בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תיז
שיל"ת ב' אויפאלו ד' הדברים תרח"ם ציון לפ"ק:
מנחם ציון ובונה ירושלים, יריק ברכת שמים לאהובי חתני הרב המאוה"ג כמו"ה גרשון שטערן נ"י רב בק"ק מ' לודאש:
יקרת מכתבך קבלתי בד"ת ואחר אחרון אני בא מה שנתקשית בתויו"ט פ"ו דפאה מ"א ד"ה כשמיטה שהביא ירושלמי דתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים וכו' וק"ל הא צריך מיעוטא דאותם להוציא את אלו שיש בהם סכנה כמ"ש הרע"ב ותויו"ט לעיל פ"ד מ"א ד"ה מוריד ומחלק, ואין לומר משום דשני פעמים כתיב תעזוב אותם חד בפ' קדושים וחד בפ' אמור ושפיר ממעטינן מכל חד מילתא אחרינא דא"כ תקשי מ"ש תויו"ט לעיל מיניה ד"ה הבקר ואע"ג דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם ברפ"ד וכו' ומאי קושי' הא שני פעמים כתיב תעזוב ושפיר דרשינן כל חד לדרשא אחרינא:
ולפענ"ד יש לקיים דבריך דשני פעמים כתיב תעזוב אותם ומחד אותם ממעטינן אלו שיש בהם סכנה ומהשני ממעטינן זה לעניים ולא לעשירים אבל על תעזוב הקשה תויו"ט שפיר למ"ש תוס' גיטין י"ב אהא דאמרינן מי שליקט את הפאה לעני דלא זכה העני משום דכתיב לא תלקט לעני והק' תוס' למ"ד עביד מהני א"כ קני העני ותירץ דבתר לא תלקט כתיב לעני ולגר תעזוב אותם משמע דלא קני וכו' ולר"ח דמפרש טעמא דרבנן משום תופס לבעל חוב יש לומר דמהכא יליף עיי"ש וא"כ חד תעזוב איצטריך להכי וליכא אלא חד תעזוב יתירא ושפיר הקשה תוס' יו"ט איך דרשינן מיני' שתי דרשות:
אלא דיש לי מקום עיון על דברי תוס' הא לאביי דס"ל עביד מהני מצרכינן האי קרא בתמורה וי"ו על לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרים וכו' דלא מהני ועיין ברש"י שם ד"ה תעזוב תעזוב תרי זימני כתיב וכו' לאשמעינן מקרא דתעזוב יתירא וכו', ואולי י"ל דאי להאי דרשא שכתבו תוס' הוי מצי למימר לעני ולגר יהיה כמ"ש תויו"ט רפ"ד וכתיב תעזוב לדרשא דתמורה וממילא שמעינן נמי האי דרשא שכתבו תוס' מדכתיב בתר לא תלקט ולא קודם:
ועיין בהגהות הגראו"ו שם שמוחק מילת יתירא והוא לכאורה נגד דברי רש"י הנ"ל אבל לפמ"ש צדקו יחדיו דהוא מוחק מילת יתירא משום דעיקר קרא אינו מיותר דאיצטריך לדרשא שכתבו תוס' וכוונת רש"י רק דלשון תעזוב יתירא דהו"מ למימר יהיה וכנ"ל, אך לפ"ז שוב ליתא למ"ש ליישב דברי תויו"ט דאכתי תקשי הא תרי תעזוב כתיבי ואי לדרשא שכתבו תוס' לכתוב יהיה, אבל לק"מ דשפיר צריך גם לשון תעזוב לדרשא דתמורה הנ"ל אליבא דאביי ואליבא דרבא למפקיר כרמו והשכים בשחר ובצרו וע"ש בתוס' ד"ה אף מפריש:
מיהו בלאה"נ לק"מ דהרי ב"ה ילפי מקרא דנטשתה יתירא דהפקר בין לעניים בין לעשירים אלא דהירושלמי מקשו עליהו מה מקיימי ב"ה טעמיהו דב"ש וע"ז משני תעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים עיין היטב בר"ש שם שהביא לשון הירושלמי אפי' אם אותם אינו מיותר דצריך למעט אלו שיש בהם סכנה מ"מ אין אותם ריבוי לעזיבה אחרת רק אדרבה מיעוט זה לעניים אבל בעלמא שפיר ילפינן מונטשתה בין לעניים בין לעשירים ולא קשו קראי אהדדי דאותם מיעוטא וא"ש:
איברא דאכתי תקשי עמ"ש תוס' יו"ט ד"ה הבקר ועוד י"ל דמאותם דרשי שהוא מיותר וכאן ודאי קשה הא צריך למעט אותם שיש בהם סכנה אבל גם הא לא תברא דהרי תירוץ זה כתב אליבא דב"ש והרי ברפ"ד הביא הר"ש ירושלמי למעט דלית ודקל מדכתיב קציר מה קציר מיוחד שהקטן מושל בהם כגדול יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול ואית דבעי ושמעיניה הן הדא וכו' ת"ל אותם וא"כ י"ל דב"ש באמת לא דרשי אותם למעט אלו שיש בהם סכנה רק ילפי מדכתיב קציר כדרשא ראשונה שבירושלמי ואייתר אותם לדרשא דפ"ו דהפקר לעניים הפקר אבל לב"ה שפיר י"ל דממעטינן מאותם אלו שיש בהם סכנה דלדידהו לק"מ כנ"ל ושפיר הביאו הרב ותויו"ט בפ"ד דרשא דאותם לפי שאמרו כהלכה וכב"ה, והיה בזה שלום וברכה מנאי חמיך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: