בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שעב
עוד להנ"ל
עתה באתי בשביל דבר שנתחדש במ"ש מג"א סי' י"ט דאם קבע מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה ובספר שערי דיעה יו"ד סי' רפ"ט כתב דאין לנו לבדות מלבינו מטבע ברכה שלא קבעו חכמים כאשר רמזתי במכתבי הקדום, [ע"ל סי' ש"ע] וכתבת דמשו"ה לא תקנו מטבע ברכה לדור בבית שיש בו מזוזה משום דשערי חצירות עירות מדינות חייבות במזוזה ולאו דוקא בית הוא הוא תמוה והלא היו יכולין לבחור לשון כולל כולם לדור במקום שיש בו מזוזה וכדומה, ומ"ש יען דבית תבן ועצים ובקר חייבים במזוזה ביו"ד סי' רפ"ו ובאלו ל"ש לשון דירה, לא ידעתי מנ"ל הא דבאלו ל"ש לשון דירה ואלו לא היה שייך בהם לשון דירה לא הי' חייבים במזוזה דהרי מזוזה חובת הדר היא אחז"ל וע"כ שייך בהם לשון דירה, ואפילו ל"ש בהם לשון דירה הי' להם לקבוע מטבע לשון אחר להשתמש במקום שיש בו מזוזה וכדומה:
אבל מה שנ"ל בזה הוא כמ"ש במכתבי הראשון בשם ברכי יוסף דבציצית מברך שפיר להתעטף כיון שהוא עוסק אז במצוה אבל במזוזה בשעת דירתו אין הוא עוסק במצוה כלל ל"ש לתקן לדור בבית שיש בו מזוזה ויש להסביר יותר דבאמת אינו מחויב לדור בבית שיש בו מזוזה דהרי יכול לעשות הדלתות באופן שפטורי' ממזוזה והאיך יברך וצונו לדור בבית שיש בו מזוזה אלא דבציצית אף שהוא חובת גברא מ"מ ענשי' בעידן ריתחא על שלא הביא עצמו לידי חיוב כיון שאם יביא עצמו לידי חיוב יהי' עוסק במצוה ושפיר מברך להתעטף אבל במזוזה אינו מחויב להביא עצמו לידי חיוב מזוזה כלל רק לקבוע מזוזה שאז עוסק במצוה ומברך ע"ז אבל להביא עצמו לידי חיוב לדור אינו מחויב כלל כיון שגם אז אינו עוסק במצוה:
ומה שהקשית על תוס' מנחות דף מ"ד שכתבו חובת הדר שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מיחייב והלא בית התבן מחויב במזוזה, לק"מ דדוקא כשהוא דר בבית אז גם בית התבן שאצל הבית מחויב במזוזה דכן הוא דרך דירה אבל אם אינו דר שם כלל ועושה כל הבית בית התבן שפיר כתבו תוס' שפטור ממזוזה וכמו דאמרינן ביומא י"א ע"ב גבי ביהכ"נ הא דיש בה בית דירה אז גם פתח ביהכ"נ חייבת במזוזה הא דלית בה בית דירה אז ביהכ"נ פטורה ממזוזה וע"ש בתוס' ד"ה שאין, ויען כי באמצע כתיבתי הוצרכתי ליסע מביתי ליישוב א' והייתי שם ימים אחדים לכן נתאחר הדבר והמאוחרים כשרים, וד' קרנך ומזלך ירים בבנין אפריון, וגדול יהי' כבוד הבית האחרון, עדי יבנה מרום מראשון, כנפשך ונפש ש"ב ידידך הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: