בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תכד
לרב גדול א' נ"י
שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' ושמרתם את העבודה תרנ"ח לפ"ק:
תמול הגיעני מכתבו אודות כהן שנשא נערה שכבר נתעברה בזנות בהיותה פנוי' כ"פ וילדה ולפי שיקול דעתו אסורה לכהן אמנם אינו רוצה להחליט עד ישמע דעת תורה מגדולי דורינו, וע"כ פקד עליהם שיפרישו זמ"ז עד שיהי' התירם לדור ביחד מבורר מגדולי הדור אבל לא הטו אזנם והוסיפו עוד שאפילו יצא הדבר לאיסור לא יגרש אותה והנה מבואר באה"ע סי' וי"ו ס"ו דכהן שנשא אחת מהפסולות מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהם אך בזה"ז א"א להחרים ולנדות מטעם המלך והשרים לכן נתן לו שלא יתנו להם שוחט ולא המקוה לטבילתה, ויש לחוש וקרוב הדבר שיבא עלי' בנדתה ורצונו לשמוע דעתי העני' אם נכון לעשות כן די"ל הלעיטהו לרשע וימות או לא זה תוכ"ד:
הנה בתשובה אחת [ע"ל סי' י"ז] כתבתי דמשמע לי מלשון הר"מ פ"ה דמע"ש דדוקא מחמירתא לקילתא אמרי' הלעיטהו אבל לא מקילתא לחמירתא, וה"נ בנ"ד איסור נדה שהוא בכרת חמור מאיסור זונה לכהן שהוא רק לאו בעלמא, ועוד למדתי שם מדבריו דדוקא תקנה לעשות מעשה להפריש רשע שעובר עבירה שלא לעשות אז עוד איסור אין אנו אחראין וחייבין, אבל לעשות מעשה לגרום לו שיעבור עוד עבירה בזה ל"ש הלעיטהו ע"ש:
והנה בשו"ע יו"ד סי' של"ד ס"א כ' העובר ע"ד איסור מנדין אותו ובהג"ה שם אפילו יש לחוש שיצא להרבות רעה אין לחוש לכך וטו"ז שם חילק וס"ל דשוא"ת עדיף יע"ש, אבל אין כ"כ ראי' מדברי טו"ז לנ"ד דאפשר לא כתב כן אלא אם יש חשש שיצא לתרבות רעה ויטמא בין העכו"ם, אמנם ממה שהביא ראי' ממהר"י מינץ ומהרי"מ הוכיח מעובדא דהאי איתתא בגיטין פ' השולח דהוי עבדי בה אנשי איסורה משמע דגם שלא יצא לתרבות רעה רק לעבירה אחת נמי שוא"ת עדיף, וממה שכתב שם בסי' הנ"ל בהגהות רמ"א ס"ו שיש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא יקבר אם ימות ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו מביהכ"נ וכו' יע"ש, ובמחבר שם סעיף יו"ד כתב אם רוצה ב"ד לנדות שלא יזמן בג' ולא יתפלל בעשרה ולא יקברו לו מת ולא ימולו לו בן הרשות בידם ורשאין לעשות כן יע"ש ג"כ אין ראיה רק שרשאין לגזור עליו שיהי' יושב ובטל מן המצוה בשוא"ת אבל להיות גורם לו לעבור עבירה בקו"ע לבעול נדה ח"ו אין הוכחה משם ועיין פ"ת שם אות ג' בשם ברכ"י שחולק על ספר מקום שמואל וס"ל דעליו בעצמו אין לגזור שלא ימול בניו כמו שאין גוזרין עליו שלא יתפלל ולא יקרא ק"ש ולא יניח תפילין ועיין בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד ס"כ ובהגהות רמ"א שם ועיין פ"ת יו"ד הנ"ל אות ד' ובספר חכ"א לבעל ח"א ריש כלל קע"ב כ' דהכל לפי הענין דאם הוא לעשות גדר וסייג ודאי דאין לחוש אם יצא לתרבות רעה, ואם אינו אלא בשביל לענוש אותו ודאי שלא לנדותו עדיף ע"ש:
ולכן נ"ל דודאי עד שלא נתברר הדין שהאשה הנ"ל אסורה לכהן מפי גדולי ובעלי הוראה מובהקים לא ימנעו המקוה ממנה אם יש חשש שיבעול אותה בנדתה ורק זאת יעשה שלא ינהגו בו קדושת כהונה כמבואר בשו"ע או"ח סי' קכ"ח ס"מ בכהן שנושא גרושה דלא ישא את כפיו וכו' ופסול עד שידור הנאה ע"ד רבים מהנשים שהוא אסור בהם יע"ש:
והנה הרמב"ם בפיה"מ בבכורות דמ"ה כ' על מה ששנינו שם והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה וע"מ שידור עד"ר שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמ' ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי עד"ר אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט את הנדר ע"ש, ודבריו תמוהים דאי צריך לפרט את הנדר ל"ל ע"ד רבים דהא בגמ' לא מוקמי' לה דמדרי' ע"ד רבים אלא למ"ד א"צ לפרט את הנדר עיין מהרי"ט ח"א סי' קמ"ב ועוד דא' מדרי' לי' עד"ר ל"ל האי דצריך לפרוט את הנדר הא הרמב"ם עצמו פסק פ"ו מה' שבועות ה"ח דעד"ר אין לו התרה יעיי' מג"א סי' קכ"ח הנ"ל סקנ"ח בשם בה"ז, והנה קושי' שניי' יש לדחות כיון דפסק שם דלדבר מצוה יש התרה עד"ר א"כ יש לחוש שיאמר שצריך להתיר לדבר מצוה לכן הוצרך לטעם דצריך לפרט הנדר אבל קמייתא קשיא:
ונלענ"ד ליישב דהנה הש"ך יו"ד סי' רכ"ח סק"ט הביא כ' מהרי"ק שורש נ"ב מ"כ בשם רבינו אביגדור דהא דע"ד רבים אין לו הפרה היינו לכתחלה אבל בדיעבד שבאו ג' בנ"א והתירוהו לו ה"ז מותר, והק' הש"ך דא"כ מה משני הש"ס דמדרי' לי' עד"ר מה מהני זה הא בדיעבד מותר, ולפי פשוטו י"ל דהא דבדיעבד מותר ה"ד בהתירוהו במזיד שידעו שהוא עד"ר ועברו והתירו אבל אם לא ידעו שהוא עד"ר והתירו אפילו בדיעבד אינו מותר דהוי התרה בטעות ולפ"ז שפיר אהני מה דמדירין אותו עד"ר דממנ"פ אם ידעו שהוא עד"ר לא יתירו לו לכתחלה ואם לא ידעו גם בדיעבד אינו מותר וא"ש [ע"ל סי' ש"ט]:
אבל מה שנלענ"ד עוד דבחי' הר הרמב"ן בגיטין דל"ה כ' וי"א דכי אמרינן עד"ר אין לו הפרה הנ"מ לחכם שעל דעתם מתיר אבל בעל מדעת עצמו הוא מיפר עד"ר יש לו הפרה, והק' דהא בנדר ברבים למ"ד דגבי חכם אין לו התרה בבעל נמי אין לו הפרה ולא יהי' ברבים חמור מעד"ר, ותי' דשאני עד"ר משום דר"פ משמי' דרבא נדרים דפ"א דכל הנודרת וכו' אבל ברבים למ"ד דאין לו הפרה טעמא אחרינא הוא משום דכל מילתא דעבידא באפי תלתא אלימא ולא יכול חכם למישלפה והה"ד לבעל יע"ש, והנה הדבר צריך תלמוד והסבר הלא התרת חכם ילפינן מלא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו והפרת בעל בהדיא כתיב ואשה יפירנו ומה אלמותא דנדר ברבים שלא יוכלו להתיר ולהפר, ונלענ"ד עפמ"ש תוס' בסנהדרין דס"ה ע"ב ד"ה הואיל וישנו בלב וכו' שהק' למסקנא דהדר בי' משינוי' דקול ומשני שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראי' מה משני מכל הני דתני בתו"כ בהדי' וכו' ותי' דל"ג אלא אמר רבא שאני ע"ז הואיל וישנן בראי' אלא גרסי' אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וא"ת איך מתורץ קושית הגמ' דפריך על ע"ז מחסמה בקול ז"א דדוקא חסמה בקול חשיב מעשה משום דבדבורי' אתעביד מעשה שהבהמה פוסקת לאכול אבל מגדף וכל הני דתני בתו"כ דלא אתעביד מעשה בדיבורם לא חשיב קול מעשה אבל על עדים זוממין פריך שפיר דהתם נמי בדיבוריהו עבדי מעשה לחייב הנדון ע"ש ועיי' בתוס' שבועות, דכ"א ד"ה חוץ וכו', ולפ"ז נראה דודאי בנודר בינו לבין עצמו והוא אומר שנדר ועובר עליו אפילו בעדים והתראה אינו לוקה דע"א אינו קם לכל עון ולכל חטאת וכ"ש בע"ד עצמו דאאמע"ר אבל בנדר בפני ג' כבר כ' הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאיסור בע"א יוחזק ולוקין אח"כ אם עובר עליו ועיין כתובות דע"ב דהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליו משום נדה ועיין תשו' רמ"א סי' ב' וחוו"ד סי' קפ"ה אות ה' ועיין בש"ס גיטין דל"ג דבי תלתא אית להו קלא וכו' ועיין חי' רמב"ן ב"ב פי"נ דמשו"ה מהני תנאי בנדר ושבועה אף דא"א לקיימי ע"י שליח משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ועיי' פנ"י כתובות דנ"ו וגיטין דע"ה, ומעתה י"ל דוקא באינו נודר באפי תלתא הוא דמהני התרה והפרה משום דאינו רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור, אבל בנודר באפי תלתא דאית לי' קלא והוחזק הנדר והאיסור ועי"כ מתחייב הנדור אם עובר עליו מקרי דבדבורי' אתעביד מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ולכן נדר שהותר ברבים אין לו התרה והפרה דאלים:
אמנם יש לדון בזה דהנה תוס' קידושין דנ"ט ע"ב ד"ה מידי מחשבה וכו' הק' לפרך נמי גבי תרומה לעיל לר"י דאמר אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אבל אם משתרם ביטל תרומתו תרומה ואפילו תרם השליח במחשבה דהא תרומה נוטלת באומד ובמחשבה אלמא לא אתי דיבור ומבטל דיבור' ותי' דמחשבה דתרומה הי' יודע דכמעשה דמי דכתיב ונחשב לכם והוי כאלו תרם בידים ואפילו מעשה אינו מוציא אפילו תרם אח"כ כריו אחר מחשבת השליח אבל גבי טומאה אין המחשבה מטמאתו אבל מביאתו לידי תורת קבלת טומאה ואותה הבאה יכול להתבטל דהכל מודים דע"י המעשה מתבטלת א"כ תתבטל ע"י מחשבה ע"ש מבואר מדבריהם דדיבור שא"א להתבטל י"ל דהוי כמעשה אבל אם אפשר להתבטל לא חשיב כמעשה ועיין בחי' מהרי"ט שם ולפ"ז ודאי אי אמרי' דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה והתרה וא"א להתבטל שפיר מקרי מעשה כנ"ל אבל ע"ז גופא אנו דנין אמאי אין לו הפרה והתרה וא"כ אין לומר דה"ט משום דהוי מעשה דאדרבה נימא שיש לו הפרה והתרה וא"כ אפשר להתבטל ול"ה מעשה ועיי' תשו' מהר"מ מינץ סי' ה' להגאון מאובן ישן דמשו"ה ל"ש בתרומה טמאה כל העומד לשרוף כשרוף דמי משום דיכול לשאול עליו ע"ש וא"כ י"ל דה"ט דמ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה דלא חשיב מעשה משום דעומד להתבטל ע"י שאלה דהא מצוה לאתשולי משום דה"נ כדאמרי' בנדרים דנ"ט יע"ש:
ולפ"ז התינח בנדר שהודר ברבים לחוד אבל בנדר שהודר ברבים ועד"ר כיון דעד"ר אין לו הפרה לכתחלה א"כ אינו עומד להתבטל והוי מה שהודר ברבים מעשה לכ"ע ואין לו הפרה אפילו בדיעבד, ומעתה א"ש דמעיקרא משני דמדרי' לי' ברבים ופריך למ"ד יש לו הפרה מא"ל ומשני דמדרי' לי עד"ר פי' דמדרי' לי' ברבים עד"ר ג"כ ולהכי לא קאמר אלא דמדרי' לי' עד"ר משום דקאי אדלעיל ובכה"ג לכ"ע ברבים אין לו הפרה אבל עד"ר לחוד שפיר יש לו הפרה בדיעבד כדעת רבינו אביגדור ומיושב קושי' הש"ך לנכון והיינו דלא סגי לרמב"ם במה דמדרי' לי' עד"ר לחוד דס"ל כשי' הר' אביגדור הנ"ל וא"ש:
אמנם הא קשיא כיון דצריך לפרט הנדר ל"ל עד"ר, ונלענ"ד דהנה רש"י בבכורות דמ"ה ע"ב פי' נודר ועובד אעפ"י שעדיין לא גירש מותר לעבוד משנדר שלא תיהני ממנו והוא ממנה ע"ש, והוא פלא ל"ל תרווייהו הלא די אם נודר שלא יהנה ממנה ועיי' תשו' מהר"מ מינץ מאובן הנ"ל סי' י"ד שעמד בזה, ונ"ל בהקדם קושית הגאון מליסא בספר תו"ג שהק' ע"ד ש"ס גיטין דל"ה דאר"ה דבניסת אין מדירין אותה ואמאי אין מדירין אותה נדירנה שאם נהנית מכתובתה יהי' ממון זה שתקבל אסור עלי' בהנאה הן והליפיהן דבזה ודאי אין הבעל יכול להפר, או דהיתומים בעצמם יאסרו עלי' מעות שלהם שנותני' לה עתה אם כבר נהנית מכתובתה יע"ש ולענ"ד לי ליישב דהנה בש"ס ב"מ ד"ה ע"ב פרכי' ונימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא, ויש שם ג' תירוצי', הא' דאשתמוטי קמשתמט והאי שנוי' ל"ש בנשבעין ונוטלין כמבואר שם ואביי משני חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ופרשי אנשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא מ"ט ממון אפשר בהחזרה וכו' ופירשו תוס' שם אם לא יזכיר יחזור אבל אין לפרש אם יזכור שאינו חייב לו יחזור אבל אם לא יזכור יעכבנו אעפ"י שיודע שלא יזכור עוד דא"כ גם מספק שבועה לא יפרוש ע"ש, וה"ט נמי לא שייך רק בנשבע ונפטר או בשנים אוחזי' בטלית שם שהוא תפוס בו ורוצה להחזיק בו מספק אולי יזכור שחייב לו ואם לאו יחזור משא"כ אם לא יתפוס ויזכור ויתבע ממונו יכפור הכל ויהי' פטור משא"כ בשאר נשבע ונוטל לא שייך ה"ט דאם אינו רוצה להחזיק מספק רק אם יזכור שודאי חייב לו למה יתבע ממנו קודם שנזכר ימתין עד שיזכור ואם תפס ממונא מספיקא משתבע נמי מספיקא ולא נשאר לנו תי' רק שנוי קמא דגמ' שם דל"א מגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא, והרי כ' תוס' שם דה"ט משום דשבועה חמורה שכל העולם נזדעזע על לא תשא ע"ש, והתינח בשבועה אבל בנדר לא שייך טעם זה ועיין תוס' שבועות דכ"ט סוד"ה באומר וכו' ודף ל"ו ע"ב סוד"ה ה"ג יע"ש, ולפ"ז קשה לי מה מהני שתהי' נודרת ליתומים נימא מגו דחשודה אממונא חשודה נמי אנדר ואשתמוטי וספק מלוה ישנה ל"ש כאן כיון דהיא נוטלת, וגם דשבועה חמורה לא שייך בנדר כנ"ל:
אמנם י"ל דתוס' בגיטין דל"ה ד"ה אבל וכו' הק' וידירוה שלא תאכל ככר זה וכו' ותאכל לאלתר בפנינו ותי' שאינה חוששת אלא בנדר שע"י הוא עומדת באיסור כל ימיה יע"ש, ולפ"ז א"ש דודאי אמרי' מגו דחשוד אממונא חשוד נמי אנדר פ"א אבל בשביל שחשודה אממונא פ"א אינה חשודה בנדר כל ימי', אבל מה הק' התורת גיטין שהיא או יתומים יאסרו עלי' הממון בהנאה הרי בכל פרוטה ופרוטה שנהנית עוברת בלא"ה משום איסור גזל ושוב לא מהני הנדר דמגו דחשודה אגזל בכל פרוטה ופרוטה חשודה נמי על איה"נ דנדר ולק"מ וא"ש:
אמנם בהא דהנושא נשים בעברה פסול עד שידור הנאה מהנשים שהוא אסור בהם עיי' שו"ע או"ח סי' קכ"ח ס"כ תקשי הא בכל פעם שהוא בועל אשה פסולה בלא נדרו נמי עובר בלאו וא"כ נימא מגו דחשוד על איסור גרושה וכדומה לכהן חשוד נמי אנדר ומה תועלת יש בנדרו וצ"ע לכאורה, ונלענ"ד דהנה התוס' ורשב"א סוף מס' נדרים הק' למשנה אחרונה שם דהאומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ומקשי' אמאי הא שוי' אנפשי' חד"א, ותי' בשם הר"א ממיץ דלא מצינו זונה שהיא אסורה לנשא לכהן דודאי הוא מוזהר עלי' אבל היא אינה מוזהרת עליו אלא כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת דלא יקחו כתיב כדאמרינן ביבמות פ"ד הלכך הכא כיון דאינה נאמנת עליו והוא מותר בה גם לדבריה אינה אסורה בו יע"ש, הרי מבואר מזה שאין עליה איסור רק משום לתא דידי' שהוא עושה איסור על ידה והרי קיי"ל בשו"ע סי' קי"ט ס"ב דאם אינו חשור לאכול דברים האסורים אבל הוא חדוש למכרם מתארח אצלו ואוכל עמו וכו' יע"ש והרי יוצא מבואר דמי שחשוד להכשיל אחרים באיסור אינו חשוד לעבור בעצמו, ולפ"ז שפיר הועילו במה שנודר שלא תהנה היא ממנו דאף שחשודה להבעל לו, הוא רק אסורה משום לתא דידי' ודמי' למי שחשוד להכשיל אחרים דאינה חשודה שתעבור על איסור נדר שהוא איסור דידה גופה וא"ש:
אלא דבאמת אינו יכול לאסור הנאת תשמישו עלי' דהא משועבד לה וכמ"ש הש"ך יו"ד רס"י רל"ה ולהכי צריך לאסור הנאת תשמישה על עצמו שלא יהנה הוא ממנה וזה שפיר מהני כמבואר רס"י הנ"ל וממילא דחל נמי שלא תהנה היא ממנו בכולל וכדעת הפרישה וב"ח שהביא הטו"ז ביו"ד סי' רל"ד סקנ"ט וש"ך סקפ"ג יע"ש ושפיר כתב רש"י משנדר שלא תיהנה ממנו והוא ממנה ומיושב קושית מהר"ם מינץ הנ"ל:
אלא דיש להשיב כיון דהיא אשתו פסולה אינה משועבד לה ושפיר יכול לאסור הנאתו עלי', אלא דאפשר לומר כיון דבכלל נשים פסולות בעבירה הוי ג"כ חלוצה דרבנן וכיון דמה"ת משועבד לה אפשר דאין הנדר חל מה"ת אלא בכולל כנ"ל, או אולי אפשר לומר כיון דאיהו אינה מוזהרת אלא משום דהוא מוזהר מקרי משועבד לה ואין הנדר חל באוסר הנאת תשמישו עלי' אלא בכולל דהנאת תשמישה עליו ועדיין צ"ע עיין רש"י ותוס' כתובות דף ע' ע"ב:
ואמנם אכתי תקשי לדעת הרמב"ם פ"ה מה' נדרים ה"א ופ"י שם הי"ב שפסק דהמדיר את חבירו בהנאתו והנההו, המדיר עובר ולא המודר יע"ש ועיי' ר"ן נדרים דט"ו א"כ גם אם הי' נודר שלא תיהנה היא ממנו אין עלי' איסור רק עליו א"כ הדק"ל מה הועילו בנדר נימא מגו דחשוד לעבור על לאווי דכהונה חשוד נמי לעבור על הנדר, ונלענ"ד דהנה בש"ס שבועות דמ"ד ע"ב תנן חשוד על השבועה כיצד וכו' ואפילו שבועת שוא והק' בתוס' בדמ"ו שם ד"ה ואפילו וכו' הא בסנהדרין כ"ה אמרינן מומר אוכל נבלות להכעיס אביי אמר פסול ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן ופריך ממתני' אל תשת רשע עד אלו הגזלנים ומועלי' בשבועה מאי לאו א' שבועות שוא וא' שבועות ממון אלמא לא בעינן רשע דחמס ומשני לא אידי ואידי שבועות ממון והשתא אמאי לא פריך ממתני' דהכא דפסל בהדי' נשבע לשוא לשבועה ולא פליג שום תנא והה"ד דיפסול לעדות, ותי' דהתם גבי עדות מכשרינן נשבע לשוא כיון דלא הוי רשע דחמס ואינו רע לבריות וחשוד להיות רע לשמים אינו חשוד להיות רע לשמים ולבריות אבל הכא שכבר הוא רע לבריות אם הוא משקר וכופר ממון וכבר משעה שנשבע לשוא הוי רע לשמים ולהכי פסול לשבועה ע"ש ועיי' תשו' חוו"י סוס"י ט"ו שהק' אמאי בנדר עד"ר אין לו התרה כיון דהחכם משוי' לי' לנדר טעות מעיקרא א"כ גם דיבור שעד"ר משוי' לטעות דהא אפי' פי' שלא יהי' לו התרה נמי מהני התרה. ותירץ משום דרבים זכו בכבודם והוי כאלו נדר לטובת רבים ע"ש, ולפ"ז א"ש דמדרי' לי' עד"ר וא"כ אם עובר על נדרו הוי גם רע לבריות שפוגע ומזלזל בכבוד הרבים ורע לשמים אינו חשוד להיות רע לבריות ושפיר אף שחשוד לעבור על לאווי דכהונה אינו חשוד לעבור על הנדר, ולפ"ז בגמ' שפיר לא הוצרך עד"ר למ"ד צריך לפרט הנדר דס"ל דהמודר לוקה וא"כ מדירה שלא תיהנה ממנו ולא שייך מגו דחשודה אלאו דכהונה חשודה נמי לעבור על איסור נדר כנ"ל, אבל הרמב"ם לשיטתו דהמדיר לוקה וקשי' נימא מגו דחשוד לעבור על איסור כהונה חשוד נמי לעבור על איסור נדר ולכן הוצרך עד"ר דאינו חשוד להיות רע לבריות ודברי הרמב"ם נכונים וא"ש:
והנה כל מש"ל קודם שיבורר ע"פ הדין דאסורה לכהן אבל אחר שיהי' מבורר עפד"ת שהוא אסורה לו אז אם יש בו משום מיגדר מילתא או שזה יהי' לו כפיי' לגרש יוכל למנעו מאתם גם השוחט והמקוה אבל אם אין אחת משתי אלו רק לענות אותו אינני מסכים למנוע מהם המקוה אם יש חשש שיבא עלי' בנדתה, אמנם יען שאני אינני בקי בטיב האנשים המורדים והכל לפי הענין ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, יתיעץ עצמו עם הותיקי' ויראי ד' בעירו, וד' יהי' עמו, ויהי' עליו נועמו, ידידו דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל