בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תטו
שיל"ת ב' אויפאלו ב' לס' מו"מ תרנ"ד לפ"ק:
אל ברוך גדול דעה, יצמיח קרן ישועה, וישלח עזרו מקודש, ויבנה המקדש, ותשא כוס ישועות, מהאל למושעות, בני אהובי הרבני החו"ב זך הרעיון, ומטיב הגיון כמו"ה יודא צבי נ"י בלוהם:
קבלתי מכתבך ומה שהקשית בתוס' שבת כ"ה ע"ב ד"ה תתן שהקשו אימא תתן לו ולא דבר שאינו ראוי' לו כלל ותי' דא"כ לא לכתוב אלא תתן דאין נתינה פחות משוה פרוטה וכו' והקשית מתוס' ב"מ מ"ז ד"ה קונין שהקשו דבפרק כ"ש אמרינן גבי ונתן לכהן את הקודש דאין נתינה פחות משו"פ וה"נ כתיב ונתן לרעהו ותי' דהתם הוי תשלומין שגזל הקדש הלכך ליתניהו פחות משו"פ וכו' אבל נתינת מנעל הוא לריעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון וכן נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי, וכו' ופרשת כוונת תוס' דדוקא כשנותן בתורת תשלומין צריך שו"פ אבל כשאינו נותן בתורת תשלומין אז אפי' פחות משו"פ מקרי נתינה או דכונת תוס' דדוקא מעות צריך פרוטה אבל חפץ גם פחות משו"פ מקרי נתינה ולהכי קשי' לך איך הוי ידעינן מתתן דצריך שו"פ הא אינו בתורת תשלומין ויכול ליתנם לכל כהן שירצה וגם אינו מעות רק חפץ:
הנה מ"ש לחלק בין מעות לחפץ יש לו פנים בהלכה דהרי אמרינן ב"מ מ"ז קונין בכלי אע"פ שאין בו שו"פ אבל אינו אמת דזה דוקא בכלים ולא בשאר חפצים אע"פ שאינו כסף ועיין תוס' שבועות ט"ל ע"ב ד"ה מה ושם בגמ' מ' ע"ב יצאו כלים למה שהן:
אבל אין כונת התוס' כמ"ש ובנתינת גט היה אפשר לומר משום דטלי גיטיך מע"ג קרקע ובעי דוקא נתינה מיד הבעל ליד האשה שייך שפיר לשון נתינה אע"פ שאינו נתינת ממון שהוא שו"פ אך באחריני ל"ש ה"ט אלא דכונת התוס' היכא דנתינה אין התכלית נתינת ממון כמו גבי גט או בנתינת מנעל שהוא לקנין והדרא סודרא למרא שם לא בעינן שו"פ וכן בתרומה התכלית לתקן הטבל שם לא בעינן שו"פ אבל היכא דתכלית הנתינה הוא לתת לו ממון אין ממון פחות משו"פ ועיין תוס' פסחים ל"ב ע"ב ד"ה ואין ותוס' גיטין כ' ד"ה דילמא באריכות ולק"מ:
ומ"מ דברי תוס' שבת הנ"ל סותרין דברי תוס' בכל מקומות הנ"ל דכתבו דנתינת תרומה אין פירושו נתינת ממון רק הגעה לידו ובשבת כתבו תוס' דתתן פירושו נתינת ממון ובעינן שו"פ, ונראה דתוס' בשבת ס"ל כמ"ש תוס' רי"ד ספ"ב דקידושין דבתרומה יש שני מצות לתקן הטבל ובזה חטה אחת פוטרת את הכרי אבל נהי דהטבל נתקן אבל מצות נתינה לא קיים אבל יש עוד מצות נתינה לתת ממון לכהן ובזה ודאי בעינן דוקא שו"פ ע"ש ועיין נובי"ת יו"ד סימן ר"א [ומל"מ פ"ו ממתנות עניים ה"ז] ותבין:
ושוב הקשית שם ע"א בתוס' ד"ה הא שהקשו מהי תיתי דת"ט אסורה בהנאה דבעי מ"ט וכו' וא"ל משום דאקרי קודש וכו' או משום דהוקשה לקדשים וכו' ותי' דהוי גמרינן תרומה מדאיתקש לביכורים וביכורים למעשר וקשי' לך הא הני טעמי שייכי נמי בתרומה טהורה דג"כ אקרי קודש ואיתקש לקדשים וכן לביכורים וא"כ איך אמרי' בפסחים כ"ג ואידך תרומתכם דכל ישראל הא לחזקיה נמי איצטריך קרא דתרומתכם להיתר הנאה כדי דלא נילוף איה"נ מדאקרי קודש או מדאיתקש לקדשים ולביכורים לק"מ דתרומה טמאה כיון דאקרי קודש או איתקש לקדשים שפיר הו' ילפינן איה"נ כיון דגם קדשים טמאים אסבה"נ אפי' אותן שמותרים בהנאה כשהן טהורים כמו שלמים וכמ"ש תוס' שם אבל תרומה טהורה נהי דאקרי קודש או איתקש לקדשים מ"מ מאן יימר דאיתקש לקדשים שאסורים בהנאה כשהן טהורים דילמא איתקש לקדשים שמותרים בהנאה כשהן טהורים כמו שלמים וכ"ת לחומרא מקשינן ז"א לחזקיה מדלא כתיב לא יאכל בצירי רק לא יאכל בחולם ש"מ דלקדשים המותרים בהנאה איתקש, ומכש"כ אי ילפינן איה"נ בתרומה טמאה מדאיתקש לביכורים וביכורים למעשר והרי מעשר אינו אסור בהנאה אלא אם הוא טמא כמבואר ביבמות ע"ג וברמב"ם פ"ג ממעשר שני וממילא דהה"נ ביכורים דילפינן ממעשר דאינו אסור בהנאה אלא אם הוא טמא ולא כשהוא טהור ועיין ברמב"ם פ"ד מביכורים ה"י וא"כ תרומה טהורה אי ילפינן מדאיתקש לביכורים וביכורים למעשר שפיר מותר בהנאה ופריך שפיר לחזקיה למה ליה תרומתכם להיתר הנאה וא"ש:
ומה שעמדת בפסחים ח"י ע"ב דקאמר וצריכי דאי אשמעינן במשקין הבאים מחמת כלי משום דלא חמירי אבל משקין הבאים מחמת שרץ דחמירי אימא עושה טומאה כיוצא בה וק"ל איך ס"ד למימר הכי הא שם בריש העמוד אמרי' לענין משקין שיטמאו כלים ולא מקו"ח קאתי ומה משקין הבאים מחמת כלים מטמאין משקין הבאים מחמת שרץ לא כ"ש דיו לבא מן הדין להיות כנידון א"כ לענין עושה טומאה כיוצא בו נמי אמרינן דיו, הנה עיין בצל"ח שם אות ק"ו שהתעורר כעין זה:
אך לפענד"נ דתוס' שם ע"א ד"ה ומה כלי הקשו משקין הבאים מחמת אוכל לא יטמא אוכל מהאי קו"ח וכן אוכל הבא מחמת משקין לא יטמא משקין ותי' דהכא שפיר עביד קו"ח דמה כלי שאינו מטמא כלי משום שהוא קל שאינו אב הטומאה דכשהוא אב הטומאה מטמא כלי וכ"ש משקין הבאים מחמת כלי דקילי טפי אבל מה שאין אוכל מטמא אוכל היינו לפי שאינו עושה כיוצא בו ל"ש האי קו"ח ע"ש ועיין בתוס' ע"ב ד"ה דיו שהקשו א"כ שהיו משקים הבאים מחמת שרץ שניים וכו' ותי' דהכא לא אשכחן מידי דנגע בשרץ שלא יהיה ראשון והלכך אין לחלק ע"ש וה"נ אני אומר דלעיל בעי למימר דדוקא משקין הבאים מחמת כלי שהם שניים אינו מטמא כלי אבל משקין הבאים מחמת שרץ שהם ראשונים יטמאו כלים שפיר אמרינן כיון דלא ידעינן כלל דמשקין הבאים מחמת שרץ מטמאין כלל אלא מקו"ח דמשקין הבאים מחמת כלי שפיר אמרינן דיו שאינו מטמא כלי אבל כאן כיון דמשקין הבאים מחמת שרץ הוויין ראשונים והבאים מחמת כלי הוי רק שניים וא"א לומר בזה דיו כמ"ש תוס' ד"ה דיו הנ"ל והאי דאין טומאה עושה כיוצא בה אינו לפי חומרת המטמא שהרי אוכל מטמא משקה ולא אוכל ומשקה מטמא אוכל ולא משקה ל"ש בזה למימר דיו ואפשר לומר דדוקא בטומאה קלה גזה"כ שאינו עושה כיוצא בה אבל במשקין הבאים מחמת שרץ שהם ראשונים כנ"ל בזה לא מצינו גזה"כ זה שאינו עושה כיוצא בה ומסברא אין לחלק בין כיוצא בה ובין אינו כיוצא בה בזה ל"ש למימר דיו וא"ש. וד' יטהר לבבינו לעבדו באמת כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: