אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תיג

תשובה תיב

שוכ"ט לבני אהובי הבחור החו"ש כ"ה בן ציון נ"י:

מכתבך קבלתי והנני להשיב לך בד"ת ומה שהקשית למ"ש רש"י ותוס' בכתובות ע"ו דחזקת הגוף של הבת לא מהני לאב א"כ בגיטין כ"ח בבת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים אמאי מהני חזקת חי של הבעל לאשה שתאכל בתרומה וכן קשה בעירובין ל"ה אמאי מהני חזקת חי של הנמצא מת להנוגע לטהרה, והנה כי כן יש להקשות למ"ד בכתובות י"ג דמכשיר בה ופוסל בבתה ולא מהני חזקת כשרות דאם לבת ועיין פנ"י כתובות ע"ו וכן יש להקשות למ"ש הר"ן גיטין ס"ד בשם הרמב"ן אהאי דנזיר י"ב דכל הנשים מותרות להנשא משום דמוקמינן להו בחזקת פנויות אבל הוא אסור בנשים שיש להם קרובות שאין חזקה של קרובות שאין באות לדון לפנינו מועלת לו וכו' ע"ש, אלא דבהני שהבאתי נ"ל דיש שני מיני חזקות הא' חזקה שלא נעשה מעשה ולא נתחדש מקרה שישתנה הדבר מכמות שהי' כמו אם אנו מסופקים אם נתקדשה או נתגרשה או זינתה מעמידים על חזקת פניה או אשת איש או חזקת היתר לבעלה ואמרינן שלא הי' מעשה קידושין וגירושין ובעילה וזהו חזקה המבררת הספק ומועיל אפילו לאחריני כמו דמועיל חזקת מקוה לטמא משום דאמרינן שלא נתחדש בה דבר להיות חסר ושנית חזקת הדין כמו חזקת ממון דמה שהוא מוחזק בממון אינו מברר הספק שאינו חייב רק כיון שאנו מסופקים אם חייב או לא מניחין הדבר כמו שהי' מקדמת דנא ועיין בקונטרס הספיקות שבסו"ס קצו"ח ועיין פיה"מ לרמב"ם פ"י דנזיר וזה אינו מועיל רק לדידי' ולא לאחריני ולפ"ז בהאי דמכשיר בה ופוסל בבתה ודאי אם היינו מסופקים אם נבעלה האם אם לאו והיינו מעמידים אותה בחזקת שלא נבעלה מודה דמועיל גם לבת דהא הוא חזקה המבררת שלא נתחדש דבר אבל פלוגתיהו קאי לר' אסי דמדברת נבעלה רק הספק אם לכשר או לפסול ובזה ליכא חזקה המבררת שלא נעשה מעשה ושינוי דהא עכ"פ נעשה מעשה הבעילה ומה לי לכשר מה לפסול וליכא רק חזקת הדין שהיתה כשרה לכהונה ומניחין אותה בחזקת שהיתה קודם ובזה ס"ל דהתינח האם שהי' לה חזקת הדין שהיא כשרה אבל הבת שמעולם לא הי' לה חזקת הדין שכשרה לא שייך לומר שמניחין הדבר כמו שהי' והחזקה אינה מבררת הספק לכן פוסל בבתה וכן בהאי דרמב"ן כיון דחזקה שליח עושה שליחותו וודאי קידש אשה אחת ויצאה מחזקת פנויה א"כ אי אפשר לומר על קרובות של זו דחזקת פנויה שלהם הוא חזקה המבררת שלא נעשה מעשה הקידושין דהא א"כ נעשה מעשה הקידושין בפנויה אחרת ומה לי בזו או בזו וכמ"ש ב"ש סימן י"ז סקפ"ד לענין חזקת חי ע"ש אלא שהקרובות מותרות לינשא מכח חזקת הדין שמניחין אותן בחזקת פנויה כדמעיקרא מספק ולכן אינו מועיל חזקת הקרובות לו לישא קרובותיהן, אלא שכל זה למאן דפוסל בבתה אבל למאן דמכשיר בבתה וס"ל דאפילו חזקת הדין דאם נמי מהני לבת קשיא ולזה הוסיף הרמב"ן דהיינו דוקא אם דנין גם על האם אבל כאן חזקת הקרובות שאין באים לדון לפנינו לא מהני חזקת הדין שלהם לאחריני אבל כאן חזקת חי של הבעל הוא חזקה המבררת הספק שלא הי' שינוי ולא נתחדש דבר מחיים למיתה שפיר מהני לכ"ע לדידה לאכול בתרומה:

אבל מהאי דכתובות ע"ו קשיא דשם הוא חזקה המבררת שלא נתחדשו בה מומין עד אחר אירוסין ואמאי לא מהני חזקת הגוף דבת להאב, אך נ"ל סברא ישרה דהא כל חזקה דמעיקרא הוא שאנו מעמידים הדבר אחר שנולד הספק בחזקת שהי' מעיקרא שבאותו שעה היינו יודעים בודאי שהוא כן ולפ"ז בהאי דכתובות בשעה שהיינו יודעים בודאי שאין בה מומין לא הי' שייכות כלל לאב למומין שלה רק אחר שנולד הספק אם נולדו המומין קודם אירוסין או אחר אירוסין אז יש שייכות לאב לענין הכתובה ולכן ל"ש לומר לגבי האב אוקמא הבת אחזקת הגוף דמעיקרא שלא הי' בה מומין שהרי בשעה זו לא הי' לאב התקשרות כלל עם החזקה ולכן לא מהני חזקה"ג דבת לאב אבל כאן בשעה שהי' הבעל ודאי חי הי' לה שייכות עם חיות שלו שמחמתו אוכלת בתרומה שפיר מהני חזקת חי של הבעל שתהא אוכלת בתרומה כמו שהיתה אוכלת בתרומה מחמתו בשעה שהי' ודאי חי הפוך בה והפוך בה ותראה שהוא קרוב לאמת:

אבל מ"ש בגיטין כ"ח דרמי תרומה אתרומה ומאי קושיא במתני' שפיר אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים דמוקמי' לי' אחזקה דמעיקרא שהי' חי כן הוא חי גם עכשיו אבל בהר"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו ליכא לאוקמא אחזקה דכמו שהי' חי כן יחי' גם להבא דעל להבא לא מוקמינן אחזקה, ויפה כיוונת בקושיתך לשינוי' דרבא התם שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן משום דלא מוקמינן אחזקה להבא ותמהני עליך שלא השמעת לאזנך מה שפיך מדבר וכן לא יעשה:

ושוב הבאת קושיא בשם הגאון מהר"ש קלוגר זצ"ל בפסחים כ"ז דאמרינן תנור שהסיקו בעצי הקדש הפת אסורה ומפרש רבא משום דהקדש אפילו באלף לא בטיל ופריך והלא מעל המסיק ויצא לחולין ומאי פריך דילמא מיירי בהקדש שהקדיש מופלא הסמוך לאיש דהקדשו הקדש ומ"מ מעילה לית בי' כמ"ש מל"מ פי"א מנדרים ה"ה ולא יצא לחולין ולפענד"נ לפמ"ש הריב"ש סימן שנ"ט דהא דגזל ולא נתייאשו בעלים שניהם אינם יכולים להקדיש היינו דוקא קדושת דמים שהוא הקנאה להקדש כדאמרינן ב"ק ע"ו מה לי מכרו לשמים מה לי מכרו להדיוט ולהכי גזלן אף שיש לו קנין רשות אבל חסר קנין שלו וכן נגזל אף שיש לו קנין שלו מ"מ חסר לו קנין רשות וא"י להקדיש ולהקנות אבל קדוה"ג שאינו הקנאה דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן עיין ב"ק שם רק שמניח עליו שם איסור שפיר יכולין כל אחד להקדיש ולאסור משום חלק קנין שיש לו בו ע"ש [ובגליון מג"א שלי במג"א סי' ש"ו סקי"א שכתב נ"ל כונתו וכו' דיש להמקדיש ג"כ חלק בו כתבתי צ"ע הא בקדשי מזבח ג"כ לא יצא לגמרי מרשות מקדיש כמו דאמרינן ב"ק ע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וע"ש בתוס' ואפ"ה אינו יכול להקדיש וצ"ע עכ"ל שם ועמ"ש בתשובותי] [חאו"ח סי' שכ"א] ולפי"ז נ"ל לחדש דהא דמרבי' בנדה מ"ו דקטן מופלא הסמוך לאיש יכול להקדיש היינו רק הקדש קדוה"ג שאינו הקנאה לגבוה רק שמניח עליו שם איסור אבל קדושת דמים אינו יכול להקדיש משום דהוא הקנאה לגבוה וקטן מקנא קני אקנויי לא מקני כדאמרינן סוכה מ"ו ע"ב ובכמה דוכתי ועיין בחו"מ סימן רל"ה חילוקי דינים בזה, ולפ"ז כאן בפסחים להס"ד דאכתי לא ידעינן משינוי דר"פ דבעצי שלמים עסקינן רק בעצי הקדש דקדשי קדושת דמים ועיין רש"י ד"ה והלא א"כ ליכא לאוקמי בהקדש דמהס"ל דהרי קדושת דמים לא מצי להקדיש כלל וא"ש ועדיין הדבר צריך תלמוד ואין הפנאי מסכים, ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך הנאמן הדושו"ט:

עמרם הק' בלוהם

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה