אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תיב

תשובה תיא

שיל"ת ב' אויפאלו עשי"ת ה' לס' לא ירפך ולא יעזבך תרס"א:

בימי התשובה ישבע נחת ושובה, ידידי הרבני החריף ובקי, מעוטר בעיטור סופרים וחכמים, הולך תמים, הנגיד כמו"ה משה שמואל שטערן נ"י:

כתבו מער"ה מלא ברכת ה' וברכת השנים הגיע עדי תמול לא ידעתי מדוע אחרו פעמי מכתבו וגם לו נאה לברך ברכת נישואים ישאהו על אברתו וירכיבהו על במתי ארץ ויחדש עליו שנה טובה ומתוקה בלי מכשול ופוקה, הנקדש בצדקה. ועתה באתי עד"ת מ"ש בדברי תויו"ט פ"ג דגיטין מ"ח דתנן התם המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה ומעשרות וכו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע וכו' וכתב תויו"ט כתב הרב ואם לא אכלן צריך להפריש וכו' וכן לשון רש"י ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות אבל הרמב"ם בספ"ה מתרומות לא התנה שאם לא אכלן ומשמע ודאי שאע"פ שאכלן מחויב הוא להפריש התרומות והמעשרות מפני חששא זו עיי"ש:

ובתוס' חדשים שם התפלא עליו דאם אכלן א"י להפריש אח"כ תרומות ומעשרות דעל מה יחול שמם כיון דליכא שירים כדאיתא פ"ד דטבול יום מ"ד נשברה החביות הלגין בטבלן וכו' [ותמהני עליו שלא נזכר שם כלל מזה שאין כאן שירים רק מפני שלא הפריש רק אדעתא שתעשה שלום והיה לו להביא מעירובין ל"ז ע"ב ופסחים ל"ג דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ע"ש ברש"י ותוס' ואולי משום דמהתם הו"א דוקא בתרומה גדולה דקרוי ראשית ולא במעשר ואיהו קאי נמי במעשר אך גם שם בטבול יום לא נזכר רק תרומה אבל קמייתא ודאי קשיא דשם בטבול יום לא נזכר כלל משום שירים וצ"ע]:

ובשעה"מ פ"ה מה' תרומות הכ"ד הק' עוד דא"כ איך שמיה משכחת מלקות באוכל טבל למ"ד התראת ספק לא שמיה התראה הא הת"ס הוא שמא יתרום אח"כ על מה שאכל, והביא בשם ספר בני דוד שהק' מהא דפליגי תנאי ביומא פ"ג אי מאכילין אותו טבל או תרומה איזהו מהן חמיר ואמאי לא נאכיל אותו טבל ונפריש אח"כ תרומה על מה שאכל, עוד הק' שעה"מ ממ"ש הרמב"ם פ"ו ממעשר הלכה ז' המוכר פירות לחבירו וזכר שהם טבל ורץ אחריו לתקנו ולא מצאו אם ידוע שאין קיימין ושכבר אבדו או נאכלו א"צ לעשר עליהם ואמאי לא יעשר כדי שלא יהא אכילת אי' למפרע:

וכתב ידידי נ"י עפמ"ש בהגהות רע"א לפרש הירושלמי דפריך תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים תני ר"י ור"ש אוסרים שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים והדא מתניתא לא כר"י ור"ש ומשני תמן למפרע נתקלקלה ברם הכא מיכאן והילוך נתקלקלו ופי' הנ"ל עפ"מ דאמרינן גיטין כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ובתוס' קידושין מ"ה דעת ר"מ מיוני בקטנה שהלך אב"ה למדה"י ונתקדשה כאן שאסור לקיימה דחיישינן שמא יקדשנה אביה במקום שהוא לאיש אחר ונמצא זה בא עליה באיסור א"א והק' ר"ת א"כ אם מת אביה שם תיאסר לכ"ע עולמית שמא קידשה אביה והשיב ר"מ שמא קידש לא חיישינן שמא יקדש חיישינן וע"ז השיב ר"ת דא"כ מותר לקיימה ולבעול אותה דבכל ביאה וביאה הוי שמא קידש דלא חיישינן משא"כ בהרי זה גיטך שעה אחד לפני מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות אחר שעה ועבדה איסור למפרע והיינו פי' הירושלמי דהתם אם יבקע הנוד הוי טבל למפרע ונמצא שותה טבלים חיישינן שמא יבקע דהוי כמו שמא ימות אבל הכא אם יאבדו הפירות אינו טבל למפרע א"כ בכל הפרשה הוי החשש רק שמא כבר נאבדו ולהא לא חיישינן דהוי כמו שמא מת עכ"ד וע"ז תמה ידידי הא ה"נ אם יתקלקלו הפירות חיישינן מעל"ע או משעת הבדיקה וא"כ הוי כמו שמא ימות ושמא יבקע הנוד ולכן פירשו רש"י והרע"ב דתלינן דהשתא הוא דנתקלקלו כמ"ש תויו"ט דאי כדברי תוס' חדשים דבאכלן א"י להפריש אמאי מניחין אותו לתרום שמא יתקלקלו והאריך עוד בזה:

והרבה יש לי לפלפל על דבריו אבל אינני מכניס עצמי בפלפול כי מעיקרא דדינא פרכא על תמיהתו דגבי מיתה ובקיעה אף דבשעת אכילה ושתיה ודאי לא מת ולא נבקע הנוד מ"מ אסורים לאכול ולשתות דאם ימות או יבקע אח"כ אף דודאי מת או נבקע אחר אכילה ושתיה מ"מ הוי איסור למפרע לכן בשעת אכילה ושתיה אסור שמא ימות ויבקע ואין לומר דמוקמינן אחזקה כמו שעכשיו לא מת ולא נבקע כן לא ימות ולא יבקע אח"כ דלא אזלינן בתר חזקה להבא אבל כאן גם אם נאבדו הפירות דחיישינן מעל"ע או שעת הבדיקה אין האבידה דהשתא גורם איסור למפרע ואלו הוי ידעינן דהשתא נאבדו היה מתוקן למפרע רק כיון דאישתכח ריעותא חיישינן שמא היו אבודין בשעת הפרשה והוי ספק לא ודאי אבל בשעת הפרשה שפיר מניחין אותו לתרום דאוקמא אחזקה שעדיין לא נאבדו וזה, הו' חזקה לשעבר ואי שמא יאבדו מ"מ כיון שעדיין אינן אבודין שפיר קתרם ומה דחיישינן אח"כ כשנמצאו אבודין הוא רק משום דמישתכח ריעותא בחזקה שוב לא אזלינן בתרה אבל כל זמן דלא אשתכח ריעותא שפיר סמכינן אחזקה דלשעבר ולא חיישינן שמא ישתכח ריעותא וזה פשוט וברור:

אבל מה שיש לתמוה עליו מה קמדמי שמא יבקע לשמא ימות בשלמא שמא ימות לא מוקמינן אחזקה להבא כיון דסוף אדם למות ודאי יצא מחזקת חיים להבא פעם אחת לכן א"א לומר חזקת חיים על להבא אבל בקיעת הנוד אפשר שלא יבקע הנוד לעולם ואי נמי כל מורכב נפסד מ"מ פסידא זו ודאי אינה עכשיו שפיר י"ל דמוקמינן בחזקת שלם גם להבא [עיין ב"ש או"ח סי' רצ"ד ולקמן סי' תמ"ט וחי' הר"ן נדה דל"ו] ונראה דמשו"ה שיכל הגאון הנ"ל את ידו והביא גם תוס' דקידושין הנ"ל דשם נמי אינו ודאי שיקדשה אביה פעם אחת ואולי לא יקבל בה אביה קידושי' לעולם ואפ"ה חיישינן שמא יקדש ולא מוקמינן אחזקה להבא דהוי כמו שמא ימות אלמא דלא ס"ל לתוס' לחלק בהכי:

אבל מ"מ ק"ל מהא דנדה ס"ז ע"ב רש"א אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ופירשו הרבה ראשונים דאתשמיש קאי עיין ב"י יו"ד סי' קפ"ג ואינה אסורה לשמש רק מדרבנן אבל מה"ת מותרת לשמש ולא חיישינן שמא תראה ותסתור ונמצא בעל זבה למפרע וע"כ דמוקמינן לה אחזקה דהשתא שאינה רואה ואף דהוי שמא תראה ולא מוקמינן אחזקה להבא כמו שמא ימות וע"כ צ"ל כיון דאינו ודאי שתראה ותצא מחזקה דהשתא אזלינן בתר חזקה גם להבא לר"ש וא"כ גבי בקיעת הנוד נמי שייך ה"ט ואיך משני הירושלמי כך לר"ש לפי' הנ"ל ופי' הירושלמי יתכן כמ"ש פ"מ ומה"פ ע"ש:

ומה שנ"ל ביישוב קושי' הנ"ל על תוסיו"ט הוא דלפענ"ד לא דקו רבנן בהאי מילתא בדברי התיו"ט שכתב ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב תרומות ומעשרות וכונתו עפמ"ש טו"ז יו"ד סי' א' לחלק בין ברכת שחיטה לברכת הפרשת תרומה וכתב אבל בהפרשת תרומה הוי עיקר הברכה על מצות הפרשה ולא על איסור אכילת טבל שהרי מצות הפרשה חיוב עליו אפי' אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין וכו' ע"ש וכבר הקשו עליו שהוא נגד רש"י גיטין מ"ז ע"ב שכתב ולא דמי למעשר וכו' דמעשר טביל ואסר ליה באכילה ולאו מצוה דרמיא עליה הוא אלא א"כ אוכלן או מכרן דקא מישתרשי ליה וכו', ולק"מ דדוקא אם אינו רוצה לאוכלן ולמוכרן כלל רק שילכו לאיבוד ליכא חובת גברא להפריש תרומה ומעשר אבל אם רוצה למוכרן או לאוכלן אע"פ שעכשיו עדיין אינו רוצה לאוכלן שפיר חל עליו חובת גברא להפריש תרומה ומעשר חוץ מאיסור טבל ומשו"ה דייק טו"ז אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין אבל אח"כ רוצה לאכול ואל תתמה ע"ז שהרי כתב הרמב"ם רפ"ב ממעשר דאינו חייב מה"ת במעשר אלא הגומרן לאוכלן לעצמן אבל הגומרן למוכרן פטור מה"ת ע"ש:

ולפ"ז מודה תויו"ט דאחר שאכלן אם מפריש תרומה ומעשר לא ניתקן בכך איסור טבל למפרע אבל מ"מ כיון שהיה חלה מצות הפרשת תרומה ומעשר לא נפטר ממצוה זו כשאכלן ומשתרשי ליה וצריך להפריש ממקום אחר כדי לקיים מצות הפרשה ושפיר מהני הפרשה כיון דמאותו תבואה שהוא מפריש נשארו חולין הוי שיריה ניכרים והיינו שכתב הואיל וכבר נאכלו ואין כאן משום אכילת טבל שהוא איסור חמור שהוא במיתה בי"ש וליכא אלא חיוב הפרשת תרומה ומעשרות דהיינו כדי לקיים מצות הפרשה כנ"ל לכן תלינן שעכשיו נאבדו אבל בלא אכלן דאיכא משום אכילת טבל שהוא במיתה לא תלינן וכמ"ש פמ"ג דלרמב"ם דסדא"ו מן התורה לקולא ובאיסור כרת לחומרא כמ"ש כ"מ הה"נ באיסור מיתה לחומרא לרש"י ולרמב"ם אפי' אכלן לא תלינן לקולא וצריך לקיים מצות הפרשה:

ולפ"ז מיושבין כל הקושיות דשפיר יכול להפריש כיון דממקום שמפריש שיריה ניכרים אבל הטבל שאכל לא ניתקן ושפיר לוקין על טבל ולא הוי הת"ס וגם שפיר פליגי אם מאכילין אותו טבל או תרומה כיון דאחר שאכל הטבל א"א לתקן האיסור שאכל במה שמפריש אח"כ וניחא נמי מ"ש הרמב"ם פ"ו ממעשר ה"י במוכר פירות דאם ידוע שאין קיימין שאבדו או נאכלו א"צ לעשר כיון דאין מתקן בזה איסור טבל שאכל ואי דעכ"פ צריך להפריש משום מצות הפרשה מזה לא מיירי דאפשר לא היה על המוכר מצות הפרשה מעולם וכגון שגומרן למוכרן דאינו מחויב מה"ת רק מדרבנן והוי טבל דדבריהם ואין בזה מצות הפרשה או שלקחן המוכר מאיש אחר והכי משמע לישנא המוכר פירות ולא כתב פירותיו דאינו מחויב להפריש רק מדרבנן וכמ"ש רמב"ם רפ"ב דמעשר והוא רק טבל דדבריהם וליכא מצות הפרשה וא"ש בעהי"ת:

ומ"ש ע"ד כפ"ת יומא פ"ג שהק' אמאי נבילה ושביעית מאכילין אותו שביעית הא עשה חמיר טפי דעדל"ת ותירץ דל"ת חמיר דבעשה מוחלין מיד ובל"ת עד דאיכא יו"כ והניח בצ"ע ותי' ידידי נ"י דהא דעדל"ת היינו משום דבעשה עושה מעשה מצוה ואם לא יקיים העשה ויקיים הל"ת בשב ואל תעשה לא עשה כלום לכן העשה עדיף אבל לעבור הל"ת חמיר טפי שעובר בקו"ע ובעשה אינו עובר אלא בשוא"ת ומשו"ה בלאו, שאין בו מעשה אין לוקין ומיושב ג"כ מה שהקשו למה אין לוקין בעשה ולפמ"ש א"ש לפי שעובר בשוא"ת:

וכל דבריו תמוהים הלא הא דאין לוקין בעשה הוא אפילו עובר איסור עשה בקו"ע כגון שנשא ובעל חייבי עשה מצרי ואדומי וכדומה ומשום דמלקות ילפינן מלאו דחסימה ובעינן דומיא דהתם איסור לאו ולא איסור עשה, וגם הא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין הוא מה"ט או משום דלעשות כתיב כמבואר כ"ז במכות י"ג ע"ב וכן מה שתירץ קושית כפ"ת א"א לומר כלל דהא כאן עובר איסור עשה דשביעית בקו"ע שאוכל פירות שביעית:

וגם גוף הסברא דלכן עדל"ת דאם לא ידחה לא עשה כלום דא"כ אמאי לא ידחה שריפת קדשים ומילה שלא בזמנה עול"ת דיו"ט בשבת כ"ה וכן עשה דשופר בר"ה ל"ב לא דחי עול"ת דיו"ט ואמאי הא אם מקיים עול"ת דיו"ט בשוא"ת לא עשה כלום ואם מקיים מ"ע דשריפת קדשים ומילה ושופר עשה מעשה מצוה וכ"ש לשיטת ריב"א בפסחים מ"ז דלית דחי רק העשה אינו דוחה משום מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה ועיין נובי"ק בהשמטות ודאי קשה הא ודאי אם מקיים עשה בקו"ע עדיף משוא"ת לסברתו אלא ודאי הסברא להיפך ממ"ש ידידי וגם לקיים אמרינן שוא"ת עדיף ויש עוד חבילות ראיות נגד זה אך עת לקצר:

וגם גוף דברי כפ"ת תמוהים דס"ל הא דעדל"ת היינו משום דעשה חמיר [עיין ריט"א פ"ג דבכורות] הא בהדיא אמרינן ביבמות ז' אטו עדל"ת לאו ל"ת חמיר מיניה וקאתי עשה ודחי ליה וכו' וצ"ע ובזה הנני חותם בברכת השנים משוכן מעונים, יגמור ד' בעדו החתימה לטובה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה