בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תכ
שוכ"ט לכבוד אהובי מחותני הרב הגאון הגדול צדיק כביר מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק פאקש יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני ועתה באתי עד"ת מה שהקשה בספרו על הרמב"ם פ"י דתרומות הי"א שכתב ונזיר ששגג ושתה יין של תרומה וכו' משלמין את הקרן ולא את החומש וכתב כ"מ והטעם כיון שהוא אסור ביין אף אם הי' חולין לאו שתי' הוא ועיין ש"ך יו"ד סימן קי"ט א"כ בסוכה דף מ"ב עולת העוף שנמצא בין אגפים וכסבור חטאת עוף הוא ואכלה פטור משום טבד"מ ותיפוק לי' כיון דעולת העוף הוא נבלה ואסור לו משום נבלה בלי איסור קדשים ומעילה א"כ אינו הנאה כלל ולהכי פטור מקרבן מעילה ע"ש ח"א כלל כ"ב פ"ז ובהשקפה ראשונה אמרתי לפמ"ש תוס' מעילה ח"י ד"ה ואומר דהיכא דאיכא שינוי רשות מועל בפוגם ולא נהנה וה"נ איכא פוגם ושינוי רשות דכיון דלעסי' קני' כדאמרי' בכתובות ל' ע"ב ועיין תוס' פסחים דף כ"ט ד"ה בדין וחייב קרבן מעילה אף שאינו נהנה דנפשו של אדם חותה באכילת איסור ושוב ראיתי שמעלתו בעצמו כ' קצת כעין זה והביא בשם ספר אמרי בינה דמרמב"ם בפיה"מ מבואר דלא ס"ל כן ולא מצאתי מבואר וגם לא יתבאר וגם הק' על שיטת תוס' א"כ מזיק הקדש דפטור היכי משכחת לה והאריך לתרץ ואישתמיטתי' להו דברי תוס' במעילה דף הנ"ל ד"ה מה דמזיק הקדש דפטור היינו היכא דליכא שינוי רשות וכמדומה נתחלף להם שינוי רשות בשינוי מעשה:
ועוד אמרתי בתחילת העיון דכ"מ לא כתב רק דלאו שחיי' הוא אבל הנאה מיהא הוי ועיין תוס' פסחים נ"ב ע"א ד"ה ור"ש ומחהש"ק סי' תמ"ב סקי"ד ולכן בתרומה דאינו חייב רק על אכילה ושתי' שפיר פטור אבל מעילה דחייב גם בשאר הנאות שפיר הי' חייב אי לאו משום טבד"מ וגם זה מצאתי שם בשם הני זוגי דרבנן והוא דחה זה מדברי סמ"ע סי' רל"ד שכתב דאין אכילת האוכל נחשב לו הנאה ואדרבה מצטער הוא שעבר על איסור דאו' באכילתו אף שהי' שוגג ולכן צריך להחזיר המעות ע"ש אלמא דגם הנאה לא מקרי ע"ש גם בזה חישבתי מתחילה אבל אין ראי' מדברי הסמ"ע דהתם שאני שלא הי' נותן מעות בשביל, הנאה זו ואדרבה מצטער ואפי' הי' משלמין לו בשביל הנאה זו לא הי' חפץ בה ואינה שווה לו כלום לכן צריך להחזיר המעות אבל הנאה מיהא הוי ושפיר מועיל ולק"מ:
אבל לפענ"ד אין כוונת כ"מ משום דנפשו חותה באכילת אי' ועיין בש"ך סי' קי"ט במוכר לחבירו דבר איסור בחזקת כשר ואכלו דצריך להחזיר המעות הוא רק מטעם קנס אבל כונתו למ"ש הרמב"ם שם ה"ב אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות וכו' ועיין בכ"מ שזה נלמד ממתני' רפ"ב דמע"ש ובמעשר שני פשיטא דאינו רשאי ליקח בדמיו דבר האסור באכילה ה"נ בתרומה אם הוא אי' גם אם הוא חולין הוי דבר שאין דרכו לאכול ואינו חייב חומש על אכילתו בשוגג ועיין תוס' שבועות כ"ד דגם למסקנא נשאר בסברא דנבילות וטריפות מקרי אוכלין שאינן ראוי' וזה כונת כ"מ כיון שהוא אסור ביין אף אם הוא חולין לאו שתיי' הוא משום דהוי אין דרכו לאכול ואוכלין שאינן ראוי' דפטור גבי תרומה אבל לענין מעילה שפיר הוי אכילה והנאה אף שאין דרכו לאכול ואוכלין שאינן ראוין הנאה מיהא הוי וחייב אי לאו משום דהוי טבד"מ:
אמנם לפענ"ד קושי' מעיקרא ליתא ומה דפשיטא לי' דמליקת עולת העוף אסור משום נבלה לדידי פשיטא לי להיפוך דאינו אסור משום נבלה ומנא אמינא לה שהרי משנה שלימה שנינו בזבחים ס"ב ע"ב וכולן אין מטמאיו בבית הבליעה ופירש"י אעפ"י שנפסלו מליקתן מטהרתן מידי נבלה וכן פסק הרמב"ם פ"י מפסוהמ"ק ה"א והשתא ומה חטאת שנפסל לגבוה והרי אמרי' בחולין ק"ך דנבלה לא הותר מכלל לכהנים דכי אישתרי מליקה לגבוה וכהנים משולחן גבוה קזכי ומ"מ אעפ"י שפסול לגבוה מ"מ מליקתו מטהרתו מידי נבלה כ"ש עולת העוף שכשר לגבוה שמליקתו מטהרתו מידי נבלה אעפ"י שאסור לאכול לכהנים היינו משום אי' הקדש דעולה כולה כליל והרי חטאת פסולה נמי אסור לאכול לכהנים ומ"מ אעפ"י שפסול גם לגבוה מ"מ מליקתו מטהרתו מידי נבלה כ"ש עולת העוף שכשר לגבוה ומליקתו מכשרתו מידי נבלה שמליקתו מטהרתו מידי נבלה להדיוט ועוד אס"ד דאסור משום נבלה איך מותר להקרבה הא לא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל ועיין רש"י ותוס' זבחים פ"ח אע"כ דאין בו איסור נבלה כלל ולק"מ: