אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שסח

תשובה שסז

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק תצא תרמ"ג לפ"ק

כצאת השנה יפרחו כשושנה, ראשי קהל עדת ישורון חבצלת השרון, איש לפי ערכו בהכשר ויתרון האקרו"ט דק"ק קראסנא ובראשם כבוד אהובי חותני הרבני החו"ב, אור הברקי, כהן שדעתו יפה, אמרתו צרופה, כקש"ת מו"ה חיים יוסף דוב כהנא העללער נ"י:

מכתבכם מיום ב' שבוע זו הגיעני וכו' ואשר ביקשתם להודיע חוות דעתי בקהל שיש להם יריעות מס"ת לערך שליש מס"ת שכתב להם סופר והמה מוגהים והסופר שבק חיים לכל ישראל אם מותר למכור היריעות ולעשות במעות איזה דבר מצוה והביא דברי אשל אברהם מובא בפ"ת יו"ד סי' ע"ר אות ה':

הנה בתשובת ריב"ש סי' רפ"ה פסק דס"ת שיש בו טעות אין בו קדושת ס"ת וה"ה כחומשים וזי"ן טובי העיר במעמד אנשי העיר מותרים למוכרו ולהתנות שלא להעלות בדמיו והביאו להלכה הרמ"א בהג"ה יו"ד סי' רפ"ב סח"י אלא דשם מיירי מיחיד המוכר ס"ת שלו דיש לו דין א' עם ס"ת של צבור כשמוכרים זט"ה במעמד אנשי העיר וכן קבע להלכה המחבר באו"ח סי' קנ"ג ס"ג דס"ת שנמצא בו טעות דינו כחומשים:

ובנוב"י קמא יו"ד סי' ע"א וחת"ס יו"ד סי' רע"ט הקשו א"כ שפקעה קדושתו כל זמן שיש בו הטעות א"כ כשחוזרין ומתקנים אותו איך יתקדשו למפרע כל השמות וכלל הס"ת בלי שום מעשה בגופו ע"ש ובחת"ס הוסיף עוד דא"כ שום ס"ת לא נתקדש עד שנגמר כולו ואיך יתקדש למפרע ולפענ"ד אין זה חידוש כ"כ דמצינו כזה בחולין דף ס"ט לענין בכור דאינו קדוש עד שיצא רובו דרך רחם ואם יצא רובו קדוש למפרע ולכן מותר לחתך אבר אבר ומשליך לכלבים ואם מחתך ומניח יקבר עיי"ש:

מיהו אפשר לחלק בין בכור דממילא קדוש לס"ת דצריך להתקדש ע"י דיבור וכוונת הכותב, אבל הלא מצינו בר"פ כל הגט בכתיבת הגט דבעינן לשמה כשר אם כותב לאיזה שתצא בפתח תחילה למ"ד יש ברירה והוי לשמה למפרע ואף שכתבו תוס' שם ד"ה לאיזה דאפילו למ"ד יש ברירה פסול משום דבעינן שיהא מבורר לשמה בשעת כתיבה, ה"ד התם משום דכתיב וכתב לה וכמ"ש תוס' שם אבל לא בעלמא:

ובנ"ד נראה דאפילו למ"ד אין ברירה נמי מהני לפמ"ש רש"י שם דכ"ה דבתנאי ל"ש ברירה הואיל ובידו ודעתו לקיימו וה"נ בידו לתקן ולגמור הס"ת ודעתו לתקן ולגמור לכן שפיר חיילא קדושה למפרע אפילו למ"ד אין ברירה, וכה"ג מצינו לענין דיחוי בקרבנות בזבחים ל"ד כל שבידו ל"ה דיחוי אלמא אף דנראה ונדחה ובשעת דיחויו פסול להקרבה ואם נשאר בדיחוי עומד בפסולו מ"מ אם מתקן דיחויו כיון שהוא בידו חוזר להכשירו וה"נ דכוותי', ונראה דמ"ש תוס' שם ד"ה כל דבכסהו הרוח ונתגלה חשיב דיחוי כיון שאין מצוה לבטל הדיחוי:

הכוונה דבעי' בידו ובדעתו וכרש"י הנ"ל ואם אין מצוה לבטל הדיחוי נהי דהוי בידו אבל ל"ה בדעתו וצ"ע:

ועוד נ"ל דיכול לקדש השמות וכלל הס"ת מעכשיו וגם לאחר שיפסל ויתקנו אף דבשעה שנפסל פקעה קדושתו ועיין נדרים כ"ח פדאן חוזרת וקודשת ועיין ר"ן גיטין פ"ג דיכול להתנות שאם תנשאי לראובן תהי' א"א עד שעת קידושי ראובן וגם אח"כ ובשעת קידושין תהי' מגורשת ועיין א"מ סי' כ"ח סוף אות נ"ג:

ואמנם מ"מ דבר ה' אמת בפי הגאון חת"ס שם דמ"ש הריב"ש דס"ת שיש בו טעות אינו אלא כחומש היינו דוקא לענין מה דקיי"ל דזי"ן טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולים למכור ביהכ"נ וכל תשמישי קדושה ולהתנות ולהוריד המעות מקדושתו אבל בס"ת כיון שלא ניתן למכור כלל כיון דל"ל עילוי כלל ומכיון שלא ניתן למכור אינו מועיל זט"ה אך אם נמצא בו פסול ואינו אלא כחומשים שנמכרי' להעלות בדמי ס"ת שלם ומכיון שנותני' למכירה שוב נמכרין ע"י זט"ה ומתנון לשנות דמיהם אפילו למשתי ביה שכרא אבל לא להורידם מקדושת עצמם לעשות מהם מזוזה ע"ש:

ויש לעיין קצת הא ס"ת כשר נמי משכחת למכור בהיתר לישא אשה וללמוד תורה כמבואר ביו"ד סי' ע"ר ואה"ע סי' א' ואפילו בשל צבור משכחת לה להש"א יתומים בדמיו או להספיק תלמידים ועיין בח"מ וב"ש שם והוא מריב"ש שהביא ב"י או"ח סי' קנ"ג וכיון שניתני' למכירה שוב יהיה נמכר ע"י זט"ה ויתנו להוריד דמיהן אפילו למשתי שכרא, וצ"ל דעכ"פ בליכא יתומים ותלמידים לא משכחת בהיתר אבל בפסול תמיד משכחת בהיתר לעילוי ס"ת כשר:

ובמל"מ פ"י מס"ת ה"ב הקשה הלא לדעת הרא"ש שהביא הטור ושו"ע יו"ד סי' ע"ר גם חומשים אסור למכור וכי גרוע ס"ת שיש בו טעות מחומשים ע"ש, ולענ"ד לק"מ דהא דאסור למכור חומשים היינו משום מצות לימוד שבהם ואם יש לו שני חומשים שווים ודאי מותר למכור א' מהם ול"ד לס"ת כשר שאפילו יש לו כמה אסור למכור כמ"ש האחרונים משום בזיון ס"ת כיון דמצוה להיות לו ס"ת כל כמה דמפיש בי' הוי הידור מצוה אבל חומשים אין מצוה כלל שיהיו לו חומשים רק משום מצות לימוד וכ"ז בחומשים אבל בס"ת פסול כיון דלענין קדושת עצמו יש בו כל קדושת ס"ת אפילו לריב"ש וכמש"ל בשם חת"ס וכבר כתבו טו"ז סי' ע"ר סק"ד וש"ך סק"ה דעכשיו אין לומדין בס"ת שלא לזלזל בכבוד התורה ב בחנם וכיון דלית בי' משום מצות לימוד ומצד קדושת ס"ת מותר למכרו שפיר מותר למכור ע"י זט"ה או יחיד בשלו וא"ש:

ובזה ניחא בחו"מ סי' רמ"ח סי"א באומר נכסי לפלוני וכו' גם הספרים בכלל אבל ס"ת יש בו ספק ופי' סמ"ע הטעם כיון דאסור למוכרו ע"ש, ולדעת הרא"ש דגם ספרים אסור למכור תקשי אמאי ספרים בכלל וכבר הרגישו בזה האחרונים, ולפמ"ש ניחא דשם קאי במתנת שכ"מ שאינו אלא לאח"מ דפטור ממצות לימוד ובמתים חפשי א"כ אין איסור במכירת שאר ספרים אבל בס"ת דאיסור המכירה משום בזיון גם בזה איכא בזיון ולהכי אין ס"ת בכלל:

ומה"ט נ"ל ללמוד זכות על שאין העולם נזהרים למכור ספרים לעשות במעות מה שירצו אשר עמד ע"ז בספר בלח"י הביאו ברכ"י סי' ע"ר, ולפמ"ש כיון דעיקר אי' המכירה בהם אינו מצד עצם המכירה רק משום ביטול הלימוד א"כ מי שא"י ללמוד בהם אין עושה אי' במכירה ומי שיודע ללמוד ואינו לומד גם אם הספרים אצלו עובר איסור בזה ואינו מוסיף איסור במכירה ומי שיודע ללמוד ולומד בספרים אחרים או בספרים שאולים ג"כ אין איסור במכירה וכיון שאין איסור במכירה יכול להוריד הדמים מקדושתן כנ"ל ומכל שכן מי שמוכר מחמת דחקו ואם לא ימכור אזי הדחק מבטלו מן הלימוד ודאי שרי דהוי כמו ללמוד תורה דשרי ומטעם זה כתב בס' בני יונה סי' ע"ר דלדעת הרא"ש אין מצוה כלל בכתיבת ס"ת דצריך המעות על שאר ספרים ללמוד בהם וללמוד תורה אפילו למכור ס"ת ע"ש:

ונחזי מה דקמן הנה בס' אשל אברהם או"ח סי' שכ"ב כתב בענין למכור ס"ת בגורל וליתר שאת יניחו הס"ת בלי תפירות ונמצא דאין לו קדושת ס"ת כלל וכתב ריב"ש הביאו הב"י דכל ס"ת שיש בו טעות אין לו קדושת ס"ת ויכול למכרו ע"ש וק"ו נמי הוא מהא דריב"ש דהא ס"ת שיש בו טעות בחומש א' כשר לקרות בחומש אחר כמ"ש רמ"א באו"ח סי' קמ"ג ס"ד ואפ"ה אין לו לענין מכירה קדושת ס"ת ומכ"ש כשאין היריעות תפורים יחד פסול לקרות בו דאפילו אם יריעה א' אינה תפורה עמו אפי' היא מונחת עמו אין קורין בו וכמבואר ביו"ד סי' רע"ח ס"ד ודאי אין לו קדושת ס"ת לענין איסור מכירה ומכ"ש בנ"ד דליכא יריעות כתובים כלל רק כשליש ס"ת דאפי' הי' תפורים יחד ומוגהים פסול לקרות בו ואפשר ס"ת חסר אות א' וכו' ומכ"ש כשאינן תפורים ודאי אין בו קדושת ס"ת ומותר למכור לזט"ה במעמד אנשי העיר ולהתנות בשעת מכירה להוריד הדמים מקדושתן ואפי' למשתי בי' שכרא ועיין פמ"ג או"ח סי' קנ"ג באשל אברהם ס"ק כ"ג באריכות:

ומה דק"ל לחותני נר"ו איך שייך לומר שאין בהם קדושה הלא כמה אזכרות יש בהם ונכתב בקדושה אם לא שנאמר כיון דכתיב תמימה היינו ס"ת שלימה או איירי שהיריעות אינם מוגהים כדמשמע מדברי ברכי יוסף שם, ואני תמה על תמיהתו הלא חומשים ונביאים וכתובים דמותר למוכרם ולהעלות בדמיהם וכיון דיש צד היתר במכירה ממילא יכולין להתנות להוריד דמיהן כנ"ל וה"נ נהי שהם קדושים אבל ס"ת שלם הוא קדוש יותר:

אבל האמת יורה דרכו דמעיקרא לק"מ כמש"ל בשם חת"ס דודאי לענין קדושת היריעות עצמם הם קדושים כקדושת ס"ת ואינו רשאי להורידם לקדושה קלה אבל לענין איסור מכירה וקדושת דמיהן אינה אלא בס"ת שלימה דליכא לעילוי' אחרינא אבל כשאינן תפורים יחד דינן רק כחומשים וכס"ת שנמצא בו טעות לריב"ש דמכירה מותרת ע"י זט"ה במעמד אנשי העיר ויכולים להתנות אפי' למשתי בי' שכרא וא"ש:

ומה שהמציא דרשא חדשה דאין בו קדושת ס"ת אלא כשהוא שלם מדכתיב תמימה, אינו נ"ל דאם יש קדושת ס"ת ביריעה אחת הלא היא תמימה דלא מחסר במילתא וכדאמרינן גיטין ס' לחלק בין ס"ת שחסר בו יריעה אחת דאין קורין בו משום דמחסר במילתי' אבל בחומשים אפשר דקורין דלא מחסר במילתי' ע"ש וגם א"צ לזה דבגיטין שם למ"ד חתומה ניתנה ילפינן מדכתיב לקוח את ס"ת הזאת ואפי' למ"ד שם מגילה מגילה ניתנה מ"מ מוקי האי קרא לבתר דאדבק אבל כ"ע מודים דכל זמן דלא אדבק לא מקרי ס"ת וז"פ, לכן לפענ"ד יכולין זט"ה במעמד אנשי העיר למכור היריעות ולהתנות להוריד המעות מקדושתן למה שירצו:

והואיל ואנו עסוקין באותו ענין אזכיר מה שנ"ל ליישב קושית טו"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ז דשם גבי נוטל שכר לתקוע דייק הב"י מדקאמר דאין בו סימן ברכה דאיסורא ליכא וביו"ד סי' ע"ר דאמר במוכר ס"ת דאינו רואה בו סי' ברכה דייק ב"י מדאמר דאינו רואה בו סי' ברכה אסור הוא למכור ונ"ל סברא ישרה הנה בס"ת מבואר בריב"ש סי' רפ"ה דגם במתנה אסור וכן מבואר בסמ"ע סי' רמ"ח שהבאנו לעיל ואפילו למה שצידדו קצת אחרונים דמותר ליתנו במתנה, מ"מ נ"ל דה"ד דרך כבוד וע"ד שאמרו בירושלמי יומא פרק בא לו ע"י שהם בנ"א גדולים התורה מתעלה בהם עיי"ש וכמ"ש תב"ש סי' כ"ח סקי"ד לענין מצות מילה ע"י אחר עיי"ש ועיין סוטה י"ג אבל להפקיר ס"ת ודאי אסור וא"כ גם במכירה אין שום נדנוד איסור בשביל קבלת המעות דלמה לא יקבל מעות בשביל חפץ שלו אלא בשביל שמוציא הס"ת מרשותו דרך בזיון שאין לו חפץ בה ובמכירה שחפץ יותר במעות מבס"ת ואינו דרך כבוד וא"כ אינימא דאין איסור במכירת ס"ת אמאי אינו רואה סי' ברכה בהמעות הלא המעות ודאי אפילו מדת חסידות אינו שלא לקבלו וע"כ דאיכא איסור במכירה בזיון ס"ת וכיון שהמעות בא לו באי' ע"כ אינו רואה סי' ברכה, וגם אינו יכול למנקט דאסור לקבל המעות דהא בקבלת המעות באמת אין איסור אבל האיסור הוצאת ס"ת ובזיונו ושפיר דייק ב"י מדאמר אינו רואה סי' ברכה מכלל דאיכא איסורא:

אבל בנוטל שכר לתקוע או להתפלל הנה לתקוע ולהתפלל בחנם ודאי אין איסור רק מצוה קעביד רק חשש איסור הוא קבלת המעות שפיר דייק ב"י דאם איתא דאיכא איסורא בקבלת מעות הו"ל למינקט דאסור לקבל שכר א"ו דליכא איסורא ואפ"ה ניחא דאינו רואה סי' ברכה דאינו ראוי שיהי' לו שכר מעשיית המצוה כתקיעה ותפלה וא"ש, ובזה יחדש ה' עלינו שנה טובה ומתוקה כנפשכם ונפש ידידכם הדושו"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה