בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תח
עוד להנ"ל
ע"ד מ"ש להקשות בשם חכם אחד בדברי כ"מ פ"ג ממעשר ה"ב שכתב הר"מ בד"א בגומר פירותיו למכרן בשוק אבל אם היתה כוונתו להוליכן לבית ה"ז מותר לאכול מהן עראי וכו' וכ' הראב"ד חוץ מדגן תירוש ויצהר וכו' דהני בגורן ויקב תלינהו רחמנא וכ' הכ"מ דלדעת הרמב"ם י"ל, דאף דבגורן תלי רחמנא היינו בשדעתו למוכרן בשוק אבל אם דעתו להוליכן לבית מותר לאכול מהם עראי עיי"ש, וע"ז התפלא הלא כוונת הראב"ד דאם עשאן גורן ויקב נקבע למעשר מה"ת וכמו שמבואר מדבריו שבפ"ד שם ה"א וא"כ האיך אפשר לומר בדעת הרמב"ם שזהו רק אם דעתו למוכרן בשוק הלא אם דעתו למוכרן בשוק כתב הרמב"ם בהדיא בפ"ב שם ה"א דאינו חייב במעשר מה"ת רק מדרבנן והוא פלא:
הנה דא ודאי צריכא עיונא כיון דקו' הראב"ד על הרמב"ם הי' דבדבר שיש לו גורן נקבע מה"ת בעשיית גורן בלא ראיית פני הבית והאיך כ' הרמב"ם דבדעתו להוליכן לבית אינו נקבע עד שרואה פני הבית א"כ מה מתרץ כ"מ דהא דנקבע בעשיית גורן מה"ת היינו בשדעתו למוכרן בשוק הא בכה"ג אינו מחויב במעשר כלל מה"ת לדעת הרמב"ם וא"כ האיך משכחת הא דתלה רחמנא בגורן אי בשדעתו להוליכן לבית אינו נקבע בגורן עד שיראה פני הבית ואי בשדעתו עתו למכרן הרי אינו מחויב במעשר מה"ת, אבל ג"ז אינו כ"כ קול רעש גדול דשפיר משכחת קביעות גורן בעשה גורן כדי לאכלן שם ושלא להוליכן לביתו דשפיר מחויבים במעשר מה"ת כיון שלא נגמרה מלאכתן ע"מ למוכרן וגם אינו רוצה להביאן לבית וא"צ ראיית פני הבית, והא דנקט הרמב"ם וכ"מ בגומר פירותיו למוכרן בשוק היינו משום דהאמת כן דגם בגומר למוכרן אסור לאכול עראי משום דעכ"פ מחויב במעשר מדרבנן ונקבע ג"כ אפילו מה"ת כיון שאינו רוצה להוליכן לבית הוי הגורן קביעות ולק"מ אלא דקשה קצת על דברי כ"מ פ"ד ה"א שכ' הרמב"ם דאין קביעות מה"ת אלא בהכנסה לבית והקשה הראב"ד הא דבר שיש לו גורן נקבע בגורן מה"ת וכ' כ"מ דאזל לטעמי' שכ' ברפ"ג וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו, ולפמ"ש אינו מיושב במ"ש שם דהא בעשה גורן ע"מ לאוכלן שם שפיר נקבעי' מה"ת וצ"ע:
ויותר נ"ל דלק"מ דודאי זה ברור דאם גמר פירותיו ע"מ לאוכלן ואח"כ נמלך למוכרן בודאי מחויבים במעשר וכמ"ש להדיא בש"מ ב"מ דף פ"ח בשם הרמב"ן ע"ש בד"ה א"ה, והנה בכלל ראיית פני הבית יש שני דברים א) שיכניסו דרך השער אבל אם לא הכניס דרך השער אעפ"י שהכניסו לבית שישאר שם עד שיאכלנו אינו נקבע מה"ת וכמ"ש הרמב"ם רפ"ד ממעשר ב) כ' הש"מ ב"מ שם ד"ה מאי דאפילו הכניסו לבית דרך שער אם דעתו לפנותו משם ולהביאו לבית אחר אינו נקבע למעשר ולא מקרי ראיית פני הבית והביא ראיה מפ"ב דמעשרות ע"ש, ומעתה ס"ל לכ"מ בדעת הרמב"ם דנהי דהני שיש להם גורן בגורן תליא רחמנא היינו שא"צ להכניסו לבית דוקא בגורנו הוא ביתו וממילא דא"צ שער ופתח ועיין תוס' ב"מ שם ד"ה לא, אבל עכ"פ צריך שיהי' שם מקום קביעותו דאז הוי כראיית פני הבית, אבל אם דעתו להוליכן לבית אינו נקבע דלא עדיף מפירות שאין להם גורן שאם אפילו הכניסן לבית אם דעתו להוליכן לבית אחר אינו נקבע ולפ"ז שפיר משכחת שיהי' הגורן קובע מה"ת בעשה גורן ע"מ לאכלן ולהוליכן לביתו ואח"כ נמלך למכרן בשוק ושפיר מחויב מה"ת במעשר כיון שגמר מלאכתן הי' ע"מ לאוכלן ואף שאח"כ נמלך למוכרן אין בכך כלום כמ"ש רמב"ן, ומ"מ כיון שנתיישב למוכרן ואינו רוצה להכניסן לבית אחר שפיר מקרי הגורן הכנסה לביתו ומתחייב מה"ת וזה כוונת כ"מ ודוק בלשונו שלא כ' שגמרן למוכרן רק כתב ה"ד בשדעתו למוכרן בשוק והיינו אחר גמרן דעתו למוכרן בשוק ולא להוליכן לביתו דהוי זה ראיית פני הבית אבל אם דעתו להוליכן לבית מותר וכו' ומשום דאין כאן ראיית פני הבית, ולפי"ז גם דבריו שבפ"ד נכונים, דבדבר שיש לו גורן הכנסה לגורן הוא הכנסה לבית והתנאי שכ' והוא שיכניסנה דרך השער היינו בדבר שיש לו בית ושער אבל דבר שיש לו גורן והוא ביתו בלא שער פשיטא דא"צ שער וא"ש, ואמנם לפ"ז צ"ל דמה שהלוקח מוליכן למק"א לא איכפת לן דלוקח פוטר מן המעשר מה"ת ולא מחייב רק מדרבנן מקח קובע רק אם המוכר דעתו להוליך למק"א פוטר:
ויותר נ"ל למ"ש טו"ז יו"ד סי' א' סקי"ז דהפרשת תרומה הוי עיקר הברכה על מצות הפרשה לא על איסור אכילת טבל שהרי מצות הפרשה חיוב עליו אפילו אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין וכו' ע"ש מבואר דהפרשת תרומה ומעשר יש בו שני דברים:
א) מצות הפרשה אפילו אינו רוצה לאכול, ב) אם רוצה לאכול צריך לתקן איסור הטבל, ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהא דכתב הרמב"ם שאינו חייב להפריש מה"ת אלא בגומר פירותיו לאכלן לעצמו אבל הגמרן למוכרן פטור מה"ת וחייב מדבריהם וכו' ה"ד שאינו מחויב להפריש אם אינו רוצה לאוכלן רק למוכרן משום מצות הפרשה אבל ודאי אם רוצה לאכול אפילו גומרן ע"מ למוכרן צריך להפריש מה"ת כדי לתקן איסור טבל וא"כ לק"מ אכ"מ דשפיר י"ל דגם דבר שיש לו גורן אינו נקבע בגורן אלא אם דעתו למוכרן בשוק דאז מחויב מה"ת במעשר אם רוצה לאכול ממנו אבל אם דעתו להוליכן לבית אינו נקבע אלא בראיית פני הבית וא"ש:
[ובזה אולי יש ליישב מה שהקשו אחרונים על טו"ז הנ"ל מרש"י גיטין מ"ז ע"ב ד"ה מדאורייתא ולא דמי למעשר וכו' דמעשר טביל ואסור לי' באכילה ולאו מצוה דרמיא עלי' הוא אא"כ אכלן או מוכרן דקמשתרשי לי' הרי מבואר נגד דברי טו"ז. ולפמ"ש א"ש דרש"י מיירי מה"ת וכשגמרן ע"מ למוכרן דאין עליו חיוב לעשר אלא כשרוצה לאכלן ומש"כ או מכרן היינו בגמרן ע"מ לאכלן וכבר נתחייבו ביד מוכר דאז גם לקוח חייב במעשר ועיין ש"מ ב"מ הנ"ל ואשמעינן רש"י דמוכר חייב לעשר דקמשתרשי לי' ולא לוקח, אבל טו"ז מיירי בגמרן לאוכלן או אפילו למכרן דהא מדרבנן מחויבים במעשר ושפיר כתב טו"ז דהמצוה מיד אפילו אינו רוצה לא לאכול עדיין, מיהו עדיין לא הובאו אצלי הדברים בכור הבחינה]:
אך ז"א דהרי כתב הרמב"ם בפ"ד דמעשר ה"ב וכן האוכל מפירות שדעתו להוליכן לשוק אחר שנגמרה מלאכתן אינו לוקה אלא מכת, מרדות כמו שביארנו שאין הגומר למכור חייב במעשר אלא מדבריהם הרי מבואר להדיא שאפילו אוכל מהן אינו מחויב במעשר מה"ת, ואמנם במקצת יש לי לקיים דברי דק"ל למ"ש ש"מ הנ"ל דאם אין בדעתו להניחו בבית זה רק להוליכו לבית אחר ולא מקרי ראיית פני הבית ואינו נקבע למעשר א"כ לרמב"ם דכל ששה דברים הקובעים אינם מה"ת רק ראיית פני הבית א"כ למ"ל קרא בב"מ פ"ח ע"ב עשר תעשר ואכלת ולא מוכר הא כיון שדעתו למכור ורוצה להוליכו למק"א בלא"ה פטור משום דליכא ראיית פני הבית, וניחא לי דדוקא אם מוליכו למק"א ברשות מוכר לא מקרי ראיית פני בית אבל במכרו במקומו ולוקח מוליכו למק"א שפיר מקרי ראיית פני בית כיון דברשות מוכר לא יוליכנו לבית אחר וכמש"ל, ולפ"ז א"ש די"ל כנ"ל דבגומר למכור במקומו דאיכא ראיית פני בית ואינו פטור רק משום עשר תעשר ולא מוכר שפיר אינו פטור רק כשמוכר באמת אבל אם רוצה לאכול מחויב לתקן הטבל, אבל בפ"ד מיירי שמוליכן ברשות המוכר למכור במק"א אז אפילו רוצה לאכול א"צ לתקן דאין כאן טבל כיון שלא ראה פני הבית וכשמ"ק ומשנה פ"ב דמעשרות הנ"ל, והא שכתב הרמב"ם כמו שביארנו שאין הגומר למכור חייב במעשר אלא מדבריהם, הביא ראיה רק דבמחשבתו תליא מילתא אף דמה שאוכל לא יוליכנו למק"א, מ"מ כיון שגמרו ע"מ כן פטור כמו דגומר למכור אינו מחויב לעשר אם אינו אוכל אף שנמלך מלמכור וא"ש:
אבל יותר נ"ל דצריך קרא דעשר תעשר ולא מוכר באותן שיש להם גורן ול"צ ראיית פני בית אבל באותן שאין להם גורן דבעי ראיית פני בית באמת גומר למכור פטור מה"ט דליכא ראיית פני בית וכקושיין, ובגומר לאכול חייב מה"ת דהרי להרמב"ם פ"ב מתרומות כל הפירות חייבין בתרומה ומעשר מה"ת ע"ש, ולפ"ז א"ש דבפ"ד מיירי מפירות שאין להם גורן ובעי ראיית פני הבית שפיר כתב דבגומר למכור מותר אפילו לאכול אבל בפ"ג דברי כ"מ סובבין והולכין על קושית ראב"ד בדבר שיש להם גורן שפיר כתב כ"מ דאין נקבעין אלא בגמר למוכרן ולא ברוצה להוליכן לבית, דגם בגומר למכור חייב לעשר מה"ת אם רוצה לאכול ועיין חת"ס ח"ו סי' ס"ג, ובזה תנוח דעתו, ויבוא שלום בחילו. ויניח על ראשו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: