אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שנז

תשובה שנו

שיל"ת ב' אויפאלו ב' הדברים תרו"ן לפ"ק:

שוכן שמים, יראנו בבנין ציון וירושלים, ידידי הרבני החו"ש, וריח לו כלבנון מו"ה שרגא נ"י:

מכתבו קבלתי ואשר התעורר על קושי' פנ"י מאי קמ"ל רב בגיטין ל"ח המפקיר עבדו יצא לחירות פשיטא דלענין ממון מהני הפקר, ולפענ"ד למאי דקיי"ל בחו"מ סי' ער"ג דהפקר בעינן שיפקיר לכל וא"כ אי איכא שיורא כגון דאמר ה"ז הפקר חוץ מפלוני לא הוי הפקר ועיין בר"ש רפ"ו דפאה דבעינן דניפוק כולא מרשותו ועיין גיטין מ"ב, וכיון שיש לאדון על עבדו שני קנינים, קנין ממון וקנין איסור ועיין תשו' אב"מ סי' י"ז, ולפ"ז סד"א כיון דאפילו מהני הפקר לענין ממון מ"מ צריך גט שחרור וא"כ עדיין נשאר קנין איסור גבי אדון ולא נפיק כולי' מרשותי' א"כ לא תהני הפקר כלל אפילו לענין ממון קמ"ל כיון דקנין ממון נפיק כולי' מרשות האדון שפיר מהני הפקר וא"ש:

ובהדי שותא נפל מילתא בליבאי דבר"פ עשרה יוחסין ד"ע ע"ב אמרי' דא"ל הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא, והק' הריטב"א הא שמואל ס"ל המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור והוי בן חורין גמור והרי נתייאשו מהם אדוניהם והפקירום ע"ש ונ"ל ליישב דיש להבין לפ"מ שהעלה פנ"י הנ"ל דלשמואל דמפקיר עבדו גם אחר יכול לזכות בו והא דיצא לחירות היינו בקדם העבד וזכה בעצמו ע"ש, וא"כ לפמ"ש הקצוה"ח סי' ר' ס"ב דדוקא בגט ושחרור שהם בעכ"ח אמרינן גטו וידו באים כאחד או גטה וחצרה בכ"א אבל בשטר מתנה דליתא בעכ"ח לא אמרי' חצרתו ומתנתו באכ"א וא"כ במפקיר דאין העבד זוכה בעצמו בעכ"ח איך אפשר כלל לזכות בעצמו הא ל"ש ידו וזכייתו באי' כאחד, אמנם זה שיבוש דהא דבעינן למימר גטו וידו באי' כאחד היינו משום דאל"כ יד עבד קשי' לי' הא ידו כיד רבו כדאמרינן גיטין ר"פ הזורק, אבל כאן דהפקירו רבו וכבר יצא מרשותו ואין ידו כיד רבו תו לא מצרכינן למימר ידו וזכייתו בכ"א וא"ש, וכ"ז במפקיר דכבר יצא מרשות בעליו מקמי' דאתי לרשות זוכה אבל ביאוש כבר נודע מה שחידש הנתיבות סי' ק"ה דלא יצא מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה יע"ש, שוב אין העבד יכול לזכות בעצמו כיון דידו כיד רבו ול"ש ידו וזכייתו בכ"א כיון דליתא בעכ"ח וכקושי' הנ"ל והא דמדמי בגיטין דט"ל ע"ב האי דאמר נתיאשתי מפלוני עבדי להאי דמפקיר אין הכונה שבאמת רק נתיאש אלא שהפקירו בלשון זה שאמר נתיאשתי מפלוני עבדי וקמ"ל דזה הוי לשון הפקר ולזה נתכוין רש"י שכ' נתיאשתי לשון הפקר הוא וא"ש:

ומה שהביא קושיא בשם מהרי"ט ופר"ח במים חיים בקידושין כ' אמר כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו והק' תוס' מאי אדון די לו להיות כאדונו, ותי' כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו אלא כר אחד אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך וכו' צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו ע"ש, והרי אמרינן ב"מ ס"ב וחי אחיך עמך חייך קודמין ולפענ"ד לק"מ דאין הפירוש בדרשה עמך שהטובה והחיות צריך להיות בשוה דא"כ אינו מוכח דחייו קודמין ואם חטף חבירו ממנו ומת הוא חייב חבירו בדיני שמים כמ"ש שמ"ק שם אלא אדרבה כדרשה דבן פטורא שדין שווה לשניהם אלא הדרשה הוא מדכתיב עמך ואם הוא מת אין אחיו חי עמו כיון שמת אבל גבי עבד עברי כיון שאדון חי אף שאינו שוה בטובה לעבד שפיר מקרי שטוב לו עמו וזה האמת לפענ"ד ובזה תנוח דעתו כעת ידידו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה