בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה שנט
שיל"ת וזאת ליהודא, לתורה ולתעודה, לה"ה מחותני הרב המופלג מלא פלג, חו"ש שמו ינון, מו"ה יודא סופר נ"י רב בק"ק יעמרינג יע"א:
מכתבו קבלתי בד"ת בסוגיא דגר קטן כתובות י"א ואשיבהו כרגע לבל ימצא מקום ללון כי אינני משיב לו:
א) ראשון תחילה הביא קושיא ממר אביו מחו' רב חביבי הגאון נ"י ע"ד רשב"א שבשמ"ק בכתובות שם שהקשה בהא דאדר"ה מטבילין אותו ע"ד ב"ד ודאי משמע דהוי גר לכל מילי ואוכלין משחיטתו וכשר לשליחות הגט וכתובתו דהא ר"ה סתמא קאמר ומתני' נמי מוכחא דמנסבא לה בקטנות אלא כתובה לא יהבינן לה עד שהגדיל והרי נשואין אסור מה"ת משום לא תתחתן בהם ואינימא דהגדילו יכולין למחות א"כ למחר מוחה ונעשה גוי למפרע ונמצא א"א יוצאה בלא גט וישראל אוכל נבלות למפרע ובועל נכרית דרך חתנות, ותי' כיון דהוא עצמו נוהג בגירותו כישראל חזקה כמנהגו נוהג ושוב לא ימחה ע"ש, והיינו דמוקמינן אותו בחזקתו גם על להבא, והק' אביו הגנ"י ע"ז מש"ס גיטין דכ"ח דמסיק רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ע"ש, אלמא דל"א חזקה להבא עכתו"ק, והנה לק"מ דדוקא התם ל"א חזקה להבא שודאי ימות פ"א אבל כאן אפשר שלא ימחה לעולם שפיר אמרינן גם חזקה להבא וכמ"ש הטו"ז יו"ד סי' שצ"ז לענין השתא הוא דמת ע"ש [וחי' הר"ן נדה דל"ו ע"ב], ונלענ"ד להביא ראיה לסברא זו מש"ס נדה דס"ז דקאמר ר"ש אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק כרת ופי' הרמב"ם פ"ו מה' א"ב והטור סי' קפ"ג דאתשמיש קאי דמה"ת התשמיש מותר רק חכמים אסרו, וק' אמאי מותר התשמיש מה"ת הא הוי ספק כרת וסדא"ו מה"ת לחומרא וכמ"ש הכ"מ פ"ט מטומאת מת ה"ב וא"כ יאסר התשמיש מה"ת וצ"ל משום דמוקמינן לה אחזקתה שלא תראה, אמנם תקשי הא הוי חזקה להבא שלא תראה ותסתור, אלא עכ"ח כיון דאינו ודאי שתראה ותסתור אמרינן חזקה גם להבא וא"ש ול"ק קושית מחותני מר אביו נ"י:
אמנם דעת רש"י ותוס' וסמ"ג ומרדכי דתשמיש אסור מה"ת משום דגם בכה"ג ל"א חזקה להבא, והך אבל אסרו חכמים קאי אטבילה, וא"כ לדידהו הד"ק מר אביו נ"י לדוכתי' על תי' הרשב"א וקושית הרשב"א עדיין עומדת במקומה וע"כ צ"ל דר' יוסף פליג אדר"ה, וי"ל בזה דברי הרי"ף ביבמות פ' החולץ דמ"ז שהביא מילתא דר"ה דגר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו והא דקיי"ל עכו"ם בהפקירא ניחא לי' ה"מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו, ולא הביא הא דר' יוסף דאמר אם הגדילו יכולין למחות יע"ש, וכתב הרמב"ן ז"ל ולא ידעתי למה אא"כ הוא מפרש דברי ר"י לגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו אבל לר"ה דאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אינו יכול למחות, שא"כ מה כח בי"ד יפה ואינו מתחוור ועיין בר"ן כתובות שם, ולהנ"ל א"ש למ"ש המרדכי דדעת הרי"ף כרש"י ותוס' דאבל אסרו חכמים אטבילה קאי אם כן כיון דפסק כר"ה ליתא לדר"י ושפיר לא הביא הא דר"י וא"ש:
ומה שנלענ"ד עוד ליישב דברי הרי"ף הנ"ל דעיין שו"ע יו"ד סי' רס"ח ס"ג אם מל וטבל שלא בפני ג' יש ב' דעות אם מעכב בדיעבד וכתב הש"ך סק"ט דבקבלת המצות אם לא קיבל בפני ג' אפילו בדיעבד מעכב ע"ש באריכות ועיין שמ"ק כתובות בסוגיין ד"ה כיון שהגדיל וכו' ולפ"ז קשיא לי איך אפשר להטביל גר קטן ע"ד בי"ד להיות דינו כישראל גמור כ"ז שלא מיחה בגדלות הא בקטנות א"א שיקבל עליו עול מצות כיון שאינו בר דעת וקבלת עול מצות הרי מעכב בגרות וצ"ע לכאורה, ונלענ"ד דהנה התוס' בסוגיין ד"ה מטבילין אחר שהעלו דל"ה גירות רק מדרבנן משום דמה"ת אין שליחות לקטן הק' מסנהדרין דס"ח דמוכח דמשכחת גר קטן מה"ת, ותי' דמשכחת לה במעוברת שנתגיירה כדאמרינן ביבמות דע"ח נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה וכו' והקשה הפלא"ה הא בעינן מילה ואח"כ טבילה, ותי' כיון דלאו בר מילה הוא בשעת עיבור הו"ל כגר שנחתך ערלתו דלא בעינן מילה ודי בטבילה לחוד ע"ש, ועיין תוס' יבמות דמ"ה ע"ב ד"ה דר"י, וה"נ דוקא היכא דאפשר קבלת עול מצות אז הוא מעכב אפילו אם אינו בפני ג' אבל בקטן דא"א בקבלת מצות סגי במילה וטבילה ולא בעינן קבלת עול מצות כלל וכשנעשה גדול באמת צריך לקבל עול מצות ומשו"ה הגדילו יכולין למחות ואינו מקבל עול מצות וחוזר לסורו, ועיין שמ"ק שכ' דאינם גרים גמורים עד שמודיעין אותם מתן שכרן ועונשן של מצות כשהגדיל, והקשה כיון שהגדיל שפה אחת גירות גמור אחר שהגדילו ומודיעין להם עונשן ושכרן של מצות שוב אינן יכולין למחות וכו' עיי"ש, אמנם יש לחלק דבשלמא בגר שנחתך ערלתו דליכא מה למול כלל ולהכי מילה אינה מעכבת, אבל כאן למ"ד קטן או"נ בי"ד מצווין להפרישו וביארתי בחידושי שמחויב בכל המצות ואסור בכל איסורין אלא שהוא פטור מעונשין לפי שאינו בר דעת שלימה וא"כ יש כאן לקבל עול מצות אלא שהוא אינו בר דעת ולא מהני קבלתו שפיר י"ל דלא הוי גר גמור בלי קבלת עול מצות ומשו"ה אר"י הגדילו יכולין למחות ואם אינם מקבלין עול מצות הויין גוים למפרע ולהנ"ל ניחא מה שהתעורר הרשב"א הנ"ל כיון דהוי גר גמור אמאי יוכל למחות כמובן] אמנם למ"ד קטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו אין על הקטן חיוב מצוה ואיסור כלל וא"כ א"צ קבלת עול מצות כלל והוי כישראל גמור וא"כ הגדילו אין יכולין למחות, ולפי"ז לר"ה דס"ל בנדה דמ"ו הקדיש ואכל לוקה נראה דס"ל גם בשאר איסורין עכ"פ ב"ד מצווין להפרישו ועיי"ש בתוס' ד"ה אי וכו' ובמהר"ם לובלין שם דאל"כ מנ"ל דהקישא הוא למלקות דילמא רק לאיסורא בעלמא ומשו"ה לר"ה לשיטתו שפיר קאמר ר"י הגדילו יכולין למחות אבל למאי דקיי"ל להלכתא דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ליתא לדר"י ולהכי לא הביאו הרי"ף וא"ש:
ב) הביא קושיא בשם דודו הרה"ג הצדיק המנוח מהרי"ש מטאפאלשאני ז"ל שהק' דאיך גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד בתורת זכייה ושליחות עיין תוס' שם ד"ה מטבילין הרי אמרינן בקידושין עי"ן קשים גרים לישראל כספחת וא"כ הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ול"מ שליחות לזכות לזה ולחוב לזה, אמנם גם זה לק"מ דהרי רש"י ז"ל פי' שם הטעם דלכן קשים כספחת לפי שאינם בקיאין במצות ומביאין פורעניות, ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם ע"ש, ולפ"ז יש לומר דוקא בגדול שמתגייר דטעים טעמא דאיסורא קשה כספחת אבל קטן לר"ה זכות גמור הוא לו והוא בקי במצות ועושה מעש"ט אינו קשה כספחת ואינו חב לאחריני ושפיר מהני שליחות, ובהכי ניחא דדחי הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, ל"ל שנתגיירו עמו אפילו הם לא נתגיירו רק הביאו אותו להתגייר נמי ניחא לי' במה דעביד אבוהי' ואמ' ועיין שמ"ק שם ד"ה גר קטן, ולהנ"ל א"ש דלמאי דדחי לדר"ה משום דאינו זכות גמור גם לקטן דלא טעים טעמא דאיסורא משום דהאי נמי בהפקירא ניחא ליה א"כ תקשי אפילו ניחא לי' במאי דעביד אבוהי מ"מ איך אפשר לזכות לו במקום דחב לאחריני כיון דגם בקטן שייך בהפקירא ניחא לי' שוב קשה כספחת כקושית דודו ז"ל, ולהכי קאמר בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אפילו במקום שחב לאחרים כדאמרינן בב"מ ד"ח ע"ש וא"ש:
וגם בזה יש ליישב דברי הרי"ף הנ"ל דלא הביא הך דר"י דהגדילו יכולין למחות, דלפי הנ"ל י"ל דהא דאר"י הגדילו יכולין למחות היינו דוקא בעל דעת ב"ד כיון דלא מהני רק מטעם דאינו חב לאחריני משום דמורגל ביהודית מקטנותו וכיון דחזינן דמוחה בגדלות שוב יהי' קשה כספחת וחב לאחריני ולא מהני השליחות ובטל הגירות ומשו"ה ס"ל לר"י דהגדילו יכולין למחות, ולפ"ז י"ל דרי"ף ס"ל דלהכי קשים גרים כספחת היינו לפי שכל ישראל ערבים זב"ז כי"מ שבתוס' קדושין שם ובהכי אזלא שמעתא דר' יוסף ולכן דחה דר"י מהלכה מכח סוגיא דסוטה דל"ז שהביאו תוס' בקידושין שם דלא נתערבו בשביל הגרים וא"כ אינם קשים כספחת כלל ול"ה חב לאחריני ושפיר מטבילין אותו ע"ד ב"ד כר"ה וליתא לדר"י ולכן לא הביא הא דר"י וא"ש:
ועל רבעים אשיבנה ליישב דברי הרי"ף הנ"ל דהנה התוס' הק' הא אין שליחות לקטן וזכיה מטעם שליחות, ועוד הא אין שליחות לנכרי ותי' בתי' השני דהיכא דהוא זכות גמור וליכא אפילו קצת חובה יש לקטן זכייה מה"ת ואי דהוי נכרי כיון דבאותו זכייה נעשה ישראל שפיר מהני זכייה ע"ש והיינו משום דזכייתו ויהודייתו באים כאחד, וק"ל לפמ"ש הקצוה"ח סי' ר' דלא אמרינן גטו וידו באים כאחד רק בגט ושחרור משום דהוי בעכ"ח אבל במתנה דהוא רק מדעתו לא אמרינן מתנתו וחצירו באים כאחד וא"כ ה"נ כיון דגירות אינו בעכ"ח ל"ש לומר באים כאחד וצ"ע לכאורה, אמנם נראה דמזה סיוע למ"ש הרמב"ם פ"ח מעבדים ישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר ה"ז גר וכו' וכ' כ"מ דזה פי' אמה דאר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד ואולי ביש לו אב שכתב הרמב"ם שם בפ"ט ה"ב שיכול למכור בניו ובנותיו לעבד כנעני א"י לגיירו בעכ"ח ולהפקיע זכות האב ומה"ט נמי א"י לגייר גדול בעכ"ח לפי שיכול למכור עצמו כמבואר ברמב"ם שם וא"י להפקיע זכותו וגם ל"ה זכות גמור ועיין לח"מ שם ועיין ברמב"ם פ"ו ממלכים ה"ג ועיין רשב"א קדושין כ"ג ד"ה ולענין שכתב דבזכות גמור שאין בו שום צד חובה זכין לעבד אפי' עומד וצווח שאינו רוצה, והק' מהא דאר"י גר קטן שהטבילוהו ע"ד ב"ד הגדילו יכולין למחות אע"ג דהוי זכות גמור, ותי' דשאני עבד כיון דאלו איתי' קמן כופין לי' לקבולי בעכ"ח כי ליתא כאן נמי מזכין ליה בעכ"ח משא"כ גירות דליתא בעכ"ח שפיר יכול למחות ע"ש, ולפ"ז לדעת הרמב"ם הנ"ל דגם גירות קטן הוי בעכ"ח וזה פי' דברי ר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד ע"כ כשהגדיל אינו יכול למחות כיון דהוי זכות גמור והא דאר"י הגדילו יכולין למחות היינו למאי דדחי לדר"ה דאין מטבילין אותו ע"ד ב"ד דל"ה זכות גמור רק דמתני' מיירי בגר שנתגייר בניו ובנותיו עמו וע"ז קאי ר"י ואומר דהגדילו יכולין למחות או אפילו מטבילין אותו ע"ד בי"ד דהוי זכות גמור יכול למחות כיון דאית לי' אב שיכול למכרו אינו יכול לגיירו בעכ"ח, אבל הרי"ף שהביא להא דר"ה פי' בו כרמב"ם הנ"ל ובאין לו אב שפיר לא הביא הא דר"י דבאמת אינו יכול למחות כנלענ"ד נכון וא"ש:
ג) הקשה מעלתו נ"י ע"ד תוס' ד"ה מטבילין וכו' הנ"ל שכתב והא דאמרינן בר"פ בן סורר ס"ח וכו' משכחת לה גר קטן מה"ת במעוברת שנתגיירה כדאמרינן בפ' הערל וכו' ותמה למאי דמסקינן התם עובר לאו ירך אמו רק כיון דהיינו רביתי' ל"ה חציצה הדק"ל איך הוי גר מה"ת הא אין זכין לקטן רק מדרבנן, והוא קושית הפלא"ה ע"ש בסוגיין ולפענ"ד נראה דשאני הכא דמגו דזכתה לנפשה להיות גיורת זכתה נמי לבנה להיות גר וכמו דאמרינן בשנים שהגביהו מציאה ב"מ ד"ח דאף דמגביה מציאה לא קנה מ"מ הכא קנה משום מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכן בשותפין שגנבו אף דאין שלד"ע מ"מ חייבין משום מגו ועוד כמו דאמרינן ב"מ ד"י ע"ב דאף דאשלד"ע אבל חצר דבע"כ מותיב בה ישלד"ע ה"נ כיון דהעובר בעכ"ח נטבל שהוא המשלח יש לו זכיה מה"ת וא"ש:
ומה שנלפע"ד עוד ביישוב קושיא הנ"ל דהנה השמ"ק הקשה אי לא הוי גר אלא מדרבנן א"כ אותן העומדים על הר סיני שהיו שם כמה קטנים שנכנסו תחת כנפי השכינה נה והטבילום ומלום, ותי' דאלו זרע אברהם כבר נצטוה על המילה ולהכניסם מקטנותם בבריתו ואין זה אלא גמר גירות עיי"ש מבואר כיון שהי' קצת יהודים בלא זה שפיר מהני להו מה"ת ועיין כתובות מ"ד דגיורת שהיתה הורתה ולידתה שלא בקדושה וזנתה ה"ז בחנק, היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה"ז בסקילה וע"ש בגמ' ותוס' והרי מבואר דלידתה בקדושה הוי קצת דינה כישראל ולהכי שפיר יכולין לזכות מה"ת שיהי' גר גמור מה"ת כיון שלידתו בקדושה וא"ש:
ועוד נלענ"ד דהנה בחת"ס יו"ד סי' שי"ז הקשה השואל עמ"ש הרמב"ם פ"י ממלכים ה"ב ולעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חדש ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות, וקשה הא בפ"ט ה"ט כתב שלא נתנו השיעורי' אלא לישראל לבד וכבר כ' הרא"ש בתשו' דזמן גדלות לבת י"ב ולבן י"ג שנה והבאת שערות ושיעורו הכל בכלל שיעורין שנאמרו הל"מ [ועיין בתשובת מהרי"ל סי' נ"א ובאבן עזרא עה"ת ויקרא כ' ט'] וכיון שאין שיעורין לב"נ מ"ט יפטר הקטן, ותירץ דכונת הרמב"ם שקטן פטור היינו בקטן כ"כ שאינו בר דעת דזה אנוס הוא אבל בשכלו שלם רק שלא הגיע לשנים ולא הביא סימני גדלות בישראל יש לו דין קטן אבל בב"נ דלא נאמרו שיעורין דינו כגדול ע"ש ועיין חת"ס יו"ד סי' קפ"ד ולפ"ז קשיא לי מה הקשה תוס' הא אין שליחות לקטן הא כתבו תוס' כיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד לי' שליח וכיון דלא בעינן דעתו מה בכך דאין שליחות לקטן הא בנכרי לא שייך דין קטנות כיון דלא נאמרו שיעורין לב"נ רק משום שאינו בר דעת וכאן כיון דלא בעינן דעתו שפיר ב"ד נעשי' שלוחי' שלו וצ"ע לכאורה, ולכן נ"ל דשני הקושיות הם באמת קושיא אחת מכח ממנ"פ דהא על קושיא דאין שליחות לנכרי י"ל כיון דע"י זכיה נעשה ישראל יש לו שליחות כמו שתירץ תוס' באמת אלא דקשה ממנ"פ אם אתה מחשבו כישראל הרי הוא קטן דנאמרו להם שיעורי' גדלות ואם אתה מחשבו לנכרי ואינו מזיק הקטנות א"כ אין שליחות לנכרי וע"ז תירצו דקטן אית לי' זכיה מדרבנן וא"כ שפיר אנו מחשבין אותו כישראל כיון דאתי לכלל שליחות או משום דע"י זכיה נעשה ישראל הו"ל כישראל, אלא דהא ק"ל למה דדחי הש"ס הב"ע דגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו אמאי צריך לטעמא משום דניחא להו במאי דעביד אבוהון ועיין שמ"ק בסוגיין הא לפמ"ש המג"א סי' תמ"ח דנכרי לנכרי נעשה שליח ע"ש א"כ שפיר י"ל דגר קטן אין מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דאין שליחות ממנ"פ אי דינו כנכרי הא אין שליחות לנכרי ואי דינו כישראל הרי הוא קטן והא דאית לי' זכי' מדרבנן לא מהני, אבל בנתגיירו בניו ובנותיו עמו שפיר מהני שליחות דאבוהון דדיינינן להו כנכרים ולא שייך דקטן הוא ואי משום דא"כ הא אין שליחות לנכרי ז"א דהא נכרי לנכרי נעשה שליח וצ"ע לכאורה, אמנם באמת לק"מ דהרי קיי"ל א"א לצמצם וא"כ האחד נטבל קודם לחבירו והוי ישראל ונכרי לישראל אינו עושה שליח ולא נעשה שליח משו"ה צ"ל דניחא להו במה דעביד אבוהון וא"ש ולפ"ז במעוברת שנתגיירה אפילו אי עובר לאו ירך אמו שפיר הוי גר מה"ת דנכרי לנכרי נעשה שליח וכיון דדינו כנכרי ואין הפסד בקטנות ולא שייך א"א לצמצם דהרי מצומצם ועומד הוא דטבילות אמו עולה לו, אמנם לכאורה ז"א דהא בנה עדיין אינו גר גמור דהא צריך עוד מילה וא"כ הוי ישראל לנכרי ואינו נעשה שליח אבל ז"א כיון דא"א למולו הוי כישראל גמור בלי מילה כמ"ש הפלא"ה הבאתיו לעיל ע"ש, וזה שסיימו תוס' והוי גר מה"ת דישראל גמור הוא והנך תיבות דישראל גמור הוא אין להם פי' כלל דמה נתינת טעם הוא זה ולהנ"ל א"ש דהא דהוי גר גמור מה"ת היינו משום דישראל גמור הוא מיד בטבילת אמו אף בלי מילה:
וחמישיתו אוסיף עליו ליישב דברי הרי"ף הנ"ל שלא הביא הא דר"י דבהגדילו יכולין למחות והוא דבשמ"ק בסוגיין דקדק אמאי נקט הגיורת שנתגיירה ולא הנכרית שנתגיירו ותי' דלמאי דאר"י הגדילו יכולין למחות ניחא דהיינו שהיתה גיורת בקטנותה שנתגיירה ונשארה בגרותה, תי' ב' למ"ש תוס' דמשו"ה מטבילין ע"ד ב"ד אף דאין שליחות לנכרי מ"מ כיון דבא להתגייר חייבי' לי' כישראל שפיר קתני הגיורת שנתגיירה שקודם הגירות חשבינן לה כגיורת ע"ש, ולפ"ז היינו דקאמר לימא מסייע לי' וכו' מאי לאו דאטבלינהו ע"ד ב"ד מדקתני הגיורת וכו' ודחי לא בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו וא"כ קשיא למה נקט הגיורת וע"ז תי' ר"י הגדילו יכולין למחות, אבל הרי"ף דפסק כר"ה וניחא לשון הגיורת אין אנו צריכין לדר"י לכן לא הביאו וא"ש:
ועוד י"ל בסגנון הנ"ל דהרי אמרינן ביבמות ע"ח נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה והוי ס"ל משום דעובר ירך אמו ודחי משום דהולד נטבל וליכא חציצה דשאני עובר משום דהיינו רביתי' ונראה דאי טעמא משום עובר ירך אמו א"צ מילה לשם גרות ולא קבלת עול מצות בנקבה אבל אי הטעם משום דליכא חציצה נהי דבנה נטבל מ"מ צריך מילה לשם גירות והבן עם הבת צריכין קבלת מצות ומשום כה"ג נקט הגיורת במעי אם שנתגיירה אח"כ ואין אנו צריכין לדר"י אלא ר"י ס"ל עובר ירך, אמו ומשו"ה קאמר הגדילו יכולין למחות אבל למאי דקיי"ל עובר לאו ירך אמו י"ל כנ"ל ולא מוכח כדר"י ולכן השמיטו הרי"ף וא"ש:
ד) מה שדקדק ע"ד הש"ס דקאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אמאי לא נקט מלין כבר עמד בזה השמ"ק בסוגיין ולענד"נ ליישב דלכאורה יש להבין למ"ש הרשב"א בחולין די"ב דמשו"ה מהני בגט שכותב חשו"ק בגדול עומד ע"ג משום דכתיבת הגט בעי שליחות וא"כ הוי כאלו כ' הבעל וגדול העומד ע"ג הוי שליח הבעל לכווין לשמה והוי כאלו כיוון הבעל והוי המעשה והכונה מאדם אחד אבל בשחיטת חולין אי בעי כונה לשחיטה לא מהני גדול עע"ג ומכווין כיון דשחיטת חולין לא בעי שליחות א"כ הוי מעשה השחיטה של חשו"ק וא"כ הגדול מכווין ואין כאן כונת השוחט ול"מ ע"ש ולפ"ז תקשי איך מלין אותו ע"ד ב"ד הא א"א לעשות שליח למול אחר תחתיו והוא מצוה שבגוף הגר להיות נימול וא"כ מה מהני כונת ב"ד לשם גירות על מעשה שבגוף אחר, אמנם ז"א דלא בעינן כונת הנימול רק כונת המל וכמ"ש התוס' ב"מ ד"ל ד"ה אף דלא בעינן ניחותא דבעלים וכונתם רק ניחותא דעושה ע"ש ועיין קצוה"ח סי' שפ"ב ושפיר מהני כונת ב"ד המלין אותו, אך עדיין תקשי בטבילה שהוא טובל עצמו ואיך מהני כונת ב"ד לשם גירות וצ"ל דגם כאן הוא רק נטבל אבל ב"ד הם המטבילין כמו בכלים דשייך לשון מטבילין וסגי בכונת המטביל ועיין בש"ס חולין דל"א ע"ב כונה דחברתה כונה מעליותא הוא, ולפ"ז א"ש דמלין פשיטא דמלין ע"ד ב"ד רק רבותא אשמעינן דאפילו מטבילין וכנ"ל ולהכי נקט לישנא דמטבילין ולא נקט טובל ע"ד ב"ד. הארכתי קצת כדי לעשות לו קורת רוח בפלפולא ושאר דבריו שכ' הוא דרך שדשו בו רבים ואין להאריך:
מחותנו החותם בברכת התורה ולומדיה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: