בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שסב
שיל"ת ב' איפאלא יום ג' בדר"ח תמוז לס' אנשי שם תרס"א לפ"ק:
האלף לו שלומים, מגבהי מרומים, לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון:
זך הרעיון, ומטיב הגיון, כש"ת מו"ה ישעי' נ"י זילבערשטיין האב"ד דקהל יראים בוואיטצען יע"א:
מכתבו הנעים וקונטרסו משיב דבר על קונטרוס חקור דבר הגיע לידי ויען היה לי מיחוש בשבוע העברה אשר מנעני משימת עין עליו איחרתי עד כה בתשובתי ומ"ש כי נבהל מראות יאמין לי כי אנכי כבדה אזני אף משמוע זרוח מעשים הנעשים תחת התמו"ת וד' ירחם על פליטת עמו בית ישראל במהרה:
וע"ד הענין שבעל חקור דבר רוצה להתיר שנכרי או נכרית שבאו בברית מיש עהע עם בני עמינו ובאים אח"כ להתגייר ולהנשא עפ"ד תוה"ק לקבלם לגרים הנה זה שנתים נשאלתי בנידון כזה והשבתי לאיסור [בסי' הקדום] ועל משמרתי אעמוד וכעת לח באתי רק לעורר במה שנתעוררת' בעברי בין בתרי הקונטרסים חקור דבר וקונטרס הנכבד משיב דבר:
וראשית דבר אבאר קצת דעת רש"י וחידושי רמב"ן אף שהם דברים פשוטים מ"מ ימצא בהם בעל חקור דבר תשובה לקצת דבריו, והנה במשנה יבמות כ"ד ע"ב פירש"י לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ולשון זה משמע דאם ודאי בא עליה שיש עדים ע"ז ואמת הוא הקול מותר לכנוס דבזה לא חיישינן למה שמלעיזין עליו כיון דמה שמלעיזין עליו הוא אמת אלא אם הוא נטען וחשוד בלבד ואפשר שהוא שקר בזה חיישינן שלא יתן יד להלעיז עליו, אבל בגמ' ד"ה דאמר פירש"י רק דאתי לאחזוקי קלא קמא ולא כתב שיאמרו אמת היה הקול הראשון ובזה יש לפרש דאפי' בודאי בא עליה ואמת הוא הקול הראשון נמי אסור לכנוס דאם לא יכניס יתבטל וישתכח הדבר ולא ידברו בו לה"ר ולא ילעיזו עליו אבל אם יכניסנה יהיה זכר לדבר וילעיזו עליו על מעשה הרשע שעשה ולכתחילה אסור לכנוס וליתן יד שיהיו הבריות מדברים בו דבר מגונה אפי' הוא אמת וכן הוא פשטיה דקרא של הסר ממך עיין פירש"י במשלי שם ועיין רמב"ן חומש פ' שלח כי מוציא דבה הוא בשקר ומביא דבה הוא האומר אמת ועיין ש"מ כתובות כ"ב כי זה הפסוק הוא בספר משלי דר' אסי היה רגיל לומר בכל דבר שהוא מגונה וכו' ולכן כשמביא הגמ' הא דר"א פירש"י כן דאתי לאחזוקי קלא קמא אפי' הוא אמת מ"מ מגונה הוא ואינו ראוי שיעשה דבר שיגרום להלעיז עליו בזה:
אמנם בחידושי רמב"ן ליבמות הביא בלשון זה פירש"י ז"ל דאתי לאחזוקי לקלא קמא וה"נ אמרינן לקמן ברננה לא מפקינן והנה לדעת רש"י אין לפרש ברינה לא מפקינן כיון שעפ"י ד"ת דר עמה בהיתר אף שהעולם מרננים שהוא באיסור בשביל זה לא מפקינן דהא לרש"י אין העולם מרננים כלל בנטען על השפחה ונשתחררה ועל הנכרית ונתגיירה שהנישואין הן באיסור דהא אפי' לפי דבריהם שבא עליה בעודה שפחה ונכרית אין שום איסור בנישואין רק שמלעיזין עליו שעבר עבירה קודם נישואין וע"כ הפירוש ברננה לא מפקינן שתולין שהקול והרינון הוא שקר וע"ז הקשה רמב"ן הא בעדים מפקינן כיון שהקול אמת והא סיפא דמתני' אוקי רב בעדים רישא בלא עדים וסיפא בעדים א"כ ליפלוג ולתני בדידה ועוד הק' מתוספתא דמפורש דאפי' ודאי בא עליה אפ"ה אם כנס לא יוציא ולכן פירש מתני' אפי' איכא עדים שבא עליה אלא דללעז שילעיזו עליהם במה שעבר כבר עבירה לא חיישינן כלל שלא יכנוס אם אין לעז על הנישואין ומעשים של עכשיו אלא ומשום לזות שפתים דידיה ודידה אסור שלא יאמרו לשום זנות נתגיירה זו ולשום זנות נשאה זה כדפרישית וע"ז קאמר והא דאמרינן לקמן ברננה לא מפקינן בשלמא לפירש"י הפי' שהקול שקר ואם הוא אמת ודאי מפקינן בעדים לפי הבנת רמב"ן הנ"ל ברש"י אבל לפי פירושו קשי' הא הרננה אמת ותירץ דהכי קאמר משום רנון קול לעז שאין בו אי' גמור לא מפקינן הלכך גבי חכם וכו' ע"ש וה"נ בנטען על השפחה או על הנכרית כיון דאפי' לפי לעז העולם שלשום זנות נתגיירה אין בו איסור גמור דקיי"ל כולם גרים הם אלא שאינם מגרי צדק כמ"ש רמב"ם פי"ג מא"ב הט"ו ובשביל זה לא מפקינן:
ובעל חקור דבר אזיל בתר איפכא דלרש"י בבא עליה ודאי יכנוס אפי' לכתחלה דכן הבינו הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ברש"י והוא כלפי לי"א שהם הבינו דלרש"י בבא עליה וודאי אפי' כנס יוציא, ומה שנשען על הנמ"י הוא משענת קנה רצוץ דז"ל נמ"י לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו איגלאי מילתא למפרע שאמת היה הקול הראשון וכתיב הסר ממך וכו' הרי שפירש הלעז כפירש"י וכתב ואם כנס לא יוציא דברננה לא מפקינן אשה מתותי בעלה דכתיב דרכיה דרכי נועם וכו' ולאו דוקא ברננה אלא אפי' בא על השפחה ועל העכו"ם בודאי ובתוספתא קתני לה הכי בהדיא וכו' ועל הא דכנס לא יוציא קאי דאפי' בא עליה ודאי כנס לא יוציא ויהיב טעמא אח"כ מ"ט כנס לא יוציא אבל עכ"פ לא יכנוס לכתחלה גם לפי מה שפירש כפירש"י:
וגוף קושית רמב"ן על רש"י מהא דלקמן יש ליישב בנקל דכונת רש"י כיון דיושבת תחתיו בהיתר ורק משום לעז שמדברים בהם מוזרות בלבנה לא יכנוס אבל משו"ה לא מוציאין אשה מבעלה וזה שייך אפי' ודאי בא עליה כיון שגם בזה יושבת תחתיו בהיתר ומ"מ שפיר מייתי מזה לקמן שאסר ומביא גט אף דשם מרננים שיושבת תחתיו באיסור מ"מ כיון שבאמת יושבת תחתיו בהיתר אפי' לפי דבריהם וכמ"ש תוס' שם בדף כ"ה ע"ב ד"ה א"ל אלא שהם טועים ומלעיזין ובשביל זה לא מפקינן אשה מבעלה:
ועתה נשובה ונראה על מה אדניו הטבעו:
א) הביא קושי' תוס' יו"כ יומא פ"ב על ר"ת שם שבתוס' ד"ה מה רוצח שהתיר לבת ישראל שהמירה דתה ונשאת לכותי וחזרה בתשובה והכותי נתגייר לקיימה ובתוס' כתובות ג' איתא ובא עליה נכרי וליתא האי ונשאת לכותי ובתו"י שם ביומא איתא בכותי אחד שבא על בת ישראל תחת בעלה וגירשה ונשתמדה ונשאה הכותי וחזרו ונתגיירו שניהם והתיר ר"י לכותי שנתגייר לישאנה והק' בספר הנ"ל נהי דס"ל דל"ש בביאת נכרי אחד לבעל ואחד לבועל משום דהוי כביאת בהמה מ"מ הא הנטען על השפחה ונשתחררה או על הגויה ונתגיירה אסור לכנוס ומבואר בתוספתא פ"ד דיבמות דה"נ עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר הגוי ונתגייר עבד ונשתחרר ה"ז לא יכנוס וכ"פ המחבר באה"ע סי' י"א ס"ו ובסי' קע"ח סי"ט פסק כר"ת ע"ש ולפענד"נ דלדעת רש"י דהלעז הוא שידברו בו שבא עליה בעודה שפחה וגויה וודאי ל"ש האי לעז בהא דר"ת דעל מי ילעיזו אם עליו שעבר עבירה בעודו נכרי הלא בלא"ה ראה ויתר גוים ראה ז' מצות שאינן מקיימין כדאמרינן סנהדרין נ"ח וב"ק ל"ח וע"ז ב' ואם עליה הלא אפי' ניסת לאחר הא כתב רמ"א באה"ע סי' ז' סי"א דאם אשה לחודה המירה דתה אסורה לבעלה ישראל וכו' ואף שהביא יש מקילין מ"מ ר"ת ס"ל כמחמירין ועיין ח"מ שם סק"כ וב"ש סק"ל בשם מהרי"ק דהוי כאלו היו עדים שזינתה וא"כ אפי' ניסת לאחר יש לעז זה שזינתה בעודה משומדת ולא ניתוסף לעז במה שניסת לו ולכן התיר ר"ת לכנסה אפי' לכתחילה אלא דקשי' לדעת רמב"ן ורשב"א דהלעז הוא שנתגייר לשם זנות והאי לעז שייך גם כאן דנהי דנשתמדה תחילה וניסת לו מ"מ אחר שחזרה היא בתשובה נתגייר גם הוא לשום אשתו:
אבל מ"מ נ"ל דלק"מ דדוקא בנטען שטוענין עליו דברי לעז ומדברים בו מוזרות בלבנה והדבר מפורסם ונגלה לעין כל אסור לכנוס משום לעז שילעיזו עליו שנתגייר לשום זנות לרמב"ן או שיחזיקו קלא קמא לרש"י וכן בתוספתא אנטען דרישא קאי דקתני הנטען מא"א וכו' הנטען מן האשה וכו' עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר העכו"ם ונתגייר עבד ונשתחרר ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ואנטען דרישא קאי שטענו עליה שבא עליה עכו"ם ועבד ושינה התוספתא את לשונה משום דברישא דוקא בנטען כנס לא יוציא אבל בעדים אפי' כנס יוציא אבל בסיפא אפי' בא וודאי נמי כנס לא יוציא וכמ"ש רמב"ן ועוד דבסיפא ל"ש נטען על העבד וגוי כמש"ל וגם עבד בהפקירא ניחא ליה והא דלא נקט נטענת אפשר משום דאין האיסור עליה שלא תנשא לו אלא עליו וכמ"ש לקמן אבל עכ"פ היה הדבר גלוי ומפורסם ויש חשש לעז אם יכנוס לרש"י כדאית לי' ולרמב"ן כדאית ליה, אבל בהאי דר"ת לא מיבעי' לפי לשון תוס' כתובות ג' שבת ישראל שהמירה דת ובא עליה נכרי לקיימה לאותו נכרי כשנתגייר וכן לשון הרא"ש שם בת ישראל שהמירה דת ונבעלה לכותי ושוב חזרה ונתגייר הכותי עמה וכן לשון השו"ע סי' קע"ח סי"ט א"א שזינתה עם הכותי וגרשה בעלה ונתגייר הכותי וכו' וודאי י"ל שהיה הדבר בסתר ולא בגלוי ולא היה לעז כלל קודם הנישואין אלא אפי' לפי לשון תוס' דיומא פ"ב ותו"י שם ונישאת לכותי או ונשאה הכותי נמי אפשר שהיה בסתר ולא היה בגלוי ומפורסם לישראלים ולא לעזו עליהם וא"כ ליכא חשש לעז גם אם יכנוס שהרי אינם יודעים הלועזים בלעז מאומה ושפיר התיר ר"ת לכנוס כיון דס"ל דביאת נכרי הוי כביאת בהמה וא"ש:
ב) שוב הרעיש על המהרש"א שבתוס' ד"ה א"ה ולפענ"ד דברי מהרש"א כפשטן דתוס' כתבו אא"ב דאינה גיורת גמורה אם ודאי מתגיירת לשם איש ולא אמרינן כסברת נמ"י דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם חזקה דאגב אונסייהו גמרי:
וקבלו ניחא דהא במתני' שהיא אומרת שמתגיירת באמת ולא לשם אישה רק דאנן חיישינן שמא מתגיירת לשם אישה כיון שנטען עליה ולהכי א"ש דלכתחילה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו אבל השתא דאמרת כולם גרים הם דאפילו נתגיירה לשם איש נמי הוי גיורת גמורה כסברת נמ"י הנ"ל אפילו לכתחילה נמי ועל זה היה ק"ל למהרש"א לפמ"ש תוס' ד"ה גיורת דפריך משום דמשמע לא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחילה א"כ אמאי מקשי מברייתא תקשי ליה מתני' גופא דקאמר לא יכנוס הוא לכתחילה משום דהוי ספק גירות א"כ אמאי אחר שרי לכנוס וכמ"ש מהרמ"ל ותירץ דהא לא קשי' לי' למקשן משום דאפשר לשנויי דספק גיורת היא רק אם תנשא לזה הנטען ולכך לא יכנוס לכתחילה אבל אם לא תנשא לא גיורת גמורה היא ואין ספק כלל שנתגיירה בשביל הנטען ולכן אחר שרי לכנסה לכתחילה כדדייק המקשה גופא מעיקרא הא גיורת מיהא הוי וכמ"ש תוס' לעיל אבל מברייתא פריך שפיר דאינן גרים משמע דגבי כ"ע אינן גרים ואף לאחר לא תנשא היכא דיש חשש דנתגיירה לשם איש ידוע שנתנה עיניה בו דקתני דומיא דלשום עבדי שלמה דאינם גרים לגבי כ"ע ועיין במהרמ"ל א"כ מוכח מהאי ברייתא דליתא לסברא זו דאם לא תנשא לו הוי גיורת גמורה ואין ספק כלל שנתגיירה בשביל הנטען או בשביל אותו איש שנתנה עיניה בו ושוב הק' מהרש"א אמאי לא פירש תוס' דדייק הא גיורת מיהא הוי מהא דקתני ואם כנס אין מוציאין מידו ובברייתא קתני דאינן גרים ותי' משום דאיכא למימר נמי דברייתא דקתני אינן גרים משום דספק הוא דשמא נתגיירה לשם אישות וה"פ דאינם גרים וודאין רק גירי ספק וחששא בעלמא ולכן כנס אין מוציאין מידו בשביל חששא זו אבל מהא דלאחר שרי במתני' לכתחילה פריך שפיר כנ"ל:
והא ודאי אין להקשות דא"כ מ"פ א"ה אפי' לכתחילה נמי דילמא הא דאמרינן כולם גרים הם הוא רק לפי שהנטען או מי שנתגיירה בשבילו אסור לכנוס לכתחילה דז"א דדומיא דעבדי שלמה אמרינן דכולם גרים ומותרים לקבל שררות לכתחילה ה"נ מותרת למי שנתגיירת בשבילו לכתחילה דאגב אונסיהו גמרו וקבלו כסברת הנמ"י ואינני יודע שום קושי' על המהרש"א:
שוב שמתי עיני עוד הפעם על דברי חקור דבר וראיתי שעיקר קושיתו דאיך מוכח מברייתא מדקתני דומיא דעבדי שלמה דלא כסברת המקשן דילמא לעולם בספק גירות אסורה לכ"ע אבל בלשום איש אין כאן ספק גירות כלל רק ע"י שניסת למי שנתגיירה בשבילו אבל אם אינו ניסת לו אין כאן ספק כלל, וגם זה אינו קושי' דדומיא דעבדי שלמה קתני דאע"פ שאינו מקבל שררות אח"כ מ"מ הוי ספק גרות כיון שיש לנו עילה ידוע לתלות בו שמתגייר בשבילה ועיין ברמב"ם פי"ג מא"ב ה"נ בנטען הוי ספק גירות לפי שיש לנו עילה לתלות שנתגיירה בשביל הנטען אע"פ שאינה ניסת לו, וכ"ש שאין הדבר כמ"ש בחקור דבר דכונת מהרש"א שאם אינה ניסת להנטען אין כאן במה להסתפק פק כלל אלא אדרבה כיון שיש עילה יש ספק רק אם אינה ניסת לו מתבטל הספק וזה וודאי מוכח מדומיא דעבדי שלמה שאף אם אינו מקבל שררות ואינו חוזר לסורו מ"מ לא הוי גר ה"נ אף שאינו ניסת לנטען ואינה חוזרת לסורה הוי ספק גירות ואסורה לכ"ע כמו בלשום עבדי שלמה ועיין במהרמ"ל:
ופר"מ בקונטרסו מיישב דברי מהרש"א ג"כ על דרך זה דכונת מהרש"א דאפי' בלא ניסת לנטען נמי יש ספק שמא נתגיירה בשבילו אלא דמ"מ מותרת לאחר דעי"ז נתברר שלא נתגיירה בשביל הנטען ולהכי לא קשה אמתני' מ"ש הוא מ"ש אחר אבל מברייתא פריך שפיר דקתני אינם גרים ע"כ הטעם כיון דבשעת הגירות יש ספק אפי' נתברר אח"כ שנתגיירה לש"ש לא מהני כיון דבשעת הגירות היה ספק הוי כודאי אינה גיורת:
ואני תמה הלא בא ליישב דברי מהרש"א ואיך יפרנס דברי מהרש"א אח"כ שהק' אמאי לא פי' התוס' דקושית הגמרא היה דגיורת מיהא הוי מהא דואם כנס אין מוציאין ותירץ משום די"ל הא דקתני אינם גרים היינו מספק ומשו"ה בכנס אין מוציאין מספק ולפמ"ש כ"ת דבברייתא משמע דאם יש ספק בשעת הגירות הוי כודאי לא נתגייר א"כ בכנס אמאי אין מוציאין:
ואמנם גם גוף סברתו דאם יש ספק בשעת הגירות הוי כוודאי לא נתגייר אינני יודע מנליה הא וסבור הייתי לומר לפמ"ש ב"ש סי' ל' סק"ט דבכת אחד של עדים אם יש להם ספק אם קרוב לו או לה אין חשש קידושין דהוי כאלו קידש בלא עדים, וה"נ כיון דקבלת מצות מעכבת אפי' בדיעבד אם אינו בפני ג' עיין ש"ך סי' רס"ח סק"ט א"כ אם יש ספק בשעת הגירות הוי כאלו קבלת המצות שלא בפני ג' ואינו גירות כלל, אלא דכבר הק' גדולי אחרונים על הג"א מהא דגיטין ע"ח מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ואמאי כיון דיש ספק לעדים הוי כמגרש בלא עדים וא"כ ודאי אינה מגורשת ותי' כמ"ש תוס' ב"ק ע' לענין חצי דבר דאם ראו כל מה שהיו יכולין לראות באותו שעה ל"ה חצי דבר ה"נ אם יודעין בבירור בלי ספק מה שהיה באותו שעה מחצה על מחצה אע"פ שהוא ספק גירושין לא הוי כגט בלא עדים אבל אם מסופקים אם קרוב לו אז הרי מסופקים במה שהיה באותו שעה ס"ל להג"א דהוי כקידושין בלא עדים. ובזה מיושב קושי' תוס' שם בגיטין ע"ח ד"ה והא שהקשו ולישני כגון דלא ידעינן הי מינייהו קדים ולכך הוי ספיקא ולהנ"ל א"ש דבשלמא אי אפשר לצמצם מחצה על מחצה א"כ העדים יודעים מה שהיה באותה שעה והוי שפיר ספק גירושין אבל אם לא ידעי הי מינייהו קדים א"כ מסופקים במה שהיה באותה שעה שוב הוי כגט בלא עדים והוי וודאי אינה מגורשת, ולפ"ז ה"נ אם הב"ד יודעים כל מה שהיה בשעת הגירות אע"פ שיש ספק אם נתגייר לש"ש ומהני הגירות או אינו מתגייר לש"ש ולא מהני הגירות הוי רק ספק גירות ולא וודאי אינו גירות:
וגם מדברי חידושי רמב"ן ורשב"א לא משמע כן דפירשו הא גיורת מיהא הוי מדקתני אם כנס לא יוציא דאס"ד ספק גירות הוי אע"פ שכנס יוציא דאוקמה אחזקתה וגויה היא עד שיוודע לך במה נתגיירה ולדבריו למה לי ה"ט דאוקמא אחזקתה ת"ל כיון דיש ספק בשעת הגירות הוי וודאי אינו גירות:
ג) והואיל ואתא לידן אימא ביה מילתא דק"ל למ"ש רשב"א במשמרת הבית דל"ש גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין לומר סמוך מיעוטא לחזקה כיון שנעשה מעשה לסלק החזקה רק הספק אם נעשה כהוגן ורוב מעיד שנעשה כהוגן א"כ ה"נ כיון שנעשה מעשה לסלק חזקת הגויה והספק אם נעשה כהוגן ל"ש אוקמא אחזקה, ואפשר לומר דבספק א' נהי דליכא חזקה שלא נעשה מעשה אבל אכתי אוקמא אחזקת הדין אבל סמל"ח לא אמרינן בחזקת הדין דחזקה והמיעוט צריכין להעיד שלא נשחטה וחזקת הדין אינו מעיד כלום רק שמניחין הדבר כמו שהיה עד שיבורר בטולו כמ"ש רמב"ם בפיה"מ דנזיר ס"ג:
מיהא אכתי ק"ל הא כאן איכא ס"ס שמא לא נתגיירה לשם הנטען ואת"ל דלשם הנטען נתגיירה דילמא אגב אונסא גמרה וקיבלה ואף דס"ס לא מהני נגד חזקה היינו בחזקה שלא נעשה מעשה אבל נגד חזקת הדין דמהני רוב ולא אמרינן סמל"ח כ"ש דמהני ס"ס דעדיף מרוב ועיין בש"ך דיני ס"ס אות כ"ז נמי יש לפרש כן, ואפשר דזה מקרי שם אונס חד דשני הספיקות הם אם הגירות אמת, ויש לפקפק דספק שמא לא נתגיירה לשם הנטען עדיף דאז היא גר צדק משא"כ אם בשביל הנטען סברה וקיבלה אינה גר צדק וכמ"ש רמב"ם פי"ג מא"ב והיכא שספק אחד מתיר יותר מן השני לא מקרי שם אונס חד כמ"ש ש"ך בדיני ס"ס, ואולי משום דא"י להתהפך ולומר ספק שמא בשביל הנטען אגב אונסא סברה וקבלה ואת"ל לא סברה וקיבלה שוב לא תוכל לומר שום ספק שהוא גיורת, אך גם ע"ז יש לפקפק אולי צריך להתחיל בספק אם נתגיירה כלל בשביל הנטען ואז לא בעינן יכול להתהפך כמ"ש ש"ך דיני ס"ס בשם הרמ"ע:
ומה דק"ל עוד לפמ"ש רשב"א בקידושין ס"ו שהקשה אהא דאמרינן בכתובות כ"ב בניסת לאחד מעידיה ואומרת ברי ניסת לא תצא והא תרי ותרי ספד"ר ומה"ת אוקמא אחזקה ותי' דטוען ברי נגד חזקה נאמן לגבי עצמו בדיעבד וכ"כ תוס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה מאי חזית ומהרש"א שם פ"ח בתוס' ד"ה והבא [ע"ל סי' ב'] א"כ היכי מוכח מהא דכנס אין מוציאין דגיורת מיהא הוי דאי ספק גיורת אפי' כנס יוציא דאוקמא אחזקת גיות, הא מתני' בנטען מיירי ואפשר שהם אומרים ברי שלא הי' ביניהם שום קריבות דעת וא"כ שניהם טוענים ברי ומהימני לגבי נפשיהו בדיעבד דאין מוציאין מידו ולכתחילה לא יכנוס אף שטוענין ברי כדאמרינן התם בכתובות גבי תרי ותרי אבל לעולם לאחרים הוי ספק גיורת ואוקמא בחזקת גיות, ומכח זה ק"ל גם על פירוש תוס' דדייק דגיורת מיהא הוי דמשמע לא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחילה דילמא אדרבה אחר וודאי אסור לכנוס ואפי' כנס מוציאין משום דהוי ספק גיורת ואוקמא אחזקת גיות אלא אפי' הוא שטוען ברי נגד החזקה נמי אסור לכנוס לכתחילה אלא ואם כנס אין מוציאין מידו משום דשניהם טוענין ברי נגד החזקה וצ"ע ליישב ואכ"מ למטרת חפצינו:
ושוב הביא בשם הרב הגדול מו"ה פנחס צימעטבוים נ"י דלא מצי למימר דקושי' הגמ' הא גיורת מיהא הוי מכח דבדיעבד אין מוציאין ובברייתא קתני אינם גרים דמשמע שאינם גרים כלל, זה אינו דברייתא מיירי באמרה בפירוש שלשום איש זה מתגיירת אבל במתני' רק ספק איכא משום נטען, איניני יודע אם הוא קושי' מה פריך הגמ' מברייתא אמתני' ויפה דחה בעל חקור דבר דלשון עד שיתגיירו כבזמן הזה משמע דאפי' לא אמרו בפירוש שמתגיירין לשם ד"א רק שיש עילה לתלות שמתגייר לשם ד"א ג"כ אינם גרים, אבל לפי המדומה אינה קושי' רק רצה לתרץ קושי' שנייה של מהרש"א והוא חצי דבר דא"כ גם מהא דלאחר שרי ג"כ לא קשי' מברייתא מה"ט גופא דברייתא מיירי באמרה בפירוש ובמתני' רק ספק משום נטען:
ועוד דלישנא דברייתא ה"פ דר' נחמיה לא היה אומר בפירוש דאינם גרים אלא בהני תלת גירי אריות וגירי חלומות וגירי מו"א שמתגיירין מחמת יראה ופחד ומכלל זה למד תנא דברייתא דכמו דאם יש עילה שמתגייר מחמת יראה ס"ל לר"נ דאינם גרים ה"נ בלשום איש או אשה לשם שולחן מלכים לשם עבדי שלמה שיש עילה שמתגייר בשביל תאוה וכבוד ושררה נמי אינם גרים ואס"ד דמיירי במפרש שלשם זה מתגייר מאי קמ"ל פשיטא דאם מפרש שאינו מתגייר בשביל שרוצה לקבל דת ישראל אלא בשביל דבר מהבלי העולם שאינו גר מ"ל מחמת יראה מ"ל מחמת אהבה אלא וודאי באינו מפרש מיירי אלא שיש עילה והוי סד"א דמחמת יראה הוי עילה טפי לתלות בו ממחמת אהבה והרוחה קמ"ל דגם מחמת אהבה אינם גרים ולמדין זה מזה:
ד) הביא קושי' בשם תשובת עדות ביהוסף אמאי פריך בלשון ורמינהו כיון דרבנן פליגי אר"נ שייך לומר בלשון מהני' דלא כר' נחמיה, ולפענ"ד נראה כיון דאמרינן בסנהדרין פ"ו סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה וכו' וכולהו אליבא דר"ע ופירש"י ממה שלמדום מר"ע אמרום ע"ש ומתני' הוא סתם משנה ר"מ אליבא דר"ע ור"נ אליבא דר"ע שפיר שייך לשון ורמינהו ר"ע אדר"ע:
אלא דלפ"ז לא יתכן מה דמשני הא איתמר עלה וכו' דהא בזה לא מיתרצא רומיא דר"ע אדר"ע אבל לפענ"ד אין הפירוש הא איתמר עלה וכו' דהלכה כמ"ד דפליג על ר' נחמיה דא"כ ל"ש עלה שהרי על האי ברייתא לא איתמר ויותר היה שייך לשון עלה אי הוי אמר אין הלכה כר"נ, ועוד היכן מצא מ"ד דפליג על ר"נ והו"ל למימר הלכה מכלל דאיכא מ"ד דפליג עליה כדרך הש"ס בכל מקום ואי משום דמתני' דהכא פליג עלי' הא זה גופא היה קושי' הגמ' איך ברייתא דר"נ פליג אמתני' דהכא ובמה שאמר דהלכה כמתני' אינו מתורץ כלל דגם אם אין הלכה כמתני' אלא כר"נ נמי אין חידוש אם תנאי פליגי אהדדי ואם היה מזכיר שם תנא דפליג אר"נ היה ניחא טפי דמתני' ס"ל כהאי תנא אבל כיון שאינו מזכיר שמו רק כדברי האומר אין שום יישוב בזה דהרי חזינן דתנא דמתני' פליג, לכן נ"ל דהאי הא איתמר עלה הוא ככל הא איתמר עלה שבתלמוד שלפי מיעוט ידיעתי אינו לחלוק רק לפרש המשנה או הברייתא דמקשי מינה שלא תקשה מינה וה"נ בא לפרש דברי ר' נחמיה דקאמר אינם גרים אין הפירוש שאינם גרים כלל דא"כ ל"ל עד שיתגיירו כבזמן הזה פשיטא ומאי קמ"ל דמי שמתגייר לש"ש הוי גר והוי סגי באמרו אינם גרים אלא הפי' שאינם מגרי צדק לא דוחין אותם ולא מקרבין אותם עד שתראה אחריתם אבל דינם כישראל ואפי' חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין רק דחוששין לו עד שיתבאר צדקתו וכמ"ש כ"ז הרמב"ם פי"ג מא"ב והיינו דקאמר עד שיתגיירו כבזה"ז והיינו שיתגיירו עוד פעם שנית ובזה יתבאר צדקתם ולפ"ז שפיר אתיא מתני' כר"נ דלאחר שריא לכנוס לכתחילה והנטען אם כנס לא יוציא כיון שגיורת היא:
ובהכי א"ש מה שלא הבנתי דקאמר אינם גרים עד שיתגיירו כבזה"ז ואיך אפשר זה הא לא מיירי באומרים בפירוש שמתגיירים לשם ד"א כמש"ל רק שיש עילה גלויה לתלות שבשבילה מהגיירין וכ"ז שהעילה לא בטלה יש חשש זה וא"א להתגייר כבזמן הזה ובאיש ואשה משכחת בקל אבל שארא קשי' אך לפמ"ש דעד שיתגיירו הפי' שיתגיירו שנית אחרי גירות הראשון שכבר השיגו מבוקשם ע"י הגירות כיון שד שדינם כגרים וכישראל או שלא השיגו מבוקשם בגירותם סוף סוף אין להם בגירות השנית שום עילה להתגייר רק שיהיו גרים גמורים וגרי צדק שפיר הוי גירותם בבזה"ז, ולזה נתכוונו תוס' קמאי הנדפס בגליון ש"ס ווילנא שהביא ברייתא דר' נחמיה בלשון שהוא בגמ' עד לבסוף הביא אינם גרים עד שיתגיירו שנית ותו לא ע"ש נתכווין למ"ש ופי' לפי המסקנא דאיתמר עלה וא"ש:
ובעל חקור דבר נסתייע מדברי תוס' קמאי אלו שפירש דאינם גרים כלל וכלל לא עד שהם מתגיירים פעם שנית כשאר נכרים הבאים להתגייר והא ודאי ליתא שהרי בתכיפה אחת חיבור כתבו ואע"ג דכותים אליבא דמ"ד גרי אריות הם עכו"ם גמורים הם התם לא נתגיירו לגמרי כדכתיב את ד' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים אבל הכא שנתגיירו לגמרי הלכה כולם גרים הם ר"י ז"ל ואם כדברי הרב הנ"ל מאי ק"ל הא הכא נמי הכי קאמר שאינם גרים כלל והם כעכו"ם גמורים וגם מה האי שסיים אבל הכא שנתגיירו לגמרי הלכה כולם גרים אדר"נ הא האי מ"ד כולם גרים הוא מ"ד דפליג אדר' נחמיה אלא כדפרישית שפירושו הוא אדר"נ לפי המסקנא וא"ש הכל בעזה"י:
והיינו דקאמר הא איתמר עלה אדר"נ הלכה מצד הדין כולם גרים הם אלא שאין מקרבין אותם כמ"ש הרמב"ם ואולי א"צ לקיים בו מ"ע של ואהבתם את הגר עיין ברמב"ם פ"ו מדיעות ה"ד:
ה) הביא קושי' הגהות רש"ש שבש"ס ווילנא וכן הק' בספר פסקים רע"א לדעת רמב"ן ורשב"א דלזות שפתים הוא שיאמרו שלשם זנות נתגיירה א"כ מה יענה בהך דשפחה ונשתחררה דל"ש ה"ט, ובהגהות הנ"ל תירץ אולי מיירי בשפחה שלו או שנתן כסף בעדה לשחררה וחקור דבר התפלא ע"ז מה לזות שפתים איכא בזה הא כבר יש לה דין יהודית וחייבת בכל מצות שנשים חייבות נטבלה לשם גירות בשעת לקיחה והא דעבד ושפחה צריכין טבילה שנית לאחר שחרור מבואר ביו"ד סי' רס"ז ס"ז דהוא רק לשם בן חורין ולא לשם יהדות ודברים אלו פותר אין להם דמה בכך שצריכה טבילה רק לשם בן חורין יהיה לזות שפתים שלא טבלה לשם בן חורין רק לשם זנות ועדיין איסור שפחה עליה:
וידידנו הגאבדק"ק גרוו"ד נ"י כתב לו דברמב"ם פי"ג מא"ב הי"ב משמע דטבילה זו הוא גמר הגירות והה"מ הביא בזה ג' דיעות ובחקור דבר תמה ע"ז דהא עכ"פ קבלת מצות לא צריך כמ"ש הרמב"ם ומשחרר בע"כ כמבואר ביו"ד סי' הנ"ל ס"ה וא"כ איזה לזות שפתים איכא בזה, גם זה אין לו פתרון והרואה במ"מ יראה דלדעת רמב"ם צריך טבילה זו בפני ג' וביום ויש חולקין דא"צ ג' ורמב"ן ס"ל דלכתחילה בעי ג' ובדיעבד אין ג' מעכב ויש מן המפרשים ז"ל סוברים שכל ששחררו רבו אע"פ שלא טבל אם קידש בת ישראל קידושיו קידושין דטבילה לא מעכב ומבואר דלג' דיעות ראשונות הטבילה מעכב ואסור בב"ח ודינו כעבד וא"כ מה בכך שיכול לשחררו בע"כ אבל א"י להטבילו בע"כ ושפיר איכא לזות שפתים שטבל לשם זנות ולא לשם ב"ח ולא לשם גמר גירות ועדיין דינו כעבד ואם שפחה כשפחה:
אבל קושטא דמילתא קאמינא דמעיקרא אין כאן קושי' כלל דהם חשבו לדעת רמב"ן ורשב"א הלזות הוא שיאמרו שלשם זנות נתגיירה ואינה גיורת גמורה אבל אינו כן דהא הלכה כולם גרים הם ובעיני הדיוטות אינו לעז כלל רק הב"ד לא קרבו אותם כמו שנראה מדברי הרמב"ם פי"ג מא"ב ולא דקו רבנן בהאי מילתא לשון חידושי הרמב"ן שכ' ומשום לזות שפתים דידה ודידיה אסור שלא יאמרו לשום זנות נתגיירה זו ולשום זנות נשאה זה וכדאי בזיון ועקשות פה ולזות שפתים שנשאה לשום זנות וה"ה דבנטען על הפנויה איכא האי לזות שפתים שנשאה לשם זנות אי לאו משום דמצוה לכונסה עיין בתוס' ורא"ש וא"כ לק"מ משפחה ונשתחררה דליכא מצוה לכונסה נהי דליכא לזות שפתים שנתגיירה לשום זכות מ"מ איכא לזות שפתים שנשאה לשם זנות:
ובזה הי' נכון מה שדקדק בקונט' ח"ד על לשון התוספתא דקתני אע"פ שחזר העכו"ם ונתגייר וכן אח"כ אע"פ שחזרה השפחה ונשתחררה פי' אע"פ שחזר מדרכו לבועלה בזנות רק ונתגייר וכן השפחה אע"פ שחזרה בה מלהבעל בזנות יותר מ"מ ה"ז לא יכנוס משום לזות שפתים שיאמרו לשום זנות נתגייר ולשום זנות נשאה:
ומה שדקדק למה שינתה לשון המשנה דנקט הנטען ובתוספתא נקט לשון הבא כבר כתבתי לעיל דבעכו"ם ועבד ל"ש לשון הנטען ובתוספתא נקט ברישא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל דל"ש ביה הנטען לכן נקט גם בסיפא הבא ישראל הבא על השפחה ועל הנכרית והא דלא נקט ברישא נטענת משום דבכלל נטען הוא גם דרך אברים עיין יבמות נ"ה ומעשה חידודין שאין האשה נהנית עיין סנהדרין ס"ו ע"ב לכן לא נקט בדידה הנטענת, ובהכי מיושב גם לשון הרמב"ם פ"י מגירושין הי"ד דכתב הנטען על השפחה וכו' ואח"כ כתב עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר העכו"ם וכו' כלשון התוספתא ולפמ"ש א"ש כמו בתוס':
אלא דבתי' זה אכתי תקשי על המקשן דפריך א"ה לכתחלה נמי ומשמע דמעיקרא ניחא לי' דמשום חשש ספק גירות לא ישא לכתחילה ותקשי בשפחה ונשתחררה מה ספק גרות ושחרור שייך שם אבל גם בזה איננו יודע מה קושי' הלא כתב הרמב"ם פי"ד מא"ב ה"ט העבד הנלקח מן העכו"ם וכו' אלא אומרים לו רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהי' מן הכשרים או לא אם רצה מודיעין לו עיקרי הדת וכו' כמו שמודיעין את הגר ומטבילין אותו כגר וכו' ואם לא רצה לקבל מגלגלי' עליו כל י"ב חודש ומוכרו לעכו"ם וכו' ועיין יבמות מ"ח א"כ בנטען על השפחה נמי יש חשש ספק גירות שמא מעיקרא לא קיבלה עליה להיות מכשירי שפחות ישראל אלא לשם זנות ומרבה שפחות מרבה זימה כיון שזינתה עם זה ואם לא היתה מקבלת היה מוכרה לגוי לכן קיבלה עליה להיות שפחה ותיעבד ליה נייח נפשיה ומשחרר לה ושפיר לכתחלה לא יכנוס וא"ש:
ומה שנסתייע מדברי הפרישה סוס"י רס"ח שפירש דברי בה"ג שהביא הטור דגר שחזר לסורו יינו יי"נ וכו' דר"ל דאסרינן יינו למפרע אפי' מה שעשה קודם שחזר לסורו דאי מיכאן ולהבא פשיטא דלא עדיף מישראל מומר ע"ש ה"נ י"ל בנטען על הנכרית ונתגיירה דגירות מיתלי תלי וקאי אם ניסת לאחר ולא חזרה לסורה הוי גיורת למפרע החילוק פשוט דפרישה חידש דאע"ג דבישראל שהמיר אינו חשוד למפרע דמוקמינן אותו בחזקת כשרות כמ"ש ב"י בבדה"ב סי' קי"ט מ"מ בגור שסורו רע ועיין מ"ש רמב"ם פי"ג מא"ב הח"י ותוס' קידושין ע' חוששין לו למפרע אבל להיפוך אם אנו מסופקים שלא נתגייר בלב שלם שיהיה הוכחה מדלא חזר לסורו שהיא גר למפרע אינו ראיה דדילמא עכשיו נכנס בה רוח טהרה ועוד דהתם לא מחזיקינן ליה בודאי חזר לסורו למפרע רק ספק ולכן יינו יי"נ אבל להחזיקה בוודאי גיורת למפרע לא שמענו:
ומ"ש תוס' יבמות כ"ד ד"ה לא בהאי דאתא לקמיה דהלל וכו' בטוח היה הלל דסופו לעשות לש"ש היינו בשעת הגירות יתגייר לש"ש וכמו שהיה המעשה באמת ותמה אני על מהרמ"ל שהביא דוגמא מדברי תוס' אלו אהא דאחר יכנוס משום דאפי' את"ל דמעיקרא לא נתגיירה לש"ש מ"מ בסופה כשנשאת לאחר ואינה חוזרת לסורה השתא מתגיירה לש"ש וצ"ע ומה שהקשו תוס' עוד שם מהאי דמנחות מ"ד אינני מבין כלל דהתם הא גופו שהיתה רוצה להנשא להאי תלמוד היה לש"ש בשביל חסידתו ופרישתו:
ושוב כתב בדף וי"ו דלר"נ הא דפסקינן דא"צ גרות לעבד ושפחה שנשתחררו משום שכבר נתגיירו בשעת לקיחה ליתא ולא מיבעיא לדעת הפוסקים שהביא הש"ך בי"ד סי' קכ"ד סק"ו דמלין וטובלין אותו בעכ"ח דודאי לא מהני לר"נ אלא אפי' למה דקי"ל דמטפל עמו יב"ח ואח"כ מוכרו לנכרי אין זה גרות לש"ש דניחא ליה להשאר בבית אדוניו הראשון והאריך בזה הנה לא אטפל במ"ש דניחא ליה להשאר בבית אדוניו דמנ"ל הא אבל גוף הדבר לפי דעתי הוא להיפוך לא מיבעיא לשיטות דמלין ומטבילין אותו בעכ"ח וודאי הוי גירות נמי לר"נ דכן דין גרות שלו כמו יפ"ת שמגיירה בעכ"ח לדעת תוס' קדושין כ"א ע"ב וכן דעת תוס' רי"ד שם ועיין ברמב"ם פ"ח ממלכים ה"ז דכתב דאינה מתגיירת בעכ"ח וכתב כ"מ דנלמד מדין עבד אלא אפי' למה דקי"ל דאין מלין וטובלין אותו בעכ"ח רק מרצונו אין כאן גירות לשום ד"א רק לש"ש דהא קי"ל דאם התנה מתחילה שלקחו ע"מ שלא לגיירו או במדינות שאסור לגייר שום עכו"ם דהוי כאלו התנה כמ"ש רמ"א סי' רס"ז מותר לקיימו כל זמן שירצה וא"כ אם רוצה לכנס לכלל עבדי ישראל ויהיה מן הכשרים כמ"ש שפיר הוי גירות גמור לש"ש אפי' לרבי נחמיה:
ו) הביא דברי רמב"ם פ"ח ממלכים ה"ב וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו אבל לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתו שנ' וכו' ואסור לבעול אותה ביאה שנייה עד שישאנה ופירש הוא הרמב"ם דמצוה עליו לישאנה אם תתרצה להתגייר כמו דכתיב במאנס בת ישראל ולו תהיה לאשה ואם כן בשעת מלחמה כש"כ שלא בשעת מלחמה, יפה כתב מעלתו דישתקע הדבר ולא יאמר דהפי' ברמב"ם שלא יבעלנה בתוך המחנה אלא מכניסה לתוך ביתו ושם יבעול אותה וכן כתב הריטב"א בקידושין דף כ"א וגם הרמב"ם ז"ל מבעלי סברא זו דביאה ראשונה מותרת קודם גירות והוא מפרש שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה בתוך המחנה משום והיה מחניך קדוש אלא יכניסנה למקום פנוי ואחר כך יבעול:
ומלבד זה טעמא רבה איכא במילתא דהרי הבא על הגויה דרך זנות אינו אסור מה"ת אלא ב"ד של שם גזרו עליו כדאיתא סנהדרין פ"ב וע"ז ל"ו ע"ב וכמ"ש רמב"ם פי"ב מא"ב ה"ב וכשבועל בפרהסיא דאורייתא הוא וקנאים פוגעין בו והוא בכרת כמו דאמרינן נמי התם ופסקוהו הרמב"ם שם ועיין רשב"א וריטב"א קידושין כ"א הנ"ל ומשו"ה לא ילחצנה במלחמה שהוא פרהסיא וזה לא התירה תורה כלל רק בביתו בצנעה התירה תורה איסור שגזרו בב"ד של שם ואולי לזה נתכוון הרא"ה בספר החינוך פ' תצא שכתב ומ"ש שלא ילחצנה במלחמה אלא ייחדנה לו לבית שלא תהא סבור שהתירתה התורה בכל ענין ופירש בפרסום ע"ש:
והמשל שהביא מאונס ומפתה בת ישראל אינו דומה לנמשל דאפי' בבת ישראל אין דין זה נוהג אלא בבתולה כדכתיב קרא ועיין ברמב"ם פ"א מנערה וגיורת שנתגיירה מבת ג' שנים ומעלה אין לה כתובה אלא מנה כדקתני בכתובות י"א וכתב הרמב"ם פי"א מאישות ה"ב ומפני מה תקנו חכמים לאלו כתובה מאה ואע"פ שהן בתולות הואיל וחזקת הנשואה שתבעל וחזקת השפחה והנכרית והשבויה שתבעל וכו' וא"נ אפי' בת ישראל כה"ג שאינה בתולה אין מצוה לישאנה:
ועוד דריש בתנחומא פ' תצא מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מיניה בן סורר ומורה שכן כתיב בדוד וכו' יצא ממנו אבשלום שביקש להרגו ושכב עם עשרה פלגשיו וכו' וע"י נהרגו כמה רבבות מישראל וכו' וחשב שם עוד כמה רעות שבאו ע"י ואיך יעלה על דעת שיהיה מצוה לישאנה שיצא ממנו בן סורר ומורה שגורם כל הרעות שבעולם, כללו של דבר דבריו אלו בטלים ומבוטלי' לא ישמע ע"פ אי"ש וא"צ לטפל בשאר דבריו הבונים ע"ז:
אך מה דק"ל לר"נ דלשם דבר אחר לא הוי גירות תקשי מיפת תואר דמהני גירות ואני אומר ולטעמך תקשי לכ"ע הא בעכ"ח לכ"ע לא הוי גירות ותקשי מיפ"ת דמהני גירות בעכ"ח לדעת תוס' בקידושין כ"א דמתגיירת בעכ"ח אלא עכ"ח דמיפת תואר לא ילפינן יהיה מאיזה טעם שיהי':
ז) כתב דאם נתקשרו בציווילעהע וגם אם לא נתגיירו ידונו יחד ל"ש שמתגייר לשם איש או אשה יראה כבוד מעלתו דעתי בהעתק תשובתי [הקודמת] והנני מוסיף כעת מ"ש במ"ר יתרו במ"ת דלנשים תחילה דאל"כ הן מבטלות את התורה ועל החכם מכל אדם נאמר נשיו הטו את לבבו וצדיקת כזו שדרה עם הגוי וקרוב לודאי שעוברת כל התורה כולה אינה מפחת אותו להתגייר לש"ש אם רוצית לישב תחתיו גם אם לא יתגייר ועובד ע"ז מאהבה ומיראה קי"ל כרבא בסנהדרין ס"א ע"ב דפטור ופירש"י שם מאהבת אדם ולא חשבה בלבו לאלקות ואיך נאמר שאם מתגייר לאהבת אשתו וודאי מגייר עצמו לש"ש ולא בשביל הבלי עולם ורמב"ם כתב שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל:
והראי' שהביא מיבמות ע"ו מתיב ר"י ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים ומשני גיורי גיירה ופריך והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה ומשני מידי הוא טעמא אלא משום שולחן מלכים הא לא צריכה וקשה הא בשביל איש ואשה נמי אין מקבלין גרים, וזה אינו קושי' כלל שב"ד שגיירה בפניהם לא מצאו עילה זו ששלמה רוצה לישא אותה והם לא הגידו זאת לב"ד ולהכי פריך משולחן מלכים דזו היה עולה מפורסמת דמשו"ה לא קבלו גרים אלא דהוא ק"ל אם נתגיירה תחילה ואח"כ נתחתן בה איך מתיחסה אחר פרעה וגם לישנא דגיורי גיירה משמע דשלמה גיירה ומזה הוכיח שהביאה לביתו קודם שנתגיירה ולא עשה איסור בזה כמש"כ תו"י דעדיין לא גזרו על נשג"ז וגם בצנעה היה וגם אם לא נתגיירה היה מניחה רק לעשות רצונו נתגיירה וזה לא מקרי משום אישות, הנה לא הביא קרא כדכתיב ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ואח"כ ויביאה הרי שחיתון היה קודם שהביאה לביתו ומה שמיחסה אחר פרעה הפירוש אותה שהיתה קודם לכן בת פרעה נעשה חיתון אח"כ ע"י שגיירה אולי יאמר שגם פרעה נתגייר דאל"כ איך שייך ויתחתן את פרעה ולשון גיורי גיירה קרי בלא מפיק ה"א ולא יהא משמע דשלמה גיירה רק היא גיירה את עצמה:
וראיה שניה משום דק"ל נהי דבת מלך אבל להנשא לשלמה הוא שידוך טוב דלאו בכל יומא מתרחיש ומה מתרץ דלא צריכה אלא עכ"ח דבשביל מעט כבוד יותר לא מקרי לשום דבר כסברתו, ואני אומר אם המלך החכם ואדיר כשלמה עשה שלא כהוגן כמ"ש הרמב"ם לפי פשוטו [זולת מ"ש יודעי ח"ן] כדי להתחתן עם פרעה וודאי גם פרעה מלך גדול היה והיה מזדמן לו שידוך לבתו ושפיר משני דלא צריכה, כתבתי זאת יען יש לי צער מזה שיעלה על לב אדם לקבוע דברים כאלו הלכה לדורות:
ח) ומ"ש דאם הוא גוי והיא ישראלית לית דין צריך בושש כיון דעפ"י ד"ת הבנים ישראלים ועפ"י חוקי המדינה כנכרים יחשבו דיש להתיר הגירות כדי להציל הבנים שלא יטעמו בין הגוים, ולפי דעתי צריך יישוב הדעת הרבה בסוד חכמים ומושב זקנים אם הדבר כדאי לזכות אלו הבנים ולחוב לכל ישראל אשר קשים גרים כספחת ופירש"י בקידושין ע' לפי שאינם בקיאין במצות ומביאים פורעניות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם, ועוד דהרי הא דאין מקבלין הוא מחשש שאינם מתגיירים באמת רק לפנים וא"כ אם ה יתגייר יש חשש זה שיטמעו הבנים בין הגוים וקו"ח ישראל מישראל עושים כן בעוה"ר בדור פרוץ הלזה ישראל מגוי לא כ"ש:
ושוב כתב דגם בהוא ישראל והיא נכרית דהולד כמותה כמבואר בקידושין ס"ו ובאה"ע סי' ד' ס"כ נמי יש להתיר הגרות מפני תקנת השבים כי מה יעשה האב עם הבנים הרי בנים טבעיים היו לו ואיך יעזבם וילך לו והביא מהושע בפסחים פ"ז, ואני אומר אם מפני נעילת דלת בפני השבים יותר יש לחוש שיהיה פתח פתוח לעברינים ומהושע אין ראיה שהיתה מותרת לו עפ"י ד"ת דאל"כ וודאי היה מגרשה אבל כאן שאסור הטבע משועבד לתורה ואין התורה משועבדת לטבע עיין ירושלמי נדרים פ"ו סוף ה"ח לאל גומר עלי וירושלמי פ"ק דכתובות סוף ה"ב ופ"ק דסנהדרין ה"ב:
ושוב כתב דיש תיקון גדול בגירות הבנים והביא דברי ר"ת שבתוס' קידושין ס"ח ד"ה בנך ולשון הרמב"ם פ"א מיבום ופי"ב מא"ב ה"ז שהביא רמ"א באה"ע סי' ט"ז וטו"ז שם שכתב דלמעליותא אינו בנו ולגריעותא נקרא בנו שמסיר את בנו להיות עכו"ם [ולשון זה של טו"ז הא איתא בעלמא שבעבירה זו מוליד בן לע"ז לא מצאתי מקומו איו רק בע"ז כ"ו לענין בת ישראל לא תילד את העכו"ם מפנו שמילדת בן לע"ז ומ"ש דזה נלמד מגמ' יבמות ק' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך לא ראיתי שם שום דבר מזה רק דמסיק הכי קא"ל לא תינסב כותית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה]. וא"כ אם נוכל לגייר הבנים ולהכניסם תחת כנפי השכינה נתקן מב"פ חומר איסור זה דמוליד בן לע"ז ואם לא נגייר האם לא תתרצה שיתגיירו הבנים והאמת השיב ידידנו הגאב"ד דגרוו"ד נ"י כי עם גירות הבנים לא יתוקן העבירה שעבר בשעת ביאה ואז רחמנא אפקריה לזרעיה והוא בן הנכרית וכגוי דעלמא שאין מצוה לגיירה:
ומה שהביא בעל חקור דבר ראיה נגד זה מהא דתמורה ה' דפריך מאונס שגירש מחזיר ואינו לוקה לרבא דאמר לא מהני ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא לילקי ולא פריך כיון דעבר אמאי מחזיר ולאביי ניחא ליה דלא לקי משום דהחזיר ותיקן ואע"ג דאכתי לא ידע מהא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי, אינו כלום דהתם תכלית הלאו הוא שאינו רשאי לפטור עצמה משיעבודה ועיין רשב"א שבת קל"ג ורשב"א גיטין כ"ה דמשו"ה בגט נתינה בעכ"ח הוי נתינה לפי שאין אנו יכולין לחייבו בעכ"ח ולהכי באונס אמרינן דלא מהני וא"י לפטור עצמו משיעבוד וא"כ נתקיים רצון התורה ואפילו לאביי כיון דאמרינן לא מהני אכתי משועבד בכה"ג גם לאביי לא מהני כמ"ש רמב"ן ורשב"א ביבמות ק"ג גבי חלצה בסנדל של ע"ז והי' לנו לומר שאינו גירושין כלל והבא עליה חייב משום א"א אלא משום דאתקש גירושין למיתה כמ"ש תוס' שם וגוף הגירושין אינו עבירה כלל דהא ברצונה מותר לגרשה רק העבירה הוא לעשות לה חוב בעכ"ח ואם לא אהני מעשיו לא הו' עבירה כלל רק לרבא עבר אמימרא דרחמנא אבל כאן הביאה גופא הוא עבירה ואף שעונו גדול וכבד מנשוא אם מוליד ול"ש כלל לומר דלא אהני מעשיו דהרי בעל נכרית והוליד בן לע"ז ואם מגיירין אותם פנים חדשות בא לכאן:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דלא מהני גירות לבנים לתקן המעוות מהא דחגיגה ט' דדריש איזהו מעוות לא יוכל לתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר והרי הבא על הכותית הוא בכלל עריות כמ"ש רמ"א סי' ט"ז וא"כ יש ערוה שבא עליה והוליד ממנה שיכול לתקן בגרות הבנים אלא עכ"ח דלא הוי תיקן בזה, שוב אמרתי דלכאורה יש ראי' להיפך מדקאמר והוליד ממנה ממזר דתיבת ממזר הוא שפת יתר אלא דבא לאפוקי בבא על הכותית שהוא בכלל עריות והוליד ממנה דהולד אינו ממזר יוכל לתקן בגירות הבנים [עיין ב"ב פ"ח ע"ב בתוס' ד"ה התם] אלא מאן ספין ומאן חשוב לפסוק דינים על דקדוק קלוש:
שוב התבוננתי דהכל שיבוש דרמ"א לא כתב דהוא בכלל עריות אלא בפרהסיא שדינו דקנאים פוגעים בו אבל בצנעה אפי' דרך חתנות דליכא אלא לאו בעלמא כמ"ש רמב"ם רפ"ב מאיסורי ביאה אינו כלל בכלל עריות:
ומה שהביא הרב הגדול מו"ה פנחס נ"י דליכא שום מצוה להכניס בנו הנולד מן הנכרית תחת כנפי השכינה מדברי הרמב"ם פ"ח ממלכים שכתב נתעברה מביאה ראשונה הר' הולד גר ואינו בנו לדבר מן הדברים מפני שהוא מן העכו"ם אלא ב"ד מטבילים אותו על דעתם וכתב המ"מ הוא בדאיתא פ"ק דכתובות י"א וכו' והא נמי הכי הוא דאין הולד זה בן הישראל כלל וכו' אלמא שאין חיוב על האב לגיירו והאריך בזה, ולפענ"ד דכונת הרמב"ם שם נתעברה מביאה ראשונה ואחר כל המעשים נשאה שנתגיירה הרי הולד גר ולא כתב שהוא גוי משום דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה כדאמרינן יבמות ע"ח והא דכתב ואינו בנו לכל דבר וכו' אלא ב"ד מטבילין אותו על דעתם היינו לא מיבעיא למ"ד עובר לאו ירך אמו והא דמעוברת שנתגיירה דבנה א"צ טבילה היינו רק דלא הוי חציצה וודאי צריך ב"ד לכווין שיעלה הטבילה גם לולד לשם גירות אלא אפי' אי עובר ירך אמו נמי צריכין לכווין שיהא טבילה זו עולה לשם גירות האם והעובר, ומה שהקדים דאינו בנו לכל דבר וכו' היינו משום שפסק פ"ט מעבדים ה"ב דגוי מוכר בניו ובנותיו לעבד כנעני ע"ש א"כ אם היה בנו לא היה ב"ד יכולים לגיירו ע"ד ב"ד ולחוב לאב להפסידו זכות מכירה אבל משום שאינו בנו רשאין לגיירו וע"ז הביא המ"מ הא דכתובות ופירש"י אם אין לו אב דאם יש לו אב אין ב"ד יכולין להטבילו ע"ד ב"ד ולהפסיד זכות האב:
וכש"כ דא"ש טפי לפמ"ש דג"מ סי' רס"ח דהא דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה הוא דוקא אם ידעו ב"ד שהוא מעוברת אבל אם לא ידעו תליא באשלי רברבי והיינו משום שצריכין לכווין גם לגירות הולד ומכש"כ למ"ש דג"מ שם קודם לזה דבגר קטן כיון שאין כאן קבלת מצוות והטבילה היא עיקר לכ"ע צריך להיות בפני ג' וביום ומ"ש דאם הב"ד א"י שהוא מעוברת תליא באשלי רברבי אפשר דכונתו דתליא אם הוא כשאר זכיות כמ"ש תוס' בכתובות י"א אז צריכין לידע דוקא אבל אם אינו כשאר זכיות דאין הב"ד זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו כמ"ש תוס' סנהדרין ס"ח א"צ ב"ד לידע שהוא מעוברת ובזה נסתלק כל הפלפול שם ודברי דג"מ לא העתיק כצורתם:
ושוב ר"ל דאם מגייר הבנים מן הנכריות קיים פו"ר ולמד קו"ח ממ"ש הרמב"ם פט"ו מאישות ה"ו היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו ומה בגיותו שאינו מצווה על פו"ר כדאמרינן סנהדרין נ"ט ע"ב כ"ש כשהוא ישראל ויש לו בנים מנכרית, ולפי דעתי קו"ח פריכא הוא והם כרחוק מזרח ממערב דהא כל מצות פו"ר אינו בידי אדם אלא בידי שמים והוא אינו עושה רק ספק הכשר מצוה וגמרה אח"כ בידי שמים רק כיון דרחמנא לא אפקריה לזרעיה והוא הגורם להיות בן ובת בעולם קיים פו"ר וא"כ כשהיו לו בנים בגיותו דגוי יש לו חייס בנים כדאמרינן ביבמות ס"ב א"כ לא אפקרי' רחמנא לזרעי' של נכרי במעי נכרית וא"כ הגורם להיות בן ובת בעולם שפיר קיים פו"ר ולכן לדעת הרבה פוסקים אפי' לא נתגירו בניו רק הוא נמי קיים פו"ר ועיין ב"ש סי' א' סקי"ב אלא דהרמב"ם נקט נתגייר הוא והם וכתב המ"מ ונכון הוא שאל"כ הי' מחויב לישא אשה כדי להיות לו בנים ישראלים ולא יאמר ר"י דבבנים עכו"ם די לו וכונתו עפמ"ש החינוך משרשי המצוה כדי שיהי' העולם מיושב שהשם ב"ה חפץ ביישובו כדכתיב לא תוהו בראה לשבת יצרה והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימין כל המצות שבעולם ע"ש וא"כ צריך לגרום שיהא זכר ונקיבה בעולם שיקיימו המצוות וכן לשון הטור באו"ח סי' ר"מ לא יכווין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל ולכן אינו די לו אם לא נתגיירו גם הם אבל בישראל הבא על הנכרית דרחמנא אפקריה לזרעיה ונתנה לה שהם גוים כמוה אינם באים בגרמתו כלל ולא קיים פו"ר ועיין קידושין ס"ט:
ומ"ש שם לחלק בין בנים כה מן הנכרית ובין בנים מן השפחה דמן השפחה אפי' כבנים טבעיים אין נחשבים ולהכי אמרי' בגמ' דעבד אין לו חייס ולא אמרי' אין לו יחוס ונכרי דחס על בניו ממילא מיוחס אחריו בטבע מקרי שכח דביבמות ס"ב אמרינן בהיותו נכרי אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס ע"ש:
ויען כי ארכו הדברים יותר מדי לא שמתי לבבי ליתר הדברים ובתוך השגותיו ראיתי כמה דברים מחוורין ואם יש באיזה מקום לפקפק לא אאריך שוב יותר כי לדינא נ"ל שגם בציווילעהע אסורה משום נטען על הנכרית וגם אינם ראוים לקבלם לגרים כמ"ש בהעתקות תשובתי [הקודמה] וכל דבר שהוא בכלל ויצא לטעון טוען שהוא כענינינו טוב לצאת להחמיר ולא להקל ובפרט בדור פרוץ כזה וד' יגדור פרצותינו ברחמים, ונבלה שנותינו בטוב ובנעימים עדי ישלח משיחו הולך תמים כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל