אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שעג

תשובה שעב

לאהובי תלמידי הרבני החריף ושנון, וריח לו כלבנון כמו"ה ליפמאן נ"י העללער בטארסא:

מכתבך קבלתי וע"ד תשו' חו"י המובא בחת"ס או"ח ס"י ק' שנסתפק אם חייב בשילוח הקן אפי' אינו רוצה ליקח לא האם ולא הבנים או דילמא דוקא אם רוצה ליקח הבנים הזהירה תורה לא תיקח האם על הבנים אבל אם אינו רוצה לא באם ולא בבנים יניחם במקומם וחת"ס הסכים לצד השני ע"ש ופלא בעיניך למה דאמרינן כתובות מ' דמשו"ה עשה דולו תהיה לאשה אינו דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל א"כ מה פריך בחולין קמ"א מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה הא ודאי עשה דמצורע עדיף מעשה דשילוח הקן דהא עשה דשילוח הקן אי אמר לא בעינא ליקח הבנים א"צ לשלח כלל:

הנה לפ"מ שפירש"י שם בכתובות דמלמדים אותה לומר איני רוצה ועיין בשמ"ק שם דכייפינן לה לומר איני רוצה ואז ודאי ניחא לה משום דמצוה לשמוע דברי חכמים ע"ש א"כ זה ודאי ל"ש כאן דמלמדים אותו שלא יקח לא האם ולא הבנים דא"כ אינו מקיים העשה דטהרת מצורע וכ"ש דקשה טפי קושיות הגמרא מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה ואיך ס"ד שיקח האם עם הבנים כדי לקיים מ"ע דטהרת מצורע משום דמצות שלוח הקן אי בעי אינו לוקח לא האם ולא הבנים דא"כ אדרבה מלמדים אותו שלא יקח לא האם ולא הבנים, וגם למה שפירש תוס' שם ד"ה אי בתירוץ הב' כיון דבדידה ליכא עשה אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה וזה פירוש אי אמרה לא בעינא דבדידה ליכא עשה ע"ש וזה ל"ש כאן דהוא עצמו המבטל עשה דטהרת מצורע מקיים עשה דשילוח הקן ושפיר פריך מה אולמא דהאי עשה דטהרת מצורע מהאי עשה דשילוח הקן ואיך סד"א דתדחה עשה דטהרת מצורע עשה דשילוח הקן:

אלא אי קשי' הא קשי' למה שפי' הרשב"א ור"ן שם ושאר ראשונים שבש"מ שם כיון דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל עשה זו קיל ואינו דוחה ל"ת ובש"מ הוסיף דהוי כמו עשה שאינו שווה בכל ע"ש ועיין תוס' מכות ט"ו ע"א וא"כ קשי' דשפיר אולמא עשה דטהרת מצורע מעשה דשילוח הקן דקיל דאי בעי אינו לוקח כלל לא האם ולא הבנים, וגם בזה יש לדחות דקילותא דעשה אינו פועל אלא שלא לדחות הל"ת בקו"ע אבל לא תעשה אחרת ידחה אותה בקו"ע אדרבה אמרינן שב וא"ת עדיף אבל שינויא דחיקא לא משנינן:

אבל נ"ל סברא ישרה לחלק דהתם אי אמרה לא בעינא ומוחלת על נישואין אפי' נושאה אינו עושה שום מצוה והיינו דאמרינן אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל אבל כאן נהי דאם אינו לוקח לא האם ולא הבנים אינו עובר בעשה אבל אם לוקח הבנים ומשלח האם שפיר מקיים מ"ע שפיר הוי כמו שאר מ"ע ופריך שפיר מה אולמא:

ובהכי מיושב מה שהקשו ראשונים שם מסדין בציצית דעדל"ת הא אי בעי פטר נפשי' בטלית של צמר או בטלית שאינו בת ציצית עיין ש"מ ולפמ"ש ניחא דמ"מ אם לובש טלית בת ציצית עם ציצית מצוה קעביד ושפיר עדל"ת וא"ש:

ובזה י"ל גם קושי' תוס' שם בכתובות ל"ל קרא דכיבוד אב אינו דוחה שבת הא אי אמר לא בעינא לכיבוד מי איתא לעשה כלל ולפמ"ש לק"מ דנהי דאם האב מוחל פטור מכיבוד מ"מ אם מכבדו מצוה קעביד [עיין בתשו' רדב"ז ח"א סי' תקכ"ד מובא בפ"ת סי' ר"מ סקט"ז] ושפיר ס"ד דדחי שבת ואולי זה כוונת תוס' שם בתי' הא' דהתם מ"מ מיד כשצוה אב הוי עשה לעשות מצותו ודבריהם אינם מובנים הא ה"נ מיד כשאמרה בעינא הוי מ"ע ולו תהיה לאשה ולפי האמור ניחא דהכא אפי' אמרה ואומרת אח"כ לא בעינא אין כאן שום מצוה אפי' נושאה כנ"ל אבל התם מיד כשצוה האב וגילה דעתו שחפץ בדבר זה אפי' אומר אח"כ לא בעינא ומוחל על כבודו הוי עשה לעשות מצותו ואם עושה מצוה קעביד ושפיר הו"א דדחי שבת ולהכי צריך קרא דלא דחי וא"ש:

ועוד נ"ל בכוונת תוס' דבשלמא שם בכתובות מיד כשמאנס נערה יש עליו מצוה ולו תהיה לאשה ואם היא אומרת לא בעינא יכולה לפוטרו ממצוה זו אף שעשה מעשה המחייבו במצוה זו אז העשה קיל ואין דוחה ל"ת אבל בכיבוד אב אין מקום למ"ע זו אלא כשצוה האב ומיד כשצוה הוי עשה לעשות מצותו ול"ש לומר אי אמר לא בעינא ליכא לעשה דהרי אי אמר לא בעינא אין מקום לעשה כלל:

וגם בזה מיושב קושיתך דלדעת חו"י אין מקום לעשה דשילוח האם אלא באם רוצה ליקח הבנים ול"ש לומר אי אמר לא בעינא ליקח הבנים יכול לפטור עצמו ממ"ע זו דהא אם אינו רוצה ליקח הבנים אין כאן מקום למ"ע זו כלל כמו שאין מקום למצות מילה אם אין לו בן או למצות תפילין של יד אם אין לו ידים עיין או"ח סי' כ"ז הכי יעלה על דעת אדם בעולם דתפילין של יד מקרי עשה שאינו שווה בכל לפי שמי שאין לו יד כלל פטור ממנה הלא אין מקום למצוה זו רק על היד וכל מי שיש לו יד חייב וה"נ אין מקום למצוה זו רק במי שרוצה ליקח הבנים וכל מי שרוצה ליקח הבנים חייב במצוה ואין בה שום קולא ושפיר פריך מאי אולמא:

ומה שנ"ל עוד לחלק דהתם ה"פ אי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל וכיון שאם היא אינה רוצית פטור ה"נ אם התורה אינה מרוצה משום הל"ת פטור דעשה זו קיל ולא יהיה כח הדיוט חמור מכח גבוה אבל בשילוח הקן אם לוקח הבנים אין אדם יכול לפטרו משילוח לכן גם גבוה ממ"ע דטהרת מצורע א"י לפטרו ופריך שפיר מה אולמא:

ועוד לפמ"ש בית אפרים או"ח סימן ה' דהא דעדל"ת אף דל"ת חמור היינו משום דמעיקרא לא נאמרה הל"ת במקום עשה ולכן היכא שיש חלות לל"ת אין עדל"ת עיי"ש באריכות גדול ולפ"ז ה"פ אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל וא"כ יש חלות לל"ת באמרה לא בעינא ושוב אין עדל"ת דחמיר וא"כ לענין עשה דוחה עשה שפיר פריך מאי אולמא, ועוד דהתם אין לומר דעשה דטהרת מצורע יש לה חלות בשלא יקח לא האם ולא הבנים שהרי אדרבה אז ודאי לא יקיים עשה דטהרת מצורע וכיון שאין לה חלות רק ע"י דחיית עשה דשילוח הקן אינה חלה כלל ושפיר פריך מה אולמא:

כ"ז כתבתי לעשות לך קורת רוח בפלפולא דאו' אבל באמת אין התחלה לקושייתך דהתם שפיר אמרינן אי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל וא"כ אינו רשאי לעבור על ל"ת השתא נמי דאמרה בעינא לא יעבור על ל"ת משום דעשה זו קיל אבל שם בחולין מה תאמר אי בעי אינו לוקח לא האם ולא הבנים ומבטל מ"ע דטהרת מצורע משו"ה יטול האם עם הבנים ויקיים מ"ע דטהרת מצורע כלפי לייא דלא אמרי' אלא דגם אי אמרה בעינא הוי כאלו אמרה לא בעינא אבל לא שיאמר כיון דאי אמר לא בעינא הוי הדין כך משו"ה אי אמר בעינא יהיה הדין להיפוך הפוך בה והפוך בה ותבין דכן הוא, ובזה הנני חותם בברכת התורה וצלח ורכב על דבר אמת כי טוב סחרה מכל סחורה כנפשך ונפש רבך דושו"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה