בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שעז
שיל"ת ב' אויפאלו א' יתרו תמה"ר ישועה לפ"ק:
שוכ"ט ורפואה שלימה למחותני ידינ"פ הרב הגאון המהולל בתשבחות חות שת חכמות בטוחות, כקש"ת מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נ"י וכאל"ש:
תמול קבלתי יקרת מכתבו ואודות אם דבר שנאסר מתמשקה ישראל הוא אפי' בדבר שהיה לו שעת הכושר ודעת מעלתו דאפי' הי' לו שעת הכושר נאסר והראה מקום למל"מ פ"ג מאיסורי מזבח ה"ו וחת"ס או"ח סי' ק"פ, הנה בגוף הדבר כבר השבתי לו דעתי [ע"ל סי' פ"ט וצ'] ודברי מל"מ וחת"ס הואיל ואתאי לידינו לא אפטרם בלא לויה:
והנה מ"ש מל"מ שם בחולין ק"כ מצוין בטעות והוא בחולין ק"מ וכן מ"ש שם וכן בהמה שהחליפוה בע"ז וכו' לא נזכר בתוס' בחולין ק"מ אבל מה שתמה דבפ' כה"ב דף קט"ז מוכח דכל שאסור להדיוט אסור לגבוה אף שהיה לו שעה"כ עיי"ש ולא מצאתי שם הוכחה רק מדאמרינן זאת אומרת כה"כ עיקרן נאסר והיתה להם שעה"כ קודם השרשה והרי תוס' שם ד"ה והיתה ק"ל ממנחות וי"ו דאמרינן דכה"כ לא היה להם שעה"כ ותירץ דיין שעושה ממנו נסכים דבעינן ממשקה ישראל ואותו לא הי' לו שעה"כ וכו' ע"ש ולכן כונת מל"מ נעלמה ממני וצריך אני לעשות לי רב להבין דבריו, שוב נתישבתי שאפשר שכוון למ"ש תוס' חולין קט"ו ע"א ד"ה מדאסר בתירוץ השני כתוס' מנחות דאפי' בהיה לו שעה"כ אסור משום ממשקה ישראל אבל הוא דוחק בכונתו דאין זה מוכח דהא י"ל כתירוץ הראשון וגם היה לומר וכן כתבו תוס' חולין קט"ו וצ"ע:
ובחת"ס הנ"ל הק' הגאון מוהר"ח דייטשמאנן על תוס' חולין ק"מ ד"ה למעוטי שכתבו וצ"ע בבהמות עיה"נ אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשריפה קיימא והק' הנ"ל ת"ל כיון דאיה"נ הוא לא מקרי קרבנו כי היכי דאתרוג של ערלה לא מקרי לכם עיי"ש, ולפענ"ד פשוט לפמ"ש בחי' רמב"ן גיטין נ"ה דלעולא אפילו בלי טעם דמהב"ע אינה מכפרת בין נודעה ובין לא נודעה כיון דייאוש כדי לא קני ודבר שאינו שלו הקדיש לא קרינן ביה קרבנו אלא כמו שאין לה בעלים הוא וכו' והק' א"כ לר"י דס"ל ייאוש כדי לא קני למה ליה טעמא דמהב"ע בר"פ לולב הגזול ותי' דזה דוקא בחטאת שאם נשחט שלא לשם בעלים פסולה וכיון דאינו קרבנו ואין לו בעלים פסול אבל בשאר קרבנות שאם נשחט שלא לשם בעלים כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כמבואר ריש זבחים נהי דלא מקרי קרבנו אכתי הו"ל כמי שנשחטו שלא לשם בעלים דכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ואמאי משוי ליה לפסח שאם עלה ירד אעכ"ח משום מהב"ע ע"ש וא"כ לק"מ דתוס' חקרו בשאר קרבנות אם הקרבן כשר אף דאינו קרבנו מ"מ לא הוי רק כנשחטו שלא לשם בעלים דכשר אבל ודאי פשיטא ליה לתוס' דאינו עולה לשם בעלים משום דהוי איה"נ ואינו קרבנו ולק"מ:
ובחת"ס שם תמה עוד איך חל גוף ההקדש הא בעינן מה ביתו ברשותו וכו' ואיה"נ אינו ברשותו וכן הק' שם אברייתא פסחים מ"ח למה לי קרא מן המאתים למעט ערלה ת"ל דא"י להקדיש משום דהוי איה"נ ואינו שלו ע"ש, ולפענ"ד מכאן ראיה לדברי ריב"ש סי' שנ"ט דלא דרשינן מה ביתו ברשותו רק לענין קדושת דמים דמוציא מרשות לרשות והוי כמכרו להדיוט כדאמרינן ב"ק ע"ו מה לי מכרו לשמים מה לי מכרו להדיוט ולכן א"י להקדיש דבר שאינו שלו אבל בקדושת הגוף שפיר יכול להקדיש דשא"ש דאינו רק מניח עליו שם איסור ולא מיבעיא למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש במעשה כל דהו ודאי דיכול לאסור משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי כמעשה אלא אפי' אי בעי מעשה רבה נמי יכול לאסור מה"ט דהוי מעשה רבה ועיין באשר"י חולין מ' דניסוך אף דלענין שלומי הוי אינו ניכר מ"מ לענין איסור הו' מעשה רבה ועיין בקצוה"ח סי' קי"ז סק"ב וא"כ שפיר יכול להקדיש איה"נ קדוה"ג אף שאינו שלו ולק"מ:
ומכ"ש לפמ"ש רמב"ן במלחמות ב"ק קי"ד דשינוי השם במחשבה לא מהני קודם ייאוש משום דבעלים מעכבים אבל לאחר ייאוש דליכא בעלים מעכבים שפיר מהני עיי"ש א"כ נראה דה"ה לענין אין אדם אוסר דשא"ש נמי אם אין כאן בעלים מעכבים שפיר יכול לאסור וכלשון הגמ' חולין מ"א וע"ז נ"ט לאו כל הימינך שתאסור ייני לאונסי וא"כ באיה"נ נהי דאינו שלו מ"מ כיון דליכא בעלים מעכבים שפיר יכול להקדיש קדוה"ג רק קדושת דמים א"י להקדיש כמו שאינו יכול למכור משום שאינו שלו וכנ"ל:
ומ"מ אין ראיה מזה דיכול ליאסר של הפקר דהתם כ"מ מעכבים וכדאמרינן ב"מ יו"ד דמגביה מציאה לחבירו הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ועיין שמ"ק שם אבל בנידון דרמב"ן ל"ש זה דאף לאחר ייאוש אין שום אדם יכול לקחו וכמ"ש תוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל עיי"ש וכן באיה"נ אין מעכב ושפיר יכול לאסור אף שאינו שלו:
והא ודאי לא קשי' איך חל איסור הקדש על אי' עיה"נ הא אין איסור חל על אי' ז"א דנהי דאאחע"א לחייב שתים משום עיה"נ ומשום הקדש מ"מ הקדש הוא שיהי' כשר להקריבו ויש בו איסור מעילה רק שאינו חייב שתים ועיין רמב"ם בפירוש המשנה כריתות י"ג:
ועוד דהוי איסור מוסיף דע"י שהוקדש ניתוסף אי' שאסור לשוחטו בחוץ משום שחוטי חוץ והא דלא אמרי' בכריתות הנ"ל דהוי איסור מוסיף מה"ט היינו משום דשם מיירי דחל איסור הקדש על חלב ועל חלב לחוד ל"ש שניתוסף איסור לשוחטו בחוץ רק על כל בהמה וא"כ יצטרך לומר מוסיף וכולל מגו דחל הקדש על בהמה לענין שחוטי חוץ חייל נמי אחלב והוי מוסיף ג"כ לכן קאמר יותר דהוי מוסיף איה"נ אבל בעיה"נ שיש איסור על כל הבהמה שפיר הוי הקדש אי' מוסיף לענין שחוטי חוץ וא"ש והנני חותם בשלום וברכה מחותנו הנאמן הדוש"ת באהבה: