אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שצא

תשובה שצ

שיל"ת ב' אויפאלו ה' פקודי תרמ"ט לפ"ק:

שוכ"ט לאהו' הרב המאוה"ג ידיו לו רב בחוקי חורב כמו"ה יוסף ליב סופר נ"י אבדק"ק דערעטשקע:

יקרת מכתבו בא לידי תמול ונפשו בשאלתו בכהן שנולד לו בכור בהמה טהורה והומם והותר לו לשחטו עפ"י דין רק הוא אביון וחושש שמא ימצא טרפה וטעון קבורה דעורו עם בשרו אסור בהנאה כמבואר ביו"ד סי' ש"ז ורמ"א שם התיר למכרו לעכו"ם קודם שחיטה אך ש"ך מביא בשם מהרש"ל דאסור למכרו מחיים וחת"ס יו"ד סי' ש"ג הוכיח דאפילו בהפ"מ אסור ליש"ש דל"ש בזה הפס"מ דאין לבעלים בו כלום והכהן מקבל מתנתו ע"ד כן שאם ימצא טריפה יקברנו ע"ש, ורצה מעלתו לומר דזה דוקא בבכור שנולד לישראל ונתנו לכהן אבל כהן שנולד לו בכור מפרתו שפיר שייך בי' הפס"מ

לפענ"ד לא נראה כן דהא אמתני' דתנן פ"א דמע"ש הבכור מוכרין אותו תמים חי ובע"מ חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אר"נ א"ר אבא בר אבוה בתמורה ז' ע"ב ל"ש אלא בזמן הזה הואיל ואית לי' לכהן זכייה בגווייהו אבל בזמן שביהמ"ק קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי ופירש"י דליכא לכהן זכיה בגווייהו אלא מהקטרת אימורין ואילך, והקשו בתוס' הא אמרי' בב"ק נ"ג שור ושור פסוהמ"ק שנגחו אביי אמר חצי נזק ומוקי לה במועד אבל שור של פסוהמ"ק פטור אלמא לאו רעהו קרינא בי' וקאמר התם נמי דשור של הדיוט שנגח שור של פסוהמ"ק חייב אלמא משמע דקרינא בי' רעהו וצ"ל דקמייתא מיירי בבכור דלא מצי פריק וברייתא בשאר קדשים דפריק להו במומן והתם בזה"ז איירי וכו' ואפ"ה קאמר התם דלאו ממונא הוא וא"כ קשה דהכא קאמר דממונא הוא בזה"ז וצ"ל דהכא אתיא כריוה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הוא אלא דבמתנות כהונה דחזיין להקרבה בזה"ז מודה דכהנים משולחן גבוה קזכו כדאמרינן ב"ק י"ג ועיין בתוס' שם ולהכי בזה"ז דלא חזיא להקרבה הוי ממון כהן והאי דהתם כרבנן ע"ש וכ"כ תוס' ב"ק י"ב ד"ה ואם איתא דמילתא דר"נ לא מיתוקמא אלא כריוה"ג ופלוגתא דאביי ורבא כרבנן וכתבו דאפי' בע"מ הוי דוקא מחיים לרבנן ממון גבוה משום דאסור בגיזה ועבודה וזה מוכרח דהא בשור פסוהמ"ק מיירי ועיין תוס' ב"ק נ"ג ע"ב ד"ה שור, ולשיטתם צ"ל דודאי אביי ורבא לא פליגי אסתם מתני' דמס' מע"ש לומר דמתני' ריוה"ג ואינהו סברו כרבנן אלא דאף דממון גבוה הוא מ"מ יש לכהן זכות בגווייהו שהתורה זיכה לו לאכלו במומו וכן בבכור תם יכול להקריבו ולאכלו וזכות זה יכול למכור וכלפי שם דמעשר בהמה א"י למכור כדילפינן בבכורות ל"ב מקראי, קאמר דבבכור יכול למכור כדילפינן נמי התם ועיין תוס' קדושין נ"ב ד"ה המקדש ופנ"י שם:

ומעתה לשיטת התוס' כיון דאפילו בכור בע"מ הוי ממון גבוה וכהנים מגבוה קזכי פשיטא דל"ש הפסד מרובא שהרי לא זיכה לו גבוה רק ע"ד כן שאם ימצא טריפה יקברנו, אלא אפילו לדעת הרמב"ם פ"א מבכורות הי"ז והמחבר חבר בסימן ש"ו סעיף וי"ו שפסקו להא דר"נ בתמורה זי"ן וא"כ ס"ל דבזה"ז ממון כהן הוא ולקושית תוס' מהא דב"ק נ"ג י"ל דס"ל כמ"ש באסיפת זקנים ב"ק י"ב דהתם מיירי קודם שבא ליד כהן דלא הוי לא דכהן לפי שלא זכה בו עדיין ולא דישראל לפי שסופו לינתן לכהן ולכך לא חשיב של רעהו אבל בבא ליד כהן ממוני' הוי ע"ש, או כמ"ש הרה"מ פי"ב מנזקי ממון הי"ט דלא מיירי כלל בבכור רק בשאר פסוהמ"ק קודם שנפדו, והא דקאמר התם שור של הדיוט שנגח שור של פסוהמ"ק חייב היינו אחר שנפדו ע"ש וא"כ בכור בזה"ז ממוני' הוא וא"כ שפיר י"ל דבבכור שנולד לכהן גופי' שפיר מקרי הפסד, וכ"מ מלשון רש"י ב"ק י"ב ד"ה את האשה דממונן הוא דבעליו של בכור היינו כהן דמשנולד הבכור שלו הוא:

ומ"מ נ"ל דל"ש בזה הפסד והוא עפמ"ש הרמב"ם פ"א מבכורות ה"ז הכל חייבין בבכור בהמה טהורה כהנים לויים וישראלים ואע"פ שבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו וכו' אבל בכור אדם וכו' כהנים ולויים פטורים וכו' מבואר שיש חילוק אלו הי' כהן פטור מבכור בהמה טהורה היה שייך בו הפסד אבל כיון שהוא חייב בו ומה שהוא שלו הוא רק כמו כהן אחר שתורה נתנה לו במתנות כהונה רק שהוא קודם וזוכה כיון שגם בישראל טובת הנאה שלו שנותנה לכל כהן שירצה ואם הבעלי' כהן מחזיקי' לעצמו בתורת מתנות כהונה לא בתורת בעלים וא"כ ע"ד כן מחזיקו לעצמו שאף אם יטרף יקברנו ול"ש בזה הפס"מ:

וגם מ"ש דאפילו לדעת יש"ש דאסור למכור משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו דוקא לענין הבשר ולא לענין העור, כמדומה הוא סבור דהיש"ש מטעם מחזקינן מאיסור לאיסור אתי' עלה דבהמה בחייה בחזקת אי' אבמה"ח עומדת לכן כתב דזה ל"ש לענין העור דלא קיימא מעולם בחזקת אי' אבמה"ח, אבל לא כן הוא דא"כ גם לענין מכירת הבשר ל"ש מחזיקינן מאי' לאיסור שהרי אבמה"ח אינו אסבה"נ ומותר למכרו רק באכילה אסור ואיך נחזיק מזה על איסור טרפה לענין לאסרו בהנאת מכירה, וע"כ לומר א' מתרתי או כיון דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טרפה לענין אכילה ואסור באכילה ממילא אסבה"נ מלך ולא לכלביך וזה שייך נמי לענין העור כיון דמחזיקינן אותו לטרפה ממילא העור אסור בהנאה מלך ולא לכלביך אבל האמת דיש"ש לאו מדין מחזקינן מאי' לאי' אתי' עלה רק כתב דבהמה בחזקת איסור טרפה עומדת משום טריפות דריאה דקיי"ל אם נאבדה הריאה בלא בדיקה טרפה לכן כל זמן שלא בדקה אסור למכור וכיון דאם היא טרפה גם העור אסור למכור שייך חזקת איסור זה גם לענין העור:

ומה שהביא מדברי הרמב"ם פ"ג מבכורות ה"י דאם נשחט במומו יהנו הכהנים בעורו, אינני יודע כוונתו כיון שהב"י הכריע דלא כוותי' רק כדעת רש"י ורא"ש דעורו אסור וקבע כן להלכה בשו"ע סי' ש"ו, ואפילו לדעת הרמב"ם אני מסופק האידנא דליכא מומחא וניתר ע"י ג' בני הכנסת אם עורו מותר לכהנים, ומה שהביאנו לספק זה הוא לשון הגמרא זבחים ק"ד ואף ר"ע לא אמרה אלא בשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא וכן הוא לשון הרמב"ם שם והוא שנשחט חט ע"פ מומחה אלא שבר"מ אפשר לפרש דבנשחט שלא ע"פ מומחה קנסי' לי' דהכל אסבה"נ כמבואר בסי' ש"י וה"ה שלא עפ"י ג' בני הכנסת, אבל בגמרא קשה לפרש כן שהרי כתבו תוס' שם אבל לא התירו מומחה לא משמע דוקא משום טריפות הא לא"ה לא והיינו דלא כר"מ דקניס וכו' וא"כ אפשר לומר דהתירו מומחה דוקא בעינן ולא סגי בג' בני הכנסת אף כי אינני יודע טעם לחלק מ"מ הלשון משמע כן:

ובעיקר הדין הנני שולח לוטה פה שתי תשובות בדברים אלו אשר כתבתי זה שנים רבות [ע"ל סי' שפ"ט וש"צ] ומתוכם יראה שדעתי נוטה שטוב למכרו לנכרי מחיים וישחטנו בפני ישראל מיד ולא יבדוק הריאה וזהו המובחר שבדרכים לפענ"ד, ואם שחטו ישראל והוא כשר מותר למכור חלק אחוריים לנכרים ע"ד שמותר למכור חלק הפנים כמבואר ביו"ד סי' ש"ו סעיף וי"ו ולא ע"ד המבואר שם שמוכרין חלבו ודמו וגידו, ויען כי הזמן קצר תהי' בזה שביתת קולמסי וד' יפרוס סוכת שלומו עלינו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה