בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תי
שיל"ת ה' בלק תרמ"ז לפ"ק:
ד' ירים קרנך ומזלך במהרה בני אהובי כנפשי הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה יצחק יעקב נ"י רב בנס"מ:
מכתבך קבלתי בזמנו ואחרתי להשיב מהרבה טעמים וכעת יאמר ליעקב ע"ד מה שנתקשית בגיטין כ"ה דמייתי ראיה דר"י ור"ש ל"ל ברירה בתולה בדעת עצמו מלוקח יין הכותים ותולה בדעת אחרים אית להו ברירה מהני מתני' דמייתי התם וק"ל הא אמרינן בביצה ג' דדשיל"מ ספק דרבנן לחומרא כיון שיכול לעשות בהיתר גמור והכי פסקינן ביו"ד רס"י ק"ב ומה"ט כתבו הפוסקים דלא אזלינן בת"ר וס"ס בדשיל"מ עיין סי' ק"י ס"ח בהג"ה ואו"ח סי' תקי"ג בטו"ז סק"ט ומג"א סקי"ג בשם יש"ש וא"כ ה"נ דילמא בעלמא אית להו ברירה אפי' בתולה בדעת עצמו ושאני בהאי דלוקח:] יין משום דהוי ליה דשיל"מ ע"י הפרשה כמבואר בנדרים נ"ח דטבל הוי דשיל"מ ולהכי לא סמכינן על ברירה לר"ש ור"י ואי דנימא דלא הוי דשיל"מ משום שמא יבקע הנוד הא מסקינן בסוכה כ"ג דר"י לא חייש לבקיעת הנוד כמו דלא חייש למיתה רק לדבריו דר"מ קאמר וליה לא ס"ל ע"ש:
הנה בגוף הדבר אי היכא דשיל"מ לא נסמוך על ברירה נראה ודאי דלדעת הריטב"א בסוכה כ"ג דאפי' היכא דאפשר לתקן בלא ברירה לא צריך לתקן וסמכינן על ברירה אפי' לכתחילה ובהאו דהלוקח יין הא דלא סמכינן על ברירה היכא דאפשר לתקן הוא משום שמא יבקע הנוד וכן מוכח מתוס' ב"ק ס"ט ע"ב ד"ה אלא לעולם וכמ"ש בספר עמק המלך בעיקר כ' א"כ פשיטא דגם בדשיל"מ סמכינן על ברירה למאן דאית ליה ברירה אבל למאי דמבואר ברש"י נדרים מ"ו ע"ב דביש בה דין חלוקה לא סמכינן אברירה משום דאפשר לתקן ע"י חלוקה וכ"נ מדברי רש"י חולין י"ד ע"א ד"ה ומיחל דהיכא דאפשר בלא ברירה לא סמכינן על ברירה לכתחלה אפי' למאן דאית ליה ברירה שפיר י"ל דגם בדשיל"מ לא סמכינן אברירה ותקשי כנ"ל:
ומה שנ"ל בזה דהנה קי"ל בסי' ק"ב דלא מקרי דשיל"מ אלא כשהמתיר עתיד לבא עכ"פ וכו' עיי"ש ונ"ל סברא ישרה דאפי' יש רוב או חזקה שיבא המתיר רק שאינו ודאי גמור שיבא שוב לא מקרי דשיל"מ דבשלמא אם עתיד לבא בודאי שפיר לא סמכינן השתא על רוב או ביטול ברוב אבל כשיש רק רוב שיבא או חזקה מה אולמא דהך חזקה או רוב מרוב או ס"ס או ביטול ברוב דהשתא וכיון דלענין רוב וביטול ברוב וס"ס לא הוי דשיל"מ אם יש רוב או חזקה שיבא המתיר הה"נ לענין שאר דברים כגון סד"ר לא מקרי דשיל"מ אלא אם המתיר עתיד לבא ודאי אבל אם יש רק רוב שעתיד לבא או חזקה לא מקרי דשיל"מ וכה"ג כתב שמ"ק בכתובות וי"ו דלא מקרי פס"ר מחמת רוב אלא אם הוא פסיק רישא בודאי ע"ש, ולפ"ז נהי דר"י לא חייש שמא יבקע הנוד היינו כמו דלא חייש למיתה משום דאוקמא אחזקת חי ולא חיישינן אפי' לשמא ימות בזמן מועט עיין גיטין כ"ח ע"ב ותוס' יומא ב' וה"נ אוקי בחזקת שלם אבל זה הוא רק חזקה ולא מקרי שעתיד המתיר לבא בודאי ולא הוי דשיל"מ וא"ש:
ובזה א"ש הא דאמרינן בסוכה ר"י הוא דקאמר לר"מ לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד והוא פלא דמה אקשי לר"מ כיון דהוא לא חייש לבקיעת הנוד דילמא ר"מ נמי כוותיה ס"ל בהא ועיין תוס' שם ולפמ"ש ניחא דהכי אקשי ליה לדידך דיש ברירה תקשי הא הוי דשיל"מ וע"כ דאתה חושש שמא יבקע הנוד ולא הוי דשיל"מ וא"כ שמא יבקע ונמצא שותה טבלים וא"כ ממנ"פ אסור אבל ר"מ ס"ל כסברא הנ"ל ולק"מ:
ושנית נ"ל סברא ישרה דלא מקרי דשיל"מ אלא אם אותו דבר בעצמו שהוא רוצה לאכול עתה יהיה ניתר לאחר זמן אבל אם אותו דבר עצמו לא יהיה ניתר לאחר זמן רק דבר אחר כיוצא בו ואם יאכל דבר זה עתה לא יהיה ניתר הדבר אחר לאח"כ לא מקרי דשיל"מ וכיון דבעינן שיבא המתיר עכ"פ ממילא גם אם יש ספק אם יהיה אותו דבר ניתר לאח"ז נמי לא מקרי דשיל"מ:
ועיין תוס' יומא נ"ו ד"ה הלוקח שכתבו ולא כפירש"י ומיחל ומחלל וכו' וכן משמע הלשון דאמר שאני עתיד להפריש אלמא כולהי צריך סופו להפריש ול"ל דשאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוי חיילא בלא הפרשה א"כ היתה מדמעת ואוסרת הכל א"כ מעשר ראשון נמי וכו' ע"ש מבואר דמשו"ה נקט שאני עתיד להפריש משום דאי חייל מהשתא היה אסור לשתות משום מדומע אלא דלשיטת התוס' כיון דקאי אתרי קאי אכולהי גם על מעשר שני ולרש"י מע"ש מחלל מיד ולא קאי רק אתרומה ומעשר ראשון משום איסור תרומת מעשר ולפ"ז לשיטת רש"י עכ"ח מיירי בישראל ולא בכהן דהא תרומה ותרומת מעשר מותר לכהן ואין בו משום מדומע:
ועיין במג"א סי' שי"ח סק"ב שהביא מחלוקת הפוסקים בדבר שאסור לכ"ע וסופו להיות מותר לאחד ולא לחבירו דלכמה שיטות מקרי לכ"ע דשיל"מ אבל הרא"ש ס"ל דאפילו למי שסופו להיות מותר ג"כ לא מקרי דשיל"מ עיי"ש ועיין חת"ס יו"ד סי' רכ"ג ועכ"פ נגד זה שאין סופו להיות מותר בודאי לא הוי דשיל"מ לדעת הרא"ש ודעת הר"ש פ"ב דביכורים מ"ב דנגד מי שסופו להיות מותר מקרי דשיל"מ ולמי שאין סופו להיות מותר לא מקרי דשיל"מ ועיין פלתי סוס"י ק"ב שהעלה דבעלמא גם דעת הרמב"ם כר"ש רק בביכורים החמיר דהוי דשיל"מ לכ"ע מטעם שכתב שם ואני כתבתי במקו"א לחלק אם הוא דשיל"מ לבעליו מקרי דשיל"מ לכ"ע אבל אם אינו דשיל"מ לבעלים לא מקרי דשיל"מ לגבי מי שאין לו מתירין ולכן שם בביכורים שהם של כהן והם דשיל"מ לבעליו לאכלם בירושלים לכן ס"ל לרמב"ם דמקרי דשיל"מ לגבי כ"ע וכעין סברא זו כתוב בחת"ס הנ"ל בהיפוך ע"ש, ולפ"ז כאן אם ימתין עד לאחר הפרשה אפשר שזה שהוא שותה עכשיו יעלה בידו להפריש תרומה ותרומת מעשר וכיון דתרומה ותרומת מעשר אסור לישראל א"כ לא הוי דשיל"מ לישראל כיון דאותו דבר שהוא ישתה עכשיו אינו ודאי שיהי' מותר לו לאח"ז וממילא לדעת הרא"ש לא הוי דשיל"מ אפי' לכהן ולדעת הר"ש עכ"פ לישראל לא הוי דשיל"מ ולדעת הפלתי גם דעת הרמב"ם כן וכן למ"ש כיון שהבעלים ישראל לא מקרי לגבי דשיל"מ משום היתר לכהן וכבר הוכחנו דבלוקח ישראל מיירי ושפיר לא הוי דשיל"מ ולק"מ לפענ"ד:
ושלישים על כולו נ"ל דכבר חידש צל"ח פסחים ט' ע"ב ד"ה תשע ציבורין דל"ש דשיל"מ רק לענין אכילה כיון דאם יאכל היום מה שיאכל היום לא יאכל למחר ושפיר אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל לענין טלטול והנאה ל"ש ה"ט דיכול לטלטל וליהנות הנאה שאינו של כילוי היום ולמחר עיי"ש ועיין נובי"ת אה"ע סי' ל"ח ויש להבין לפ"ז א"כ אם צריך לאכלו היום איך שייך דשיל"מ עד שתאכלנו היום באיסור תאכלנו למחר בהיתר הא צריך לאכלו היום, אבל הדבר פשוט לפ"מ שהסביר חוו"ד ענין דשיל"מ דהוי כמו מבטל איסור לכתחלה דאסור וה"נ נ"ל דהא דספיקא דרבנן לחומרא בדשיל"מ וגם לא אזלינן בת"ר היינו נמי מה"ט משום דאסור לעשות סד"ר או ס"ס ורוב בידים כמ"ש פר"ח סי' ק"י וזה ברור דאסור לבטל איסור בידים לכתחילה או לעשות סד"ר וס"ס ורוב בידים לכתחילה בשביל שצריך לאכול ולהכי גם בדשיל"מ כל זה אסור משום דהוי כלכתחילה אף שצריך לו לאכול היום ולא שרי אלא כשהמאכל מתקלקל כמבואר סי' ק"ב ס"ד משום דאז מקרי דיעבד שהרי יפסיד גם ההיתר ע"י האיסור אם לא יאכלנו היום וה"נ בנידון דצל"ח מקרי דיעבד שהרי יפסיד טלטול והנאה של היום אבל היכא דאינו מפסיד הדבר בזה לא שריא משום שצריך לו היום, ולפ"ז בדין ברירה שלא מצינו שאסרו חכמים לגרום ברירה לכתחילה שיהיה אסור לומר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש או לאיזה שתצא בפתח תחילה או הרני בועלך ע"מ שירצה אבא וכדומה ל"ש דין דשיל"מ כלל דלא בעינן שיופסד הדבר איסור לא נימא ברירה רק לשיטת רש"י בעינן שיהיה לאדם צורך בו אלא דאם אפשר לתקן צרכו בלא ברירה לא סמכינן אברירה וא"כ ל"ש דשיל"מ דכיון שצריך לברירה מותר לגרום ברירה לכתחילה וא"ש:
ורביעי בקודש נ"ל לפמ"ש בחידושי אנשי שם חולין פג"ה בסוגי' דריחא מילתא בטעם דשיל"מ דהרי זה דומה למה דדרשינן בחולין מ"ד ע"ב ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם עיי"ש וצריך להבין הא זה אינו אלא לבעל נפש ועיין ביו"ד סוס"י קט"ז וצ"ל דזהו רק בדיעבד מותר לכל אדם אבל בדשיל"מ דהוי כלכתחילה כנ"ל אסרו חכמים לכל אדם:
אלא דק"ל עלה הא מסקינן בחולין שם רבב"ח אגמריה סמוך וכן פסק רמ"א סי' הנ"ל וא"כ ביטול ברוב או סד"ר לקולא וס"ס ורוב הוא דין מפורש שהוא מותר והוי כמו אגמריה סמיך ומ"ט אסור בדשיל"מ, ונ"ל לחלק בתרי גוני חדא דדוקא במקום שהיה מקובל להיתר מכח ודאי כמו בחולין שם שהיה מקובל בידו בפסוקת הגרגרת ברוב חללה שייך אגמריה סמיך אבל רוב נהי דגילתה תורה דאזלינן בת"ר מ"מ אינו ודאי ואפשר שהוא מן המיעוט רק דתורה התירה ספק זה כמ"ש ש"מ ב"מ ז' וכן בס"ס אפשר שהוא איסור ומכ"ש בסד"ר וכן ביטול ברוב או בששים לא מיבעיא ביבש ביבש לשיטת הסוברים דאסור לאכול שלשתן וכ"ש להסוברים דאפי' בזה אחר זה אסור לאדם אחד ודאי האי' שבו עדיין אסור ואינו מותר לאכול רק מספק על כל אחד ואחד שמא לא זהו האיסור כמ"ש ש"ך בשם רשב"א סי' ק"ט ואפי' בביטול בס' בלח לשיטת הסוברים דחוזר וניעור נמי איסורא קאכיל ולא התירה התורה רק מדוחק שלא יפסיד רוב היתר ועיין רש"י פסחים ע"ט טומאה דחויה בקושי התירו אלא אפי' לשיטת הסוברים דנהפך האיסור להיתר מ"מ אם היה ניכר ואפשר לסלקו אסור הוא בזה ל"ש אגמריה סמיך דנהי דתורה התירה נגד הסברא מגזה"כ מ"מ סרך איסור יש בו רק דתורה התירה ושייך בה בהמה שהורה חכם עיין בס' בנ"י במאמרי חודש אדר מאמר שקל קודש דרוש ז']:
או די"ל דוקא בהאי דחולין שהוא דין פשוט לכל ואין בו חילוקי דינים וא"צ הוראת חכם דפסוקת גרגרת ברוב חללה שייך ביה אגמריה סמיך אבל בס"ס דיש הרבה חילוקי דינים איזה מקרי ס"ס וכן סד"ר עיין סי' ק"י וכן רוב בהרבה ענינים אין הולכין בת"ר כמו בממון ופקנ"פ ונגד חזקה דאמרינן סמל"ח וכן ביטול ברוב יש איסורים שאוסרין במשהו ובמאה ובמאתים וע"כ צריך ביה הוראת חכם שפיר שייך בי' משום בהמה שהורה חכם אף שהוא מותר מן הדין ולא רק מסברא ולהכי בדשיל"מ דהוי לכתחילה אסרו חכמים לכל אדם:
ובהכי א"ש דעת או"ה שהביא פתחי תשובה סוס"י קע"ז דאם נפל איסור בכלי שני או בכלי ראשון ויש ששים ומכל כה"ג ולהרחיק עצמו מכל דבר כיעור מצוה היא והק' הנ"ל הא כתב רמ"א ולא נמצא הדין בפירוש וכו' ולפמ"ש ניחא דכונת רמ"א אם נמצא הדין בפירוש בלי חולק ובלי חילוקי דינים אין להחמיר אבל ביטול בס' יש הרבה חילוקי דינים כנ"ל וכן כ"ש להרבה שיטות בסי' ק"ה מבליע ומפליט ובדבר גוש דעת מהרש"ל דהוי ככ"ר שפיר מקרי הורה בה חכם ולא נכתב הדין בפירוש וצריך בעל נפש להחמיר משום שהורה בה חכם ועיין בחו"מ סי' כ"ה מה נקרא טועה בשיקול הדעת:
ומעתה ודאי לפי האמת דיש פלוגתא אי יש ברירה או אין ברירה ויש חילוק בין תולה בדעת עצמו לחולה בדעת אחרים והרבה חילוקי דינים עיין יש"ש ב"ק פ' הפרה היה אפשר לומר אפי' למאן דאית ליה ברירה מ"מ בדשיל"מ אין ברירה דהוי כבהמה שהורה בה חכם אבל קושי' שלך היתה דילמא כ"ע אית להו ברירה בכ"מ ורק כאן אסור משום דהוי דשיל"מ ז"א דאי לכ"ע בכ"מ יש ברירה א"כ הדין פשוט ולא הוי בהמה שהורה בה חכם ועיין ש"ך חו"מ סי' כ"ה סק"ט דדבר פשוט בלי מחלוקת דינו כמפורש במשנה א"כ ל"ש ביה דשיל"מ כלל וא"ש, אביך הנאמן הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: