בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שפב
בדין אם מהני צביעה בבגד שאבד בו כלאים דאורייתא ועיין שו"ע יו"ד סי' ש"ב דעת רמ"א וטו"ז שם:
הנה הראשונים הקשו בהא דבגד שאבד בו כלאים דלא מכרנו לנכרי דליבטיל ברובא והשואל שבתשובת רשב"א סי' רנ"ט תי' האי דבגד שאבד בו כלאים מיירי בבגד לבן שיש לו תקנה בצביעא דעמרא וכיתנא לא סליק בחד גונא ואפשר לבדוק ולהכיר האיסור ולכן לא מהני ביטול וסברא כזו כ' הה"מ פ"ט מא"ב הל"ו ע"ש ובחי' חת"ס ע"ז ס"ה תמה דלא מצינו חילוק בין לבן לצבוע דלעולם יש היכר ע"י צביעא וא"כ מה הקשו תוס' ורא"ש דליבטיל ברוב ותי' דס"ל דהיתר צביעא לא מהני אלא בכלאים דרבנן אבל בדאורייתא לא אמרינן ודאי נתר וכמ"ש רמ"א ביו"ד סי' ש"ב מיהו רש"י בנדה דף ס"א פירש דודאי נתר ומ"מ הק' בסוף תמורה קושי' תוס' ורא"ש ותי' כתירוצם ועכצ"ל דיש חילוק בין בגד לבן לצבוע ע"ש בדבריו:
ולפענד"נ לפ"מ דמשמע לי מלשון רש"י בנדה הנ"ל ההיכר ע"י צביעה אינו שיהיה ניכר אחר הצביעה שהצמר משונה בצבעו ומראיתו מן הפשתים אלא שההיכר בשעת צביעה שהפשתן קשה לקבל הצבע יותר מן הצמר וא"כ הצמר מקבל הצבע קודם הפשתים אבל אחר הצביעה אין הפרט ביניהם ולכן מהני תקנת צביעא רק בבגד לבן אבל בבגד צבוע כיון דגם הפשתים כבר קיבל הצבע כמו הצמר שוב אפי' יצבענהו לצבע אחר קולט מהר הפשתן כמו הצמר ואחר הצביעה הלא מראיתן שווה וא"כ רש"י לשטתו שפיר הקשה בבגד צבוע לבטל ברובא כיון דא"א להכיר:
אבל לפ"מ דמשמע לי מלשון הרמב"ם פ"י מכלאים הכ"ז שכתב צובעו שאין הצמר והפשתים עולין בצבע אחד ומיד הוא ניכר לו וכן לשון הטור סי' ש"ב יצבענו ויהיה ניכר ויסירנו שאין הצמר והפשתים עולין בצבע אחד משמע שמשונים במראיתם וצבעם גם אחר הצביעה ומפרשים הא דקאמר עמרא וכיתנא בהדדי לא סליק להו צבעא דפירוש בהדדי שאין שווין במראיתם ולא כפירש"י שאין קולטין בזמן אחד כנ"ל א"כ שפיר גם בבגד צבוע יש להכיר ושפיר קשיא איך יבוטל ברוב הא אפשר להכיר וצ"ל דלא מהני רק בכלאים דרבנן אבל בדאורייתא לא אמרינן וודאי נתר:
אלא דאכתי קשי' לי אי מיירי בבגד לבן מה ק"ל ליבטיל ברוב הא אפשר לברר ע"י צביעה ונהי דלא מהני מה שמכיר הפשתים ושומטו לכלאים דאורייתא מ"מ כיון דבכלאים דרבנן מהני א"כ עכ"פ צריך לצובעו כדי שיסיר החוט שיהא נראה לו משונה בצבעו ולתקן מה דאפשר ועכ"ח קושיתם רק בבגד צבוע וכבר הסירו רק דלא מהני בכלאים דאורייתא או שלא הכירו כלל דשוב א"א לברר בצביעה ושפיר קשה ליבטיל ברובא ונראה שזה היה כונת השואל בתשובת רשב"א אבל לעולם דמודה גם בבגד צמר צבוע אדום למשל ונאבד בו חוט פשתן צבוע אדום דאפשר להכיר ומהני בכלאים דרבנן או אפי' בנאבד בבגד לבן וצבעו נכרי דאפשר לצבוע עוד ולהכיר בשעת צביעה איזה יקלוט הצבע החדש תחילה ואולי ס"ל דוקא אם צובעין הצמר ופשתן בהדדי לא סליק להו צבעא כ"א אבל אם צבעו כ"א בפני עצמו בצבע אחד ואח"כ נתערב א"א להכיר, אך למ"ש נובי"ק יו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז דלא אמרינן בס"ס אפשר לברורי מבררינן אלא באיכא לברר שני הספיקות אבל אם א"א לברר רק ספק אחד ויהיה אסור מספק א"צ לברר ע"ש א"כ ה"נ שפיר הקשו אפי' בבגד לבן לי ליבטיל ברוב ואי דאפשר לברר ע"י צביעה ז"א דהתינח אם יוכר חוט אחד ושומטו אבל שמא לא יוכר כלל וא"כ אינו ודאי שיבורר בזה א"צ לברר ועוד דאפי' אם יבורר אכתי צריך לסמוך על הרוב כיון דל"מ בכלאים דאו' א"כ הקשו דנסמוך תיכף על הרוב ויש לעיין בזה:
אמנם לפענד"נ דבצבעו וניכר החוט לכ"ע מהני אפי' בכלאים דאורייתא והנה הטו"ז סי' ש"ב תמה על רמ"א שכתב בד"א בכלאים דרבנן אבל בכלאים דאורייתא אין הולכין להקל בספיקן והוא מהטור והלא הטור לא קאי רק אחלוקה שניה שכתב או ינתק חוט אחד וכו' דבזה שייך לשון תולין אבל לא אחלוקה רשאונה בהיתר צביעה דבזה ל"ש לשון תולין, ולפענ"ד נראה להצדיק דברי רמ"א רק אקדים ליישב קושי' טו"ז שם דהא בגמ' מד מדמה בדיקה זו למתני' דבודק עד שמגיע לסלע והתם מיירי בכזית מן המת שיש בגל ואפ"ה מהני הבדיקה אפי' לטומאה דאורייתא א"כ ה"נ מהני בכלאים דאו' ולפענ"ד לק"מ דודאי מצד הבדיקה גם במתני' לא הוי רק ספק אימור עורב נוטלה ואפ"ה טהור אפי' בטומאה דאו' משום דספק טומאה ברה"ר טהור וודאי אבל בכלאים דאו' כיון דהוי רק ספק הרי סדא"ו לחומרא כקו' ראב"ד על הרמב"ם בה' כלאים ולכן לא מהני בכלאי' דאו':
וז"ל הטור יצבענו ויהא ניכר ויסירנו שאין הצמר והפשתים עולין בצבע אחד או ינתק חוט אחד ממנו וכו' בד"א בכלאים דרבנן וכו' והק' ב"י הא בגמ' משמע דוקא בדיעבד אי נתקי' אבל לכתחלה אסור לנתקו ובטור משמע דמנתק לכתחלה ועיין בטו"ז שם סק"א ולי נראה לחלק דבגמ' קאי בלא צבעו לכן אסור לכתחילה לנתק חוט אחד אפי' בכלאים דרבנן דאין עושין סד"ר בידים אבל הטור קאי בצבעו שכתב תחילה יצבענו ויהיה ניכר ויסירנו וכו' וע"ז כתב או אם אינו ניכר ע"י צביעה כיון דבלא"ה מותר בכלאים דרבנן משום ספק שמא נתר מ"מ לא יסמוך ע"ז רק ינתק חוט א' ממנו אפי' לכתחילה והוא מותר וכיש מחמירים בסי' ק"ט בתערובות יבש ביבש להשליך אחד או ליתן לעכו"ם עיי"ש, וע"ז כתב אחלוקה שניה בד"א בכלאים דרבנן אבל כלאים דאורייתא אין תולין להקל בספיקן ולכן אין לנתק חוט אחד ויהי' ס"ס חדא כיון שבדק ע"י צביעה אימר כבר נתר ואת"ל שלא נתר שמא זה החוט שנתק עכשיו הוא של כלאים חדא דאין עושין ס"ס בידים ועוד דלא מהני ס"ס כיון שלא נודעו שני הספיקות ביחד וע"ז כתב ב"י נראה מדבריו דגם להיכי שצבעו קאי פירוש בצבעו ואינו ניכר ואע"פ שבגמ' לא אמרו טעם זה אלא להיכי דנתקי' משמע לי' דטעם זה עולה גם להיכי דצבעי':
ולפ"ז מוכח דעת הטור דבצבעו ואינו ניכר לא מהני בכלאים דאורייתא ולפ"ז הרמ"א דקאי על לשון המחבר שהוא לשון הרמב"ם ואם לא ניכר ה"ז מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו כתב שפיר בד"א בכלאים דרבנן אבל בכלאים דאו' אין הולכין להקל בספיקן טור וא"ש אבל בצבעו וניכר מודה רמ"א דמהני אף בכלאים דאורייתא:
ומה שנ"ל ביישוב דעת הרמב"ם הנ"ל שכתב ואם לא ניכר ה"ז מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו וכבר ביארנו בהלכות ביאות אסורות שכל איסור ספיקות מד"ס ולפיכך הקילו בספק והק' הראב"ד הא כל ספיקא דאו' לחומרא ונ"ל דקשה קושי' תוס' וראשונים ליבטיל ברוב ואי כתירוצם דכל עיקרו אין אוסרין אלא ע"י עירוב שהרי שניהם היתר לכך אוסר עירובו ולא בטלי קשה מבב"ח עיין תוס' ע"ז ס"ה ע"ב ואי כתי' דדרך בישול אסרה תורה קשה קושי' תויו"ט רפ"א דשקלים נילף מבב"ח דגם כה"ג בטל ולכן סובר הרמב"ם כתירוץ השואל בתשובת הרשב"א הנ"ל דאינו בטל משום דאפשר להכיר איסור ע"י צביעא דאם צבעו וניכר לו ושומטו מהני אפי' בכלאים דאורייתא וממילא דאם צבעו ולא ניכר בטל ברוב ומותר אלא דעדיין קשה קושי' מל"מ הנ"ל מה מהני ביטול ברוב הא הוי כטומאת משא דאינו בטל אלא דתוס' בכורות שם כתבו דהא דלטומאת משא אינו בטל הוא רק מדרבנן וא"כ הוא סד"ר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו וסד"ר לקולא:
אלא דיש להשיב ע"ז לפמ"ש רשב"א בחי' חולין י' דאפי' אי סדא"ו מה"ת לחומרא מ"מ אם הספק לצד איסור בא במקרה הוי מה"ת לקולא ע"ש ועיין בש"ש ש"א פ"ד א"כ נהי דסד"ר לקולא היינו בספק בתולדה אבל כאן דצד ספק של היתר בא במקרה שנשמט והלך לו נימא סד"ר לחומרא אמנם ז"א דהרי רמב"ן בסה"מ שורש א' הק' לרמב"ם דכל איסור דרבנן הוא מה"ת בלאו דלא תסור א"כ אמאי סד"ר לקולא ותירץ בעל זהר הרקיע ומגלת אסתר כיון דגם סדא"ו מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא א"כ כך התנו בדבריהם שיהיה ספיקא לקולא וא"כ אפי' ספק במקרה נמי התנו בדבריהם שיהיה לקולא וזה שאמר וכבר ביארנו וכו' שכל אי' ספיקות מד"ס ולפיכך הקילו בספק, כלומר בסד"ר ועכ"ח משום שכך התנו בדבריהם וא"כ א"ש שאפילו ספק במקרה התנו כן שיהיה לקולא וא"ש:
היוצא לנו מזה דבצבעו וניכר החוט מהני אפילו בכלאים דאורייתא ואפי' לדעת רמ"א שהחמיר בכלאים דאו' וכמ"ש, ובעה"ח ב' אויפאלו תרנ"ב לפ"ק:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: