אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תיא

תשובה תי

שיל"ת שוכ"ט לחתני תלמידי הרב המאוה"ג, מעוז ומגדול, כמו"ה גרשון נ"י שטערן:

הנני להשיבך על קושית מנחת חינוך מצוה רפ"ד אהא דאמרינן בע"ז ע"ג דטבל במינו במשהו משום דכהיתרו כך איסורו ובירושלמי אמרינן דטעמא משום דטבל הוי דשיל"מ הא אמרינן במנחות ל"א דאם נתערב טבל בחולין אין להפריש עליו אלא מטבל דרבנן משום דמיד שנתערב טבל בחולין נתבטל והוי כחולין וא"כ איסור דאורייתא שבתוך התערובת אינו מופקע כלל ע"י הפרשה כזו דהא מדאו' הוי מפטור על החיוב וכיון דלרש"י הא דדשיל"מ לא בטיל הוא משום דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר והרי כאן עדיין אנו צריכין לביטול איסור טבל דאו':

ולפענד"נ סברא ישרה דבאמת יש להבין אמאי לא מהני אם מפריש מטבל דאו' על טבל דרבנן והרי קו"ח הוא ומה טבל דאו' נתקן ע"י להיות חולין מתוקנים כ"ש טבל דרבנן:

אך הוא שיבוש דכיון דטבל דרבנן הוא פטור מה"ת הוי מדאו' מן החיוב על הפטור ואינו חל שם תרומה על מה שהפריש מה"ת וממילא טבל דרבנן אינו מתוקן ולפ"ז נ"ל דבר חדש דכ"ז אם מפריש מטבל דאו' על טבל דרבנן לחודא ובהכי מיירי האי דמנחות הנ"ל אבל אם מפריש מטבל דאו' על טבל דאו' וטבל דרבנן בפעם אחת ותרומה אחד כיון דחל שם תרומה על מה שהפריש מכח שתיקן בו גם טבל דאו' שפיר מתוקן בו גם טבל דרבנן וא"כ שפיר קאמר ירושלמי דטבל הוי דשיל"מ דהרי יכול להפריש מטבל דאו' על טבל גמור דאו' ועל התערובות ושפיר נפטר גם טבל שבתערובות בהפרשה זו בין מדאו' בין מדרבנן וא"צ לביטול:

אלא דאי הוי אמרינן דיש שיעור לתרומה מה"ת ל"ש תירוץ הנ"ל דהא א"א להפריש תרומה אחת על טבל דאו' ודרבנן דהא צריך שיעור תרומה לכל אחד וא"כ מה שמפריש יותר על טבל דרבנן ממה שצריך להפריש על טבל דאורייתא אינו חל עליו שם תרומה ואינו פוטר הטבל דרבנן אבל כיון דקיי"ל חטה אחת פוטרת את הכרי שפיר יכול להפריש חטה אחת מטבל דאו' על טבל דאו' ודרבנן דהיינו התערובות ולפ"ז ש"ס דילן וירושלמי המה שפה אחת ודברים אחרים דטבל אינו בטל משום דשיל"מ אך דע"ז קשה קושי' הנ"ל וצ"ל כתי' הנ"ל והתינח אי חטה אחת פוטרת את הכרי לכן אדי כהיתרו כך איסורו דמשום דהיתרו בחטה אחת הוי דשיל"מ וא"ש דלק"מ קושית תוס' [עיין בי"ש או"ח סי' רס"א]:

אבל באמת תמהני עליהם שנעלם מהם לפי שעה משנה שלימה ספ"ה דדמאי דקתני מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ע"ש מבואר שאם מפריש מטבל דאו' על טבל דרבנן הוי טבל דרבנן מתוקן רק שהתרומה צריך לתקן משום דמדאו' היא טבל עדיין ועיין יבמות פ"ט וברמב"ם פ"ה דתרומות ה' י"ד וכ"מ שם וא"כ שפיר הוי טבל דשיל"מ דהא יכול להפריש עליו מטבל דאו' ומתוקן בין מדאו' בין מדרבנן וא"צ לביטול רק שתרומה שהפריש צריך תיקון ויכול לתקנה בטבל דאו' ול"ש בזה לומר דאם צריך להוציא הוצאות או בא לידי הפסד לא הוי דשיל"מ כמבואר ביו"ד סי' ק"ב דכאן אינו בא לידי הפסד דתרומה גדולה יכול לפטור בחטה אחת ושאר מעשרות שיש להם בלא"ה היה צריך להפריש כפי שיעורו כמובן:

שוב הבאת דברי אמרי בינה דסברת הר"ן דדשיל"מ אינו בטל משום דהוי כמו היתר בהיתר דלא בטל יתכן רק לר"א בזבחים ע"ט דאיסורין אין מבטלין זא"ז אבל לר"ל דס"ל שם דאיסורין מבטלין זא"ז ה"נ היתר בהיתר בטל, ואני תמה הרי גם ר"צ מודה דאם נתערב זית פיגול בשני זיתים אחרים של פגול דאינו בטל כיון שהוא שם אחד של איסור רק בשמות חלוקין פגול נותר וטמא ס"ל דמבטלין זא"ז והרי שם היתר אחד הוא כמו פגול בפגול דל"ש ביטול במב"מ בשמא וטעמא ושפיר יתכן סברת הר"י גם לר"ל:

ומה שהבאת דבר נאה מס' מנחת חינוך ביישוב הרמב"ם עפ"י לח"מ פ"ה משביעית דאם אוכלין שאינן ראוין לקיים שבועתו אמרינן אחשביה משא"כ לעבור על שבועתו אדרבה אמרינן דלא אחשביה כדי שלא יעשה איסור עיי"ש ולהכי באוכל גה"נ של טמאה דאין בו איסור גיד פטור משום טמא דאמרינן דלא אחשביה כדי שלא יעשה איסור אבל בנבלה דהוא עובר עכ"פ על איסור גיד שפיר אחשבי' וחייב משום נבלה, ואני תמה בהתרו בו וקיבל התראה איך שייך לומר דלא אחשביה כדי שלא יהיה רשע והא אמרינן בחולין מ"א התרו בו וקיבל התראה אין לך מומר גדול מזה ודאי כוון לאיסור ע"ש ובזה הנני חותם בברכה ושלום כנפש חמיך דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה