אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שסא

תשובה שס

שוכ"ט לאחי אהובי הרבני החו"ב כמו"ה משה נ"י:

מכתבך מיום ב' שבוע זו קבלתי ולא הי' לי פנאי להשיב עד היום ואבא היום ע"ד שאלתך באיש יהודי הדר זה כמה שנים עם גויה כדרך איש ואשתו וכבר היתה מחזרת להתגייר מאז ומקדם אבל לא עלתה בידה מחמת שהי' נגד חוקי המלך והמדינה יר"ה וגם ילדה לו בן זכר והניחו אותו למול כי לא הי' אז שם רב ומורה וגם אחרי ביאת הרב שמה ילדה בן ולא הניחו הרב למולו ומעת אשר ניתן רשות מטעם המלך ושרי המדינה להתגייר מחזרת תמיד להתגייר ומחשבתה ניכרת מתוך מעשי' שכונתה לשמים כי הנהגת ביתה באו"ה הכל הוא כדת יהודית וגם כבר נתקשרו בקשר נישואין כפי חוקי המדינה געריכטליכע ציווילעהע:

הנה דין זה מבואר ברמב"ם פי"ג מאיסורי ביאה הי"ד דכשבא להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון וכו' ואם אשה היא בודקין שמא עיני' נתנה בבחור מבחורי ישראל אם לא נמצא להם עילה וכו' ופסקוהו המחבר בש"ע יו"ד סי' רס"ח סי"ב והוא מגמ' יבמות כ"ד ע"ב ודף ע"ו דלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה אלא שעלה בדעתך דבנ"ד כיון שדר עמו כבר בלי גירות וגם מקושרים עפ"י חוקי המדינה שוב ל"ש לומר שמתגיירת בשביל שעיני' נתנה בו ודמי להא דאמרינן ביבמות שם ע"ו מידי הוא טעמא אלא לשלחן מלכים הא לא צריכה לי' אבל יש חשש דרצונה לעשות נחת רוח לבעלה והנה גם ז"פ דאם לזה מתכוונת דאין מקבלין אותה כמ"ש הרמב"ם שם שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי צדק וכן בהט"ז כתב והדבר ידוע שלא חזרו אלא בשביל דבר וכו' משמע בשביל איזה דבר שיהי' אם אינו לש"ש וכן הוא לשון הג"מ יבמות פ' החולץ סי' ק"ט דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם ומשמע כל איזה תועלת שיהי' ועוד אולי חוששת לעצמה דעכשיו יצרו תקפו אבל אם יבא בימים יתגבר שכלו על יצרו ישוב וניחם ויגרשנה מביתו:

ואין לדקדק מדברי הג"מ הנ"ל דוקא בידוע לנו שמשום תועלת עושים הוא דאין מקבלין אבל מספק מקבלין דמראיות שהביא שם מוכח דאפילו מספק אין מקבלין וכמ"ש שם אח"כ בטוח הי' שסופו לעשות לש"ש אבל אם אינו בטוח מספק אין מקבלין ולפ"ז צ"ל מש"כ תחילה בידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים היינו רק שידוע לנו דבר תועלת שיש לתלות בו כמו בימי דוד ושלמה דאז אין מקבלין אותן אפי' אומרים שאין עושים לתועלת משא"כ בשאין התועלת ידוע וגם אחר בדיקה לא נמצא עילה שיש לתלות בה שלתועלת הזה הוא מתגייר אין חוששין שמא יש עילה שאינו ידוע לנו אבל כל שנמצא עילה שיש להסתפק שמא מפני תועלת זה הם מתגיירים אין מקבלין אותם ובא וראה מ"ש הרמב"ם שם הל' ח"י ומפני זה אמרו חכמים קשה להם גרים לישראל כנגע צרעת שרובן חוזרים בשביל דבר ומטעין את ישראל וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו צא ולמד וכו' ועיין תוס' קידושין ע' ע"ב ד"ה קשים מבואר שרובן עושין לתועלת וגם דבמומר קיי"ל בסי' קי"ט סי"א אם בעיר אחת מאמין באלילים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יין נסך והטעם כתב ב"י שם בשם ר"י כי העכו"ם מילתא דמסתבר שהוא שקר כשהוא אומר שמאמין בה הוא עושה להנאת יצה"ר ואינו מאמין בלבו וכשהוא אומר לנו שהוא ישראל אומר בלב שלם שאמונתינו אמונה הוא וטובה ואמיתית ע"ש מ"מ היינו דוקא בישראל מומר אבל גוי שבא להתגייר רובן עושין בשביל תועלת וא"כ בנ"ד שהעילה ידוע לנו שיש לתלות שבשביל תועלת מתגיירת אין לקבלה:

ולכאורה עלה בדעתי דאפילו למה דפסקי' דבדיעבד אם גיירום הדיוטות מהני הגירות כמבואר ברמב"ם ומחבר הנ"ל והוא מגמ' דיבמות כ"ד שם מ"מ בנ"ד אפילו בדיעבד לא הוי גירות והוא עפ"מ שכתב נמוק"י ביבמות שם דכיון דנתגיירו וקבלו עליהם חזקה הוא דאגב אונסיהו גמרו וקבלו ע"ש וא"כ אפשר דדוקא בתועלת גדול כשלחן מלכים וכדומה אמרינן אגב אונסיהו גמרו וקבלו אבל בנ"ד שגם בגיותה דר עמה וגם קשורים בחבלי חוקי המדינה ולית לה תועלת גדול בגירותה רק תועלת מועט כנ"ל לא אמרי' דאגב אונסה גמרה וקבלה ואפילו בדיעבד לא הוי גירות, אלא דז"א דהרי כתב הסמ"ע סי' ר"ה במוכר מחמת אונס דמהני מכירתו דנקט בשו"ע אונס גדול וכש"כ אונס קטן דמהני מכירתו ואמרינן דגמר ומקני דאל"כ לא הי' עושה מפני אונס קטן וה"נ דכוותי', אבל מ"מ לכתחלה ודאי אין מקבלין אותה כמש"ל:

ותמה אני עליך שכתבת שאפילו בעניני או"ה היא מתנהגת בתוך ביתה בדת יהודית, חדא מי מעיד על זה והיא אינה נאמנת דגויה היא ועוד מה אפילו והלא בשאר דברים היא מכשלת אותו שנבעלה לו ועיין ברמב"ן בחומש פ' בראשית בפסוק מה זאת עשית מכאן נוכל ללמוד עונש למחטיאין אדם בדבר וכו' ורמב"ם פי"ב מה' א"ב ה"י כתב ישראל הבא על עכו"ם וכו' כיון שבא על העכו"ם בזדון הרי זו נהרגה מפני שבא לישראל תקלה על ידי' כבהמה ודבר זה מפורש בתורה שנאמר וכו' וא"כ אפילו בדת בני נח אינה נוהגת, ואילו היתה יד ישראל תקיפא הי' אפשר לתלות גירותה בזה כדי שתפטור מן המיתה כדאמרינן בסנהדרין ע"א ע"ב בן נח שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו וכ"פ הרמב"ם פ"י ממלכים ה"ד ובישראל אין דינו במיתה לפי שבא לישראל אחר תקלה ע"י כדמוכח בסנהדרין נ"ה דקטנה בת ג' שנים ויום אחד אם בא עלי' אחד מכל העריות מומתין ע"י והיא פטורה:

וגם מ"ש שראוי להזדקק לגיירה כדי שלא יעבור תמיד על כשג"ז הרי אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כדאמרינן שבת ד' אלא באם עושה איסור חמור ע"י וכאן הא אינו עובר איסור נשג"ז על ידינו רק על ידי יצרו הרע וג"ז רק בלא פשע כמ"ש כ"ז תוס' שם ובעירובין ל"ב ובכ"ד וכאן הרי הוא פושע ומורד ועובר במזיד, ואפשר נמי כיון שהוא חשוד על נשג"ז שהוא חמור בעיני הבריות חשוד לקל ממנו בעיני הבריות ועיין ש"ך סי' קי"ט סקי"ב ובגיותה ליכא איסור נדה מדאורייתא כמ"ש תוס' נדה ל"ב ד"ה ר' מאיר הוא מהא דנדה ל"ד ושבת פ"ג ולכשתתגייר יעברו על איסור נדה דאורייתא שהוא בכרת ועיין ברמב"ם פי"ב מא"ב ה"ב וה"ו וה"ז:

ועוד אני חוכך בזה מהא דאמרינן בבכורות ל' ע"ב עכו"ם שבא לקבל ד"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי ב"ר יהודא אומר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים ופסק כן רמב"ם פי"ד מה' א"ב ה"ח ועיין מ"מ שם ובעו"ה בדור פרוץ עוברים כמה עבירות ושנו בא ונעשה להם כהיתר כמו נשים הולכות פרוע ראש בשוק ולילך בבתי טרטיאות וריקוד ומחולות אנשים ונשים ויד ליד לא ינקה וכדומה הרבה וקשה להאמין שאיש אשר ייחד לו גויה בזנות כמה שנים ועתה נתקשר עמה עפ"י חוקי המדינה בנישואין ואפשר הוסיף בזה חטא על פשע דאולי זה מיקרי דרך חתנות עיין רמב"ם פ"ב מאי"ב ועדיין לא שב מטעותו כי אפילו לא יקבלו אותה להתגייר ידור עמה כאיש עם אשתו שיניח אותה לקבל באמת כל הנ"ל ושאר דקדוקים מדברי סופרים וא"כ אין כאן גירות כלל:

ומלבד כ"ז הרי תנן ביבמות כ"ד ע"ב הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הר"ז לא יכנוס וכ"פ הרמב"ם פ"י מגירושין הי"ד ובשו"ע אהע"ז סי' י"א ס"ה וא"כ אם תתגייר אסור לכנסה ואף דאם כנס אין מוציאין מידו היינו אם כנסה כדמו"י אבל זה עדיין לא נתגיירה ולא כנסה כדמו"י ואם אינה מקבלת שלא תינשא לו הרי אינה מקבלת דקדוק מד"ס ואין מקבלין אותה להתגייר כלל וכל זה צריך להיות באמת בלי רמיה:

אלא דלכאורה עלה בדעתי כיון דהא דאסור לכנוס היינו משום הסר ממך עקשות פה וכו' כדאמרינן שם בגמ' ופירש"י דאתי לאחזוקי קלא קמא וא"כ זה דוקא בחשוד ואינו וודאי שבא עלי' אבל בנ"ד שדר עמה כאיש עם אשתו וודאי בא עלי' כמה פעמים ועיין רש"י ותוס' כתובות ט' גבי מפני מה לא אסרוה א"כ אין לחוש במה שיחזיקו הקול כיון שקול אמת הוא, ויש סמך לסברא זו מדברי הרא"ש שם שכתב בנטען על הפנויה יש דעות חלוקות וכו' ויש אומרים דמצוה ליכנס כדאשכחן באונס וכו' ואני אומר דנהי דחייבתה תורה לכנסה אחר שנפגמה ה"מ בודאי אבל קול בעלמא אין להחזיק הקול ולפגום שניהם ע"ש הרי מבואר כסברא הנ"ל שוב מצאתי בס' דרישת ארי אה"ע סוס"י י"א שכ"כ, [עיין בשו"ת חוט השני סימן י"ח]:

אבל מצאתי בחידושי הרמב"ן שם הביא תוספתא, פ"ד דיבמות ה"ה ישראל הבא על שפחה על הנכרית אעפ"י שחזרה שפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס וכו' מדקתני גבי א"א נטען וגבי שפחה הבא ש"מ דוקא קתני שבא עלי' בעדים וכו' ומשום לזות שפתים דידה ודידי' אסור שלא יאמרו לשום זנות נתגיירה זו ולשום זנות נשאה זה ע"ש הרי מבואר דגם בוודאי אסור לכנוס ולזה הסכים גם בחי' רשב"א שם:

ואולי יתעקש המתעקש לומר הרי קי"ל באבהע"ז סי' י"א הנ"ל בנטען מן הנכרית דלא יכנוס ואם כנס לא יוציאה גרשה אסורה לחזור לו אא"כ הי' לו בנים ממנה וה"נ הרי יש לו בנים ממנה ומותר לכנסה אפי' לכתחילה דזה שיבוש דדוקא בעבר וכנס אחר שנתגיירה והי' לו בנים ממנה ביהודית אחר שנתגיירה דהן בניו מיוחסים אחריו והם ישראלים גמורים בזה הוא דאמרינן דמותרת לחזור אבל בנים שילדה לו בגיותה אינם בניו כדאמרינן ביבמות י"ז וכ"ג ואין בנך הנולד מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה וכמ"ש רמב"ם פי"ב מא"ב ה"ז ועיין לשונו הזהב פ"א מייבום ה"ד שכתב והבא מן העכו"ם עכו"ם וכאלו אינם והכי תנן בקידושין ס"ו ע"ב דהולד כמותה וכ"פ רמב"ם פט"ו מא"ב ה"ד ובשו"ע אהע"ז סי' ח' ס"ה וודאי אסור לכנוס בשביל הבנים ולהכי נקט דין זה דוקא בגרשה דאז משכחת שהי' לו בנים ממנה בגירותה והם ישראלים גמורים אבל הבנים שהי' לו ממנה בגיותה הם כגוים גמורים ואם באים לכנוס תחת כנפי השכינה להיות יהודים צריכין להתגייר כשאר גרים במילה וטבילה ואם מהני מילת בניו כיון שלא הי' לשם גירות צריך בירור אם אין צריך להטיף מהם דם ברית, אך לא נשאלתי על זה רק עלי' ובזה נלפע"ד מכל הלין טעמי הנ"ל שאין לקבל אותה להתגייר ואפילו גיירוה הדיוט אסור לכונסה:

אחרי כותבי שוב הראני בני הרב הגדול מו"ה יצחק יעקב כי תשו' הרמב"ם בספר פאר הדור סי' קל"ב שנשאל בבחור שקנה שפחה יפת תואר ויושבת בביתו והבית גדולה אכן אשת אביו ושלש בנותי' דרים עמו ויהי כג"ח התקוטטו עמו והלשינו עליו אצל השופט שיש בביתו שפחה גויה ומתיחד עמה והישר בעיניו יעשה והשופט שלח אחרי' והשיבה שהיא יהודית ואיים וגיזם עלי' ונשארה בטענותה שהיא יהודית ושבוה והביאה הנה ושאלו אם חייבים הב"ד להוציאה מביתו משום והייתם נקיים או דילמא כיון שד' נשים הנ"ל דרים שם א"צ להוציאה וגם כשגזרו חכמים על ייחוד פנוי' אם זה שייך גם בגוי' והשיב כי וודאי מד"ת צריך לגרשה משם ואפילו בגיותה וכו' ומחוייבים ב"ד להשתדל בכל עוז לגרש האשה הזאת או שישחררנה וישאנה ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה אכן כאשר פסקנו בדברים כאלו שיגרש וישא [צ"ל שישחרר וישא] ופסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרתי מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכתי על אמרם ז"ל עת לעשות לד' הפירו תורתך ויכול לישאנה וא"כ אפשר דבנ"ד נמי מותר לכונסה מה"ט אבל מדלא הביאו הטור והמחבר ופוסקים אחרונים דין זה ש"מ דלא שמיע להו ולא סבירא להו [עיין תומי' בקת"כ כה"ג שלא לטעון קים לי כדיעה שלא הובא בשו"ע ועיין תשו' מים חיים סי' י"ח שאפי' לס"ס א"א לצרף דיעה שלא הובא בשו"ע]:

ועוד נ"ל דהתם אם משחררה ונשאה הוא אוכל רק רוטב ולא שומן עצמו אבל בנ"ד אם אינה מקבלת שלא תנשא לו הרי אינה מקבלת דקדוק מד"ס ואפשר שאין גירותה גירות אפילו בדיעבד והרי היא גויה כמו שהיתה ואכתי אוכל שומן עצמו:

ועוד דהתם הוא עצמו משחררה ונושאה ועדיף שיעשה איסור קל משיעשה איסור חמור אבל בנ"ד דגירות צריך ב"ד אין אומרים לאדם חטא באיסור קל כדי שלא יעשה חבירו איסור חמור היכי דפשע וכמש"ל ומכל שכן כשגם חבירו יעשה עכ"פ איסור קל ואינו מצילו רק מן החמור:

וכל בשליש דבנידון הרמב"ם הרי טענה בפני השופט שהיא יהודית ואפשר שהי' כן ולפי שטחיית דברי הרמב"ם פ"י מגירושין הי"ד דנקט רק נטען משפחה ונכרית משמע דס"ל כשיטת הפוסקים דבנטען מן הפנויה מותר לכנסה וא"כ הוי רק ספיקא דרבנן ולקולא דהיינו אם היא יהודית ומותר לכנסה או שפחה ואסור לכנסה אבל קודם שחרור הוא ספק דאורייתא דאיסור שפחה הוא מן התורה ועיין ברמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה הי"ג והרה"מ שם ופ"א מאישות ה"ד ולכן הוצרך לשחררה וסמך על מה שסמך אבל הכא הוי וודאי נטען על הנכרית, וגם לפ"מ דמשמע מדברי ראשונים שם ביבמות כ"ג חמור אם בא ודאי עלי' בגיותה מנטען ונחשד וא"כ בהאי דרמב"ם הי' רק נטען ובנ"ד ודאי בא עלי' בגיותה, ובהכי א"ש מה דקשי' איך צוה הרמב"ם לשחררה הא הוא עצמו פסק פ"ט מעבדים ה"ו דמשחרר עבדו עובר בעשה ואף שכתב שם דלדבר מצוה מותר לשחררו אפילו למצוה של דבריהם מ"מ הכא מה מצוה איכא ולא דמי להא דגיטין ל"ח חציה שפחה וחצי' ב"ח דכופין את רבה לשחררה משום דנהגו בה מנהג הפקר ואומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וכש"כ בשביל שיזכה הוא עצמו דחתם שאני כמו"ש התוס' עירובין ל"ב ד"ה ולא כיון דאסורה לעבד ולבן חורין והיא להוטה אחר הזנות א"א שלא תיכשל בנ"א ודמי לאונסין אבל כאן מה מצוה איכא יגרשנה מביתו, אבל לפמ"ש א"ש דשם היתה ספק שפחה ספק יהודית ולרמב"ם ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא ולכך סמך הרמב"ם על מה שסמך להתירה לשחררה ואפשר משו"ה השמיטו הטור והמחבר דין זה משום דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא:

ויש לחדש עוד דבנידון הרמב"ם אם משחררה ונשאה ליכא לזות שפתים כולי האי לפמ"ש התוס' בסנהדרין ל"ז וסוטה ז' ואשר"י סוף הל' נדה וב"י יו"ד סי' קצ"ב דמשו"ה מותר להתיחד עם אשתו נדה משום שיש לה היתר לאחר זמן וא"כ שם נמי כיון שבידו לשחררה ושחררה ונשאה לא יחזיק הקול לומר כיון שנתיחד עמה בא עלי' בגיותה דאדרבה יאמרו כיון ששחררה והי' בידו שתהא מותרת לו לאחר זמן אוקי' אנפשי' ולא בא עלי' וזה ל"ש בנ"ד דודאי בא עליה וגם אין בידו שתתגייר דמי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא:

ובשו"ע אהע"ז סי' קע"ז ס"ה הביא שני דיעות בנטען על הפנוי' י"א שלא לכנוס וכו' וי"א שמצוה לכנוס וכתב הרמ"א שסברא ראשונה עיקר ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה מותר לכנסה אין לפשוט משם לנ"ד להתיר דהתם הטעם משום דסמכינן בזה אסברא אחרונה וכן הוא להדיא במהרי"ק שורש קכ"ט שמשם הוציא רמ"א דין זה וכ' שם עוד סניפים להתיר אבל גם לאיסור אין לפשוט משם מדצריך מהרי"ק לטעמא דסמכי' אסברת ר"י ור"ת וסמ"ג דשאני התם דיש רק חשש שתצא לתרבות רעה אבל הכא בנ"ד וודאי ידור עמה באיסור כשג"ז, לכן לפענ"ד אין להזדקק להם לגיירה ולכונסה אח"כ בחופה וקידושין, וגם הרמב"ם לא כתב רק עת לעשות ה' הפירו תורתיך אבל לא כל עת ובדור פרוץ מרובה עת לעשות ה' קימו תורתיך כנפשך ונפש אחיך הנאמן דושו"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה