אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שעח

תשובה שעז

עוד להגאון הנ"ל לר"ו

אחר"ש אבוא עד"ת מ"ש והשיג עלי עמ"ש ליישב קושי' חת"ס או"ח סי' ק"פ עפ"י דברי ריב"ש סי' שנ"ט כפי מה שהבין קצו"ח סי' קי"ז בדבריו דקדוה"ג יכול להקדיש אף שאינו שלו וכתב דגוף דבריו אפילו על דבר שאינו ברשותו שיוכל להקדיש קדוה"ג קשין להולמן כמו שעמד בעט"ח סי' ט"ז ובספר מקנה ח"א כלל י"ד פ"ב, אמת שגם אני הייתי מתדנזז בדברי קצו"ח במק"א ולכן הבאתי דברי רמב"ן במלחמות בב"ק והסברתי דודאי במקום שחב לאחריני ויש לאחרים תפיסת יד בו מעכבין עליו מלהקדיש דלא עדיף מאין אדם אוסר דשא"ש אבל בעיר הנדחת דאין עליו שום מעכב שפיר יכול להקדיש קדוה"ג דאינו מוציא דבר מרשות לרשות רק מניח עליו שם איסור ובכה"ג כ"ע מודו אאדשא"ש:

וגדולה מזו כתב הרא"ש בפירושיו לנדרים ל"ד ע"ב שאם הי' ככר של הקדש רחוקה ממנו הרבה ואין אדם סמוך לה שיוכל לזכות אלא הוא ואמר לכשאזכה בככר זה תהיה הקדש דחל עליו הקדש אע"פ שבשעה שה שהקדישו לא היה שלו ולא ברשותו מ"מ כיון שאין אחר מעכב עליו יכול להקדישו עיי"ש:

וסבור הייתי לומר דמרא"ש אין ראיה דהתם כיון שאין אחר יכול לזכות בו קודם ממנו כבר הוא שלו וברשותו בלא שום קנין כמו שהארכתי בסוגי' דאדיתא דכל דבר שאין שום אדם זולתו יוכל ליקח ממילא הוא שלו בלי שום קנין וגם פר"מ נ"י בספרו חידש סברא זו, אבל באמת לא דמי דהתם לעולם לא יוכל אדם אחר ליקח לכן ממילא הוא שלו אבל כאן אם ילך משם ולא יעשה קנין יוכל אחר לזכות בו ממילא אינו שלו עד שיעשה בו קנין המועיל וכן משמע לשון הרא"ש שכתב ואמר לכשאזכה בככר זה וכו' דצריך לזכות בו דוקא אלא שאם זוכה בו מועיל האמירה שאמר קודם הזכיה:

אבל מ"מ אין ראיה מדברי הרא"ש דהתם לא חל ההקדש עד שזוכה בה והוא שלו וברשותו אלא דמהני, מה שהקדיש קודם שזכה דלא הוי דשלב"ל הואיל ובידו לזכות בה כמבואר למעיין בדבריו שם אבל שיוכל להקדיש ויחול ההקדש על דשא"ש ולא ברשותו אפי' אין אחרים מעכבין אין לנו:

ובזה א"ש מה שנתקשיתי בדברי הרא"ש מהא דחולין קל"ט דפריך הני מוקדשין ה"ד והא משכחת לה בכהא"ג דכתב הרא"ש דשפיר יכול להקדיש ואפ"ה לא הוי מזומן דהא קודם ההקדש לא היה שלו ושו"ר באחרונים שנתקשו בזה והניחו בצ"ע ולפמ"ש לק"מ דכיון דגם לדעת הרא"ש אין ההקדש חל עד אחר שזכה בו בקנין המועיל אם כן ע"כ אגבהינהו לאפרוחים קודם חלות ההקדש והדר הדרינהו א"כ אפי' בחולין נמי לא מיחייב כדפריך התם וא"ש:

ומה שהשיג עמ"ש כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כמעשה וי ויכול לאסור דשא"ש דזה דוקא אם חל ההקדש הו' אמירה כמסירה אבל כאן אנו דנין אם חל אמירה, אני אומר כיון דאם יחול האמירה יהיה כמעשה ועיין רא"ש ור"ן כתובות פ"ו גבי לבע"ח יהבי ליה וכו' ויהיה נקרא אפילו מעשה הניכר ועיין חי' רמב"ן גיטין מ"א א"כ המעשה ואיסורי דהיינו קדוה"ג באים כאחד וכמ"ש ראשונים בהקדישו אחר ייאוש דמהני הקדש משום דהוי ייאוש ושינוי רשות ואף דקודם שהקדיש ליכא שינוי רשות ואינו שלו מ"מ קנינו והקדישו באים כאחד וה"נ דכוותיה הקדישו והמעשה באים כאחד:

ועוד דנ"ל דלא לחנם נקטו בכל מקום אמירתו כמסירתו להדיוט והרי הקדש חל גם במחשבה כדילפינן בשבועות כ"ו ע"ב וא"כ אמאי לא נקטו רבותא יותר מחשבתו כמסירה להדיוט, לכן נ"ל דבאמת אם מקדיש במחשבה לא נחשב מעשה כמו מסירה להדיוט אף דכל היכא דאיתא ביה גזא דרחמנא איתיה מ"מ הוא לא עשה מעשה רק באמירה לגבוה כיון דבדיבורי' אתעביד מעשה מטעם עקימת שפתיו הוי מעשה אתאינן עלה דהוי כמסירה להדיוט ועייה"ט תוס' ב"מ צ' ע"ב ד"ה ר"י מבואר זה באורך וכיון דעקימת שפתיו הוי מעשה שפיר אמינא דיכול לאסור דשא"ש ע"י מעשה:

ואין להשיב ממ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דמשו"ה הקדש שבא ליד גבאי לא מהני שאלה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל כל זמן דלא אתי ליד גבאי אף דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מ"מ הוי רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש ולפמ"ש הא עקימת שפתיו הוי מעשה דז"א דנהי דמקרי מעשה מ"מ גם השאלה הוא מעשה כזה עקימת שפתיו ואתי מעשה דיבור ומבטל מעשה דיבור אבל לא מעשה בידים:

אך יש לעיין כיון דיכול להקדיש במחשבה א"כ אפי' הקדש באמירה נמי לא מיחשב עקימת שפתיו מעשה כדאמרי' בסנהדרין ס"ה דעקימת שפתיו דמגדף לא הוי מעשה הואיל וישנו בלב ובעדים זוממין הואיל וישנו בראייה עיי"ש ועיין תוס' קידושין נ"ט ע"ב ד"ה מידי:

ומ"ש על מ"ש דאיסור הקדש חל על אי' עיר הנדחת דהוי אי' מוסיף שאסור לשחוט בחוץ שפלא בעיניו דזה אם כבר חל הקדש אסור לשחוט בחוץ אבל כאן אנו דנין אם חל הקדש ואם אינו חל מותר לשחוט בחוץ במחכ"ת אינו השגה כלל דבזה אני קאי אם הדין שיוכל להקדיש רק מצד אין אחע"א נימא לענין מה יחול איסור הקדש שגם אם הוא הקדש אינו נאסר יותר ממה שהיה קודם וע"ז שפיר כתבתי דמוסיף אי' בחלות ההקדש שאסור לשחוט בחוץ ואפי' באיסור הבא ע"י עצמו נמי אמרינן כולל בשבועות כ"ד וכ"ש מוסיף דעדיף כדאמרינן שם ע"ב. אבל מה שיש להשיב הוא דהרי אמרינן בזבחים קי"ב דמה שאינו ראוי לפתח אוהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ א"כ מתחילה אנו צריכין לומר שחל עליו הקדש לענין שיהא כשר להקרבה ואז שייך ביה איסור שחוטי חוץ אבל כל זמן שאפי' חל הקדש אינו כשר להקרבה אין לומר שיחול הקדש גם לענין להכשירו להקריב משום דמוסיף אי' לשחוט בחוץ דהא אי אמרת דאינו כשר להקריב אינו מוסיף איסור שחוטי חוץ ואולי כן היה כונתו ויל"ע בזה וכעת הנני טרוד והנני ידידו מחו' הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה