בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שסז
עוד להנ"ל
נועם מכתבך בא אלי בזמנו ולא היה פנאי להשיב ע"ד בדבר אי כתיבת ס"ת בעי שליחות או לא והבאתי ראיות מחולין ט' ומפיה"מ גיטין ס"ו דלא בעי שליחות ודהיה אותם עפ"ד ישמח משה סוף פ' עקב שחידש דלא אמרינן מצוה בו אלא בשליח בחנם אבל בשליח בשכר לא אמרינן מצוה בו וכו' וה"נ אם אחר כותב לו ס"ת בשכר ל"ש מצוה בו' ומה שהשיג עליו בס' ילקוט הרועים אות מ' מקידושין מ"א דמצוה לקדש בו יותר מבשלוחו והרי שליח קידושין הוא בשכר למ"ש קצו"ח סי' ש"ו ס"ד בשם ש"ג דשליח לשחוט הוי בשכר משום הברכה דשווה עשרה זהובים ובקידושין שליח מברך ברכת אירוסין כמ"ש הרמב"ם בה' קידושין יפה דחית דישמח משה לא כתב אלא אם המשלח נותן שכר מכיסו שמראה בבזבז הממון חביבות המצוה אבל כאן אדרבה מבזה גם הברכה שעושה הכל ע"י שליח ובזה דחית נמי מ"ש בס' הנ"ל ליישב בזה קושי' נוב"י איך מהני שליח בקידושין הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ותי' הנ"ל דשליח קידושין הוי בשכר משום הברכה ומהני כמ"ש הש"ך סי' ק"ה ודחית דטעם דמהני כתב התומים משום דהוי כפועל דידו כיד בעה"ב וזה ל"ש רק כשנותן שכר מכיסו אבל ע"י שכר ברכה אינו כפועל:
והנה בזה שותא דידך לא ידענא מ"ט לא הוי בשביל שכר ברכה ידו כיד בעה"ב כמו דהוי ש"ש בשביל זה לדעת ש"ג, והנלפענ"ד בזה דיש להבין אמאי הוי ש"ש בשביל שכר הברכה הלא אין המשלח נותן לו כלום שהרי מדינא הוא צריך לברך ורחמנא זיכה לו בשכר זה ואמאי הוי ש"ש וצ"ל דגם אם אדם אחר נותן לו שכר שישמור חפץ של ראובן נמי הוי ש"ש מדין עבד כנעני כבקידושין ז' וא"כ אף דרחמנא נותן לו זכות הברכה נמי הוי ש"ש אבל פועל דידו כיד בעה"ב היינו כיד מי שנותן לו שכר ואם ראובן נותן לו שכר ללקוט מציאות לשמעון לא הוי ידו כיד בעה"ב כשמעון רק כיד ראובן וכיון שהוא זוכה במציאה לשמעון שפיר הוי תופס לבע"ח וה"נ כיון דרחמנא זיכה לו בשכר ברכה אין ידו משלח ושפיר קשה דהוי תופס לבע"ח:
ועוד נ"ל דזה הוא מערכה על הדרוש לפמ"ש הש"ך סימן שפ"ב סק"ג דמשו"ה אינו משלם בכיסוי כ' זהובים עשרה על המצוה ועשרה על הברכה כיון, דא"א לברכה בלא מצוה אינו משלם על המצוה ע"ש וא"כ א"א לומר דמשו"ה מהני הקידושין משום דהוא שליח בשכר הברכה דהקושיא הוא דלא ליהני הקידושין ואין כאן מצוה וממילא אין כאן ברכה והוא שליח בחנם ולא מהני הקידושין:
אבל בגוף הדבר נראה דש"ג לא חקר דהוי ש"ש בשביל שכר הברכה אלא למ"ד מצות ליהנות ניתנו אבל למאי דקיי"ל מללה"נ ודאי לא הוי ש"ש בשביל שכר הברכה ושוב לא הוי שליח בשכר וליתא למ"ש בס' הנ"ל ותדע דאל"כ מה פליגי רבה ור"י בשומר אבידה אם הוי ש"ש משום פרוטה דר"י ת"ל משום עשרה זהובי' דשכר מצוה גופא דהא מבואר בחו"מ סי' שפ"ב דשכר מצוה בלא ברכה נמי הוא עשרה זהו' ועיין תוס' ב"ק צ"א ע"ב ד"ה וחייבו אעכ"ח כיון דמללה"נ ולא הוי בהכי ש"ש ועיין שבועות ס"פ הדיינין וכבר העיר בזה קצו"ח סימן ש"ו הנ"ל:
אמנם נ"ל דאף לדברי ישמח משה אין הדברים אמורים אלא במצוה שאין מוטלת עליו בעצם וראשונה לעשות בעצמו מצד המצוה כגון בקידושין שאין המצוה שיעשה מעשה הקידושין רק המצוה שיקנה אותה תחילה בפני עדים קודם שישאנה כמבואר ברמב"ם פ"א מאישות והא דצריך לעשות בעצמו אינו מצד המצוה אלא מצד הקנין שאינו קונה אותה אלא אם מקדשה בעצמו או ע"י שלוחו אבל במצוה אין נפ"מ אם מקדשה בעצמה או ע"י שלוחו סוף סוף הוא קונה אותה קודם שישאנה בזה אמרינן כיון שאין מעשה הקידושין בעצמו המצוה אלא שעי"ז בא המצוה שהיא קנויה לו ומעשה הקידושין הוא רק הכשר מצוה ומ"מ אמרינן בו מצוה בו יותר מבשלוחו שהוא עצמו יכשיר המצוה משהשליח יכשיר כמו שמצוה בו שבעצמו יעשה סוכה ויקנה תפילין מבשלוחו בזה שפיר י"ל דשליח בשכר שפיר דמי דאם עושה ההכשר בממונו ג"כ מראה חיבת המצוה כמו אם מטריח בגופו אבל במצות כתיבת ס"ת שהעיקר המצוה הוא הכתיבה ולדעת בני יונה הובא בפ"ת סי' ע"ר אות ג' אפי' נאבד אח"כ א"צ אחרת עיי"ש א"כ אינימא דעיקר המצוה הוא בבעלים ובעי שליחות גם ישמח משה מודה דמצוה בו יותר מבשלוחו אפי' בשליח בשכר כיון דהמצוה בעצם וראשונה הוא בגופו וזה ברור לפענ"ד:
אבל גוף דברי יש"מ במחכ"ת הגדולה אינם מחוורים אצלי כלל חדא לפמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו דהא דשליח מברך היינו משום דגם השליח עושה מצוה ע"ש וא"כ כשהבעלים עושין בעצמם המצוה יש להם שכר טוב בעמלם גם חלק המצוה שיש לשליח בעשייתו וא"כ אפי' השליח עושה בשכר מצוה בו יותר מבשלוחו כדי שיהי' לו גם חלק המצוה שיש לשליח בעשייתו:
ועוד ממקומו הוא מוכרע דבהני אמוראי דמייתי בגמ' שבת קי"ט דטרחו בעצמם לכבוד שבת יש כמה דברים שא"א לכבד השבת בשליח בשכר רק בגופו א"כ גם האי דרב ספרא מחריך רישא ורבא מלח שיבוטא הכבוד הוא רק משום שעשה בגופו ולא בשביל שכר וז"ל טואו"ח סי', ר"ן ואף אם יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל בעצמו להכין שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כדאיתא פ' כ"כ קי"ט ר"ח פריס סילקי והרי עבדים לשמשו בשכר הם ואפ"ה מצוה בו יותר וכן סיום לשונו שם ומהם ילמד כל אחד ולא יאמר לא אפגום בכבודי כי זה כבודו שמכבד השבת כל זה מורה שהמצוה בגופו דוקא להטריח עצמו ולפגום כבודו לכבוד ד' ואם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו ודאי מצוה בו בעצמו ובכבודו מבשליח בשכר לכוף יצרו לכבוד המצוה ואם יש אדם שממונו חביב עליו מגופו יפזר ממונו לשאר מצות כגון לעניים ויעשה המצוה בגופו וכן מבואר יותר מרמב"ם פ"ל משבת ה"ו אעפ"י שהיה אדם חשוב ביותר וכו' חייב לעשות דברים שהן לצורך שבת בגופו שזהו כבודו וכו' ע"ש ומביא שם הא דרבא מלח שיבוטא א"כ גם הא דאמרינן בקידושין מ"א מצוה בו יותר מבשלוחו כי הא דר"ס מחריך רישא רבא מלח שיבוטא נמי אפי' בשליח בשכר הוא כמו הא דרבא ור"ס ועוד כמו דלא"ר בהא איסורא נמי אית בה משום דאסור לקדש אשה עד שיראנה היינו אפי' שליח בשכר ה"נ מאי דקתני סיפא ובשלוחה משום מצוה בה יותר מבש מבשלוחה הוא שלוחה בשכר ה"נ לל"ק הוא אפי' שליח בשכר:
ומה שהביא ראיה מפסחים ד' דאמר אביי לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בגופי' אלא אפי' באתרא דיהבי אגרא ובדקי דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוניה דיש רבותא יותר שיעשה מצוה בחסרון כיס מלטרוח בעצמו, ולפענ"ד משם ראיה להיפוך דהוא סבר דהפי' בגמ' דמשו"ה יש סברא יותר דניחא ליה למיעבד מצוה בגופיה יותר מבממונו משום דקל עליו בגופיה יותר מבממונו ואני אומר דהפי' בהיפוך דמשו"ה יש סברא יותר דניחא ליה למיעבד מצוה בגופיה מבממונו משום דבגופה הוא מצוה רבה וגדולה ודאי ניחא ליה אבל בממונו דאינו מצוה כ"כ הו"א דלא ניחא לי' בחסרון כיס על מגן שאין לו מצוה כ"כ קמ"ל דאפי' בממוניה נמי ניחא ליה וזה שכתב רש"י דאיכא השתא חסרון כיס בשביל דבר שאינו מצוה כ"כ וא"כ אדרבה מוכח משם דמצוה בגופו עדיף מבממונו וא"כ מצוה בו יותר מבשלוחו אפילו בשכר:
ואינני יודע למה לא הביא התו"כ ר"פ צו ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס שוב ראיתי בקרבן אהרן שם דיעות חלוקות מה חסרון כיס יש שם ודעת רמב"ן שהחסרון כיס בפ' הבאה זה קרבן אהרן ובניו דיש חסרון כיס לכהנים וא"כ אין ראיה משם דיש טרחא בגופו וחסרון כיס ודעת המזרחי דח"כ לאו דוקא אלא כל שיש לו צער בדבר כמו במעשה העולה וכו' הוי כח"כ וצריך זירוז וא"כ וודאי אין ראיה משם ודעת גו"א שיש ח"כ לכהן שבטל ממלאכתו וא"כ בכל מצוה שעושה בגופו נמי איכא ח"כ דאדהכי והכי בטל משווקין ועיין מג"א סי' תרע"א סקי"ב ודעת ק"א שיש ח"כ לכהן בהקרבת עולה שאין לו רק העור וירצה להקריב במקום עולה קרבן אחר שיש לו זכות בבשרם ע"ש וא"כ ג"כ אין ראיה משם שבין כך ובין כך עושה מצוה בגופו ובזו יש ח"כ ובזו אין ח"כ ואז וודאי אותה שיש ח"כ כבדה עליו יותר אבל לעולם יש רבותא יותר כשעושה מצוה בגופו וממילא יש ביה נמי ח"כ שבטל משווקים מכשועשה בשליח בשכר:
ומ"ש לפמ"ש ערוך לנר דכתיבת ס"ת בעי לשם בעלים לא קשה מה שהקשיתי לתוס' רי"ד בכתיבת ס"ת שליחות לא מהני שליח כיון דאינו ניכר מי הוא המשלח הוא פשיטא אבל אני ביארתי במכתבי הקדום מילתא בטעמא דלא בעי לשמה ועל משמרתי אני עומד ואינו חוזר מפני ספר ערוך לנר ונראין דברי מדבריו:
ומ"ש לפמ"ש בשם ב"א דמדכתיב כתבו לכם בעינן שבשעת הכתיבה יהיה שלו זו משלי ולא משל בית אפרים וב"א חקר רק אם יוצא בשל שותפין ומ"ש דלפי"ז שפיר ניכר בשליחות לשם מי כותב הס"ת כמו בתרומה שתורם מפירות המשלח. החילוק פשוט ומבואר דבתרומה כיון דתורם מפירות הבעלים בלי שליחות לא מהני מעשיו כלל וניכר השליחות וכן בפסח כתב תוס' רי"ד שפיר דניכר השליחות דאם שחטו שלא לשם בעלים פסול כמבואר ריש זבחים אבל בכתיבת ס"ת אפי' כתבו לשם אחר הס"ת כשר רק שלא עלו לבעלים לשם חובת כתיבת ס"ת שפיר לא ניכר השליחות ולא מהני שליחות ויפה כיונתי ועוד דבאתי עליו משני צדדין אי לא שיהיה שלו בשעת כתיבה מוכח מכח קושי' לתוס' רי"ד דלא בעינן שליחות ואי בעינן שיהי' שלו משעת כתיבה אין ראי' מרמ"א דבעינן שליחות אבל א"צ לזה דחילוק שכתבתי הוא אמת ויציב, ובזה ברוך אומר לעומתך חמיך דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: