בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שסג
שוכ"ט לבני אהובי הרבני החריף ובקי וכו' מו"ה בן ציון נ"י:
כתבך בא אלי ושמחתי בשלומכם ובד"ת כתיב ענה אבל מחמת טרדות שונות אמלא כפי קוצר, ומה ששאלת מה עמדי בפירוש דברי הגמ' גיטין ס' ע"א מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה וכו' א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין והוא פלא דמה תשובה הוא זו אבל מצינו כיו"ב הרבה בש"ס עיין שבת כ"א עירובין ל"ו ונדה ס' ומו"ק כ"ו ובכ"ד ועיין בערוך ערך לפי, אבל כאן נ"ל ע"ד פשוט דהרי לת"ק שם בברייתא אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים עלי' לחומש מותר וקי"ל כת"ק כמ"ש הרמב"ם פ"ז מס"ת הי"ד ועיין כ"מ שם וכ"פ המחבר ביו"ד סימן רפ"ג ס"ב וא"כ לפ"ז אין איסור לכתוב מגילה לתינוק רק באין כותב אח"כ להשלימה לחומש והיינו דקאמר אין כותבין ומ"ט לפי שאין כותבין ור"ל לפי שאין כותבין אח"כ להשלימה לחומש דהא אם כותב ומשלימו אח"כ לחומש שתהי' תורת ה' תמימה באמת שרי וא"ש:
וע"ד קושי' העולם על הריטב"א סוכה מ"ג שכתב דבמילה לא גזרו שמא יעבירנו משום דמילה יום ח' שלו ודאי וכו' והקשו עליו משבת קל"ו הא לא שהה ספיקא הוי וכו' מהלינן אותו ממנ"פ וכו' ואכתי תקשי כיון דספיקא הוא נגזור שמא יעבירנו, כבר הארכתי בזה בכמה תשובות [עי' בי"ש או"ח סי' רפ"ו ושנ"ד] ומוגמר בעתיקי קשה ושם העליתי דקו' הגמ' בשבת שם מימהל היכי מהלינן הי' רק על אחרים ולא על האב וממילא מיושב קו' הנ"ל כמ"ש שם וכעת נפל מילתא בלבאי להוכיח זה, דכבר הקשו תוס' חולין י"ב ד"ה ודלמא מאי פריך הא לא שהה ספיקא הוי ואמאי לא ניזל בת"ר וולדות שהן בני קיימא ועיין תוס' נדה מ"ד ע"ב ד"ה דקיי"ל דנפלים הוי מיעוט המצוי ודבר ההוה ע"ש ואכתי קשה הלשון ספיקא הוי ונראה לפמ"ש שמ"ק ב"מ וי"ו ע"ב דרוב הוי רק ספק אלא שהתורה התירה ספק זה ולפ"ז י"ל דלר"מ דחייש למיעוטא חיישינן מה"ת למיעוטא היכא דאפשר ועיין תוס' יבמות קי"ט וחולין י"ב ודפ"ו ותוס' בכורות כ' ע"ב דקצת לא משמע כן ופריך שפיר הא לא שהה ספיקא הוי דאף דרוב וולדות בני קיימא מ"מ רוב הוי רק ספיקא וא"כ חיישינן למיעוט מה"ת היכא דאפשר וא"כ מימהל היכי מהלינן, אך דאכתי תקשי הא כאן הוי לא אפשר דהא מבטלין מילה בח' דאין האב מקיים אלא בח' עיין מחהש"ק סי' תמ"ד ועמ"ש בתשובתי הנ"ל וצ"ל נמי דקושי' הגמרא הוא רק על אחרים וא"כ שפיר משני מהלין ממנ"פ ולא גזרינן שמא יעבירנו וכמש"ש ובזה הנני חותם בברכת שלום וכ"ט אביך הנאמן דושו"ט: