אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שפג

תשובה שפב

שיל"ת ב' אויפאלו ה' ויגש זאת חנוכה תרס"ג לפ"ק:

העושה נפלאות יעשה לטובה אות לידידי הרב הגדול בתורה מעוטר בעיטור סופרים וחכמים הולך תמים כמו"ה משה שמואל נ"י שטערן:

כלי ספק כבר קבל קארטט ממני וכו' ושם הבטחתיו להשיב גם בד"ת לעת הפנאי לכן עתה באתי לקיים הבטחתי ומ"ש על קושי' רעק"א פ"ט דכלאים אות ל"ה למ"ש הרי"ף בחולין פג"ה דהא דפת שאפאה עם הצלי אסור לאכלו בכותח ה"ט משום דהוי כדשיל"מ דהא יכול לאכלו בלא כותח ע"ש א"כ אמאי קתני שם בכלאים מ"א צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר ופי' הרע"ב לערב עמהם פשתן לפי שצמר רחלים נתבטל ברוב של גמלים ואמאי הא יכול לערבו עם שאר מינים שאינם פשתן ותירץ ידידי למ"ש צל"ח דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ משום דיכול לטלטלו היום ומחר וה"נ בצמר הנ"ל [עיין בי"ש או"ח סי' רס"א]:

ואני תמה עליו והרי בשתים לא עלתה לו חדא דשם הטעם דבשלמא לענין אכילה דאם יאכלנו היום לא יאכל למחר א"כ אכילה זו שאוכל היום באיסור יאכל למחר בהיתר אבל בטלטול שיכול לטלטלו היום ומחר א"כ אותו טלטול של היום לא יותר לעולם אבל כאן נהי דיכול לערבו עם שאר מינים אבל אז לא יערבו עם פשתן ואם יערבו עם פשתן לא יערבו עם שאר מינים ושפיר אמרי' עד שאתה מערבו עם פשתן באי' תערבו עם שאר מינים בהיתר ודומה ממש לפת שאפאה עם הצלי שאם יאכלוהו בכותח לא יאכלוהו בלא כותח והוי דשיל"מ לדעת הרי"ף, ועוד דהרי קושי' שם הוא לדעת הר"ן בנדרים נ"ב דטעם הרי"ף הוא משום דשווה באיסור והיתר יותר משאר דשיל"מ שגם עכשיו יש לו היתר ומשו"ה אפילו במבשא"מ לא בטיל וסברת הצל"ח לא שייך רק אם הטעם משום עד שאתה תאכלהו וכו':

אבל לפענד"נ לחלק דדוקא בפת שאפאה עם הצלי שא"צ להיתירו שום דבר אחר דהא יכול לאכול פת לחודא ע"ש בלשון הרי"ף שכתב כיון דשריא בלחוד בלא כותחא מקרי דשיל"מ אבל צמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זב"ז שא"י ליהנות מהם אלא ע"י ד"א שיטוום ויארגם עם שאר מינים שאינם של פשתן לא מקרי דשיל"מ וכמ"ש מהרש"ל פכ"ה סי' פ"ו הובא בש"ך סי' ק"ב סק"ח דהיכא דאין ההיתר בא ממילא לא מקרי דשיל"מ ע"כ וה"נ כיון שצריך להיתירו עוד ד"א לא מקרי דשיל"מ:

ויש להסביר יותר לפמ"ש תוס' כתובות מ' ד"ה כגון שהקשו בכלאים בציצית הא אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית של צמר חוטין של צמר ותירצו דבטלית של פשתן א"א לקיי"ש וכו' וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשוב אפשר ע"ש מבואר דכיון שהוא צריך וחפץ בטלית של פשתן לא חשיב אפשר לקיי"ש בשל צמר וה"נ כיון שהוא צריך וחפץ בשל פשתן לא חשיב דשיל"מ משום דאפשר בשאר מינים אבל בפת שאפאה עם הצלי הרי הוא רוצה לאכול הפת אלא שרוצה לאכול גם כותח שפיר הוי דשיל"מ דאמרי' שלא יאכל כותח עם פת זה וא"ש:

ובהכי מיושב נמי מה שהק' שם וגם בתשובה סי' כ"ז עמ"ש הש"ך סי' צ"ט סקכ"ב אחר שהביא דברי תו"ח בחלב שנפל למים ונתבטל בששים די"א דאפי' לכתחילה מותר ליתן המים לקדרה של בשר כיון דכבר נתבטל והק' הש"ך פשיטא דהא כל איסור בטל בששים ותמה בתשובת רעק"א סי' ר"ז מאי פשיטותא הא לדעת הרי"ף הנ"ל אסור משום דהוי דשיל"מ ולפמ"ש י"ל דס"ל לש"ך דאף תו"ח לא התיר לכתחילה לתת לתוכו בשר אלא במים שכבר הרתיחו לבשל בו ועיין תשו' צ"צ סי' פ' ובמנח"י שם אות מ"ב ואין דרך להרתיח מים אם לא לבשל בהם שום דבר כמ"ש ב"י סי' צ"ג וא"כ כיון שא"י ליהנות במים לחוד אלא לבשל בו ד"א ולא בשר לא מקרי דשיל"מ אחילו לרי"ף וכנ"ל:

ובהא דצמר רחלים שנתערב ברוב צמר גמלים נ"ל עוד סברא ישרה עפמ"ש בתו"ח כלל מ' אות וי"ו אהא דדשיל"מ אינו בטל דוקא במינו אבל בשא"מ בשל משום דכשנתערב במינו עדיין שמו עליו אבל בשא"מ אין האיסור שמו עליו רק נקרא על שם דבר שנתערב בו ע"ש ולפ"ז יש לחדש דאפי' לדעת הרי"ף דהיכא דיש לו היתר גם עכשיו אפי' בשא"מ לא בטל היינו דוקא אם שם העצם של היתר אינו מורה על היתירו כמו פת שאפאה עם הצלי דשם העצם פת אינו מורה שהוא היתר בחלב דאפשר יש בו שומן כ"כ שאינו מתבטל בששים או חמאה כ"כ שאינו בטל בס' אלא האמת הוא שהוא היתר אבל שמו העצמיי אינו מורה ע"ז אבל צמר רחלים שנתערב ברוב צמר גמלים שהוא מבשא"מ ונקרא צמר גמלים וא"כ שם עצם של ההיתר מורה על היתירו בפשתן בזה מודה הרי"ף דאפי' יש לו היתר עכשיו נמי בטל ול"ה דשיל"מ:

ואולי זה כונת הרמב"ם פ"י מכלאים ה"ו צמר רחלים וכו' ואם היה הרוב מן הגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימות צמר המעורבות בהם מפני שאינן חוטין צמר וכסב כ"מ פירושו מפני שאינן חוטין לא חשיב ובטיל, ולפמ"ש א"צ לזה רק מפני שהכל צורת צמר גמלים וא"כ צמר גמלים מקרי ולא חוטי צמר סתמם וא"כ שמם מורה על היתירם ולהכי בטל ול"ה דשיל"מ:

ויש לחדש עוד דכונת הרמב"ם דכאן לא מתורת ביטול ברוב אתאינן עלה אלא דאין כאן אי' כלל דלא אסרה תורה רק צמר ופשתים וצמר סתם הוא צמר רחלים ולא צמר שיש לו שם לווי צמר גמלים צמר ארנבים וכדומה כמ"ש הרע"ב רפ"ט דכלאים וא"כ כיון שצורת הכל צורת צמר גמלים אין כאן איסור כלל מפני שאינן חוטי צמר סתם רק צמר גמלים מקרי ויש לו שם לווי וא"כ ל"ש בזה דין דשיל"מ לא בטיל כלל ועיין כעין סברא זו בתשו' רעק"א סי' ר"ז לענין בב"ח וא"ש, ויען אני טרוד מאוד תהי' בזה שביתת קולמסי ושלום באהלו עד כי יבא שילו, כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה