בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שפז
שיל"ת: שוכט"ס לידידי הרבני המו"מ הותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה פנחס ארי' הכהן נ"י בעדימק:
יקרת מכתבו הגיעני ונפשו בשאלתו בבן בכור שחל יום ל"א בשבת אם לעשות הפדיון בליל מוש"ק או להמתין עד יום א' לעשות הפדיון ביום א' אחר חצות, הנה ראה דברי הש"ך סי' ש"ה סקי"ב ועיין ספר שערי דעה שם [ועיין מעין זה מג"א סי' של"ט סק"ח וסי' תקס"ח סק"י ודג"מ שם ונובי"ת סי' קפ"ז ור"י עמדין בסידור שלו וברכי יוסף יו"ד סימן ש"ה ובשו"ת ארי' דב"ע באבני זכרון ליו"ד אות י"ז ותשובת מהר"ם שיק יו"ד סימן ש"ב]:
ועיין תשובת מהרי"א יו"ד סי' רס"ב שהביא בשם תניא רבתא דאחר ל' יום כל יום ויום עובר בעשה דתפדה ומדברי תוס' שהביא מג"א סי' תקס"ח מוכח להיפך כיון שעבר זמנו יכול לדחותו יותר ע"ש, ונ"ל קצת ראי' דהנה מילה שלא בזמנה או פדיון הבן שלא בזמנו הוא רק תשלומין של עיקר זמן חיובו עיין תוס' בשבת דף קל"א ד"ה ושווין שכתבו דבמילה אם עבר זמנה לא בטלה שאותה מילה עצמה שעושה בשמיני עושה בט' שאם מל בח' לא הי' חוזר ומל בט' ע"ש, ואמרינן בחגיגה ט' מי שלא חג ביו"ט ראשון של א חג חוגג והולך ביו"ט האחרון של חג משמע דאין צריך להקדים אלא כיון שהוא תשלומין יכול לאחר ג"כ ואין קפידא ובמילה שאני דאסור לעמוד ערל והארכתי בזה במק"א [עיין בי"ש חאו"ח סימן שס"ט] דהיינו שיש חיוב להיות נימול מלבד המצוה למול אבל בפדיון אין מצוה להיות נפדה רק לפדות והיינו לעשות מעשה פדיון [ע"ל סי' שפ"ה] וזה כוונת מג"א שכתב דאסור לעמוד ערל, גם הארכתי בזה על דברת מג"א בהל' פסח לחלק בין עשה דתשביתו למילה ודו"ק, [עיין בי"ש חאו"ח סי' שס"ט וסימן ק"ע וקפ"ד], ומ"מ העלה שם בתשובת מהרי"א שיהי' הפדיון ביום משום פרסומי ניסא ע"ש:
ולי נראה לתת טעם למנהג לפדות ביום דבטור סי' ש"ה הביא תיקון הגאונים לסדורי מנהגא דפדיוני והביא שם בסוף ומברך הכהן את הבן וכו' וכ"כ הרא"ה בחינוך פ' קרח מצוה שצ"ב והוא כעין נשיאות כפים וקיימ"ל דאין נשיאות כפים בלילה דאיתקש לשירות מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום ועיין אשר"י יומא דף פ"ז ופר"ח או"ח סי' קכ"ט וברכי יוסף שם לכן עושין הפדיון ביום דוקא, ופדויי ה' ישובון לבצרון ויפרח כגפן וכחבכלת השרון כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: