לא קנה שני' דלא חשיב כשדה אחת רק כשתי שדות עיין רשב"ם שם והכי קי"ל בחו"מ סי' ער"ה ס"ד והכא נמי כיון שצריך להיות בין קבר לקבר ששה טפחים ועכ"פ דופן ביניהם כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' שס"ב הוי לי' כשתי שדות ומכ"ש דאפשר הו"ל כחולסית ומצילה ב"ב ס"ז שם דהאי תשמישי' לחוד והאי תשמישי' לחוד ולא קנתה מקום קברה אא"כ נתנה דמי שניהם ואין לומר הא כתב רשב"ם שם דזה דוקא בנכסי הגר דהא כתב הטעם משום דהא ממילא קא קני בלא מתן מעות הלכך לא קני אלא אותו שהחזיק דהא דשמואל אלו לא נתן מעות לא קכה אלא מה שהחזיק ואם כתן דמי חצין לא קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו ע"ש ועכ"פ מבואר דהוי כשני שדות ואדרבה משמע מדבריו דגם במוכר דומיא דגר בשני שדות סמוכים ומצר או חצב מפסיק ביניהם והחזיק בא' ונתן דמי חצין לא קנה אלא כנגד מעותיו וא"כ ה"נ לא קנתה האשה רק כנגד המעות שנתנה דהיינו קבר הבעל, ואפי' נאמר דכאן הרי הי' רצונה לקנות השני קברים עם הששה טפחים שביניהם והוי כשדה אחת ז"א דהרי פסקינן בסימן ער"ה ס"ט החזיק בה לקנותה ולקנות את חברתה ואת המיצר שביניהם וכו' ה"ז ספק ואם בא אחר והחזיק בה כדי לקנותה זכה האחרון ומכ"ש כאן בנ"ד דלא יצא מחזקת בני ח"ק:

אבל אכתי יל"ע למ"ש שמ"ק ב"מ ע"ז בד"ה ולענין וצ"ע היכא דהוי עשר שדות בעשר בקעות במדינה אחת והן מרוחקים זמ"ז אי דייני' כהאי דינא כיון דלא אחזיק או דלמא כיון דבחד מתא הוי כולהו והו"מ לאחזוקי אי הוי בעי אע"ג דלא אחזיק אלא בחדא מיניהו קנינהו לכולהו וכ"נ וצ"ע ויש להבין מאי, מספקא לי' הא אי נימא דבכה"ג כיון דאי הוי בעי מצי לאחזקי אפי' לא אחזיק אלא בחדא קני כולהו א"כ אמאי בעינן דמי כולן ואי לאו לא קני אלא כנגד מעותיו הא בכסף אפי' הם בעשר מדינות נמי אי הוי בעי הי' נותן קצת דמים על כאו"א וא"כ אף שלא נתן אלא דמי חדא מיניהו ליקנינהו לכולהו דמה לי אם קונה בחזקה או קונה בכסף אלא דז"א דכבר הקשו תוס' בקדושין שם איך קתני יפה כח חזקה מכח כסף הא חזקה לא מהני בלא כסף דבעינן שנתן דמי כולם ותי' דדמי כולם היינו שיש לו מלוה אצלו דמלוה אינו קונה רק חזקה הוא דקונה ע"ש וכן פירש הריטב"א שם ולפ"ז אפשר דכשנותן מעות בעין שקונין בו אפי' נתן רק מקצת דמים קנה כולן אפי' בעשר מדינות ומכ"ש בשתי שדות סמוכות זו לזו אף שהן שני שדות וא"כ ה"נ קנתה האשה שני הקברים במקצת מעות שנתנה:

אמנם הטור בסי' רצ"ב כתב בהדיא דלא כש"מ הנ"ל דבמכר לו יו"ד שדות וכו' לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אפי' הן סמוכות זו לזו וכן העלה הסמ"ע שם סקי"ט להלכה ע"ש ולפ"ז יש להסתפק אם זה דוקא בקנין חזקה שהחזיק בא' מהן לא קנה רק כנגד מעותיו אבל בכסף אי לא עייל ונפיק אזוזי קנה כולו או אפי' בכסף אם נתן כסף בעד אחד מהם לא קנה כולם ומצאתי בנמק"י ב"מ ע"ז אהא דאמרי' לא עייל ונפיק אזוזי קני דקדק הרשב"א דהאי דאמרינן דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן ואמרי' ל"ש אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו מיירי בדלא עייל ונפיק אזוזי ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עלי' מעות ואעפ"י דבעלמא בשדה אחת קנה כולה הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כולם או קצת דמים על כאו"א וכו' ומלשונו משמע דאפי' בנותן כסף בעין שקונין בו דוקא בשדה אחת קנה כולה במקצת דמים אבל בשדות חלוקות אפי' בקנין כסף אינו קונה עד שיתן קצת דמים על כאו"א שהרי כתב ואעפ"י דבעלמא בשדה אחת קנה כולה והיינו ע"כ בנתן מקצת דמים בעין דאי במלוה שבידו אינו קונה ואי בחזקה אפי' לא נתן מעות כלל נמי קנה כולה וא"כ הך דשדות מחולקות נמי בהכי מיירי שנתן מעות בעין דאל"כ הו"ל לחלק ולומר דבשדה אחת מיירי במעות בעין וכאן מיירי במלוה או דהו"ל למימר דבשדה אחת בלי מתן דמים כלל נמי קני בחזקה א"ו דגם בהאי דשדות מוחלקות ר"ל דאפי' בנותן מעות בעין שקונין בו נמי לא קנה כולן רק בנתן קצת דמים על כאו"א אבל הריטב"א בקידושין כ"ז כתב ואע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי שאין חזקת שדה אחת מועיל לחזקה לשדה אחרת אלא כשקיבל דמים דומיא דאגב והיינו כדרבא וכו' עד היינו מדין חזקה אבל מדין כסף קונה כדינו אם נתן לו סתם כסף הראוי לקנות ולא עייל ונפיק אזוזי וכו' ומבואר דבכסף שפיר קונה כולם אם נתן לו מקצת כסף ולפ"ז הדבר במחלוקת שנוי' דלרשב"א ונמק"י לא קנתה האשה מקום קברה במקצת כסף שנתנה דהא הם כשדות מוחלקות ואין חילוק בין אם סמוכות או מרוחקות כמש"ל בשם הטור וסמ"ע ולדעת הריטב"א קנתה וכיון שהדבר ספק ובני ח"ק מוחזקים אוקי המקום בחזקת בני ח"ק ולא קנתה האשה מקום קברה וכ"ש דהקהל נגד יחיד מקרי מוחזקים כמו"ש רמ"א חו"מ סימן ד' ועיין ש"ך שם ס"ק יו"ד וסמ"ע סק"ו:

מיהו נ"ל דבנ"ד אף לדעת הריטב"א לא קנתה מקום קברה דריטב"א לא כתב דמדין כסף קונה רק אם נותן לו סתם כסף הראוי לקנות אז קונה כולו אבל בנ"ד לפי לשון השאלה נראה שנתנה החמישים זהו' לתשלומין בעד קבר בעלה ובזה ודאי לא מהני לקנות קבר אחר כיון שלא נתנה לקצת פרעון על כל שיווי המקח ועוד כי רחוק בעיני שבעוד מתה מוטל לפני' דהיינו הבעל קנתה שני קברים אחד לו ואחד לה וקרוב הדבר שבני ח"ק בקשו בעד קבר בעלה חמשין זהו' קודם קבורתו או אח"כ ואחרי קבורתו בקשה לקנות מקום לקבורתה אצל בעלה בעד סך הנ"ל וא"כ כל האמור הנ"ל בקונה עשר שדות ונתן מקצת כסף הראוי לקנות קונה כולו לדעת הריטב"א היינו דוקא אם היו כל העשר שדות מקח אחד בפ"א כולם ביחד בעד אלף זוז אבל כאן אם לקיחת מקום קברה הי' אחר קבורת בעלה שכבר הי' קנין גמור בקבר בעלה ודאי הם שני מקחין ואין להם שייכות זל"ז ואיך תקנה מקח הב' במה ששילמה בעד מקח הראשון שכבר נגמר קנינו ותשמישו ולא הי' מחירו רק כהלואה אצלה ואפי' שילמה אחר שכבר התפשרה עם בני ח"ק על סכום מקום קברה לכן נלפע"ד דלא קנתה האשה מקום קבר כלל:

ומה שאומרים בני ח"ק דאחר שניסת לאחר נתפרדה החבילה לה לגמרי מבעלה הראשון, יש בהם מדעת תורה וסמך לזה מהא דאמרינן בגיטין פ"ג במגרש חוץ מפלוני דלר"א מותרת לכל אדם ואסורה להאי פלוני ואם ניסת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה ממנו שמותרת לזה שנאסרה עליו דכיון דניסת לאחר נתרוקן לו כל האישות וכל הקורבא שהי' לה עם בעלה הראשון פסקה וה"נ במיתה ואפילו קודם שניסת לאחר כתבו תוס' ביבמות נ"ה ע"ב ד"ה לאחר מיתה דהא דפשיטא לי' לגמרא ב"ב קי"ד טפי דאין הבעל יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו טפי מבבן את אמו שאינו יורש להנחיל לאביו מן האב הוא מהאי דרשא דיבמות דאשמעינן דלאחר מיתה לא מקרי שאר ע"ש דפקע הקורבא שביניהם, והא דפסקינן ביו"ד סי' שס"ו ס"ג אביה אומר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי תקבר אצל בעלה והוא ממס' שמחות פי"ד לפי גירסת הטור והרמב"ן בתה"א נ"ל דהתם מיירי שאביה ובעלה עדיין חיים כשמתה ולפי מנהגם אז שהי' לכל משפחה ב ביה"ק מיוחד או אפילו בזמנינו בביה"ק של רבים יש שקונים מקום גדול בביה"ק לכל בני המשפחה ביחד ולשון אצלי היינו במקום המיוחד לו שתהי' אצלו לכשימות ויקבר וכיון שהבעל חייב בקבורתה מסתמא קברה במקום המיוחד לו וגנאי הוא לו שלא תקבר אצלו שיתלו בו איזה פגם ולכן תקבר אצל בעלה ועוד דקבורתה תחת ירושתה ועיין כתובות מ"ז ע"ב ברש"י וטור אהע"ז סי' ס"ט ולענין ירושה הוא קרוב דכתיב שארו ויורש אותה ודרשינן שארו זו אשתו ולכן הוא קרוב ג"כ לענין קבורתה שתקבר אצלו אבל לענין דברים אחרים פקע הקורבא וכן אם הבעל מת קודם שאין אשתו יורשת אותו פקע הקורבא גם לענין קבורה, אחז"ר הראני בני הב' החו"ש מו"ה משה נחום נ"י כעין דברי בחת"ס יו"ד סי' שנ"ה ובהגהות יד שאול יו"ד סי' שס"ו בשם הגאון מו"ה ליפמאן [ז"ל הגאון הנ"ל בס' נצחון פ' וארא אות נ"ג ואשה שהי' לה אנשים רבים יראה לי שתשאר אצל האחרון כי מיתת בעלה הראשון דומה לגירושין שכתוב דברים כ"ד לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ולכן לראשון אינה ראוי' אחרי אשר הוטמאה וכו' עכ"ל, אמנם בזוה"ק פ' נוקבא דאתנסבת בתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה ועיין בס' מעבר יבוק הגדול חלק שפת אמת סופ"ז הובאו דבריו בעקרי הד"ט סי' ל"ה אות כ"ג דאפילו יש לה בנים משניהם דתקבר עם בעלה הראשון וה"ה בנ"ד שמבעלה הראשון יש לה בנים שיש בטענתה שיש לה בנים ממש והגם שיש לחלק]:

אבל מה שטוענין בני משפחות הנקבר שגנאי להם להיות קרובם נקבר בקבר שאינו שלו, ומעלתו הביא ראיה שהדין עמהם מרש"י כתובות פ"ד שפירש אהא דאמרינן התם כגון שהורישתו אשתו ביה"ק [יחזיר לבני משפחה] משום פגם משפחה גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים ודבריו תמוהים דהך והם יקברו בקבורת אחרים מיותר דסגי בטעמא שאחרים נקברים עמהם אלא ודאי דאתי לאשמועינן שגם אם הם נקברים בקבורת אחרים נמי הוא גנאי, אך באמת אין ראיה משם ואני אומר ולטעמך אדרבה תקשי מה בעי רש"י לאשמועינן האי כיון שאינו שייך לפירוש הגמ' ואי משום דזהו ג"כ נתינת טעם על יחזיר לבני משפחה דאל"כ ע"כ יקברו הם בקבורת אחרים וא"כ גם זה גנאי ויש בזה גנאי כפול חדא שאחרים יקברו עמהם ושנית שהם יקברו בקבורת אחרים א"כ הרי מפורש כן ברש"י, אבל לענ"ד רש"י חדא קאמר דאם הם יקברו בקבורת אחרים אין גנאי דלמא ביה"ק שלהם קטן מהכיל אבל אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים יש גנאי ופגם משפחה או בהם או בנקבר שלא קברוהו ביחד בתוך בני משפחתם כיון שהי' מקום פנוי אפילו לקבור אחרים עמהם אבל אפשר דאם נקבר בקבר שאינו שלו אין גנאי כלל לבני המשפחה, ומכ"ש בנידון דידן שאין בני משפחתו קבורים ביחד במקום אחד באותו ביה"ק אין גנאי כלל לבני משפחה בזה:

ומה שהביא מתשו' אמרי אש יו"ד סי' קכ"א אינו ענין לנ"ד כלל דשם מיירי שהי' נקבר בביה"ק של עיר אחרת ואפשר שהי' קבר שלו שקנאו אותו היורשים בדמים רק שהיו רוצים לפנותו ולהוליכו לעירו לקברו בביה"ק דעירו במקום שנקברו שם בני משפחתו וע"ז כתב דהאי דנוח לו לאדם להקבר אצל אבותיו הוא רק בזמן שהי' להם ביה"ק מיוחד לבני משפחה אבל בביה"ק שהוא לכל בני מקום ל"ש זה, אבל בנ"ד הרי הוא קבור בביה"ק דעירו ששם קבורת קרוביו אלא שמקום הקבר יש לדון אם קנוי לאחר ואם הוא קנוי לאחר גם לאמרי אש י"ל דמותר לפנותו שלא יהי' קבור בקבר שאינו שלו אלא דכבר כתבתי שאינו קנוי לאחר, ולכן גם מ"ש דדברי הנ"ל הם נגד דברי חת"ס יו"ד סי' של"ד ליתא דשם מיירי שהיו נקברים בקברות שאינו של ישראל וע"ז כתב דמותר לפנותם ולקברם בביה"ק של ישראל דזה הוי לפנותו ולקברו בתוך שלו אפילו בחנם משום דיש לכל אחד חלק בו והוי כביהכנ"ס של כרכים ע"ש, אבל מ"מ אפשר דמודה דאם קבור בביה"ק של ישראלים בעיר אחרת דיש ג"כ לכל ישראל חלק בו כמו בביהכנ"ס של כרכים כמו שיש לו בעירו אסור לפנותו לפי שקרוביו נקברים בביה"ק דעירו דכיון שאינו מיוחד לבני משפחתו ל"ש שערב לאדם להיות נח אצל אבותיו וכמ"ש אמרי אש:

ומדברי חת"ס אין ראיה לאסור בנ"ד דנהי שיש לכל אחד חלק בביה"ק מ"מ רק שותפים הם ויכול כל אחד ליקח מקום קברו מן השותפים שיהי' שלו לבד ואם נקבר בו אחר הוי קבור בקבר שאינו שלו:

אמנם בגוף דברי חת"ס סי' ש"ל ושל"א שהחליט דלהכי לוקחין בני ח"ק דמים בעד מקום קבר דאל"כ הוי קבור בקבר שאינו שלו כדאמרינן ב"ב קי"ב כבר שדיתי בי' נרגא בתשובה אחת עיין סימן שלאח"ז] חדא דגם אם נותנין במתנה והוי שלו עולמית הוא קבור בשלו ושאני בהאי דב"ב דאי חוזר ביובל הוי רק קנין לזמן ואינו קנין הגוף, ושנית איך אפשר שיהי' הקבר קנין של מת הא כשמת פקע לי' רשותי' וכמ"ש רש"י גיטין ט' ע"ב ודף י"ג ע"ב ושם נדחקתי עפמ"ש תוס' גיטין י"ג דישראל לא פקע כחו מממונו לאחר מיתה כיון דמכחו יורשים עיי' חי' רשב"א נדרים דל"ד ד"ה א"ל עייש"ה] ושוב מתורץ חדא מגו חברתה דאם נותנים במתנה לאחר מיתה הוי אינו שלו דאין קנין למת אבל אם קונים בדמי ירושה הוי כשלו משום דלא פסק כחו מן ממונו:

אבל האמת יורה דרכו לפי מה שראיתי בטור יו"ד סי' שס"ג שכתב ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי שרי שערב לו לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכו' פתח בשלו וסיים שיהא נח אצל אבותיו וכבר עמדו אחרונים על לשון זה, אבל לפענ"ד הדברים כפשטן דס"ל דהא דאמרינן ב"ב הנ"ל נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו אי השדה חוזר ביובל אין הפירוש דאי אינו חוזר ביובל הוי קנין של הנקבר דז"א כקושי' הנ"ל דכיון שמת פקע קנינו אלא דאי אינו חוזר ביובל א"כ הוא לו לאחוזת קבר לעולם לכל בני המשפחה וזה מקרי קבור בשלו דנוח לו לאדם שיהא נח אצל אבותיו אבל אי חוזר ביובל יקברו שם גם אחרים ובני משפחתו לא יקברו שם וזה מקרי קבור בקבר שאינו שלו אבל אם נקבר בביה"ק של העיר ששם נקברו בני משפחתו לא מקרי כלל קבר שאינו שלו אפילו נתן אחר דמים בעבורו דהא לא קנאו אלא להקבר שם ואין קנין לאחר מיתה:

ומה שהביא בשם מהרמ"ש יו"ד סי' שנ"ד תיפוק לי' דאסור ליהנות מקבר לקבר משום קרש שזכה להיות בצפון לעולם הוא בצפון בדרום לעולם בדרום, לפענ"ד לק"מ דסדנא דארעא חד הוא וא"כ אין כאן שינוי דבין שנקבר במקום זה או במקום אחר הוא נקבר בכל כדור הארץ שהוא דבר אחד לגמרי, ושנית דכמו דבמחובר אינו נאסר משום נעבד להדיוט לפי שאין בו תפיסת ידי אדם ועיין ע"ז מ"ו ה"נ אין לזכות מחובר במצוה שנשתמשו בה ואף דאמרינן בע"ז נ"ד חפר בה בורות שיחין ומערות והשתחוה אסרה מ"מ הכא אינו זוכה בהזמנה אלא במה שקברו המת בתוכה וזה אינו מעשה בגוף המחובר וחללו אין בו ממש ועיין בריטב"א ע"ז נ"ד הנ"ל, ושלישית עפ"י אגדה שהביא רש"י בחומש פ' בראשית עפר מן האדמה צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה ע"ש וא"כ בכל מקום שנקבר נהי שקלטתו בשביל של חלקו אבל אינו יכול לזכות בחלקים של כל האדמה ולכן בשביל האי טעמא שפיר שרי לפנותו ולקברו במקום אחר ומשום הכי צריכין לטעמא דחרדת הדין:

סוף דבר הכל נשמע דלפענ"ד לא זכתה האשה כלל במקום קברה ואין ערעורה ערעור ולא ערעור דבני משפחת הנקבר מטעמים דכתיבנא ואסור לפנותו רק במקום שנקבר שם תהא קבורתו עד יקיצו ישיני עפר ויבולע המות לנצח אל ד' ויאר לנו באור צח ומצוחצח, ושלום וברכה חיים עד העולם, וישוכלל היכל ואולם כנפשו ונפש החותם בברכה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה