בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שצד
שיל"ת ב' אויפאלו יום א' לס' והארכת ימים תרמ"ה לפ"ק:
כצאת השנה יפרח כשושנה, חותני האהוב והחביב כעלי עשב רביב, הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה, מיוחד שבחבורה, כקש"ת מו"ה חיים יוסף דוב כהנא נ"י ויהל:
מכתבו היקר מיום ה' שבוע העברה קבלתי בעש"ק ושמחתי בשלומו, יתן ה' שמחה במעונו, ותלי"ת גם מאתנו לא נעדר, ועד"ת בנידון בכור שנצרם אזנו הנני מעתיק לו אשר השבתי תשובה א' בענין זה [ע"ל סי' שצ"ב ושצ"ג] ולפי מה שפירשתי בכונת טו"ז יו"ד סי' ש"ט מיושב מה שעמד פר"מ אמאי לא הביא טו"ז מרש"י פ' תצוה לפי דשם כ' רש"י תנוך הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן שקורין טנרו"ס ופשיטא דיש לפרש כפירושינו שם שהוא הגשם החזק כמו עצם רך שהוא באמצע בין הבשר הרך המקיפו ובין תוך האוזן שנקרא חסחוס קנארפ"ל כי לא נזכר שם לשון גדר אבל בפרשת מצורע פי' תנוך גדר אמצעי שבאוזן והיה אפשר לטעות דקאי דוקא על אותה מחיצה קטנה שהיא מושכב על נקב האוזן וזה ל"ש בבהמה כקושי' תפארת ישראל ואיך כתב המחבר מן התנוך לזה תירץ שגם כאן ר"ל הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן והיינו בגובה ולא מושכב וכפירושינו שם:
וגם מה שתמה למה נטר רש"י במ"ש ולשון תנוך לא נודע לי עד פ' מצורע ולא כתב כן בפ' תצוה א"ש למ"ש דקושי' רש"י היה רק כקושי' ק"א איך מילת נוך מורה על הגובה או החיצון דנלמד מזה שהוא גדר אמצעי דילמא תוך האוזן וא"כ כיון דדרשת תו"כ הוא בפ' מצורע נטר רש"י עד כאן:
ולפמ"ש גם דעת הגאון שהביא אבן עזרא פ' תצוה שתנוך הוא הרך הדבק בעיגול האוזן ותמה פר"מ שהוא נגד הגמ' ותו"כ לכל הפירושים ולפי פירושינו גם הוא נתכוון לזה וגם הרמב"ם פי' סחוס עצמות רכים ולכן כתב הרב הדבק בעיגול האוזן לאפוקי הבשר הרך שסביב הסחום שאינו דבק בעיגול האוזן רק בגדר המקיף עיגול האוזן וגם לאפוקי הסחום שבתוך האוזן וא"ש:
ומה שעמד על דברי רש"י ר"פ על אלו מומין שכתב והאי עור היינו אליה רכה של אוזן דמשמע שהוא העור שבתחתית האוזן וכמ"ש תוסיו"ט שם וכדאמרינן כתובות ה' מפני מה אוזן כולה קשה ואליה רכה ופירש"י בשר שבסוף האוזן ע"ש משמע מזה דוקא שם לא הוי מום כבר כתבתי בתשו' שדברי תויו"ט תמוהים דהרי בבהמה מיירי ובבהמה לא נמצא כזה בתחתית האוזן רק באדם ובגמ' כתובות באדם מיירי אבל פירוש אליה זנב וכמ"ש קונקורדנציאם ערך אלה ומפני שהזנב סוף גוף הבהמה יקרא ראשית דבר ותחילתו ראש וסוף ואחרית דבר זנב או אליה וכן ראיתי באחד ממפרשים הראשונים ואיננו יודע כעת מקומו [עיין רמב"ן עה"ת ריש פ' עקב] ולכן פירש רש"י בכתובות בשר שבסוף האוזן ובסוף הוא פירוש של אליה וא"כ מה שפירש"י כאן היינו אליה רכה וכו' פי' אליה שפת האוזן וכן לשון הטור סי' ש"ט ורמב"ם בפי' המשנה שהבאתי:
ואשר התפלא על תוסיו"ט מר"פ שמונה שרצים וחולין דף קכ"ב דמשמע דלא נקרא עור רק מה שאפשר להפריד ולהבדיל מן הבשר והאליה הוא בשר שבסוף האוזן וזה אינו נקרא עור עיינתי שם ולא מצאתי רמז לזה ומה דאמרינן שם אין עור חלוק מבשר וכו' הפירוש שאינו חלוק בדינו, אבל מ"מ אמת הוא שאין האליה נקרא עור בעצמותו אך לזה נתכווין רש"י במ"ש והאי עור וכו' שהוא שפת יתר כאשר תמה פר"מ רק כונתו דהאי עור אין פירושו עור ממש רק היינו אליה רכה של אוזן וכן פירשתי בהשקפה ראשונה ולזה הוסיף הטו"ז שנקראת עור, ומה שדקדק במשנה דאבל לא מן העור הוא ייתור לשון פשיטא דעור אינו חסחוס יראה בתשובתי שגם אני עמדתי בזה ויישבתי עפ"י דברי הרמב"ם בפיה"מ ויתר הדברים אשר כתב ימצא ראיות ותשובות בגוף התשובה ולדינא גם אדמו"ר הרב הגאון מקראלע נ"י והרב הגאב"ד מבוסערמין נ"י הסכים כמו שכתבתי והיה בזה שלום חתנו כבנו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל