בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תכז
שיל"ת ב' אויפאלו ה' תשא תרמ"ו לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרב הותיק מלא עתיק הגדול בתורה ובמעשים חכם חרשים ונבון לחשים כמו"ה יעקב צבי נ"י ווייס אבדק"ק ה' סאבאסלא:
כאשר בא מכתבו שבוע העבר לא נתנני יד להשיב כי הייתי טרוד בכמה ענינים שונים ויען ראיתי במכתבו כי כבר עבר מועד שקבע לא חשתי להשיב וגם ספר מחולת מחנים לא שלחתי כי אינו מדבר מענין זה והיום נפנתי מעט אמרתי להשיב מפני הכבוד ואולי יהי' תועלת מעט לחזק בדק בית ישראל:
נפשו היפה לשאול הגיע אם נכון לעשות עגלה ן טאדענ- וואגען] להוצאות המת כדרך המתחדשים ולכתוב תקנה זו בשטאט טען דח"ק דשם:
תשובה: הנה מדרך המוסר ידוע אצל המדקדקים כי גיכ"ק מתחלף וסמ"ך ותי"ו המה לאחדים במבטא לכן ת'ק'נה זו מתחלף בס' בס'כ'נה לעקור ולשרש חו"ש מנהגים ישנים ועכשיו אינו עולם התיקון עדי יקיצו ישני עפר וכל המשנה ידו על התחתונה:
ועתה נבא לעיקר הדין, הנה בתנחומא וברבה במדבר בפסוק איש על דגלו איתא אמר להם [פי' יעקב לבניו] כשנטלו אותי ביראה ובכבוד טלו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם מפני שיש בכם שנשא מבנות כנען וכו' וסדרן מי הם שישאו לכל ארבע רוחות ובזכות זה זכו לדגלי מדבר ע"ש באריכות ובמ"ר וילקוט פ' ויחי בפסוק ויעשו לו בניו כאשר צום ורש"י בחומש שם הביא מדרש הנ"ל, ועוד בתנחומא וברבה ר"פ ויחי מעשה ברבינו הקדוש כשהי' מסתלק מן העולם צוה ג' דברים וכו' ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי ע"ש, אלמא שיש קפידא מי המה נושאי המטה ומכ"ש שלא ישאו אותו בעגלה ויהיו הסוסים נושאי המטה:
ואף דאין מורין ולמדין הלכה מפי אגדה כדאמרינן בירוש' סופ"א דחגיגה ופ"ב דפאה ה"ו הביאו תוס' ריש הוריות ותוי"ט ברכות פ"ה מ"ד, מ"מ היכא שלא מצינו בתלמודא סתירה דעת הגאון מוהרי"פ שבתשו' נובי"ת יו"ד סי' קס"א דשפיר ילפי' גם מאגדה ועיין תוס' ברכות מ"ח ד"ה ולית ופ"ת אה"ע סי' קי"ט סק"ה [עיין בתשו' סי' תרי"ט שבסו"ס הישר לר"ת ובס' אדרת אלי' לבעל משנת חסידים בח"ב הנקרא מי נדה פט"ז וי"ז וביד מלאכי כללי הא' אות ע"ב] ואפילו לדעת נוב"י שם דממדרש לא ילפינן אפילו היכא שאין הגמ' סותרת מ"מ כתב שם דמסיפור מעשה דהמן שפיר ילפינן בתוס' ע"ז ל"ג משום דסיפור מנהגן של ישראל וילפי תוס' ממנהגן של ישראל ובמק"א הבאתי סמוכין לזה [ע"ל סי' רע"ב] וה"נ כיון שס שסיפר המדרש צוואת אבינו הזקן ורבינו הקדוש למעשה שפיר ילפינן ממנהג של אבותינו ורבותינו הקדושים, ועוד שהרי כתב המג"א סי' תר"ץ סקכ"ב בשם מהר"א שטיין בביאורי סמ"ג דמנהג עוקר הלכה היינו אם המנהג עפ"י ספרים חיצונים כמו פסיקתא ומדרשים אפילו הוא נגד רוב הפוסקים והתלמוד מסייע להו [ועיין או"ז הגדול ח"ב סוס"י נ"ג] וא"כ בנ"ד שכבר נתפשט המנהג כמדרשים הנ"ל שיהי' ישראלים נושאי המטה ודאי אין לבטל המנהג לישא בסוסים, ומכ"ש בענין הוצאות המת שכתבו תוס' ברכות ח"י ד"ה למחר התרת ציצית מטלית המת שאנו עושים ע"פ ספרים חיצונים מס' שמחות אעפ"י שגמ' שלנו חולק ע"ש וכל מנהגי ישראל בענין הטהרה והוצאת המת הם עפ"י קבלה וסתרי תורה ועיין בס' מעבר יבוק הגדול וחת"ס יו"ד סי' שכ"ז ודאי יש ללמוד ממדרשים הנ"ל שצריך שיהיו נושאי המטה ישראלים דוקא ולא סוסים בעגלה:
אמנם יש לחלק דבמדרשי הנ"ל לא כתבו אלא שלא יגע ודוקא בנוגעין במטה אסור ע"י אחרים אינם ישראלים אבל סוסים המושכין בעגלה אינם נוגעין המטה אין בזה איסור וגם יש לעיין אי ילפינן מיעקב כיון דהי' קודם מ"ת ועיין תוס' מו"ק דף כ' ע"א ד"ה מה בשם ירושלמי שם ה"ה דאין למדין מקודם מ"ת ועיין בב"ר פ"ק ובמתנות כהונה שם ובירושלמי פ"א דסנהדרין ה"ד ובמ"פ שם [עיין בס' קה"י בחלק מענה לשון אות צ"ט בשם שנות חיים דמסיפור מעשה קודם מ"ת אין למדין אמנם הרמב"ן הובאו דבריו ברי"ן שועיב עה"ת פ' ויחי למד ממה דכתב שם וישאו אותו בניו וכו' שיש בזיון גדול למת לשאת אותו בסוסים ודלא כנ"ל, ומהראי' שהביא שם ממלכים ב' י"ד וד"ה ב' כ"ה שאחרי שאמצי' מלך סר מאחרי ד' כתיב וישאוהו על הסוסים וגו' וכ' הרד"ק במלכים שם על רכב משני סוסים ולא נשאוהו לכתף כדי לבזותו עבור רשעו משמע דאפילו באין הסוסים נוגעין במטה יש קפידא]:
אך מלשון הירושלמי שהביא אשר"י ר"פ מי שמתו סי' ג' ובתוס' ר"י החסיד שם נמסר לכתפין כמו שנמסר לרבים דמי נראה להדיא שהיו נושאין המטה בכתף ועיין יו"ד סי' שנ"ח ס"ג, וזה לשון הרמב"ם פ"ד מאבל ה"ב וסובלין את המת על הכתף עד בית הקברות וכתב הכ"מ אורחיה דעלמא נקט אבל אם ירצו לנשאו בידיהם נושאין ע"ש משמע דוקא בידיהם שרי אבל בעגלה לא:
ועוד נ"ל שהרי נשיאת המטה מצוה הוא ונושאי המטה פטורים מק"ש ותפלה כמו דאמרינן ר"פ מי שמתו ובאו"ח סי' ע"ב ועיין ביו"ד סי' שנ"ח ובש"ך סק"א וא"כ אם נושאים בעגלת סוסים אית בי' נמי משום ביזוי מצוה כדאמרי' בשבת דף כ"ה ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהי' מצות בזויות עליו:
ואף דכתב הב"ח ביו"ד סי' כ"ח אות זי"ן ושמ"ח שם אות הנ"ל דדוקא ברגל אסור אבל בכלי שרי מ"מ הרי סיים הב"ח שם מאחר שהוא בידו ע"ש, אבל לשאת בעגלה ולא בגופו כלל ודאי הוא ביזוי מצוה ועיין פסחים נ"ז וברש"י ד"ה כריך:
והנה בסוטה י"ד אמרינן הקב"ה קבר מתים שנאמר ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים ועיין ברמב"ם בסה"מ שורש א' ורמב"ן בהשגות שם שהוא מ"ע מה"ת והלכת בדרכיו ע"ש ואמרינן בסוטה די"ג שם אותן ד' מילין מי הוליכו מלמד שהי' משה מוטל בכנפי שכינה וכו' וא"כ כשם שהקב"ה בכבודו ובעצמו נשא משה ד' מילין כן המצוה לשאת את המת בעצמו ובגופו ולא בעגלת סוסים:
ובכן נפלאים מעשה כמה קהלות קדושות שמוליכין המת לביה"ק בעגלות, וצריך ללמד זכות עליהם דבמקום שביה"ק רחוק מעיר כבד הדבר מנשוא בכתף ואם יעמדו לפוש ימשך הדבר הרבה ועי"כ יבואו לפעמים לאיסור הלנת המת המבואר בסי' שנ"ז, וגם אין עתה כתפין מיוחדים דא"כ היו אסורים בנעילת הסנדל כמבואר בסי' שנ"ח ס"ג ועיין טו"ז שם סק"א ונקוה"כ בתירוץ ראשון וא"א לילך יחף ברחוב הגוים עיין או"ח סי' תקנ"ד סי"ז בהג"ה וא"כ לאו מצוה דרמי' עליה הוא וכל חד וחד מדחי ושמיט ואזיל ואפשר שהי' המת מוטל בבזיון לכן התירו להוליך בעגלה משום כבוד המת דאפי' להלין המת מותר מפני כבודו כמבואר סי' שנ"ז ע"ש:
ואמנם לעשות עגלה מיוחדת להוצאת המת כמנהגי הגוים להתדמות להם אסור משום ובחוקותיהם לא תלכו כמ"ש הרמב"ם רפי"א מה' ע"ז ועיין רמב"ן בחומש פ' ראה בפסוק איכה יעבדו הגוים ועייה"ט בתוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה ואי ותוס' סנהדרין נ"ב ד"ה אלא ובתשובת מהר"מ שיק יו"ד סי' שנ"א כתב דאין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו כמבואר ברמ"א סי' קע"ח דכל שהוא לתועלת או לכבוד אין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, והנה דברי הרמ"א הם ממהרי"ק שורש פ"ח והמעיין בפנים במהרי"ק יראה דשם מיירי בבגד שלובשין משיגי חכמה ידועה והם עצמם לא לבשו רק לתועלת כבוד שהי' ניכר שבקי בחכמה ההוא וגם משום הרוחת ממון דמאן דכאיב לי' כאיבא ליזיל לבי אסיא ואינו חק בלי טעם, אבל בנ"ד מה טעם ותועלת יש בעגלה צבועה שחורה וסוסים מלובשים ומתעטפין שחורים, אלא שאוה"ע נהגו כן ושמוהו שזה כבוד ואם גם היהודים עושים כן זהו כבודם בעיני האומות שמתדמין להם ודאי איכא משום ובחוקותיהם לא תלכו עיין בי"ש או"ח סי' נ"ז ולעיל סי' רל"ו]:
עוד כתב שם להתיר מהא דסנהדרין נ"ב דהיכא דלאו מיניהו ילפינן אלא מה"ת לית בי' משום ובחקותיהם לא תלכו, וה"נ מה"ת ילפינן שנשאו המשכן בעגלות צב וגם האדם דומה למשכן כמ"ש שם בשם אלשי"ך וכוזרי, הרבה תשובות בדבר, חדא וכי מפני שאנו מדמין האדם למשכן דרך רמז ומוסר נעשה מעשה, ושאני בהא דסנהדרין דכתיב סייף באורייתא, וכן שנשרפין על המלכים כתיב בהדיא. ושנית נהי דכתיב עגלות צב דהיינו עגלות מכוסים באורייתא מ"מ צבועת שחורים וסוסים מתעטפין שחורים לא כתיבא וא"כ מיניהו גמרינן:
ושלישית דסייף שפיר ילפינן מאורייתא שמצוה להרוג בסייף, וכן שורפין על המלכים מצוה הוא לכבד המלך שלא ישתמשו הדיוטות בכלי תשמישן ועיין בש"ך יו"ד רס"י שמ"ח וברמב"ם פ"ב ממלכים, אבל מה שנשאו המשכן בעגלות אינו מצוה ואלו הי' רוצים לישא בכתף הי' רשאין אלא שהארון הי' מצוה דוקא לישא בכתף ולא בעגלה וכמ"ש רמב"ם במנין המצות מצוה ל"ד ועיין בשורש ג' בהשגות הרמב"ן אבל המשכן הי' מותר בעגלה ולא מצוה והי' רשאין לישא גם בכתף אלא שהיו כבדים ונשאו בעגלות, וזה לשון רמב"ן בחומש פ' נשא בפסוק ויקריבו הנשיאים והנה חשבו הנשיאים שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאוד והביאו מעצמו עגלות שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות וכו' ע"ש, וא"כ כיון שאינו חק קבוע בתורה לשאת בעגלות מי שעושה חק קבוע לשאת המת בעגלות לאו מאורייתא יליף אלא מיניהו ואסור משום ובחקותיהם לא תלכו:
ועוד נהי דלא קיי"ל כר"ש בב"מ קט"ו דדריש טעמא דקרא מ"מ היינו לקולא דוקא להקל במקום דל"ש הטעם, אבל לחומרא קיי"ל כותיה, וא"כ לא ילפינן מאורייתא אלא היכא דגם באורייתא הוא חק בלי טעם נגלה אבל כאן דיש טעם בדבר למה נשאו המשכן בעגלות משום שהי' כבד לשאת בכתף כרמב"ן הנ"ל וגם מה שהי' מכוסין יש טעם בדבר שלא יתקלקלו משרב ושמש וגשם וכדומה אבל מה שנושאין המת בעגלה כזו לאו מאורייתא ילפינן דבמת ל"ש טעם זה רק מיניהו ילפינן שפיר שייך בזה משום חקות העכו"ם ואסור, ומכ"ש לעשות זה לחק קבוע ולכתוב בשטאטוטען של הח"ק שלא יעשו רק באופן זה הוי החוקקים חקקי און וכ"מ בעה"ק שער כ' שזה הי' חטאת סדום ההפוכה כמו רגע על אשר הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים ומשפטים טובים וישרים וקבעו בהם מסמרות בקנסות ועונשין שלא יעברו מהם בעולם ע"ש שהאריך:
ומ"ש שהי' כן בפרעסבורג בחיי חת"ס, אינה ראיה ויש לדונם לכף זכות כי בתחלה אנוסים היו בדבר ממעה שרי המלך וכיון שהתחילו בהיתר כיון שלא היתה כונתם להתדמות להם רק מחמת אונס שוב אפילו פסק האונס אין בו משום ובחקותיהם לא תלכו כיון שגם עתה אין כונתם להתדמות להם אלא שכבר נהגו ומחזיקים במנהגם, לכן לפענ"ד מי שיש בידו למחות שלא ינהגו בעגלה כזו צריך למחות בחזקת היד ולהעמיד הדת על תלה, עד כי יבא שילה, ובעגלה ובזמן קריב יצמח פורקנא ויקריב משיחא, וירם קרן לעמו, ויהי' עלינו נועמו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: