אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תו

תשובה תה

עוד להגאון הנ"ל נר"ו

ומה שיצא לדון בדבר חדש דבשביעית אפי' ע"י נכרי וכותי אסור לעשות מלאכה עפ"י דברי מהרש"ל בתוס' ב"מ דף צ' לפי שתלה השי"ת הקדושה בארץ דכתיב שבת שבתון יהיה לארץ לפ"ז למ"ד אין קנין אפי' העכו"ם קנה השדה מישראל ועובד בשביעית נמי הישראל מצווה עליו ע"כ, הנה לא ידעתי מדוע הביא ממרחק לחמו ומה חידוש מצא שם יותר ממה שכתוב כאן בגמ' ע"ז דף ט"ו דאדם מצווה על שביתת שדהו ופירש"י שנת שבתון יהיה לארץ:

ובגוף דף זה נ"ל דתליא במחלוקת רש"י ותוס' בגיטין דף מ"ז דלרש"י למ"ד אין קנין אף דקני ליה נכרי לחפור בורות וכו' וכל קנינו ממון מכל מקום לענין קדושה כיון דאין להפקיע מקדושה הוי לה לענין קדושתה ברשות ישראל כאילו משכנה ובכורים דהוי מצוה דרמיא עליה וכו' מחויב ליקח ולהביא עיין ברש"י ד"ה מדאורייתא ולפ"ז כיון דלענין קדושה נשאר בעליה מצווה גם על שביתת שדהו בשביעית אבל תוס' שם בד"ה לוקח חולקים דאינו מחויב ליקח מה"ת דאף דהקרקע נשארת בקדושתה לענין כל חובת קרקע מ"מ המוכר אינו בעולם והוא רק כישראל אחר עיין פנ"י ולפ"ז ה"נ אינו בעלים להיות מצווה על שביתת שדהו:

ויותר נ"ל דאפי' לדעת רש"י הנ"ל מ"מ במוכר שדהו לנכרי לית בה משום שביתת שדהו והוא עפ"י דברי הרמב"ן במלחמות בשבת דף י"ט דאפי' לב"ש דס"ל שביתת כלים מה"ת מ"מ היינו דוקא בעושה מלאכת ישראל ולא בעושה מלאכת נכרי וכן הביא מרן הגאון בחת"ס זצוק"ל חאו"ח סימן ס"ב בשם הגאון מהרא"ז זצוק"ל לענין שביתת בהמה דאינו מצוה רק שלא לעשות מלאכת ישראל אבל מלאכת גוי וישראל לא נהנה כלל לא נאסר והסכים מרן זצוק"ל שם לדבריו אלא דבמשכיר בהמתו לגוי ועושה בה מלאכה בשבת הוי מלאכתו של ישראל ועובר מן התורה כיון שישראל נהנה מן המלאכה שכר הבהמה עיי"ש ולפי זה הכי נמי שביתת שדה בשביעית אינו אלא כשהוא מלאכת ישראל ונהנה ממנה ולא כשהוא מלאכת גוי שאין הישראל נהנה רק בשכירות הוי מלאכת ישראל כנ"ל שאם לא יעבוד בשבת לא ישלם לו כ"כ אבל במכירה לגוי אפי' אין קנין לענין קדושה והוי ישראל בעליו לענין קדושת שביעית מ"מ כיון דאין לישראל בו שום קנין ממנו ואינו מרויח במלאכת גוי שוב אינה מצווה על שביתת שדהו:

וראיה ברורה לזה דאל"כ וודאי תקשה אמאי לא קאמר בע"ז כ"א דגם למ"ד אין קנין איכא תרתי במכירת שדה חדא חניית קרקע ועוד משום שביתת שדהו בשביעית דבזה לא שייך תירוץ שכתבו לעיל כמובן אלא וודאי דבמכירה ליכא משום שביתת שדהו אפי' למ"ד אין קנין, ובתוס' גיטין מ"ז ד"ה אמר הקשו אדרבה דס"ל דאין קנין מדר"מ בע"ז כ"א דע"כ ס"ל יש קנין דאל"כ ליכא בשדה תרתי עיי"ש ומאי קושי' דילמא רבה מוקי לדר"מ אין קנין ואיכא תרתי לא משום מפקיע ממעשרות אלא משום שביתת שדה בשביעית כיון דאין קנין אלא דבמכירה ליכא משום שביתת שדה אפי' אין קנין:

ולא עוד אלא אפי' מש"ל דבשכירות שדה מודינא דלשיטת רש"י איכא משום שביתת שדהו הדרנא בי והוא עפ"י דברי מהרי"א שהביא ב"י באו"ח סי' רמ"ג דאפי' לדברי המתירין בשוכר גוי בדבר לעשות מלאכת קרקעות היינו דוקא בשדה משום שאפי' לא יעשה מלאכה בשבת ישלים ביום אחר אבל במרחץ או בתנור שאם לא יעשה מלאכה בשבת יפסיד ישראל ריוח אותו היום נמצא ישראל נהנה ממלאכת שבת ואסור ועיי"ש ולפ"ז יש לחדש דודאי אם השכירו רק לשנה שאם לא יעבוד בו הנכרי לא יתנו השכירות א"כ הוי מלאכת ישראל או אפי' השכירו שנים רבות ובאתרא דלא מוברי באגא אם השכירו לשנים רבות באתרא דמוברי באגא עיין ב"ב דף כ"ט ועיין מדרש רבה פ' בהר הביאו הרמב"ן שם כשעושים רצונו של מקום עושין שמיטה אחד בשבוע וכו' וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ד' שמיטות בשבוע אחד כיצד זרעה שנה ונרה שנה וכו' ע"ש וא"כ כשהוא מושכרת לנכרי לא עדיף מאין עושין רצונו של מקום וא"כ כשהגוי צריך להובירה אין מרויח אם זרעה בשביעית ונרה בשנה אחרת או נרה בשביעית וזרעה בשנה אחרת וכיון שאין הישראל נהנה במה שזרעה בשביעית ואינו נוטל שכר ע"ז שוב אפי' בשכירות לית ביה משום שביתת שדהו משא"כ בשכירות בהמה אפי' שכרה לשנה מ"מ נותן יותר שיוכל לעבוד בה גם בשבת ועיין במג"א סוס"י רמ"ד דחשבינן כל היום בפני עצמה שפיר הוי מלאכת ישראל ואסור משום שביתת בהמה:

ובזה יש ליישב קושי' מהרש"א בתוס' ע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה מי דמי שהקשו דמשמע מדבריהם דדוקא שאלה ונסיוני לא שייך אבל שכירות שייך בשדה אלא משום גזירה דשכירות לחודיה לא אסרינן מכירת שדה לגוי והלא מהתוס' לעיל משמע דגם משום שכירות נמי אסרינן מכירה ולפמ"ש אתי שפיר דשאני שכירות בהמה דאסור בכל אופן כשהוא אצל הגוי בשבת ועובד בה בהכי גזרינן מכירה אטו שכירות אבל בשדה דגם בשכירות אינו אסור אלא כשמשכירו על שביעית לחודא לא גזרינן:

ויש להסביר יותר דלא חיישינן כלל כשנתיר מכירה שיטעה להתיר להשכיר על שביעית לחוד דבמכירה השביעית בהבלעת שאר שנים אלא דיטעה להתיר שכירות שבת בהבלעת שאר ימים והבלעת שביעית בשאר שנים וכיון דהבלעת שביעית בשאר שנים באמת מותר בשכירות כנ"ל ליכא למיגזר כלל ומ"מ שייך שפיר איסור שביתת שדה בשכירות במשכירו לשביעית לחוד:

ומה שפלא בעיני דנראה מדבריהם דבשאלה באמת ליכא משום שביתת בהמה כיון דאין הישראל נהנה ושואל כל הנאה שלו ועיין בלשון הרוקח שהביא ב"י בסי' רמ"ו ורבינו האי שהביא ביתה יוסף בסי' ש"ה דמשם הביא החת"ס שחידשו דין זה דבמלאכת גוי ליכא משום שביתת בהמה א"כ מה יענו לסוגי' דע"ז ט"ו דמבואר להדיא דגם בשאלה שייך שביתת בהמה ודוחק לומר דהוה רק מדרבנן דא"כ איך גזרינן מכירה אטו שאלה וצ"ע לכאורה, ונ"ל דכמו דאמרינן בעלמא אי לאו דעביד ליה נייחא לא יהוי יהיב ליה מתנה הדר הוי לי כזביני ה"נ אי לאו דעביד לי' נייח נפשיה לא הוי משאיל ליה בהמתו עיין בתוס' ב"ב נ"ב ע"ב דאפי' דברים העשויין להשאיל אינה משאיל לאדם דלא גייס ביה ועיין באו"ח סי' רמ"ז סעיף ד' ובמג"א ותוס' שבת שם וא"כ שוב גם בשאלה מקרי הישראל נהנה ואסור משום שביתת בהמה ולא משכחת היתר אלא באופן שכתב טו"ז סי' רמ"ו סק"ד ע"ש ואף דשואל מיקרי כל הנאות שלו היינו משום דמצד השואל הוא רק נהנה ולא מהני בעבור הנאת שאלה שהרי אינו מחויב להשאיל לו אבל מ"מ מיקרי גם המשאיל נהנה יען שגומל טוב למי שעושה לו נייח נפשיה קם כמו דמקרי קצץ בסי' רמ"ז הנ"ל מה"ט ועיין תוס' גיטין י"א ע"ב ד"ה ש"מ, ואולי אם הישראל משאיל לו לזמן ואינה מוכרח שיעבוד בו בשבת באמת ליכא משום שביתת בהמה בשאלה כיון שאין הישראל נהנה אבל אם משאיל לו בהמתו על חמשה ימים למשל לעשות בו מלאכה שאי אפשר לעשות רק אם יעבוד גם בשבת א"כ ניחא לי' לישראל שיעבוד בשבת שלכך השאילו אז הוי גם בשאלה מלאכת ישראל ואסור משום שביתת בהמה ובכה"ג מיירי כאן בע"ז ועיין במג"א סימן רמ"ז סק"ב:

ובעיקר קושי' תוס' בע"ז ט"ו ד"ה מי דמי שהק' על רש"י מ"פ והרי שדה והא לא שייך בה שאלה ונסיוני נ"ל דלעולם גם בשדה שייך שאלה ונסיוני והא דלא אסרינן מכירה לנכרי מה"ט היינו אף דאדם מצווה על שביתת שדהו היינו דוקא כשישראל עובד אדמתו אפי' ישראל אחר ועובר על בחריש ובקציר תשבות ולא תזרע אז גם בעל השדה עובר משום שנת שבתון יהיה לארץ ושבתה הארץ שבת אבל בגוי שעושה מלאכה בהיתר אין הישראל בעל השדה מצווה על שביתתו ע"ד שאמרו היכא דמוקף חייב מקיף נמי מיחייב בנזיר ל"ה וה"ה הכא להיפוך ולפ"ז פריך הגמרא מהא דלא ימכור דמיירי בישראל חשוד ושייך שביתת שדה אבל מכירה לנכרי לא שייך למיסר וא"ש:

אמנם נ"ל דאף כשהשדה הוא של אחד וישראל אחר עובד בשביעית שניהם עושין איסור מ"מ אם הבעלים עצמם זורעים בשביעית אין כאן אלא איסור וביטול מ"ע ולא מצאתי כעת אלא דמיון רחוק לכן לא הבאתי אפילו לזכר בעלמא ובזה יובן דעת הרמב"ם שבתחילת הלכות שמיטה ויובל כשמנה המצות כתב:

א) שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה, ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו מבואר שהם שתי מצוות האחת שביתת שדהו ושנית שביתת האדם בלאו ואח"כ בהלכה ה' כתב מ"ע לשבות מעבודת הארץ וכו' שנאמר ושבתה וכו' ונאמר בחריש ובקציר תשבות וכל העושה מלאכה וכו' ביטול מ"ע ועבר על לא תעשה וכו' ולכאורה קשה והלא ושבתה הארץ הוא מצות עשה שביתת שדהו ובחריש ובקציר תשבות הוא שביתת אדם והו"ל למימר שביטל ב' מצוות עשה וגם קשה אמאי לא חשיב נמי שמצוה שתשבות הארץ ולהנ"ל א"ש שבא להורות שני דינים הנ"ל שאין שביתת שדה מצוה אלא שלא לעשות בו מלאכה ע"י אדם שמחויב לשבות מעבודת הארץ אבל ע"י נכרי אינו מצווה על שביתתה שנית שבעל השדה שביתתו ושביתת השדה אינה רק מצות עשה אחת וכן כלל מצות שביתת שדה בשביתת האדם וכתב מ"ע לשבות מעבודת הארץ והביא ב' פסוקים ושבתה שביתת שדה תשבות שביתתו ועל כולם אמר שאינו רק ביטול מ"ע אחת ומ"מ חשיב תחילה ב' מצוות דהיינו שביתת הארץ מצוה לבדה דהיינו באופן שישראל אחר עובד אדמתו מ"מ יש על הבעלים מצות שביתת שדה עיין תשו' מהרמ"ש הנ"ל]:

הארכתי קצת ונא ימחול הד"ג לשום עיניו עליהם לטובה וישיבנו תשובה שלימה מלפניו וד' יעשה עמנו לטובה אות עד יחיש ישועות הניבאות ויראנו מתורתו נפלאות כנפשו ונפש החותם בברכה ידידו הדוש"ת מכבדו ומוקירו:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה