אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תטז

תשובה תטו

שיל"ת ב' אויפאלו ב' תצוה תרמ"ה לפ"ק:

בחודש אדר, תלבש הוד והדר, בני אהובי הרב המאה"ג כמו"ה יצחק יעקב נ"י רב בקה"י בנס"מ:

אחרי הודיע אותך משלומינו הנני להשיב בד"ת על דבר הקושי' אשר הוגד לך ברש"י נדה דף מ"ג ע"ב ד"ה ומאכיל בתרומה בת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לה בן לאח"מ אוכלת בשבילו בתרומה בו ביום שנולד כדכתיב ותקשי הרי הוא יולדת ואסורה בתרומה דיולדת טמאה אפי' בלידה יבשתא כדאמרינן בנדה מ"ב ע"ב וכן פסק הרמב"ם פ"י מא"ב ה"א ועיין בהגמי"י שם דלמאי דקיי"ל כר"י בנדה כ"א דא"א לפתיחת הקבר בלא דם וכדאמרינן בנדה ס"ו לא משכחת לידה יבשתא כלל וטמא אסור בתרומה כמבואר ברמב"ם פ"ז מתרומות ומכש"כ ביולדת ונדה שטומאה יצאה עליהן מגופן דאסורי' אפי' בתרומת חו"ל כמבואר ברמב"ם שם ה"ח, וכתבת דכונת רש"י רק שאין באכילתה תרומה משום איסור זרות בתרומה אבל ודאי יש בה משום איסור אוכל תרומה בטומאת הגוף:

והנה אין זה דוחק בלשון רש"י דרש"י כתב רק ואוכלת בשבילו תרומה בו ביום שנולד שבשבילו אין עיכוב בדבר ולחד מ"ד ביבמות ס"ז לר"י עובר במעי זרה זר הוא ובמפי כהנות מאכיל עבדים בתרומה אולי לא מקרי שהיה העיכוב בשבילו אלא בשבילה שהיא זרה אבל אנן קי"ל כמ"ד שם ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל כמ"ש הרמב"ם פ"ח מתרומות ה"ד וא"כ כל זמן שלא נולד היה העיכוב גם מצדו שייך שפיר הלשון ואוכלת בשבילו שמצדו אין שום עיכוב בדבר ומה שאינה אוכלת היא בשבילה שהיא טמאה:

ואמנם אכתי לא הונח בזה דמ"מ מה נפ"מ בגוף הדין דאוכלת בשבילו בו ביום שנולד כיון דעכ"פ מצד שהיא טמאה אינה אוכלת, לכן נ"ל דיש נפ"מ לדינא ולא מיבעיא לדעת תוס' שבת כ"ו ד"ה אין ופסחים ל"ד ע"א ד"ה מחמין וביבמות ס"ו ע"ב ד"ה לא יאכילנה דהנאה של כילוי אסורה לזרים בין בתרומה טמאה בין בתרומה טהורה מה"ת ועיין במל"מ פ"ב דתרומות הי"ד אבל לכהן שרי כמבואר ברמב"ם שם ופשוט דאפי' כהן טמא יכול ליהנות הנאה של כילוי מתרומה בין טמאה בין טהורה כגון הדלקה או להאכילה לבהמתו שאינו נוגע בתרומה ועיין ברמב"ם פ"ז שם אם כן שפיר יש נפ"מ במה שמאכילה תרומה בו ביום דיכולה ליהנות מתרומה הנאה של כילוי כיון דאין בה איסור זרות ואיסור טומאת הגוף ל"ש בזה כנ"ל וקודם שנולד היתה אסורה בזה משום זרות אלא אפי' לדעת הר"ש ספי"א דמס' תרומות דגם לישראל אין הנאה של כילוי אסור מה"ת אבל מ"מ מדרבנן אסור ושפיר י"ל נפ"מ כנ"ל:

ועוד נ"ל למאי דמבואר ביבמות ס"ז דבת ישראל שניסת לכהן ומת והניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת לפי שהם שלה ואין לעובר חלק בהם והיא אוכלת בשביל בניה עיי"ש מבואר שאם היא אוכלת בשביל הבנים בתרומה גם עבדים אוכלים אע"פ שאין לבנים שום זכות בעבדים, והנה מבואר ברמב"ם פ"ז מתרומות הי"ב דכל הטמאים אעפ"י שהם אסורים לאכול בתרומה נשיהם ועבדיהם אוכלים וא"כ שפיר יש נפ"מ לדינא במה שמאכילה בתרומה בו ביום שנולד שעבדים מותרים לאכול בתרומה משא"כ אם היא אסורה בתרומה משום זרות גם עבדים אסורי':

אלא דיש לעיין בזה דבחידושי רשב"א שם דף ס"ו הקשה ע"ז מהא דמבואר בירושלמי דאף דעבדי כהן שקנו עבדים נמי אוכלין בתרומה מפני שהן קנין קנינו וכדילפינן בגמ' שם קנינו שקנה קנין אוכל מ"מ זה דוקא בדיהיב להו אחר מנה ע"מ שישמשום להם ולכן מה שירצו יעשו והם קנו עבדים ע"מ שישמשו האדון והו"ל כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל שיש לכהן קצת קנין בהם לכן כולם אוכלין מכח הכהן אבל אם נתן להם אחר ע"מ שאין לרבו רשות בו וקנו עבדים אינן אוכלין בתרומה כיון שאין לכהן בהם שום זכות אף שהעבדים הראשונים אוכלין וה"נ כיון שאין לבנים שום זכות בעבדי נכסי מלוג שלה נהי דהיא אוכלת אבל עבדים אמאי יאכלו ותירץ דודאי היכא שהיא אוכלת גם עבדים אוכלים אף שאינן קנין של כהן כלל דזכות הוא שזכתה תורה לאוכלים שיאכילו ועיין חי' הרמב"ן שם וירושלמי על עבדי אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט קאי דהיא אינה אוכלת לכן גם עבדיה אינם אוכלים לא מחמתו ולא מחמתה ואף דכהן ערל שאינו אוכל מאכיל היינו משום דשם הוא קנין כספו של כהן אבל כאן שהיא אינה כהנת ואין העבד אוכל אלא לפי שהוא קנין כספו של אוכל ואם היא אינה אוכלת גם העבד אינו אוכל דהא אינו קנין כספו של אוכל עיי"ש שכן כוונתו בהרחבת ביאור קצת:

ולפ"ז י"ל דנהי דכתב הרמב"ם דערל וטמא מאכיל היינו דוקא בכהן גופא אבל באלמנת כהן שאוכלת בשביל בניה נהי דהיא נמי מאכלת היינו רק כשהיא טהורה ואוכלת מאכלת דהעבד קנין כסף של האוכל אבל אם היא טמאה שאינה אוכלת אינה מאכלת וא"כ ליתא למ"ש אבל כד מעיינת שפיר ז"א דבגמ' שם ס"ו פריך אהא דקתני בברייתא כל שאינו אוכל אינו מאכיל והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין ומשני התם פומיהו כאיב להו ופרש"י שעומדין ליתקן ולאכול אבל זו אין לה תיקון עולמית שנעשית חללה וא"כ הרשב"א כתב שפיר בנידון דידיה שאינן קנין כספו של אוכל כיון שאין סאין לה תיקון דחללה היא אבל אם היא רק טמאה דיש לה תיקון קנין דאוכל קרינן בהו ורק פומה דכאיב לה וא"כ א"ש מש"ל:

אבל באמת קשי' לי לפי דברי רשב"א דירושלמי על אלמנה וגרושה דמתני' קאי וא"כ לפ"מ שפסק הרמב"ם פ"ז מתרומות הי"ז דעבד של שותפין שהיה אחד מהן כהן אינו מאכיל והוא מתו"כ פ' אמור וירושלמי סוף תרומות ועיין פ"ח שם ה"ד דחלל שיש לו חלק בעבד עם אחיו הכשרים אסורי' העבדים לאכול בתרומה וא"כ גם בקנו עבדי' ע"מ שיש לרבו רשות בהן דהיינו שהגוף שלהן והפירות של אדון הכהן וכמ"ש הרשב"א נמי תקשי כיון שהגוף שלה והיא חללה ועיין ברש"י ד"ה עבדי מלוג וד"ה פומיהו א"כ יפסלו מלאכול בתרומה משום קנין הגוף שלה שפוסלת אותם מתרומה כמו בשותפין ואפי' אין הגוף שלה רק של עבדים מ"מ גם עבדים אינם אוכלים ופוסלים את עבדיהם משום קנין הגוף שיש להם בהם ועיין חי' רשב"א שם ס"ז ד"ה הניח, ואולי ס"ל לירושלמי כר"י בגיטין מ"ז דקנין פירות כקנין הגוף דמי וקנין פירות עדיף מקנין הגוף ולהכי אוכלין אם יש לכהן קנין פירות אף דשותפות אינו מאכיל ועיין תוס' ב"ק צ"ו ד"ה ר"מ ותוס' ב"ב נ' ד"ה קסבר וצ"ע ועיין תוס' יבמות ס"ו ע"א ד"ה אלמנה:

ושלישית נ"ל למה שפסק הרמב"ם פ"ו מתרומות ה"ו דזר שאכל אפי' תרומה טמאה בזדון חייב מיתה בידי שמים ולוקה על אכילתה ובפ"ז ה"א פסק דכהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה ואינו לוקה עיי"ש וא"כ יש נפ"מ במה שמאכילה תרומה בו ביום שנולד שאם אכלה תרומה טמאה אף שהיא בטומאת הגוף אינה לוקה ואין בה כרת כיון שאין בה איסור זרות משא"כ אם לא היה מאכילה והיה בה איסור זרות היתה חייבת מיתה בי"ש ומלקות:

והשתא דאתית להכי אמינא עדיפא מינה דנפ"מ דהרי יולדת כל שלשה ימים ראשונים דינה כחולה שיש בו סכנה כמבואר באו"ח סי' ש"ל וסי' תרי"ז ומאכילין אותה אפי' דברים אסורים אפי' אומרת אינה צריכה עיי"ש ואין כאן רק תרומה טמאה ונבלה דאם הילוד לא היה מאכילה בתרומה והיה בה איסור זרות שהיא במיתה היו מאכילין נבלה שהוא רק בלאו וקיל מת"ט שהוא במיתה כנ"ל כמו בטבל ונבילה ביומא פ"ג ועיין ברמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז אבל כיון דמאכיל אותה בתרומה נותנים לה ת"ט שאינו במיתה ומלקות בטומאת הגוף רק איסורא בעלמא ולא נבלה שהוא במלקות כמו נבלה ושביעית דמאכילין אותה שביעית ולפי"ז א"ש לשון אוכלת בשבילו תרומה בו ביום שנולד וכו' דהיא אוכלת ממש בתרומה בשבילו רק דאינה אוכלת אלא בכה"ג הנ"ל וא"ש:

ומה שהבאת קושי' בתוס' פסחים ט' ע"ב ד"ה תשע חניות דפירשו דמיירי בלא ביטל דהוי ספק דאורייתא מדמייתי עלה מט' חניות וק"ל דא"כ גם סיפא מיירי בלא ביטל ואיך משני שם אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן הוא דמה"ת בביטל בעלמא סגי ליה והא מיירי בלא ביטל כבר עמד שם הפנ"י בזה בדף יו"ד אהאי דאטו בדיקת חמץ וכו' והנ"ל עיין בטאו"ח סי' תל"ח ומה שהק' ב"י עליו ועיין טו"ז סק"ד ובמקו"ח שם סק"ג חידש סברא נפלאה דודאי בהנך איבעיות דעכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו וכן כולם שכלל הטור שם יחד יפה כתב דדוקא אם כבר ביטל קודם שנולד הספק הוי סד"ר ולקולא וא"צ לבדוק אבל אם עדיין לא ביטל אף שהוא עדיין קודם זמן איסורו לא מהני מה שמבטל אח"כ כיון דהספק נולד קודם הביטול שהוא מה"ת והחזקנו הספק לאיסור משום דהוי סדא"ו לכן אף שע"י גלגול הוא מדרבנן לא אמרינן ביה סד"ר לקולא אבל בהנך איבעיות שכלל במ"ש ותו מיבעי דהיינו רמץ בבור ובשמי קורה וככר בפי נחש בזה אם הוא קודם זמן איסורו מבטלו וא"צ לבדוק מספק דהוי סד"ר לקולא ול"ש לומר דנולד הספק קודם שבטלו דהוי סדא"ו דלענין הביטול שהוא מה"ת לא היה ספק כלל דודאי צריך לבטלו וכיון שהדאורייתא לא הי' כלל בכלל הספק אין לומר שהספק נולד בדאורייתא עיי"ש באריכות, ולפ"ז א"ש דברישא דהספק הוא אי חמץ שקל אי מצה שקל וא"כ בשלא ביטל עדיין הספק נולד בדאו' אם צריך לבטל כלל דשמא מצה שקל ואי משום צבור של חמץ אפשר שמכרו או אכלו או מבערו ואנו מחזיקין הספק לאי' דחמץ שקל דסדא"ו לחומרא וצריך לבטל מספק א"כ אף שע"י הביטול נתגלגל שהיא דרבנן אזלינן ביה לחומרא וצריך לבדוק שפיר כתבו תוס' דמיירי בלא ביטול ולהכי מדמי ליה לט' חניות אבל בסיפא דב' עכברים אחד נטל חמץ ואחד נטל מצה אלא שהספק אם עכבר עם חמץ נכנס לבדוק והאחרת לאינו בדוק או להיפך א"כ לענין ביטול אין ספק כלל דודאי צריך לבטל דאחד ודאי נטל חמץ ודאי לא אכלתיה כמ"ש תוס' ד"ה היינו ב' קופות דכולא שמעתא איירי שהככר כ"כ גדול דל"ל אכלתיה עיי"ש וא"כ ודאי יש כאן חמץ וצריך לבטל ואין הדאורייתא בכלל הספק כלל רק הספק בדרבנן אם צריך לבדוק שפיר קאמר דבדיקת חמץ דרבנן ולק"מ קושית פנ"י:

וממילא מיושב קושי' דשופטני דבאמת רוצה לבטל אלא כיון שנולד הספק קודם שביטל שוב גם לענין דרבנן דינו כספק דאורייתא דכמו שמחויב לבטל כך מחויב לבדוק כנ"ל והשואל הזה היה יכול להקשות קושיתו על כל דברי הטור בסי' תל"ח ועל מקומות אין מספר בראשונים אבל האמת כמ"ש, ומי שחותמו אמת ינחינו בדרך האמת, וברכת עולם על ראשך כנפש אביך הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה