אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שסה

תשובה שסד

שיל"ת א' לסדר ולכל בנ"י הי' אור במושבותם תרנ"א לפק"ק ב' אויפאלו תע"א:

הנני נוטה כנהר שלום לאהובי חתני הרב המאוה"ג חו"ש כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש:

אדות אשר חקרת אם אשה כשירה לכותב ס"ת ודעת מניח מצוה תרי"ג דפסולה ואתא עלה ממ"ש הרמב"ם במ"ע ח"י מצות כתיבת ס"ת וכתב בסוף מ"ע דמצוה ח"י אין נשים חייבות בה ובשג"א סי' ל"ה תמה מנ"ל הא ע"ש וכתב מנ"ח דכיון דנשים פסולות לכתוב ס"ת דאינן בקשירה וכל עילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי לכן אינן חייבות במצוה זו ע"ש:

הנה גוף דברי מנ"ח אינן נראין לי כלל ולא מיבעי למה שצידד שג"א שם דאף דילפינן מתפילין דכל שאינה בקשירה אינה בכתיבה היינו רק בדבר שאינן מחויבים בה אבל בכתיבת ס"ת אם מחוייבות במצוה שפיר ישנן בכתיבה והא דקתני בברייתא דפסול היינו משום שאינן בתורת כתיבת ס"ת ע"ש א"כ הוא בונה מערכה על הדרוש דפטורות לפי שאינן בכתיבה כלפי לייא נימא שחייבות ויהיו ישנן בכתיבה, אלא אפי' למ"ש הר"ן גיטין מ"ה וכל הני הואיל וליתניהו בקשירה ליתניהו נמי בכתיבת תפילין ומזוזות דמשתעי בהו קרא וכ"ש בס"ח דהא קדושי טפי מינייהו ע"ש דמשמע אפי' מחוייבת בכתיבת ס"ת מ"מ פסולות לכתוב משום דקדושי טפי מתו"מ ע"ש וגם למה שהעלה שג"א שם דילפינן ממזוזה דאע"פ שנשים חייבות במזוזה מ"מ פסולות לכתוב ה"נ בס"ת אעפ"י שמחוייבות במ"ע זו מ"מ פסולות לכתוב ע"ש מ"מ דון מינה ומינה כמו דמזוזה אע"פ שפסולות לכתוב מ"מ חייבות במזוזה ה"נ בס"ת אע"ג שפסולות לכתוב מ"מ חייבות בה:

אבל בר מן דין ואף לר"ן הנ"ל מ"מ מ"ש כיון שהיא פסולה לכתוב כל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי לא נהירא לי כלל דכתיבת ס"ת לא בעי שליחות דוכתבו לכם או וכתב לו לא אבעלים קאי אלא אסופר וכמ"ש תוס' גיטין כ"א ד"ה והא דכתיבת הגט לא בעי שליחות דוכתב לא אבעל קאי ע"ש וראיה לזה מסנהדרין כ"א דאמרינן אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם ואם איתא דצריך לכתוב דוקא בעצמו או ע"י שליח פשיטא דלא קיים מצוה כלל במה שהניחו לו אבותיו ומאי קמ"ל רבא ומאי אע"פ דקאמר אעכ"ח דא"צ לכתוב בעצמו ולא ע"י שלוחו רק סגי באחרים כותבין לו משלו והו"א דכשנפל לו בירושה הוי כמשלו קמ"ל דמ"מ מצוה לכתוב משלו דוקא וגם לשון מצוה לכתוב משמע רק למצוה ולא לעיכוב דיוצא בשל אבותיו וגם לשון משלו משמע דאין המצוה אפי' לכתחלה אלא שיהיה משלו ולא שיכתוב בעצמו או בשליחותו דאל"כ הול"ל מצוה לכתוב בעצמו וכן במנחות ל' דקאמר הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק ות"ל דלא קיים מצוה כלל אעכ"ח דבקונה ס"ת משלו קיים מצות כתיבת ס"ת אלא דהוי כחוטף מצוה וכן מה שאמר שם כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבל מה"ס משמע דהוא רק מצוה מן המובחר:

וכן משמע יותר מלשון הרמב"ם ריש הלכות ס"ת מ"מ וכו' לכתוב ס"ת לעצמו ולא בעצמו וכן אח"כ כתב אע"פ שהניחו וכו' מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי וכו' ואם א"י לכתוב אחרים כותבין לו ומדכתב אחרים כותבין לו ולא כתב שלוחו כותב משמע דלא בעי שליחות וגם מדכתב ואם כתבו בידו משמע שזה אינו עיקר המצוה מדלא כתב יכתבנו בידו ואם א"י אחרים כותבין לו וגם מדכתב תחילה מצוה לכתוב משלו משמע שזה עיקר המצוה ויותר משמע כן מלשונו במ"ע ח"י שכתב ואם א"א לו לכתבו דצריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבנו לו והוא אמרו כתבו לכם וכו' מבואר דגם אם קונהו מקיים כתבו לכם ולא בעי שליחות כלל וכל מעיין בצדק יראה שכן הוא לכן דבריו אינה מחוורין לפענ"ד.

ובגוף הדין הרי מבואר ביו"ד סי' רפ"א ס"ג דס"ת שכתבו אשה פסולה ובש"ך סק"ו הביא בשם הדרישה שכתב שמדברי הרי"ף ורא"ש והטור נראה דדוקא גבי תפילין פסולין עבד ואשה וקטן ולא בס"ת וכתב הש"ך שאינו מוכרח ומי יכניס ראשו בין הרים גדולים מ"מ לפענ"ד היה נראה דנשים וודאי כשרות לכתוב ס"ת שהרי זה ברור שאם כתב בעצמו ס"ת וקיים מ"ע של כתיבת ס"ת ונאבדה ס"ת מן העולם כגון שנקרע או נשרפה דפטור ממ"ע זו כמ"ש בני יונה סי' ע"ר ומ"מ מ"ע שיהיה לו ס"ת כדי ללמוד ממנו שהרי לדעת הרא"ש עיקר המצוה היה משום ולמדה את בנ"י ולכן האידנא חיוב יותר בשאר ספרים שלומדים מהם כמ"ש המחבר סי' ע"ר ס"ב ועיין ש"ך וטו"ז שם ושאג"א סי' ל"ו וכמ"ש בספר בני יונה סי' ע"ר אות ב' אף דלא דרשינן טעמא דקרא מ"מ הכא מפרש טעמא דקרא ולמדה את בנ"י וכדאמרינן סנהדרין כ"א דכה"ג אפי' ר"י דריש טעמא דקרא ולא כמ"ש בספר אחד לאברהם יו"ד סי' פ"ד דהיינו דוקא לר"ש דדריש טעמא דקרא ע"ש ואפי' למ"ש שג"א סי' ל"ו דבשביל הלימוד אינו אלא מצוה דרבנן לכתוב ס"ת היינו דוקא בימי אמוראים שלא היו בקיאין בחסירות ויתרות אבל בימי התנאים שהיו בקיאין ודאי מצוה לכתוב מה"ת בשביל הלימוד אפי' כבר כתב בעצמו ונאבד מן העולם כנ"ל וא"כ בס"ת זה שכותב בשביל הלימוד ודאי אשה כשרה לכתוב אף שאינה בקשירה דאפי' הניחו לו אבותיו סגי בזה וכיון שגם כתיבה בשביל הלימוד הוא בכלל מ"ע של כתבו לכם מקשינן כתיבות להדדי שכמו שאשה כשירה בכתיבת ס"ת ל"ל ה"נ בשאר כתיבת ס"ת ועדיף מהיקישא דכתיבה לקשירה ועיין ר"ן ריש קדושין דהיקישא דהויות להדדי עדיף מהיקישא דהוי' ליציאה וכ"ש כאן דס"ת נלמד רק מתפילין ושפיר כשרה לכתוב ס"ת:

ומה שתמהת על מ"ח הנ"ל במ"ש הרמב"ם פ"א ממלכים ה"ה אין מעמידין אשה במלכות שנא' עליך מלך ולא מלכה ות"ל מדכתיב וכתב לו את משנה התורה ואשה א"י לכתוב בעצמה ולא ע"י שליח ועיין כ"מ פ"ז מס"ת ה"ב שאפי' הניחו לו אבותיו או הי' לו ק' ספרים בעת שישב על כסא מלכות מצוה לכתוב ס"ת יותר לשמו וכ"נ מלשון רבינו וכו' ועיין תוספתא פ"ד מסנהדרין וכתב לו שתהא כתובה לשמו, הנה מלבד שכתבתי שאין דברי מ"ח נראים לי מ"מ גם לדבריו לק"מ דאלו אמרה תורה מי שאין לו שני ס"ת אין ממנין אותו מלך או מעבירין אותו ממלכותו הו"א כדקאמרת דאשה שאין לה שני ס"ת אין מעמידין אותה אבל השתא דאמרה תורה והי' כשבתו וכו' וכתב לו הוא מתמנה תחילה למלך ואם הוא מלך אז מצוה רמיא עלי' וכתב לו את משנה התורה ואם אינו כותב לו שני תורות ביטל מ"ע זו אבל אכתי מלך הוא וא"כ שפיר סד"א דמעמידין אשה למלכה ואי דלא יהי' לה שני ס"ת הא אינה מצווה כלל וכמי שהיה לה דמי וכדאמרינן אתתא כמאן דמהילי דמיא ולא צוותה תורה שיהיה למלך שני ס"ת אלא כשמעמידין איש להכי איצטריך מלך ולא מלכה יא"ש:

ועוד נ"ל שהרי מסיים הרמב"ם שם כל משימות שבישראל אין ממנין בהם אלא איש, ולפ"ז לק"מ דאי מוכתב לה לא ידעינן אלא שאין מעמידין אשה למלכות אבל אכתי לא ידעינן שאר משימות שאין ממנין בהם אלא איש ולהכי איצטריך שום תשים עליך מלך ולא מלכה להקיש שאר משימות למלך שאין ממנין אלא איש, וד' מלכינו הוא יושיענו וברחמיו ישמיענו בשורות טובות וירם קרנינו יחננו ויברכנו כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה