אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שעה

תשובה שעד

חיים וברכה למשמרת עד העולם לכבוד ידינ"פ מחותני הרב הגאון צדיק כביר כקש"ת מו"ה זוסמאן אליעזר נ"י סופר אבדק"ק האלאש יע"א:

אחדש"ת הן הראני בני חתנו הרב נ"י תשובתו הערוך אליו כאשר פקד עליו להראות לי וראיתי שהביא קושיא נפלאה בשם ספר קהלת יעקב אות תוכ"ד על רש"י חולין קמ"א ד"ה קיימו שפירש כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתכ"ד של התראה פטור וכו' א"כ מי שקנה חמץ בפסח ותכ"ד חוזר ממקח אינו עובר א"כ אם גם לאו שניתק לעשה צריך תכ"ד לקיים העשה אין חילוק בין זה לכל לאוין שבתורה שהדין כן, והנה ספר הנ"ל אין אתי אבל מתירוצו עפ"י קצוה"ח סי' רנ"ה ואב"מ סי' כ"ז דלכן תכ"ד מבטל קנין יען שצריך לומר לך חזק וקני ואתי דיבור ומבטל דיבור וממילא בטל המעשה אבל נגד המעשה שלקח אם ובנים לא מהני דיבור לבטל תכ"ד אבל לאו שניתק לעשה מהני נראה מדבריו דהקושיא הי' על לקח האם עם הבנים דלמ"ל לאו הנל"ע תכ"ד הא בלא"ה יכול לחזור בו, ולפענ"ד א"כ הקושי' לא הי' צריך לכל מה שכתב דעד כאן לא אמרינן דתוכ"ד מהני חזרה אלא במקום שאם חוזר בטל המעשה למפרע אבל בלקח האם על הבנים וכי אם חוזר תכ"ד ומשלח האם האם עוקר הלקיחה למפרע הוא עושה עתה מעשה חדש שמ שמשלח האם ועיין ב"ק צ"ו אבל עכ"פ מתחילה הי' אצלו האם עם הבנים וגם אם בלי דעתו ורצונו ועשייתו בא לידו הי' המעשה הזה קיים אלא שלא עשה עבירה וכמו"ש תוס' תמורה ד' דבצורם אוזן בכור ל"ל עביד לא מהני משום דגם אם נעשה ממילא הוי מום ע"ש ודו"ק וזה ברור:

אבל לפענ"ד הקושיא הי' על קונה חמץ בפסח דהוי לאו שיש בו מעשה וכתבו ראשונים דאין לוקין משום דהוי להנל"ע דתשביתו וע"ז קשה למ"ד קיימו הא צריך לקיים העשה דתשביתו תכ"ד לדעת רש"י וא"כ תכ"ד בלא"ה אינו לוקה שהרי יכול לחזור מהקנין תכ"ד וע"ז לא תירץ מעלתו כלום כמובן:

אמנם נ"ל דלק"מ דודאי אם יכול לחזור מהקנין תכ"ד אין כאן עבירת הלאו כלל עד אחר כדי דיבור ועיין בשבועות ל"ב וא"כ אף שצריך לקיים העשה תכ"ד של עבירת הלאו מ"מ יוכל לקיים אחר כדי דיבור של גוף הקנין דעד אחר כדי דיבור של מעשה הקנין לא נגמר עבירת הלאו ושוב תכ"ד של עבירת הלאו צריך לקיים העשה אבל אי לא היה להנל"ע הי' לוקה אם אינו חוזר תכ"ד של מעשה הקנין וז"פ ומבואר ועיין בראשונים שבועות הנ"ל:

ומה שנ"ל בזה עוד דבר חדש דודאי למ"ד קיימו א"צ לקיים העשה אלא תכ"ד שמתרין בו לקיים העשה אלא דבלאו שקדמו עשה כגון שילוח הקן שגם קודם שעבר הלאו דלא תקח האם על הבנים יוכל לקיים עשה דשלח תשלח את האם וכשמתרין בו לא תקח האם על הבנים כבר נכלל בהתראה זו שישלח האם ולא יקח רק הבנים וא"כ אם אינו מקיים העשה תכ"ד של עברת הלאו כבר לא קיים העשה תכ"ד שהתרו בו לקיים העשה לכן לוקה וכן באונס שגירש שכתב התוס' במכות ט"ו ד"ה הניחא דלא מקרי קיימו אלא דוקא כשמקיים העשה אחר שעבר הלאו תכ"ד הוא נמי לאו שקדמו עשה ולו תהי' לאשה וכשמתרין בו לא יוכל לשלחה כל ימיו כבר נכלל בו התראה שיחזירנה אם אינו מקיים העשה תכ"ד של עברת הלאו אינו מקיים ג"כ תכ"ד של התראה לקיים העשה ושפיר לוקה למ"ד קיימו אבל בשאר לאו הנל"ע מודה רש"י ותוס' דא"צ לקיים תוכ"ד של עבירת הלאו גם למ"ד קיימו רק בתוכ"ד שמתרין בו לקיים העשה אבל לענין ב"י בקונה חמץ בפסח אפילו הוי לאו שקדמו עשה וכמו שצידד השג"א סי' פ"ב רק דס"ל בלאו שקדמו עשה ג"כ אין לוקין עכ"פ במתרין בו שלא יעבור עב"י לא נכלל בו עדיין התראה על תשביתו לבערו מן העולם בשריפה או מפרר וזורה לרוח ודאי אע"ג דאינו מקיים העשה תכ"ד של עברת הלאו אלא אח"כ כשמתרין בו לקיים תשביתו תכ"ד של התראה ודאי אינו לוקה ולק"מ, ומיהו בפשיטות לק"מ דהרי להרבה שיטות בסי' ת"מ אם הגוי אלם יכופהו לשלם אם נגנב או נאבד נמי עובר בב"י ואם כן אם קנה חמץ מגוי והוא אלם וכופהו לישאר במקחו ושלא יחזור תכ"ד ודאי לוקה ואם מקיים העשה תכ"ד אינו לוקה:

ויש לחדש עוד דהנה דעת ר"י בתוס' פסחים כ"ט ע"ב דמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהיי' בב"י משום דהוי ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף ובשג"א סי' פ"א תמה עליו דא"כ בכל להנל"ע כגון גזל ומשכון ופיאה ואונס שגירש אם עושה ע"מ לקיים העשה וכי מותר לעשות כן לכתחילה עיי"ש שהאריך בזה, ולפענד"נ דבאמת דעת רש"י פסחים ד' מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו השבתה בלב הוא השבתה והסביר במהרי"ק שורש קמ"ב שעושהו כעפרא בעלמא כדמשמע לשון השבתה והוי דומיא דתבן ובטלו סוכה ד' ועירובין ע"ח ע"ש, ולפ"ז תקשי למה לא מהני ביטול אח"ז איסורו בשלמא אם הוא מטעם הפקר אינו ברשותו להפקיר אבל למה לא יועיל מה שעושהו כעפרא ומבטלו כמו תבן ובטלו ונראה דהטעם משום דביטול זה הוא בלב ועיין בהרע"ב ריש פסחים ובתוי"ט שם שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלי' לאכלה ומחשבה מוציא מידי מחשבה של הביטול ועובר בב"י והנה רש"י בגמ' לא פירש כן רק דהחשש שתהי' חשובה בעיניו וחס עלי' לשורפה ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר וכו' אבל משבטלה אינו עובר דלא כתיב אלא תשביתו וזה להיפוך מדברי הרע"ב דס"ל למאור עינינו רש"י ז"ל דביטול מהני אפילו חוזר אח"כ במחשבתו, ונ"ל דסברת רש"י דבאמת א אינימא דחזרה במחשבה מבטל מחשבת הביטול א"כ גם בלי גלוסקא יפיפי' לא יועיל הביטול דאין מחשבת האדם קיים תמיד על אופן א' ואם עולה במחשבתי רק שחוזר מהביטול כבר עקר מחשבת הביטול ויעיין סברא מתוקה בחת"ס אהע"ז ח"ר סי' ד' בשם הגאון מהרמ"פ זצ"ל בפירוש דברי ר"ן ר"פ האומר בגיטין שמא חזרה בה ע"ש, אלא דהטעם כך דבאמת חמץ אינו ברשותו של אדם רק עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ואם מבטלו קודם זמן איסורי לא איקמא רחמנא ברשותו וממילא הוא בטל ואינו שלו וזה הוי מעשה ועיין חידושי רמב"ן גיטין דף מ"א דשחררו רבו ראשון כיון דמה"ת נפק מרשותו הוי היזק ניכר ועיין באשר"י בסוגיא דרבוצה וא"כ אף אם חוזר אח"כ מביטולו לא מהני דלא אתי מחשבה ומבטל מעשה, וכ"ז קודם זמן איסורו אבל אח"ז אי' דכבר אוקמא רחמנה ברשותו לענין ב"י וא"כ זהו מעשה שהוא קנין שלו לענין ב"י ולא אתי מחשבת הביטול ומוציא מידי מעשה הקנין דאוקמא רחמנא ברשותו, אמנם התינח אם אינו מבערו לבסוף והוי רק מחשבה לחודא, אבל כשמבערו הוי כמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, ובמה שחשב מעיקרא לבערו כבר קיים אז במחשבתו זהו מצות עשה דתשביתו כיון שעשאו בדעתו כעפר וכקושיא הנ"ל לאמת ועיין תוס' שבועות י"ז ד"ה או כיון דתחילת הלבישה ע"י מעשה מקרי הכל גם אח"כ לאו שיש בו מעשה וה"נ להיפוך אם מבער לבסוף ע"י מעשה גם מחשבה דמעיקרא מקרי מעשה ואינו עובר וזה כוונת ר"י דמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהיי' משום דב"י ניתק לעשה דתשביתו כנ"ל ולכך אינו עובר באותו שהיי' כשמבערו לבסוף משום דקודם עברת הלאו כבר קיים עשה דתשביתו כנ"ל וזה ל"ש בשארי להנל"ע ושפיר אסור לכתחילה אפילו ע"מ לקיים העשה ולק"מ קושית השג"א:

ולפ"ז א"ש קושית קהלת יעקב דב"י כיון שהוא נל"ע אין לוקין אפילו אינו מקיים העשה תכ"ד דדילמא משהה ע"מ לבערו וכבר הוא מקיים העשה תכ"ד כנ"ל ואפי' אומר שאינו משהה ע"מ לבערו אינו נאמן ללקות דאאמע"ר וכ"ז כיון שנל"ע אבל אם לא הי' נל"ע הי' לוקה אם אינו חוזר ממקחו תכ"ד וא"ש:

והערני חתני נ"י דבמ"ש מיושב מה שהקשה בהגהות מל"מ פ"א מחמץ על רש"י פסחים צ"ה דב"י נל"ע פירש"י דהכי קאמר לא יראה ואם נראה תשביתנו לעולם הוא בעמוד והשבת כל ימי המועד, ותמה הנ"ל דע"כ צריכין לומר דהאי עמוד והשבת היינו לבערו מן הבית דבזמן איסורו א"י לבטל והא רש"י גופא פסחים דף הנ"ל פירש דהשבתה האמורה בתורה הוא בביטול ואין לביעור עיקר מה"ת כמבואר סימן תל"א ע"כ, ולפמ"ש א"ש דגם בזמן איסורו מהני הביטול אם מבערו לבסוף והביטול פועל שקיים תשביתו למפרע ולא עבר כלל משא"כ בלי הביטול הי' רק מתקנו אח"כ, ונא ישים עין בקורת על דברי ולהשיב דעתו דעת תורה, וד' יופיע עלינו נהרה, עד יבנה בית הבחירה, כנפשו ונפש מחותנו אוהבו מאז הדו"ש תורתו:

עמרם הק' בלוהם:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה